רבי יהונתן אייבשיץ היה שבתאי והרפתקן ?

רבי יהונתן אייבשיץ (1690-1764; במקורות מסוימים מופיע בשם יונתן אייבשיץ), פוסק, דרשן, פרשן, מקובל וראש ישיבה. נולד בקרקוב שבפולין, למד בישיבות בפולין ובפראג, וכן למד פילוסופיה ומדעים. עמד בראש ישיבה גדולה בפראג.

מ-1750 שימש ברבנות שלוש הקהילות:אלטונה, המבורג וואנדסבק.

כאשר הנוצרים הסכימו להוציא את התלמוד לאור רק אם יעבור צנזורה אינטנסיבית, היה על אייבשיץ ליצור מהדורת תלמוד חדשה, משוכתבת בחלקה. הוא היה ידיד לנוצרים, לרוזנים ולמלכים. ויש שסוברים שניתן למצוא בקשריו עם לא יהודים כמו מלך דנמרק גם חילופי השפעות בתחומים מיסטיים-קבליים.

מה שמאפיין את יצירתו התורנית הוא הפלפול המחוכם. פלפול זה מלווה הן את דברי התוכחה והמוסר שהרבה ר' יהונתן אייבשיץ להטיף והן את חידושיו בהלכה. הוא כולל חיבור של רעיונות ואימרות שונים זה לזה, כאשר הצירוף מאפשר לפתור קושיות ולהתמודד עם סתירות ותמיהות (ראה דוגמאות במאמר זה ב"סיני" (http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/rabinov-4.htm))

כפוסק אייבשיץ מחמיר למדי ומהסס להקל גם כשיש לכך מקום, במיוחד אם הדבר הוא כנגד מנהג. דבקותו בשולחן ערוך גדולה, והוא מציע להתעלם מדעות שלא מוזכרות בו. כפי שכותב רב צעיר:"אפשר לומר שכל עיקרם של פלפוליו וחידושיו בספריו על השולחן ערוך לא באו אלא לחזק סברותיו".

כשהוא מתפלפל בהלכה, כמו ב"אורים ותומים", הוא מחבב במיוחד את הדיון בדברי התוספות, שמשמשים לו רקע לחידוש.

אייבשיץ כתב עשרות ספרים בנושאי הלכה, פרשנות, אגדה, קבלה וחסידות. הנודעים שבהם:

"יערות דבש"
"אורים ותומים"
"כרתי ופלתי" (היחיד שיצא בחייו)
[עריכה]
שבתאי ?
אייבשיץ נחשד בשבתאות, חשד שעורר פולמוס שלא שכך כל ימיו ומנע ממנו להתמנות לרבה של פראג. בעל הפלוגתא שלו במחלוקת קשה זו היה רבי יעקב עמדין שכינה אותו, בין השאר, "מין ארור" ו"נחש". אף הנוצרים התערבו במחלוקת.

ההיסטוריוגרפיה האורתדוקסית כיום רואה את החשד שהוטל בו כחשד שווא, וונראה שבקיאותו וחריפותו העצומים בתלמוד עמדה לו לטהר את שמו. המחקר העכשווי, לעומת זאת, הולך רובו (אך לא כולו) בעקבות גרשום שלום, שאחר שעבר על קמיעותיו וכתביו של רבי יהונתן אייבשיץ הגיע למסקנה חד משמעית שהאחרון היה מאמין קנאי של שבתאי צבי. שלום ניהל דין ודברים סוער בעניין זה עם ראובן מרגליות (וכן עם מורטימר כהן). לדברי שלום, עמדין אולי עורר את המחלוקת בגלל תרעומתו על כך שלא קיבל את המשרה הרבנית בשלוש הקהילות, אך טענותיו היו מוצדקות.

