| נשלח ב-10/9/2004 11:22 |
 |
| |
"מצווה לרמות את הכופרים"
התובנה הבאה עלתה בי לאחר שיח עם מכר חרדי אדוק.
כדרכם של בני אדם, הסתבך הלה קלות עם רשויות החוק והסדר, ובנסיונותיו להתחמק מהעונש הכספי, מסר עדות שקרית.
בתגובה להרמת גבת כותב שורות אלו, הכיצד אדם המקפיד על מיטב ההידורים בכל מצווה אינו נרתע מהעדת עדות שקרית, סיפר לי הלה (המקורב למס' דמויות רבניות חרדיות בכירות ביותר בלשון המעטה) שגם מבחינה הלכתית אין בכל כל בעיה, ומצווה לרמות את הכופרים והערב רב שמנהלים את המדינה.
כיוון שאיני להוט אחר קרבות ומלחמות שאין תכליתן לשלשל לכיסי בסוף הדרך מעט שלמונים, החרשתי.
בהכירי את היהודי כמי שלא יעז לצעוד צעד ללא גיבוי הלכתי מתאים, הנחתי שאכן תפיסתו מעוגנת בהלכה כלשהי ולאורה מתחנכים יהודים טובים. האמנם צדקתי?
ביני לביני, חשבתי, גם יהודים המדקדקים על קלה כבחמורה צריכים לתת קצת דרור לילד הרע המקנן בהם. לצורך כך, זכו בני דורנו לשכון בנחלתם של דמונים ציוניים כופרים שניתן לתעל לעברם את אותו הילד הרע ולהשתולל קצת, לרמות פה, לעבוד על מישהו שם ועדיין להרגיש מקדשי שם שמים.
אולי זו תוצאה של הגישה שמנטרלת כל השפעה חינוכית של התורה על מקיימיה ורואה בהם צווים א-להיים שרירותיים, כך שאדם יכול לרמות ולהניח תפילין מהודרות שנכתבו ע"י סופר ירא שמים, ולהיחשב לעובד ה' אולטימטיבי.
חבל שאנשים האוחזים בתפיסה כזו לא מבינים שבו ידיהם הם כורים את באר השינוי שלתוכה ימשיכו ליפול בעתיד.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2006 11:39 |
|
| |
אםשלום
אל תאמיני לכל מה שכתוב בעתונים. לא מאות מיליונים - מיליארדים
לא רמת חיים גבוה- גבוה מאד מאד. ולא היהודי הנחמד שהזכירו- הוא עושה חסד. יש רבים רבים רבים אחרים. ולא עושים כל זאת אלא לשם שמיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2006 11:05 |
|
| |
להסיר מכשול מדרך עמי.
שו"ת משנה הלכות חלק יד סימן קיט
ב) והנה אחת מהדברים שהביאו את שארית הפליטה לארה"ב היתה לידיעתינו שאמרו לנו שבמדינת אמעריקא שורר חק של פירוד המדיניות מן הדת בלשוניהם (סעפערעישאן אף סטעיט ענד רעליגיאן) וזה אשר הכריע אותי ועוד אחרים מאחינו בנ"י לבא לארה"ב. והיות כי לגור בארץ באנו עלינו לקיים אזלת לקרתא הלך בנימוסיא, וכתיב בתורתינו הקדושה דבעניני המלכות ובדיני המדינה כל שהוא מילי דמלכותא הרי נצטווינו לשמוע לכל דיניהם ונפסק זה בגמ' ההלכה כשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא (גיטין י' ע"ב ב"ק קי"ג ב"ב נ"ד נדרים כ"ח ועיין ח"מ סי' ס"ח ס"ב ברמ"א וסי' שס"ט ס"ו) ובש"ע ח"מ שם שהמבריח מכס ממה שגזר המלך עובר על לא תגזול מפני שהוא גזל מנת המלך בין שהיה מלך ישראל בין שהי' מלך עכו"ם וכן בכל מילי דמלכותא בדבר שיש לו הנאה למלך או שהוא לתקנת בני המדינה ששייך למלכות כגון תיקון דרכים וגשרים ומלחמות וכיוצא בו, ולא זאת אלא שנצטווינו (אבות פ"ג מ"ב) הוי מתפלל בשלמה של מלכות. וכן דעתינו בזה וכן אנו מורין לכל שואלינו.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2006 17:18 |
|
| |
דא עקא, שהמונח 'דינא דמלכותא דינא' מקפל בתוכו משעת בריאתו חוסר כבוד, כביכול כמוהו כהוראה מוסרית שיפה לנשים ועמי הארץ, ולא לבני תורה האמונים על הלכה וגופי תורה.
