עמדה פוליטית וזהות דתית

אבהו

(12)באמת מה אכפת לנו ל'החזיר' להם על שסתמו ליצחק אבינו את הבארות! מגיע להם! שילמדו לקח!

1. חיי הצבא אינם חביבים עלינו, לכן לא נתגייס לצבא ונשאיר את השירות בצבא, על הקרבנות שכרוכים בו, לחילונים.
2. החינוך שלנו יקר לליבנו, ולכן נדרוש ונקבל עבור ילדינו יום לימודים ארוך, הסעות ותקציבים גדולים יותר לתלמיד שלנו מאשר לתלמיד חילוני.
3. לא נעבוד אלא נלמד בכולל עד זקנה ושיבה. החילונים יקיימו אותנו.
4. לימוד מקצועות מפוקפקים כמו חשבון, ביולוגיה ואנגלית יביא את ילדינו לכפירה חו"ח, ולכן לא ילָמדו. עם השכלה כזו אף מעביד לא ירצה להעסיק אותם אפילו אם ירצו לעבוד. אין בעיה – החילונים יפרנסו אותם.
5. העבודה במכבי האש כרוכה בחילול שבת. נשאיר אותה לחילונים והם יכבו שרפות גם כשהן פורצות בבתינו.
6. לא נעבוד בייצור חשמל כי גם הוא כרוך בחילול שבת. שהחילונים ייצרו חשמל גם עבורנו.
7. אנו שולטים בכשרות, וזו הזדמנות לעשות לבתינו. נפברק את הצורך בהכשר למים מינראליים ולסבון כלים וכך יימצאו משרות ליהודים שומרי מצוות. הצרכנים, שרובם חילונים, ישלמו. בשביל זה הם קיימים.
8. ההלכה דורשת שיין כשר חייב להיות מיוצר על ידי יהודים. המצאנו הלכה שיהודים אלה צריכים להיות שומרי מצוות, כדי ליצור מקומות עבודה לאנ"ש. בכך אנו גורמים לאפליית חילונים שמעוניינים במשרות האלה. זבש"ם.
9. פיברקנו את הצורך להדריך כלות לפני הנישואים. כשהכלה דתייה אנחנו מוותרים לה על ההדרכה. לכלה החילונית אין ברירה ואם לא תעבור את ההדרכה לא תינשא. לא תזיק לה, ההדרכה (קריצה). כך גם יצרנו מקומות עבודה לאנ"ש (קריצה).
10. סידרנו לעצמנו קומבינה של ישיבות הסדר שתלמידיהן משרתים בצבא, אבל במסלול שכולל לימודים בישיבה. התועלת שאנחנו מביאים לצבא היא חלקית, אבל אין בעיה. יש מספיק חיילים חילונים.
11. אנחנו רואים חובה דתית להתיישב בכל חלקי ארץ ישראל. הקמנו יישובים בגוש קטיף שאבטחתם דורשת אוגדה שלמה של צה"ל. אלפי חיילי האוגדה הזו (רובם חילונים ומקצתם גויים) עושים ימים כלילות ושבתות כימי חול להגנתנו. ההוצאות מגיעות למאות מיליוני שקלים בשנה. כך יאה.
12. יישובים אלה תופסים משאבי קרקע ומים שהם חיוניים לערבים העניים ברצועת עזה. מה איכפת לנו?
13. הקמנו יישובים בגוש עציון. הנסיעה לשם מסוכנת ולכן הקימה עבורנו הממשלה כביש מיוחד שבו גשרים ומנהרות, בעלות עשרות מיליוני שקלים. החיילים שמגנים עלינו חוזרים לאחר שירות המילואים בגוש לפקקי התנועה בכביש גהה ובצ'ק פוסט. כך יאה.

כל אלה דוגמאות של ההתנהלות הפוליטית הדתית בישראל. בכוונה לא הבחנתי בין הדתיים לחרדים. לדעתי יש דימיון בדרך הפעולה וההצדקה שלה – אנחנו דתיים ומגיע לנו.

התמיכה הדתית בכיבוש שייכת גם היא לדפוס זה. מדובר באנוכיות, חוסר אחריות ועיוורון. אנחנו סומכים על מישהו (החילונים, האמריקאים) שיציל אותנו מעצמנו כי התרגלנו לא לתת דין וחשבון על מעשינו. יש מישהו שדואג לנו.