כותב פרופ' יוסף דן בספרו "אפוקליפסה אז ועכשיו":

"השאלה היא:על שום מה לא נזהר אייבשיץ וכלל רמזים לשמו של שבתי צבי בקמעות שמסר ? התשובה לכך, ככל הנראה, היא שעל אף הצורך המעיק לשמור בסוד את אמונתו המשיחית, לא יכול היה ר' יונתן לעשות שקר בנפשו ולתת לאנשים תמימים קמעות שאין בהם תועלת. קמיע שיש בו שמות רגילים של האלוהות וכוחות עליונים אינו תקף עוד, משום שאנו כבר נמצאים בעידן הגאולה, "תורה דאצילות", וקמיע שאיננו משתמש בטרמינולוגיה המתאימה לעידן זה לא יועיל. משמע, היושב על כס הרבנות, ומה עוד שמדובר בכס מרכזי באותה עת, היה בטוח כי הגאולה כבר באה, עידן תורה דאצילות מצוי בתוקפו, המשיח כבר בא, והשמות בעלי העוצמה הם השמות השבתאיים, וכל זאת בשעה שהוא מסתיר את אמונתו ופועל במחתרת, ומעמיד פנים כלפי חוץ כאילו הוא עוד שייך לעידן הישן"
יש לציין שאייבשיץ עצמו השתתף בחרם על השבתאים ואף כתב ספר הגנה מפני האשמתו בשבתאות, "לוחות עדות". לטענת גרשום שלום, בספר זה עצמו יש רמיזות שבתאיות:"הרי זה כעין קריצת עין לחבריו באמונה המסתורית", קריצת עין זו מזכה אותו בכינוי "הרפתקן" מפיו של שלום, מה שעורר את זעמם של אחרים:"לא רעדה ידו של הפרופסור לתאר את גדול הדורות כהרפתקן".

נמצא מסמך שבו פונה הנודע ביהודה לקיסרית מריה תרזה ומצהיר בפניה על שבתאותו של ר' יהונתן אייבשיץ. זו תעודה מפתיעה, שכן בפומבי הוא עמד מאחוריו.

הגאון מוילנה שנתבקש להתערב בפולמוס בעודו צעיר שלח לאייבשיץ דברי ברכה וזכה על כך לגידופים מרבי יעקב עמדין, אך למעשה לא נקט עמדה.

בנו של אייבשיץ היה שבתאי מוצהר ונראה שצאצאיו התחתנו עם משפחות שבתאיות.

אם אכן היה אייבשיץ שבתאי נותרת תעלומה גדולה אחת, על רקע הסתירה בין האנטינומיניזם שבשבתאות, הסבורה שבזמן הגאולה יש למעט באיסורים, לבין כל מפעל חייו הפסיקתי של יהונתן אייבשיץ.

היא מנוסחת יפה בידי משה פרלמוטר:

"לא נפתרה הבעיה הפסיכולוגית - איך שבתאי באמונתו עוסק כל ימיו בהלכה ובהרבצתה ? איך מתיישבת סתירה זו, שאדם המאמין באמונה אנטינומינסטית ברורה וקיצונית ומפיץ אותה ברבים, עסקו הוא בהלכה דווקא ?"
לגבי הערכת תוצאות המחלוקת הגדולה - דעתו של פרלמוטר היא שלא נכשל הרב עמדין במאבק באייבשיץ. אף שברצונו לעשות לו דה לגיטימציה בהיסטוריוגרפיה היהודית הוא לא צלח, הרי שהוא הציב אותו בעמדת מגננה תמידית. ממנה לא היה לאייבשיץ כל סיכוי להסיט את היהדות האורתודוקסית אל הכיוון שבו, לפי כתביו המיסטיים המוצפנים, הוא כנראה חפץ.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%94%D7%95%D7%A0%D7%AA%D7%9F_%D7%90%D7%99%D7%99%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%A5

מר בר רב אשי,

אכן, שכחתי לציין את שחשבתי לדבר פשוט, שפרלמוטר לא בונה על הראיה הזו, אלא על בנין חזק עשרת מונים ממנה. גם אם הוא מביא גם אותה, אך חוקר אחר נטפל רק אליה ופורך אותה, זה אומר משהו על החוקר השני יותר מאשר על הראשון.