ומעבר לכך, קלות הראש ביחס למדינה ומוסדותיה, היא פועל יוצא מחינוך שיטתי המאפיין את הציבור הישיבתי-חרדי, אותו אני מגדיר כ'יהדות עם קריצה'. איני יודע כיצד פשה נגע זה דווקא באהלי שם המתיימרים להצטיין באדיקות דתית, אולם המציאות מוכיחה שדווקא מגזרים אלו חסרים את התמימות ההכרחית לקיומה של מערכת דתית אותנטית, המכירה באלוהים חיים אוהב צדק ושונא רשע. 'יהדות עם קריצה' משמעה כפירה מוחלטת ברליגיוזיות היונקת מקשר פעיל בין האדם ואלוהיו, מתוך הכרה במערכת אמונית-מימסדית אלטרנטיבית השואבת את כוחה מלחץ חברתי, סממנים חיצוניים, מושגים ארכאיים, סיסמאות ריקות ושנאת השונה. טול את כל אלו ותמצא חברה אתאיסטית, רודפת כסף, יין ונשים.
הבוז הרווח בחוגים אלו ל'מרובעות של המיזרוחניקעס' היא יצירת קו-פרשת-המים בין יהדות מחד, לבין הריטואל הישיבתי שכל קשר בינו לדת אקראי בהחלט. אז מה הפלא של'דינא דמלכותא דינא' מוסיפים קריצה?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2006 15:32 |
|
| |
נפתח אשכול בנושא אך בכותרת וצורה שאינן מתאימות ומאחר וגם הנושא הענייני הוא זה של האשכול הנוכחי ע"כ אני מטמיעו כאן [מבלי לנפות עדיין את הניסוחים שאינם מתאימים].
לגבי מה שנוגע לתפילת שווא ובלתי מוצדקת בהודעה זו, פתחתי אשכול נפרד. נא להתיחס לנושא אך שם.
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1944059
*****
נישטאיך:
http://masoret.hevre.co.il/hydepark/item.asp?id=1691&cat_id=1
ב"ב סוערת: פקחי מס הכנסה פשטו על ביתו של נח קפלן ועיכבו אותו לחקירה. תושבים ניסו למנוע מהם לפעול.
היום בשעות הצהריים פשטו אנשי מס הכנסה והרשות להלבנת הון על ביתו של נח קפלן בבני-ברק, בחשד לעבירות מסים.
בביתו של קפלן מתקיימת פעילות עניפה של החלפת כספים וגמ"ח. אנשי מס הכנסה, שהגיעו למקום בתגבורת של שנים עשר אנשים ובארבעה רכבים, ביקשו לקחת מהבית את כל הצ'קים והמסמכים.
נח קפלן סירב להביא להם, ובמקום התפתחה מהומה, כאשר הגיעה תגבורת של בחורים מישיבת פונביז' הסמוכה. עד ראייה סיפר כי שמשות הרכב של אנשי מס הכנסה נופצו, ובמקום נזרקו ביצים לעבר הפקחים.
שוטורים הגיעו למקום, אך על-פי עד-הראייה, הם לא התערבו.
