קשה מאד לספר סיפור שכולם מכירים. אחרי הכל, הסיפור הזה עומד על העוקץ שבסופו, ואם יודעים את הסוף, אז למה להשקיע בקריאה?
אבל יש כאלו שעדיין אינם מכירים את הסיפור, ועבורם בוודאי שצריך לספר אותו.
אז ככה:
מעשה באב אחד שהביא את בנו הקט לבית הכנסת של הבעל שם טוב. הילד היה בן כפר קטן, ולא ידע לקרוא. אמנם, הוא שמח מאד להגיע אל העיר הגדולה, ולהתפלל בבית הכנסת של הבעש"ט.
הוא עקב אחרי התפילות של כל האנשים. מסתבר שהם עמדו, עטופים בטליתות, מן הסתם גם לבושים ב"קיטל", אותו בגד לבן שאמור להיות בגד של מתים כדי להזכיר לנו להתעורר בתשובה. כולם נראים נקיים, מכובדים, ומשתדלים כל כך לכוון בתפילה. הרי כולנו זקוקים לשנה טובה ומתוקה, להיכתב לחיים ולשלום.
הילד צפה בכולם ורצה להשתתף עמהם. אבל מה הוא יכול לעשות? יש סיפור אחר, על ילד, או איש, שידע לקרוא, אבל רק את האלף בית. אז הוא לקח סידור, ובתחילת כל סידור מופיעה רשימת האותיות של האלף בית, ואז קרא ואמר מנהמת ליבו: ריבונו של עולם. איני יודע להתפלל. אז אני אקריא את האותיות, ואתה כבר תדע להרכיב מהן את כל התפילות שצריך. ואז קרא את האותיות ברגש גדול, ואף זו היתה תפילה שיצאה מן הלב ועשתה רושם גדול בשמים.
אבל הילד בסיפור שלנו לא ידע אפילו לקרוא. והוא כל כך רצה להתפלל. לעשות משהו עבור הקב"ה.
בלי לחוש בכך, פשפש בכיסו ומצא חליל. חליל של רועים. כזה שהיה מנגן בו בשעה שהיה שומר על העדר בכפר שלו. אנו כבר מייד מציירים לעצמנו את החיים הפסטורליים בחיק הטבע, עם הכבשים והשלווה, ואיננו חושבים על קשיי החיים של פעם. אבל זה כבר נושא אחר...
הילד לא היה אמור להביא את החליל לבית הכנסת. הרי זה מוקצה, כי אסור לחלל או לנגן בשבת וביום טוב, בראש השנה וביום הכיפורים. אבל היתה איזו סיבה מדוע האב שכח להורות לבן להוציא את החליל מכיסו. מי יודע, אם הוא היה אב טיפוסי שבא מהכפר, יכול להיות שלא ידע אפילו את דיני מוקצה... (למעשה, להביא את החליל בכיס לבית הכנסת זה טלטול מרשות לרשות - אם זה היה ביום הכיפורים. כלומר, עבירה.)
הנקודה המרכזית כאן היא שהחליל לא היה אמור להיות בכיס, אבל במקרה זה, עבירה הוליכה לעבירה שהוליכה למצוה. וזו אחת ההפתעות של הסיפור.
נחזור אל הילד, שעומד בצד ומסתכל בהמון המתפללים הגועש, וליבו יוצא אל התפילה, וידו אוחזת בחליל, ובלי להרגיש הוא מקרב את החליל אל פיו, ו....
קול תקיעה גדולה בחליל נשמע בבית הכנסת.
אני משער שהילד, ברגע שתפס מה הוא עושה, מיהר להחביא את החליל ואולי גם את עצמו. במיוחד מפני האב הכועס שהבין תכף שבנו לא שמע בקולו, הביא את החליל איתו, ועוד בייש אותו לעיני קהל רב.
אבל אז
אבל אז -
אבל אז, הבעל שם טוב, שהיה שקוע עדיין בתפילה, ומאמצי התפילה ניכרו עליו, התרומם לפתע. כאילו הר של דאגות סר מעל כתפיו. הוא פנה אחורה ושאל:
מי עשה את זה? איפה הילד שחילל בחליל?
כמובן מיהרו להביא אליו את הילד. הילד שעדיין היה רועד מפחד ובקושי העז לשאת מבטו אל הבעל שם טוב. אבל ברגע שהביט בו, וראה את עיניו הטובות, ידע שלא יקבל שום עונש.
והבעל שם טוב אמר: היתה גזירה קשה בשמים, ועמלתי קשה כדי לבטל אותה, אבל זה לא הצליח. לא הצליח. נסיתי ונסיתי, אבל התפילות לא עלו למעלה.