ואם לציין את מראה המקום בספרו של אבישי בן חיים."איש ההשקפה" - האידיאולוגיה החרדית על פי הרב שך
פ"ו "שנאת השמאל" ע' 117

במחילה, העמדת ההבחנה בין שמאל לימין פוליטי בישראל על 'מידת האמון בערבים' היא שטחית ביותר.

מחנות השמאל והימין לא נוצרו אמש אלא בתהליכים שנמשכו עשרות שנים, ומטבע הדברים, היו מעורבים בגיבושם גורמים שונים.

בדבריך שהחרדים מזוהים עם הימין צריך לבחון מי הם החרדים. רובו המוחלט של הציבור החרדי נותן את קולו לפי הוראת רבותיו. בקרב מנהיגי הציבור הליטאי, למצער מהרב שך ולאחריו שוררת תפיסת עולם יונית שאינה רחוקה מזו של השמאל הקיצוני. בשם הרב שך שמעתי מתלמידו כי לשיטתו הכותל המערבי 'לא שווה' דם של חייל אחד שיהרג בעבורו. רבים לא מוכנים לבקר בישובים ביש"ע, וחלק מהגדולים דהאידנא סרבו למשל לקבל לביתם את ילדי הת"ת בחברון שביקרו בבני ברק לא מכבר, וזאת בכדי שלא יתפרש הדבר כתמיכה בישוב היהודי בחברון (כך למדתי מהפורום השכן).

אמנם, חלק מהאדמו"רים החסידיים נחשבים בעלי עמדות ניציות. ה'פני מנחם' מגור למשל, ביקר בישיבת בית-אל והתבטא בחריפות נגד הכמי אוסלו. ואולם, הניציות אינה נחלת כל הציבור החסידי (ע"ע בעלז), ואני מסופק לגבי עמידתה בהכרעות גורליות אל מול שיקולי פיקו"נ (וזהו ההבדל בין הנציות החסידית לדתית-לאומית הבלתי מתפשרת).

לגבי הנהגת הציבור החרדי-ספרדי דומני שאין צורך לפרט.

למה בכל זאת החרדים מזוהים עם הימין?

נראה שמנהיגי הימין השכילו לשדר רגשות חבה ליהדות וליהודים אדוקים. כזה היה בגין, כזה היה שרון בימי הרומן שלו עם החרדים, כזה היה ביבי נתניהו. יש מי שיאמר שאף הללו אוחזי עיניים וציניקנים, אחרים יראו בכך תחושה טבעית.

מאידך, בשמאל מנהיגים נבנו לא אחת בזכות הפגנת שנאה ליהדות או למה שמתפרש כדת היהודית. את מרצ הנהיגו שולמית אלוני ויוסי שריד, שניהם לא יפספסו הזדמנות לעקוץ, ולא אנשים כמו אמנון רובינשטיין או יאיר צבן. כשברק היה במצוקה הוא הכריז על המהפיכה האזרחית. אברום בורג, דתי המחמד של השמאל בנה את מעמדו על 'הפרדת הדת מהפוליטיקה'.

לא בכדי, קריסת חזון אוסלו הביאה לצמיחתה המטאורית של שינוי, שלמעשה השילה מעליה כל מאפיין שמאלני והציבה בראשה את הבוטות האנטי-דתית של לפיד ופורז. יושם אל לב, כי חרף ניסיונה להיות מפלגת מרכז ואף ימין כלכלי, היא נבנתה על מצביעי שמאל והתחזקותה לא החלישה את הימין.

מצב זה, הוא שהוביל אנשים בעלי תפיסה יונית מובהקת כמו הרב שך, לצדד באופן מוחלט בליכוד (ויעויין בהרחבה אצל א' בן-חיים שהאריך בכך). בסופו של דבר, הימיןם הוא שהעניק לציבור החרדי לגיטימציה קיומית.

בנוגע לשס יש הוסיף אלמנט נוסף - היבנותה על קהל מצביעי ימין, מה שלדעתי קטע את הרומן שראשיה בעבר ניהלו עם השמאל.

לגבי זה שעמ"י אינו ככל העמים, כדאי שתתענין גם במה שקורה אצל עמים אחרים. אני דווקא מתרשם שהשמאל הוא פחות יותר אותו שמאל והימין פחות יותר אותו ימין בכל העולם המערבי.

שלמה

מענין, אני הגעתי לאותה מסקנה אבל גם
על הימין הרדיקלי.
כנראה שרדיקליות ורציונליות לא ירדו כרוכים מהשמים.

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!