בסופו של דבר, יצאו פקחי מס הכנסה והרשות להלבנת הון עם שנים עשר ארגזי מסמכים, כונן מחשב, קלטות וידאו של כל הנכנסים והיוצאים בשערי ביתו של קפלן וצילומים של כל הצ'קים.
נח קפלן עצמו עוכב לחקירה. נודע, כי מחר אמורה לצאת קריאה לציבור להתפלל עבורו.
איני יודע מיהו נח קפלן, אך מתוכן הכתבה ניתן להבין, שהוא דמות ידועה בעיר, בשעת מעצרו הגיעו לביתו בחורי ישיבת פוניבז', והתפתחה מהומה.
ואין כל פלא שבחורי ישיבת פוניבז' הגיעו:
מאז שהמחלוקת בין ראשי ישיבתם עברה למצב של "שביתת נשק", אין להם הרבה מה לעשות כשברצונם "קצת בידור".
הלימודים אינם ארנבות, והם ימתינו להם לכשיתפנו לאחרי המהומות, וכשיגמרו לצפות במאסרים ואסיפת החומר, הם יחזרו ללימודים.
הכתבה ידעה לספר כי "מחר יקראו ליום תפילה"
האין זו תפילת שוא?
המסמכים נלקחו, והמחשב נלקח, האין זה דומה ל"הצועק לשעבר הרי זו תפלת שוא כיצד היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא היה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר ואמר יהי רצון שלא יהיו אלו בני ביתי הרי זו תפלת שוא". (משנה מסכת ברכות פרק ט משנה ג).
ואני שואל:
מיהו זה שיקרא ל"יום תפילה" ולמה?
האם הן מ"קליינט"? האם אין התפילות "הודעה בעובדות" אך לא באשמה?
כשתובעים חרדי לבית משפט הוא צועק: אסור! ערכאות (של עכו"ם).
וכששואלים אותו:
א"כ איך מותר להעלים מס?
הוא עונה:
דינא דמלכותא דינא, אינו בתוקף כאשר מדובר בממשלה יהודית!
עולם הפוך אני רואה
*****
בעלבעמיו :
והוא תובע תקציבים בטענה שגם הוא משלם מסים.
*****
ירוחםשמ:
מותר להעלים מס???
מצווה להעלים מס!!!
****
מיימוני:
נישטאיך
לא הבנתי מה האשכול הזה בא לומר.
א. נח קפלן הוא אדם, עד כמה שאני מכירו, ירא שמים ובעל חסד.
אין לי מושג אם הוא מעלים מס או לא.
אבל מהכרותי האישית עמו, ועד כמה שאני יכול לשפוט, הוא אדם צדיק.
כמובן, צדיק לא אמור להעלים מס, או אולי כן?
סיפורים על מעשיו אפשר למצוא באשכול בח"ח, שם אוהבים מאד מעשים כאלו. יש שני אשכולות.
אחד על עבודת מס הכנסה בב"ב, ואחד שקורא להתפלל למענו.
ב. תפילה מועילה תמיד. ולו רק למתפלל עצמו. ולגבי מה שכבר לכאורה ידוע, דעת הגר"א שתפילה
יכולה להפוך מציאות.
ג. לא ברור לי מה יש בחומר שנאסף, אבל אם תפילה נועדה למנוע הגשת, נניח, תביעה, אז יתכן
שתפילה וסייעתא דשמיא ימנעו הגשת תביעה. כל מיני סיבות יכולות לחול כדי שזה יקרה, או לא
יקרה.
ד. כבר היו אשכולות על העלמת מס. בין מצד ההלכה, בין מהצד החברתי פסיכולוגי מדוע וכיצד
חרדים מרשים לעצמם לזלזל בזה.
