התפילה כאמצעי להכרת ה'

העברתי את המאמר מהאשכול על ליבוביץ':

התפילה כאמצעי להכרת ה'

אנו רגילים לחשוב על התפילה כעל אמצעי להשגת הצרכים האישיים שלנו. דהיינו הצרכים הפיזיים, הרוחניים, הלאומיים וכדומה. האדם פונה אל אלהיו בתפילה כדי שהוא ייענה ויעניק לו את מה שחסר לו.בין אם מדובר על כך שהוא זקוק לרפואה, לפרנסה, לחכמה וכיוצא בזה. הוא מתפלל מתוך ציפייה שהאל ישמע ויענה. זוהי כאמור ההשקפה הרווחת בנושא התפילה.

אולם השקפה זו מעוררת כמה בעיות. הבעיה העיקרית היא שאנו רואים שאדם יכול להתפלל ולא לקבל את מה שביקש.וכן אדם אחר שלא מתפלל ובכל זאת מקבל את כל מה שהוא רוצה.למעשה, זוהי הבעיה הקלאסית של "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". כלומר, בעיית ההשגחה האלוהית, השכר והעונש.

דרך אחת להתמודד עם בעיה זו היא לטעון שאלהים לפעמים שומע את התפילה, ולפעמים לא. זאת אומרת, התפילה אכן מסוגלת להועיל, אבל לא מובטח לאדם שאלהים תמיד ישמע את תפילתו וייתן לו את מה שהוא התפלל עליו. אולם, הדבר עדיין לא פותר את הבעייתיות שבתפילה. משום שגם אם נניח שהתפילה מועילה אמנם אבל לא תמיד, עדיין קשה להבין מדוע אנו מתפללים, האם זאת רק בשביל אותו "סיכוי קלוש" שהתפילה אכן תענה מן השמים ? ועוד, מדוע אנו משקיעים מאמץ כה רב בתפילה, מתפללים שלוש פעמים בכל יום, תפילות מיוחדות בחגים וכו' ? יתר על כן, גם כשאדם מתפלל על דבר מסוים ובסופו של דבר הוא אכן מקבל אותו, עדיין קיים הספק בלבו, שמא הוא היה מקבל זאת גם אילולי התפלל.

כידוע, פרופ' ליבוביץ' מתייחס לבעיית התפילה. וזאת, במסגרת הבנתו האישית בנושא ההשגחה הפרטית. ליבוביץ' למעשה טוען שאין שום השגחה, לפחות במובן המקובל של המילה. אם כן, מהי מטרת התפילה ? על כך עונה ליבוביץ' שהתפילה אינה אמצעי להשגת דבר כלשהו, אלא היא תכלית בפני עצמה. התפילה, אליבא דליבוביץ', היא מצווה ללא טעם. הטעם היחידי של התפילה הוא שהאדם "יעבוד" את האלהים. זאת אומרת, אין למעשה שום חשיבות לתפילה כשלעצמה, האדם יכול תיאורטית לדקלם מספרים, לשנן טקסטים וכדומה. העיקר הוא שהדבר ייעשה כדי לקיים את רצון האל, ובכך להפוך ממעשה שיגרתי ל"עבודת השם".

ברם, גם שיטתו של ליבוביץ' מעוררת כמה קשיים. אמנם, יש עמקות גדולה בהבנת התפילה כעבודת השם לשמה, אבל עדיין קשה להבין מדוע באמת להתפלל ולא לעשות דברים אחרים. מה הטעם לעמוד בתפילה ולבקש למשל:"רפאנו ה' ונרפא", כאשר אנחנו מאמינים שרק הרופא הפרטי שלנו הוא זה שיכול לרפא אותנו, ושהתפילה לא מעלה ולא מורידה ? לא רק זאת שהתפילה נראית חסרת טעם, היא אף נראית כמו אקט אבסורדי לחלוטין !

יתר על כן, גם אם האדם המתפלל לא מתייחס אל התפילה כאל אקט חסר טעם, אלא הוא אכן מתפלל כדי לקיים את מצוות התפילה ולעשות את רצון ה', עדיין קשה מאוד להתפלל מתוך כוונת הלב, ומתוך חיות אמיתית כאשר התפילה היא לא יותר מדקלום טקסט חסר כל משמעות.

לפיכך, נראה לי להציע הבנה חדישה במצוות התפילה. הבנה זו היא מעין פשרה בין התפיסה הרווחת ובין תפיסתו של ליבוביץ'. בדומה לתפיסתו של ליבוביץ', גם לפי הבנה זו אין חשיבות לשאלה:"האם אלהים עונה לתפילה, או לא ?". האדם לא מתפלל כדי שאלהים יעשה דבר לא שיגרתי בשביל שתפילתו תתקבל, אלא הוא פונה אליו בתור ה"סיבה הראשונה". כלומר, לפי האמונה הדתית, אלהים הוא הסיבה לכל הסיבות. כל דבר שנעשה בעולם, נעשה כך מפני שזה הוא רצון האל. אם כן, כאשר האדם מתפלל כדי לקבל דבר מסוים, ובסופו של דבר הוא אכן מקבל אותו, גם אם דבר זה נעשה בצורה טבעית, זהו למעשה היענותו של אלהים לתפילה.

השאלה המתבקשת היא: מדוע אם כן יש צורך להתפלל, מה שיקרה הוא מה שיקרה,והתפילה כלל לא תשנה זאת ? למראית עין נראה שהתפילה היא בגדר מעשה חסר תועלת. התשובה לכך היא שמטרת התפילה אינה לשנות את העתיד, כלומר לגרום לאלהים לשנות את המציאות הפיזית. מטרת התפילה היא לגרום לאדם להכיר בכך שאלהים הוא אכן המקור לכל הדברים.