אבל אז, אמר הבעל שם טוב, הגיעה התקיעה בחליל, שיצאה מלב טהור, והיא בקעה את כל הרקיעים, שברה את כל המנעולים, פתחה את כל השערים.
והגזירה בטלה. ותפילותינו התקבלו לרצון.
והילד היה מאושר, למרות שעדיין לא הבין מדוע מה שעשה היה חשוב כל כך.
מה המסר?
כפי שציין בשעתו פנחס שדה, יש כאן מסרים אנטינומיסטיים. הילד בסופו של דבר חילל את קדושת החג, ועבר על איסור. אבל הנקודה היא שלב טהור ורצון טוב להתקרב לה' חשוב יותר מכל דבר אחר.
זה מסר קצת בעייתי, מפני שאיננו אמורים לעשות דברים מרצון טוב אם הם נגד התורה, נגד השולחן ערוך. אבל זה בהחלט נכון שהקב"ה רוצה את הלב, את כוונת הלב. וזה העיקר.
זה לא פוטר אותנו מללמוד הלכות, ולדעת אם מותר לחלל בחליל, כי איננו ילדים קטנים, והספרים פתוחים לפנינו וקוראים לנו: בוא ולמד. ובת קול מרחפת מאז מתן תורה בסיני וקוראת לכל יהודי לבוא וללמוד.
אבל אין השולחן ערוך תחליף לכוונת הלב. ורצון להתקרב לה' הוא עדיין העיקר.
ואידך זיל גמור (והשאר צא ותלמד. אלו הם דברי הלל המפורסמים לגר שרצה ללמוד את כל התורה על רגל אחת).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-23/9/2004 23:36
מיימוני,
תודה.
נשלח ב-23/9/2004 23:33
אמשלום
עכשו אני מבין יותר.
את שואלת: האם יש חלקים ביהדות שהגיעו מבחוץ? שהיו, למשל, הכרה והשג של גויים ועם ישראל אימץ אותם? כלומר, חלקים טובים וראויים?
בימינו, ודאי שכן. כפי שכבר כתבו, כולנו חייבים לקנט.
שלא לדבר על חכמה ומדעים, והרי כבר חז"ל הכירו בכך ואמרו שחכמה בגויים תאמין.
אך אם כוונתך לאמונות ראשוניות שאנו משתבחים בהם, כדוגמת המונותיאיזם, עד כמה שידוע לי מדובר ב"המצאות" ישראליות, כלומר גילויים נבואיים, איך שלא נבין את המונח הזה.
אמנם, יתכן שלא ידוע לי מספיק בנושא זה. הדוגמאות שאני מכיר מחקר המקרא, כגון אלו שרב צעיר מביא כאן, אינן משכנעות אותי, ואני מפקפק בהן. כמובן, אם יתברר שהן אמיתיות אאלץ להודות בכך. גם איני סבור שזה חסרון לגלות שיש דברים שבאו מעמים אחרים. זה ודאי חסרון לא להיות מסוגל להודות על האמת.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-23/9/2004 22:35
מיימוני,
כנראה שהבעיה בדברי שלי, שכן את תשובתך אני מבינה היטב, רק שהיא אינה עונה על חלק מהותי משאלתי:
האם כל מה שנכון וראוי בעיניך ב"יהדות"(ע"פ הגדרתך שלך) הוא פרי התפתחות עצמאית? האם תהיה מוכן לערוך "בדיקת אבהות", ולגלות אולי, שחלק מאותו מכלול אינו פרי התפתחות עצמאית? האם תוצאות כאלה יגרמו לך להטיל ספק בנכונות ובראויוּת של חלק זה?
נשלח ב-23/9/2004 22:19
אמשלום
איני יודע מדוע איני מצליח להבהיר את עצמי. אנסה שוב:
את צודקת, שהטענה שלי נגד הגילגול אינה רק שזה בא מהודו. הטענה שלי היא שזה, לדעתי, שקר.
וכפי שציינת, יותר קל להילחם נגד שקר כזה באמצעות ההוכחה שזה מגיע מבחוץ.
וכמובן יש לי גם ענין אינטלקטואלי בבירור האמת.
וק"ל.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-23/9/2004 21:31
מיימוני,
שוב, שאלת תמה: האם יש משהו ב"יהדות הנכונה", כפי שאתה רואה אותה, שנראה לך מושפע/מושאל/"מגויר"? האם זה פוגם במשהו בקדושה/בחשיבות/במהות היהודית של הדבר?