אם כן, מה התועלת באשכול זה?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
*******
חבצל_ת :
מיימוני, אם אכן העלים מס (ואין לי מושג, גם אותי פעם חקרו במס הכנסה, יתכן באמת שהוא לגמרי איש תם וחף מכל עבירה), מדוע להתפלל שלא תוגש תביעה? האם זה באמת ענין שראוי להטריד בו את רבונו של עולם?
לע"ד צריך להתייחס לתפילה בקצת יותר כובד ראש.
*****
מיימוני:
חבצלת
שאלתך כה חשובה עד שהיא מצדיקה את כל האשכול...
א. אין שום תפילה שאינה חשובה דיה עבור ה'!
זה רעיון יסודי וחשוב מאד, שעל כל דבר אפשר להתפלל. ועל כל דבר ראוי להתפלל. וה' שומע
תפילה של כל אחד.
1. אפשר להציג זאת על ידי הרעיון הפרדוקסלי הבא, נוסח לוינגר ולייבוביץ. ה' כה רחוק ונעלה
מתפיסתנו, עד שלגביו אין הבדל בין תפילה להצלתם של מיליוני אנשים מצונאי או הצלתו של חתול
שנתקע על עץ והילדה הקטנה שאוהבת אותו מייבבת בגללו.
וזה לא בגלל שה' אינו מרחם על הבריות, חלילה לנו ממחשבה זו. אלא בגלל שאין לגבי הבדל בין רש
ועשיר, שוע ודל, אדם אחד חשוב כעולם שלם.
2. אחד הסיפורים החביבים עלי מאד להמחשת הרעיון הזה מופיע בסיפורי הרב המגיד מישרים
שבדרון ע"ה. לפי הסיפור, הוא ביקר בארץ זרה ושם שמע על עורך דין יהודי פלוני שנקלע לצרות ואינו
יודע מה לעשות. השנים נפגשו ועורך הדין סיפר סיפור נוגע ללב. היתה לו בת קטנה שהיתה חולה
במחלה אנושה, והוא התפלל להחלמתה והבטיח:
רק תבריא אותה, ה', ויותר לא אבקש ממך כלום!
בקשתו התמלאה. הבת החלימה באורח נס, והוא קיים את הבטחתו...
הסביר לו הרב כי הבטחתו היתה טעות. אם התכוון לומר שזה הדבר החשוב ביותר בעולם עבורו,
יפה אמר, אך אם כוונתו היתה שלא להטריח ולא יבקש עוד מאומה, זה הבל וטעות כי ה' חפץ
בתפילותינו!
ובדומה למה שאמרו כי האמהות והאבות לא נפקדו בילדים כדי שיתפללו על עצמם ועל אחרים.
ב. שאלה אחרת היא אם ראוי להתפלל על עבריין, אפילו עבריין מס, שלא יתן את הדין על מעשיו.
ובכן, אני משער שניתן להתפלל גם על עבריין, שיעשה תשובה וייפטר. ועל אחת כמה וכמה שמדובר
כאן ביהודי שעד כמה שידוע לי הוא באמת צדיק וחף מעוון.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
*****
לינקזעצער:
מיסים -חלוקה צודקת
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1768525
תוקן על ידי - ווטו1 - 07/06/2006 16:08:28
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2004 18:07 |
|
| |
למייציץ.
"וְ*יָתֵד* תִּהְיֶה לְךָ, עַל-אֲזֵנֶךָ; וְהָיָה, בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ, וְחָפַרְתָּה בָהּ, וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת-צֵאָתֶךָ". (דברים פרק כג פסוק יד).
לא כדי לשקר.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2004 15:33 |
|
| |
מו"ל
מה הדין אם נניח שיש אוכלוסייה האמונה על קריאה בלעדית של עיתונים שבהם תמיד, ללא קשר למצב במציאות, יהיה כתוב השכם והערב שיש הפליה ושיש קיפוח. האם מי שהוטעה בדרך זו רשאי לשקר או שיש עליו טענה שהיה לו ללכת ולבדוק האם מה שכתוב בעיתונים הנ"ל אמת?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2004 15:22 |
|
| |
ממללא,
אנא מסור לחברך שאני מתנגד בכל תוקף שחלקי במסים יגיע אליו בצורה של הטבה כלשהי.
