התשובה במשנת ר' יונה

אבל יסוד התשובה זה לא קיצור זה שונה לגמרי

בדקתי במכון לתצלומי כתבי יד, ושם מופיע יסוד התשובה לר' יונה, בלי פקפוק על שם מחברו.

הסתירה בין יסוד התשובה לשערי תשובה אינו קשה, בהתחשב בעובדה שהיסוד הוא בקיצור, והשער הוא בארוכה.

chotung
סלח לי על השאלה (שאינו לגמרי מן העניין)
האם רבינו יונה כתב את יסוד התשובה?
הרי הנאמר בו (and the atmosphere) כל כך שונה מהשערי תשובה (אין חרטה דאגה וכו')
אם הוא כן כתב את שני הספרים אז זה נוגע לעניין (אולי מהסתירה תבוא התשובה)

התשובה מיראה יכולה להביא אדם לידי עזיבת החטא, אך אין היא יכולה להביא גם לתיקון החטא, עד לאותו צעד המכונה "שיבה עד ה'"

אם נקח לדוגמא את תשובתם של אנשי נינוה, שכללה צעד אחד בלבד והוא עזיבת החטא, שהרי נאמר שם "כי שבו מדרכם הרעה", ולא נאמר מאומה על אודות שיבתם "עד ה'" או "אל ה'" וקבעו חכמים, כי "לאחר ארבעים יום שבו לדרכיהם הרעים יותר מן הראשונים" (ילקוט שמעוני, יונה, רמז תק"נ)
אנשי נינוה היו רשעים ונשארו רשעים . יראת העונש גרמה לכך, שיחדלו לעשות רע. הפחד עשה את שלו וגרם להרפיה בפעולות אלה, אך לא מעבר לכך, כיון שלא היתה להם "תשובה מאהבה" , לא היה להם עניין לעקור את כל הרע מתוכם, ולעשות צעדים כדי להתקרב אל ה'. לכן, כשחלף הפחד וקהתה היראה, חזרו לסורם, והמשיכו באותה דרך, שבה הלכו קודם לכן.

בתשובה מאהבה, מבקש החוטא, לא רק לעזוב את הרע ולתקן את הדרך שבה הלך, כי אם גם לתקן את עצמו. אין הכוונה להשתלטות על היצר ולהכנעתו, אלא לעקירת התחושה הנקראת : "הותרה לו"
רב הונא אמר בשמו של רב : "כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה – הותרה לו" (יומא פ"ז ע"א) לפי ההסבר בגמרא לא התכוון רב לומר, שהעבירה, אכן, מותרת לו כליל. כוונתו – "שנעשית לו כהיתר". החוטא איבד את תחושת החרדה לנוכח דבר עבירה, ומכאן ואילך – לאחר ששנה בה – הוא מסוגל לחזור על העבירה פעמים רבות, בלי שיחוש נקיפות מצפון ומוסר כליות. עתה, כאשר הוא חוזר בתשובה, עוזב את החטא, מתקן את הדרך שבה הלך והשתלט על יצריו – נותרה לו עדיין פעולה פסיכולוגית קשה מאוד:
לעקור את ההרגל, את תחושת ה"קלות", את חוסר הרגישות, את : "ההותרה לו"

הוא צריך לעורר בקרבו תחושות פחד, לנטוע בתוכו רעדה, וליצור אצלו רגישות חדשה לנוכח מעשים שליליים ודבר עבירה. הוא אשר ביקש דוד "לב טהור ברא לי א-לוהים ורוח חדשה נכון בקרבי"

השיבה אל ה' איננה צעד חיצוני כמו הפסקת החטא, תיקון הדרכים, השתלטות על היצרים, החזרת הגזלה או טיהור הלב. השיבה אל ה' היא לחזור וליצור קשר חדש עם ה' לאחר שהקשר הקודם נותק.

עיקרו של הצעד הזה הוא פיוס עם הקב"ה. בכל חטא ישנו גרעין של מרד ו"בעיטה" בה' – היגון, הסבל והמצוקה הפנימית על מעשי החטא הם אלה שיוכיחו כי אכן מעוניין החוטא בפיוס עם ה' כאשר הוא כואב את כאב המרד, כאשר הוא נאנח ומתאבל על המעשים המתועבים, וכאשר הוא מצטער ומתמרמר על הצעדים הנפשעים שעשה – אם הוא עושה את כל אלה מתוך טוהר לב וזכות השכל – הוא מעיד על רצינותה של התשובה, ועל רצונו לחדש את הקשר עם ה'.

צ'וטונג

אני נתתי כדוגמא מקרה קיצוני כדי להראות שגם זה אפשרי, בכל אופן אדם שעושה תשובה אמיתית ועושה החלטה שבכוח רצונו הוא אינו שב לחטא, הוא אינו שב אליו, ובזה הוא עושה שינוי מקצה לקצה.