אני מניחה, ששום רעיון בעולם לא נוצר יש מאין ובני אדם בתוך עמם ועולמם הם יושבים, משפיעים ומושפעים ממנו. אני מניחה גם, שהבעיה שלך עם רעיון הגלגול (כדוגמא) אינה נובעת מכך שזהו רעיון מושאל, אלא בגלל סיבות אחרות. השיטה של חיפוש וגילוי המקור החיצוני, משמשת אותך להגן או לתקוף רעיונות שאתה מקבל או דוחה בלאו הכי. לכן איני רואה בה כל צורך או משמעות, זולת סיפוק הסקרנות האינטלקטואלית, שיש לו, כמובן, חשיבות כשלעצמו.
נשלח ב-23/9/2004 20:41
בהקשר לסיפור הילד בביהכנ"ס הבעש"ט. הריי"ץ מלובביץ' מביא בכתביו את הסיפור באריכות (סיפורי הבעש"ט בכתביו בד"כ בקבלה מבעל התניא שקיבל ממורו רד"ב ממזריטש, תלמידו המובהק של הבעש"ט). ושם כותב כי הנער היה רועה אווזים וצאןוהכיר קולות מגוונים מעולם החי געיות פעיות צרחות וציוצים למיניהן, ורצה לתרום למאמץ התפילה את המשובח והיפה לטעמו ולכן פצח בחיקוי קריאת התרנגול, כמובן ללא חילול קדושת היום, אך לתדהמת ובושת המתפללים שמיהרו להשתיקו ולנזוף בו, אזי הגיב הבעש"ט כפי שהגיב.
נשלח ב-23/9/2004 17:22
מיכי
לא הבנתי כיצד דבריך מתקשרים לדברי. לא ביקשתי לטשטש אמיתות. להפך. ביקשתי לברר, במידת האפשר, האם יש השפעות, או לא.
אמנם עלי להודות שהמושג "השפעה" אינו ברור מספיק, ואיני יודע אם מישהו טרח אי פעם לבדוק את כללי השימוש במונח הזה בהקשרים היסטוריים ואידיאיים. נדמה לי שלא.
לכן, אני מתקשה מאד להבדיל בין השפעה רלוונטית ללא רלוונטית. אני זקוק לכללים ולדוגמאות כדי להבין במה בדיוק מדובר. ואם אבין, כפי שהאינטואיציה לגבי מונחים אלו מורה לי, אפשר שאין בינינו מחלוקת כלל.
אמשלום
כפי שציינתי, מטרת הבירור היא אפולוגטית. אבל הוא לא אמור להתבצע על ידי חצאי אמיתות.
מצד אחד, נגד אלו שמאמינים במה שנראה לי כאמונות זרות שהפכו חלק מן הדוגמות (DOGMAS) המקובלות היום, כמו הגלגול. אם ניתן להראות כי האמונה הזו מגיעה מהודו, למשל, וטעו אלו שאימצו אותה, הרי יש בזה תועלת.
מצד שני, נגד אלו שמנסים לטעון, למשל כי יש אנתרופומורפיזם בתנ"ך, וכי ביטויים מסויימים שאולים ממקומות אחרים ולכן יש להבינם בצורה לא מונותיאיסטית, וכדומה. כאן לדעתי יש מטרה חשובה והיא להראות כי קרבה מילולית אינה בהכרח קרבה רעיונית, ואני סבור כי ניתן להצדיק זאת על ידי ניתוח ספרותי. חלק מהויכוח שלי עם רב צעיר ביחס למקרא עומד על נקודה זו.
בירור היסטורי-ספרותי של מקורם של רעיונות יכול להועיל מבחינה זו, לדעתי. ודאי שבירור כזה מתבצע ממטרות אפולוגטיות, כלומר לחזק את שם היהדות. אבל הבירור אינו תלוי במטרה, והוא לא נועד לטשטש ולרמות אלא לברר את האמת עד כמה שבידינו.
שאלת בתוך דבריך מדוע לא להתעמת היישר מול טענות כאלו ולהראות שאין הן "יהודיות". הבעיה היא שקשה מאד להגדיר מהי יהדות. האם ניתן להוכיח שאמונת גלגול אינה "יהודית"? קל יותר לדעתי להצביע על מקורות היסטוריים ולהצדיק - לא להוכיח, כי אי אפשר, אבל להצדיק - טענה לגבי השפעות. כאן אנו עוסקים בשאלה היסטורית. לעומת זאת, לדון אם משהו ראוי להחשב "יהודי" או לא זו שאלה על ערכים ואמונות, ויש לה כללים אחרים של בירור, אם בכלל.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-23/9/2004 17:04
מיכי.