איני מוותר על הכסף שגוזלים ממני לטובת אלו שחושבים שאני הפראייר שלהם.
אם הם עקביים שיוותרו על כל טובת הנאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2004 13:22 |
|
| |
ישנם דרכים חוקיות, כדי לדרוש את המגיע ל"קבוצה המסויימת". כאשר אתר "נבו" היה עדיין בשלבי ניסוי, והכניסה אליו היתה חופשית, חיפשתי את "חב"ד" במנוע החיפוש, וגיליתי שהיו פניות רבות של חב"ד לבית המשפט העליון בערעורים על מניעת הקצבות. וברבים מהם פסק בית המשפט היה לטובתה.
האם לדעתך עדיף לרמות ולשקר, מאשר לפנות לערכאעס?
לא שקבוצה מסויימת באוכלוסיה איננה מקבלת את התקציבים כפי שמגיע לה, אלא שקבוצה מסויימת באוכלוסיה חושבת שאיננה מקבלת תקציבים כפי המגיע לה.
תוקן על ידי - נישטאיך - 20/09/2004 13:27:29
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2004 13:20 |
|
| |
מו"ל,
סתם להשכלה כללית - לפני מספר שנים גילו עמותות שונות העוסקות בחינוך יהודי (ללא אוריינטציה אורתודוכסית), חלקן ותיקות ביותר, כי הן מופלות לרעה מבחינה תקציבית: הקריטריונים לחלוקת הכסף שונו, כך שלא יכילו את מי שאינו אורתודוכס, עמותות ד"ליות וחרדיות המשיכו לקבל תקציבים, על אף שלא עמדו בחלק מן הקריטריונים וכו'. מה עשו אותן עמותות?
התאגדו והגישו בג"ץ ('בג"ץ פנים') כנגד המדינה. הן גם זכו בו. נכון, זה לקח כמה שנים בהן היו אנשים שלא קיבלו את משכורתם הראויה להם, אחרים פוטרו, מפאת חוסר יכולת תקציבית ועוד.
ומה היה קורה לו בג"ץ היה דוחה את עתירתם? ומה יקרה, כשלמרות החלטת בג"ץ, שוב ישנו את הקריטריונים כדי לא לתקצב אותן? הן יגישו עוד ועוד תביעות, יפגינו, יפרסמו וינסו לגייס תמיכה ציבורית. האנשים והנשים האלה בוודאי לא ירמו, לא ישקרו, ולא יעשו דבר ממה שרמזת עליו.
מדוע אלה כך ואלה כך?
אני לא בטוחה שהדבר קשור דוקא למידת מוסריותם הנמוכה של אנשים מסויימים, אלא בעיקר למידת התייחסותם אל המדינה כאל "שלנו". את "שלי" אני לא מנסה "לסדר" ולרמות. במה שהוא "שלי" יש לי אמון בסיסי, אני מכירה את שיטותיו ומנסה להתמודד איתם ובאמצעותם, כאשר המצב נראה לי לא תקין. על ה"אחרים", לעומת זאת, אפשר לעבוד, ואולי אפילו כדאי, לעתים. הם ממילא נגדי, הם ממילא לא מבינים אותי, אני ממילא לא שייכת אליהם.