ספרן:

להפסיק לאט, הכוונה, ביום ראשון לגנוב 10 פעמים, וביום שני, 8 פעמים וכן הלאה. ואם לא יגנוב ביום ראשון כלל, כל הסיכויים שביום חמישי יגנוב 10 או אפילו 20 פעמים.

איסור והיתר הם הגורמים לתשובה, אבל אדם אינו מסוגל (עד כמה שאני יודע) להשתנות מרגע לרגע.


איקה:

אינו דומה התמכרות פיזית, להתמכרות פסיכולוגית. סמים וסיגריות במקרים נדירים אפשר להפסיק טוטאלית ברגע אחד. מי שפיתח תלות פסיכולוגית, הסכוי שהוא יפסיק ברגע, הוא כמעט אפסית. ואיך ישתמש ר' יונה בצורה כמעט בלתי אפשרית של תשובה לאופן התשובה לציבור הכללי?


מתענין:

יכול להיות שאתה צודק. אבל אז תיאורו של ר' יונה נכונה רק בסוגים מסויימים של עבירות.


מיכי:

אין ראיה מר' אלעזר בן דורדיא, שהרי הוא מת מיד, ולא היה מספיק זמן בכדי להנסות שוב, אחרי שההתעוררות פגה. והוא הדין באחד שהרהר בתשובה, הרי באותו רגע אפשר שהוא צדיק גמור, השאלה היא כמה זמן יחזיק הצדקות שלו מעמד. ומה שהבאת מדברי המהר"ל, לא ראיתי לפי הציטוט רמז לדבריך.

בהמשך דברי ר' יונה מבואר, שברגע שמקבל עליו התשובה באופן זה, הרי שלא יחטא שוב.

שוטנג,
ראשית שתי ראיות מפורסמות לכך שהדבר אפשרי:
1. ר' אליעזר בן דורדיא (ע"ז י"ז ומקבילות): 'יש קונה עולמו בשעה אחת', וכל המקרה שם מתאר תהליך טוטלי כזה.
2. המקדש אישה ע"מ שאני צדיק גמור, חוששים לקידושיו גם אם ידוע שהוא רשע.
ויש לדון איך התשובה מועילה ללא שלבי החטא (עזיבה, חרטה, קבלה, וידוי).
יש לי מהלך ארוך בזה, אולם תמציתו היא שיש שני סוגי תשובה:
האחת, נעשית ע"י מהפיכה פנימית, ושם זה קורה ברגע, ול"צ שום תנאי הלכתי (כמו וידוי, קבלה, וכו'). והשנייה היא טכנית, שבה יש לעבור על כל חטא, ולעבור את כל שלבי התשובה ההלכתיים.
ויש לי ראיות רבות לכך. אחת לדוגמא, במהר"ל נתיב התשובה (פ"ו?) שמביא את הגמ' שמסבירה את י"ג מידות של רחמים. ומקשה שם מדוע בעינן שתי מידות שונות לתשובה: 'ונקה', ו'ה' ה' ' (לפני שיחטא ואחרי שיחטא וישוב).
ותי' ש'ונקה' היא תשובה על חלק מהעבירות, ו' ה' ה' ' היא תשובה על כך העבירות.
ודבריו מרפסין איגרא, דסו"ס מדוע א"א לעשות תשובה ד'ונקה' על חלק אחר חלק, עד שמכסים את כל העבירות?
והתי' הוא שתשובה אמיתית (מהפיכה פנימית) היא בהגדרה על כל העבירות. לא ניתן להתחרט לחלוטין ולהתנקות מעבירה מסוימת בלבד. הרי החרטה היא על עצם העבריינות, ולכן ממילא חלה על כל העבירות. אולם תשובה טכנית נעשית על אותו חלק של העבירות שהיא מתייחסת אליו במפורש.
וראה שם במהר"ל שברור שמתכוין לכך.

אולם כל זה אינו נחוץ לענ"ד. מהציטוט שהבאת נראה שר' יונה מתכוין להליך נפשי ולחוויה של עזיבת העבריינות לגמרי, ולא למהפך מעשי (=להפןך לצדיק גמור בפועל) ברגע. וכן מוכח מלשונו (כאילו...). זהו רגע החלטה, והיא צריכה להיות נחרצת. ומרגע זה אפשר לצאת לדרך הדרגתית של תשובה.

כנלענ"ד.


מיכי

צוט' יש מקרה כללי בו דבריו לכא' מובנים, כאשר אין אדם חוטא מחמת הרגל ואופי אלא מחמת הזנחה, שם שהשינוי המעשי יכול להיפך ע"י שינוי כיוון בשעה אחת וכמאמרם יש קונה עולמו, כי במקרה זה אין לו ניגוד אופי אלא הזנחה גרידא.