אחרי שבוע של כפרות איזה שפה רצית שידבר?
נשלח ב-23/9/2004 17:00
מיימוני,
א. אם יש חשיבות מהותית ב"בדיקת אבהות" לעמדות, הרי יש לעשותה גם לכאלה שאתה מאמין בלבב שלם בנכונותן ובהתאמתן לה' ולאדם היהודי. ברור לכל כי תמצא גם ביניהן כאלה שהן תוצאה של השפעה, שאילה ו"גיור".
האם זו סיבה מספיק טובה לפוסלן?
ב. אם יש רעיונות ועמדות שאינם נראים לך נכונים או ראויים ליהדות וליהודים, אתה יכול להתמודד עימם ככאלה: הבא הוכחות פרשניות וערכיות לכך שהם מחטיאים מטרות יהודיות או סותרים ערכים/רעיונות/אמונות/הלכה יהודיים.
נשלח ב-23/9/2004 16:37
מיימוני,
באשר להשפעה זרה ראה תשובתי באשכול סמוך (זה המוקדש לי על ידך). דומני שיש דרך ישרה להתמודד עם הביקורות הלא-רלוונטיות הללו. היו השפעות אך הן לא רלוונטיות. הכחשת השפעות, אם הן באמת היו, רק בגלל סיבות אפולוגטיות, אינה ראויה ליהודי ישר כמוך. עיין שם.
אזרחי,
דבריך עוררו בי הרהורים רבים. ראשית, מדוע זהו אותו סיפור. זה פשוט סיפור אחר. זה כרוך בשאלה פילוסופית של שינויים בהגדרות של עצמים או מושגים. מתי זה שינוי, ומתי זה משהו אחר, ואכ"מ.
ואוסיף לחידודא, שאמנם חשבתי לעצמי שייתכן כי קראת את הסיפור הזה בהוצאת 'נצח' בעיבודה של המחנכת/מחנך המופלא X שליט"א, ואז ברור שזה אותו סיפור, אלא שהושמטו ממנו הקטעים הפרובלמטיים להשקפתנו הטהורה, כדרכם של המשכתבים הללו (עי' ערך 'סיפורי הרב מ. להמן', ועוד).
מעבר לכך, צל"ע האם קריאת קוקוריקו של הילד היתה בגלל התרגשות, או בגלל שהוא לא ידע לעשות משהו אחר, או בגלל שניהם ('אלו ואלו')?
מיכי
נשלח ב-23/9/2004 14:46
אני שמעתי את הסיפור הזה באופן אחר ולא היה בו שום חילול הקודש. הילד פשוט צעק "קוקוריקו" כי זה מה שיצא לו מרוב התרגשות.
נשלח ב-23/9/2004 14:36
אמשלום
זו שאלה.
יש לי כמה אינטרסים בבירור שכזה, כאן ובמקומות אחרים.
א. מדעי לשמו. האם אין לנו סקרנות מדעית, לדעת כל דבר?
ב. זיהוי של השפעה ממקורות זרים על תופעות לא רצויות מסייע בפסילתן. למשל, אם יתברר כי אמונת הגלגול מגיעה אלינו ממקור זר, יקל עלינו לדחותה. (זו דוגמא שמסתברא למשל לא יאהב, אבל אני כותב לפי דעתי והבנתי).
ג. טענה להשפעה זרה משמשת רבים כדי להקל בכבודה של היהדות ובכבודם של לומדי התורה והוגיה. למשל, בין חוקרי המקרא רווח מאד לייחס רעיונות יהודיים מהתנ"ך להשפעות זרות, ופעמים רבות, לדעתי, הם מחמיצים את הנקודה בתנ"ך לפי שהם משתדלים מדי להסביר את הנתון לפי המקורות הזרים. אם אפשר להראות שזו התפתחות עצמאית, נחלצנו מידי הצורך להוכיח שלא הושפענו מהם.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-23/9/2004 14:14
מיכי
בכוונה לא שאלתי על פילוסופיות אחרות שפשיטא שיכולים להתפתח דרך הצעקות הרנדומליות כאשר רוקדים סביב המדורה.
נשלח ב-23/9/2004 13:59
מיימוני,
שאלת תמה: מדוע כה חשוב לך לוודא שהיתה כאן (ואולי גם בעניינים אחרים) התפתחות עצמאית וללא השפעה?
נשלח ב-23/9/2004 13:48
יש כבר לפני כן בהרחבה במאמריו של נ. ווידר בספריו על התפלה. בהקדמת י. דנה במבואו לכרך המספיק הוצאת בר אילן בתרגומו. יש גם בגליון החדש של פעמים.
.