במובנים מסויימים, חלק משיטות הפעולה עליהם דובר באשכול זה - בעד ונגד - מלמדות בעיקר על מידתה של תחושת השייכות שיש לאנשים כלפי ביתם ומדינתם (ואני לא בטוחה שצריך להיות הבדל בין ארה"ב, אוסטרליה וישראל, בהקשר זה), ומתוך כך גם על מידת האמון שהם נותנים במערכותיה, ועל נכונותם להשתתף בהן, מה שמוביל אותם להרגיש לא שייכים וכו'. זו תחילתו של מעגל סגור, שכדרכם של מעגלים שכאלה, תמיד מצדיק את עצמו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2004 12:30 |
|
| |
והיה אם נניח שקבוצה מסויימת באוכלוסיה איננה מקבלת תקציבים כפי המגיע לה, משום שנאה וצרות עין ונסיון להחניק אותה ואת תרבותה וכו' וכו' וכו', והיה ונניח שהדבר הוכח מעבר לכל ספק, האם גם אז יהיה אסור למנהלי מוסדותיה וכדומה לכופף כמה סעיפים על מנת להשיג כספים שמגיעים להם בדין?
חומר למחשבה. לא שעושים זאת, חלילה, שהרי עדיין איסור שקר בעיניו עומד, אבל מבחינה מוסרית, ספק אם יש רגליים לסברה האוסרת בכה"ג.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2004 01:12 |
|
| |
"אבל בציבור החרדי הביקורת עליו רבה. ח"כ אברהם רביץ מיהדות התורה משווה אותו למושקה המרקד לפני הפריץ - כינוי ליהודי הגלותי המתרפס לפני השלטון. הוא "נחשב כשם נרדף לגזירות", כתב העיתון החרדי "בקהילה". זה היה אחרי שדה-הרטוך כפה קריטריונים חדשים להקצבות לישיבות. אלה מחייבים את תלמידי הכוללים ללמוד לפחות 45 שעות בשבוע וגם קובעים מינימום של מספר תלמידים לישיבות וכוללים, מה שיקשה לדווח על ישיבות פיקטיוויות. דה-הרטוך מספר שבעקבות החמרת הפיקוח הודיעו כמה ישיבות על ביטול בקשות התמיכה. "מדוע מוסד ציבור מוותר על תמיכה, זו שאלה מרתקת", הוא אומר.
הטענות נגד דה-הרטוך יכולות להיחשב מפתיעות מכיוון שהוא עצמו בוגר ישיבת הסדר. הוא גדל בבית חילוני ובגיל 12 החליט לחזור בתשובה. "העובדה שאני יהודי דתי", הוא אומר, "גורמת לאנשים כאלה או אחרים לצפות שאעגל פינות. אבל החוק וגם ההלכה אינם מתירים לי לעשות עבודתי רמייה".
טענות רבות נשמעות גם על הכוח הרב שהוא מרכז בידיו. "איך זה", שאלה כותרת בעיתון החרדי "משפחה", "שפקיד אחד במשרד המשפטים מחליט מתי ואיך יועברו או לא יועברו תקציבים למוסדות". עסקנים חרדים כינו אותו "אנטיוכוס"".
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=478160&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2004 17:49 |
|
| |
לממללא ולנכספה נפשי.
ראו "על שקרים לבנים ושקרים אחרים".
http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/3-2.htm
מרק מאותו מאמר: "שקר בבית המשפט".
חז"ל היו מודעים לכך שהשקר, על כל גווניו, רווח דווקא בעולם המשפט ובאולמו של השופט. אחד האמוראים ביטא זאת באופן קיצוני ואף ציני, בהסתמך על פסוק מהנביאים:
אמר רבי אליעזר בן מלאי בשם ריש לקיש: מהו שכתוב 'כי כפיכם נגאלו בדם ואצבעותיכם בעוון שפתותיכם דברו שקר לשונכם עוולה תהגה'?
כי כפיכם נגאלו בדם - אלו הדיינין; ואצבעותיכם בעוון - אלו סופרי הדיינין; שפתותיכם דברו שקר - אלו עורכי הדיינין; לשונכם עוולה תהגה - אלו בעלי דינין (תלמוד בבלי מסכת שבת, קלט ע"א)
יחד עם זאת, חז"ל לא ראו תופעה זו ככורח המציאות ותבעו מהעוסקים בעולם המשפט והבאים בשעריו נאמנות יתירה לערך האמת. בתחום המשפטי לא קיים כל היתר - בוודאי לא מצווה - לשנות מהאמת, וזאת בניגוד לנזכר לעיל. להלן דוגמאות אחדות.