כדי להבין זאת, אפשר לדמות את התפילה לברכות. כידוע, ההלכה היהודית קובעת שאדם מחויב לברך לפני כל מאכל שהוא אוכל. למשל, לפני שהוא אוכל פרי כלשהו הוא מברך:"ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, בורא פרי העץ". בתלמוד לומדים את החיוב לברך מהסברא שאסור לאדם ליהנות מן העולם הזה מבלי לברך עליו. כלומר, מותר לאדם ליהנות מהעולם הזה (בגבול ההלכה כמובן), אבל הוא מחויב להכיר בכך שאלהים הוא המקור הרוחני לכל הדברים שבעולם.

את אותו העיקרון אפשר ליישם בנושא התפילה. התפילה היא מעין "ברכה כללית" שהאדם מברך על כל הדברים שהוא חפץ בהם. הוא מתפלל לא כדי שאלהים יעשה מאמץ מיוחד כדי להעניק לו את אותו דבר שהוא רוצה, אלא כדי שהוא עצמו יכיר בכך שאותו דבר הוא "מאת השם". יוצא מכך שכאשר האדם עומד בתפילה ומבקש מאת ה' "רפאנו ונרפא", הוא אכן עושה זאת בלב שלם, הוא באמת ובתמים פונה אל אלהים כדי שהוא ישלח לו רפואה. אולם, אין זה משנה כלל למתפלל האם הרפואה תבוא לו על ידי אמצעים טבעיים, כגון תרופות, רופאים וכדומה, או על ידי נס. וכן אין זה משנה כלל האם הרפואה הייתה באה לו ממילא גם מבלי התפילה, או אפילו אם תפילתו לא תענה כלל. העיקר הוא שהוא פונה אל אלהים בתור המקור לכל התופעות שבעולם.

החשיבות הרבה בעבודת התפילה, היא בהפנמת המושג של הכרת ה'. באופן רגיל, האדם חי באשליה של עולם כמנהגו נוהג. זאת אומרת, שהעולם מתנהל מעצמו ללא שום הנהגה כלשהי. האדם המאמין באלהים מכיר בכך שהאל הוא זה שמנהיג את העולם, אבל ידיעה זו נמצאת אצלו בכח ולא בפועל, הוא מבין זאת ברמה הכללית, אבל קשה לו להפנים זאת ברמה הפרטית. על ידי התפילה היום יומית זוכה המתפלל להפנים ערך זה באופן אבסולוטי, דבר שהינו בלתי אפשרי רק על ידי ידיעה בעלמא.

לגבי האדם המאמין "אמונה לשמה" אין שום חשיבות לשאלה האם תפילתו תתקבל או לא.
וזאת משום שאדם שמאמין אמונה לשמה מעדיף להתפלל לאלהים, גם אם תפילתו לא תתקבל, מאשר שיקבל את הדברים שהוא זקוק להם מבלי להתפלל עליהם.

אריק,

שמת לב? שלגביך אין אהבת ישראל (כי אתה חרדי פנאט ומאמין בתורה מן השמים)!!!! ורק אתה מחוייב על י"ל!

(ולא ידעתי שיש מצות אהבת ישראל על מתים שבקושי מודים בנצחיות הנפש)

החלטת לרדת עלי בעיוכ? מילא ניחא.
אבל קיי"ל כל ליצנותא וכו'

אריק

אני דווקא חושב שאתה צריך להיות מאוד שמח על כך שנשמתו של מוהר"י ליבוביץ' זצ"ל ירדה לעולם, ולהודות לה' על כךץ

שאם לא כן, לא היה לך את מי לתעב, לבזות, להשפיל ולגנות בכל הזדמנות אפשרית. הרי אנו מצווים על אהבת ישראל, ודברי חכמים בנחת נשמעים וכו' אבל כאמור לגבי ליבוביץ שאני.

(וכידוע ליודעי ח"ן זהו הטעם הנסתר על פי חכמת האמת למצוות 'שעיר לעזעזל', שמטרתו להוות סובלימאצי"ע לאותם יצרים אפלים ששוכנים בלב האדם)

מצו"נ

דברי הגרי"ל נמצאים בעמוד האחרון של אחד מספרי השיחות שלו על מורה נבוכים (אני חושב שזה הספר על פרקי ההשגחה), שם אכן הוא נשאל האם הוא מאמין בהשגחה פרטית, ותשובתו היא שעצם העובדה שהמציאות קיימת היא השגחה פרטית, והוא מפנה שם לפרקים הראשונים ברמב"ם הלכות יסודי התורה (יסוד היסודות וכו')

רב צעיר

ההסבר שלך הוא בדיוק ההסבר של המבי"ט בבית אלוקים. תכלית התפילה אינה השגת המבוקש אלא החדרת ההכרה ומתן ביטוי לאמונה שבקשותינו לא יתגשמו אלא ברצות הא-ל.

אלא שהמושג רצון הא-ל מקבל כאן פירוש מחודש כמשהו מתמיד הבא לידי ביטוי במציאות הטבעית. דומני שממלא הביא כאן בשם הגרי"ל זצולק"ל שמישהו שאל אותו האם הוא מאמין בהתערבות אלוקית ועל כך ענהו שכל המציאות היא התערבות אלוקית.

בספר שיחות על מסילת ישרים לכ"ק אדמו"ר זצ"ל נכתב שהרבנית ע"ה הקשתה לו מרפאנו ואדמו"ר ענה בלשון הפסוק, כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם וכו'.
אף אחד מהחסידים שנוכחו בשעת מעשה לא העיז להקשות מיראת הרוממות שהיתה בם.