א. המחויבות לאמת המוטלת על השופט, כוללת לפי חז"ל חובה להיכנס לעומק העניין המצוי בפניו לרבות החובה לתהות על מהימנות העדים והימנעות משפיטה "טכנית" בלבד:
מניין לדיין שיודע בדין שהוא מרומה, שלא יאמר: הואיל והעדים מעידין, אחתכנו ויהא קולר תלוי בצוואר העדים [=אפסוק על פי דברי העדים והם ישאו באחריות]? תלמוד לומר: 'מדבר שקר תרחק' (שם, דף לא ע"א)
יחד עם זאת, חז"ל תבעו מהשופט שלא יחשוד בכל הבא לפניו ויראהו כשקרן. על השופט לבחון את דברי העומד לפניו לגופם:
מה תלמוד לומר [מה הכתוב בא ללמד] 'לא תטה משפט אביונך' (שמות כג, ו)? זה אביון במצוות [=עבריין], שלא תאמר רשע הוא, חזקתו שהוא משקר וחזקת זה [=בעל הדין האחר] שאינו משקר, אעבור עליו את הדין [=אכריע כמו השני]? תלמוד לומר: 'לא תטה משפט אביונך' (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, כג, ו)
חז"ל אף ראו את חובת הנאמנות לאמת שמוטלת על השופט, ככוללת אחריות לדאוג שלא ישב בפניו תלמיד (מתמחה?) שאיננו מצוי בידיעת הדין, ואמרו: "מניין לדיין שלא ישב תלמיד בור לפניו? תלמוד לומר 'מדבר שקר תרחק' " (תלמוד בבלי, שבועות ל ע"ב)
ב. חובת העדים להעיד אמת היא כל כך יסודית, שמצאנו בתלמוד דעה לפיה האיסור להעיד שקר גובר אפילו על אינטרס שלמות חייו של העד, והוא בגדר "ייהרג ובל יעבור": "אמר רב חסדא... עדים שאמרו להם חתמו שקר ואל תהרגו - י ה ר ג ו ואל יחתמו שקר" (תלמוד בבלי, כתובות יט ע"א).
דעה זו אמנם לא נתקבלה (להלכה נתקבלה דעתו של רבא לפיה אין דבר העומד בפני פיקוח נפש אלא עבודת כוכבים, גילוי עריות ושפיכות דמים), אבל כאמור היא מצביעה על חשיבות הנאמנות לאמת בהליך השיפוטי
ג. אחת הטכניקות הנוהגות בקרב בעלי דין היא הקצנת טענותיהם לשם הגברת כוח המיקוח והשגת תוצאות שיפוטיות טובות יותר מבחינתם. חז"ל הדגישו את הפגיעה בחובת הנאמנות לאמת, שנובעת מההליכה בדרך זו: "מניין לנושה בחברו מנה (=מאה), שלא יאמר: אטעננו [=אתבע אותו] במאתיים כדי שיודה לי במנה... תלמוד לומר 'מדבר שקר תרחק' " (תלמוד בבלי, שבועות לא ע"א).
חכמים אף תבעו מבעל דין להימנע מלהיגרר לדרך זו של הקצנת הטענות, גם אם בעל דינו עושה כן:
מניין לנושה בחבירו מנה וטענו [=תבע אותו] מאתיים, שלא יאמר: אכפרנו בבית דין ואודה לו חוץ לבית דין כדי שלא אתחייב לו שבועה [=כמודה במקצת הטענה שחייב שבועה לפי הדין העברי]... תלמוד לומר: 'מדבר שקר תרחק' (תלמוד בבלי, שם).
מעניין להשוות גישה זו עם גישתו של הנשיא זוסמן, שסבר כי לעתים נתבע רשאי לכפור בעובדה שמצוינת בכתב התביעה שהוגשה נגדו על אף שאין כפירתו אמת וזאת על מנת להשיג תוצאה משפטית התואמת את האמת מבחינתו:
אני מסכים... כי פעמים מותר לנתבע לכפור בכתב ההגנה בעובדה, אשר הוא יודע כי אמת היא. אבאר את דברי בדוגמה: פלוני נתבע לשלם סכום כסף על פי שטר חוב עליו חתם. הגנתו היא כי לא קיבל תמורה, והוכחת הגנתו היא כי לא קיבל תמורה... העד היחיד היכול להעיד על שלא ניתנה תמורה או לסייע לעדות הנתבע בנדון... הוא אדם, אולי קרובו של התובע, אשר מקום מגוריו אינו ידוע לנתבע, אך אם יכפור הנתבע נוסף על טענת חוסר תמורה, גם בחתימתו על השטר, ייאלץ התובע להביא אותו אדם כעד כדי להוכיח את חתימת הנתבע ובחקירת שתי וערב של העד יוכל הנתבע גם להוכיח את הגנתו האמיתית. מה פסול יש בדבר? אם לא ינהג הנתבע בדרך זו, יתכן שיחויב שטר שבעדו מעולם לא קיבל תמורה. "התכסיס הלגיטימי בהחלט"... שנקט, הוא דווקא אשר מנע עיוות דין4.
נסיים בשתי הלכות נוספות הנוגעות לשופטים. חז"ל ראו את השוויון שבין בעלי הדין כחלק אינטגרלי של מילוי החובה לדון דין אמת: "מניין לשניים שבאו לדין, אחד לבוש סמרטוטין ואחד לבוש איצטלית [=סוג של בגד] בת מאה מנה שאומרין לו [=לבעל הבגד המהודר]: לבוש כמותו או הלבישהו כמותך? תלמוד לומר 'מדבר שקר תרחק' "(תלמוד בבלי, שבועות לא ע"א)
חז"ל גם הורו שחובה על הרואה את חברו שעומד לטעות בדין להעמידו על טעותו שמא יוציא פסק דין מוטעה: "מניין לתלמיד שרואה את רבו שטועה בדין, שלא יאמר: אמתין לו עד שיגמרנו, ואסתרנו ואבננו משלי כדי שיקרא על שמי? תלמוד לומר: 'מדבר שקר תרחק' " (שם, שם)
אפשר שיכולה להיות לכך השלכה על הרכבים שיפוטיים הנוהגים בימינו: שופט שיושב במותב תלתא או יותר, וסבור שחוות הדעת של חברו להרכב מוטעית, מצווה להעמיד את חברו על טעותו ולא להמתין ולכתוב חוות דעת סותרת שתבהיר את נכונות הדין ותוכיח את טעותו של חברו.
תוקן על ידי - נישטאיך - 15/09/2004 18:08:27
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2004 20:38 |
|
| |
וכ"כ הרב אבינר בטוטו"ד (באהבה וכו', איך קוראים לדף הזה?)
אמנם המקרה של ממללא הוא שונה לחלוטין מהעלמת מיסים, ושם כן חשוב הדיון העיוני-הלכתי.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2004 20:28 |
|
| |
אין אנו צריכים להיכנס למו"מ על דד"ד. במדינה דמוקרטית שהמיסים הולכים לטובת כל בני המדינה (כבישים, בתי ספר, וכד'), לפרלמנט יש דין של ז' טובי העיר ומי שמעלים מס גונב מהציבור (גזל דרבים) וקשה לעשות תשובה ולפייס הנגזל.
|
|
|
|
|
החוקרים: "החלפנים חייו חיי מותרות "גבוהים" ודווחו על בעיות כלכליות 
