מאתר ישיבת הר עציון, אלון שבות.

http://www.etzion.org.il/dk/5764/976drachecha.htm

*"נדידת" קברות צדיקים / עמית הורן*

בדף קשר 965 ובדף קשר 954 הבאתי את נושא ייחוס קברו של שמשון לדן בן יעקב (אבינו), ייחוס שנקבע לפני כ-‎25 שנה בלבד. בעקבות כך, כמה חבר'ה העלו בפני את השאלה המעניינת - כיצד קם אדם בבוקר ומחליט שבא לו להכריז על קבר צדיק בלי שום מסורת? על שאלה זו בא המאמר הבא לענות.

קבר דן שליד בית שמש, "התגלה" לפני כ-‎130 שנה על ידי מקובלי בית המדרש "בית-אל" שבירושלים. אולם, תיאוריהם על בניית המבנה הנמצא על הקבר סותרים את העובדות ההיסטוריות לגבי המקום, המראות כי המבנה קדום יותר - מבנה קבר שייח' קלאסי. חסידי ברסלב אף טוענים כי הם פוקדים את האתר כ-‎300שנה, דבר שאין לו סימוכין ולא נשמע מי-יודע-מה אמין.

שני רבנים מקובלים, הרב יוסף דיין והרב יוסי וולטוך החליטו לערוך תיקונים וייחודים באתר בשיטת ה"בן-איש-חי" פעמיים בחודש לפני כ-‎25 שנה. לאחר מותם לפני כ-‎15 שנה, חסידיהם החלו להזיז את העניינים באתר, לגייס תרומות, לבנות ולהקים כולל, דבר שגרם להתמדת היישוב היהודי במקום ולמיסוד ההילולא השנתית של דן בן יעקב, ט' באלול[‎1].

איתי אדלר הפנה את תשומת ליבי (תודה רבה!) לכך שקבר בנימין בן יעקב (שנמצא בנבי-ימין, כק"מ ממזרח לכפר סבא, בו יש בכ"ד בחשוון הילולא לצדיק), גם הוא מפוברק. עד המאה ה-‎14 קבר בנימין בן יעקב היה מזוהה בשלושה מקומות שונים בארץ - בין בית-לחם לתקוע בשל המצאות קבר רחל באיזור, בדרך שכם-בית-שאן או בכפר רומי-רומא שמתקופת בית שני[‎2]. במאה ה-‎14 "התגלה" קבר בנימין בן יעקב דווקא בנבי-ימין, שבדיוק כמו "הולדת" קבר דן שהזכרתי. מה גרם לאנשי המקום להכריז על המקום כקבר דן ומדוע המסורת "נקלטה" ולא נשכחה?

בבואנו לענות על השאלה נפנה קודם כל לעוד מספר קברים באיזור שתקופתם אף היא מהמאה ה-‎14. נפתח באייל הקרובה, כק"מ צפונה-מזרחה מנבי-ימין. בתוך מטע אבוקדו נחבא ליד היישוב אייל, על כביש ‎444, ניצב לו מבנה אבן גדול ובודד ושמו נבי שמעאן - הלא הוא שמעון בן יעקב. גם ציוניו של שמעון היו מפוזרים בכתריסר מקומות על פני כל הארץ עד אשר הוחלט על המקום הזה.

יש הטוענים כי זהו עיוות של קבר אשר, ושמעון בעצם קבור ק"מ מערבה, במושב ניר אליהו - נקודה חשובה להמשך. אף על פי כן, כיום אשר בן יעקב קבור במקום אחר שגם הוא באיזור - על כביש ‎444 במושב עינת שמדרום מערב לראש העין, בנבי תארי. במקום היו גם מסורות לגבי היותו קבר שמעון או קבר לוי - פרט שגם הוא חשוב להמשך.

על אותה הדרך, ביהוד, נמצא קבר יהודה בן יעקב, שגם הוא היה קבור בכ-‎9 מקומות עד לפני כמה מאות שנים, אז הוחל במיסוד קברו ביהוד והנהגת הילולא בט"ו בניסן במקום.

הרבה צפונה, על אותה הדרך, בצידון, מצויים קברי זבולון ויששכר, ששופצו ב-‎1984 לאחר שב-‎1982 מטוס הפציץ לידם ופגע בהם.

דוגמה נוספת למקרה של ריבוי קברים היא בארבל שליד הכנרת, שהיה המקום העשיר ביותר בקברות צדיקים קדומים, עד שהחלו לדאוג לכך שמירון תקבל את הכתר הנחשק והמפוקפק. בין הקבורים בארבל אפשר למנות את דינה, שמעון, לוי, ראובן, יהודה, בנימין, יששכר, זבולון, גד, דן, שת בן אדם, ר' זירא, ניתאי הארבלי, חזקיה ראש הגולה ועוד. רוב המקורות הללו הם מהמאה ה-‎11, בניגוד לקברים שהזכרתי למעלה שהם מהמאה ה-‎14.

מה שמשותף לכל המקומות שהזכרתי, כמו להמוני קברות צדיקים קדומים בארץ, הוא עובדת ישיבתם על דרכים ראשיות קדומות בינלאומיות, שהיו דרכים של עולי רגלים. זו הסיבה שגם היהודים, גם השומרונים וגם המוסלמים קידשו את הקברים שהזכרתי כקברי בני יעקב. אפשר לראות את התפתחות הדרכים כהתפתחות הקברים - במאה ה-‎11 הארבל היה נחשב למקום מרכזי בדרך עולי הרגלים. עד תקופה זו עולי הרגלים היהודיים והמוסלמים כאחד, עלו בעיקר מצפון מזרח: דרך בבל, בגדד, דמשק, מצפון לכינרת, דרך הארבל ומערבה לכיוון חיפה של היום, לנמל עכו שהיה נמל בינלאומי חשוב מאד בכל התקופות עד שנכבש בידי נפוליאון או לירידה דרומה באחת משתי הדרכים - דרך החוף או דרך ההר. התמונה משתנה עם בוא הנוצרים לארץ, ובעיקר במאה ה-‎14, עת הממלוכים המוסלמים כבשו את הארץ בחזרה מידי הנוצרים עובדי האלילים. עולי הרגלים החלו להשתמש יותר בדרך ההולכת לאורך חוף הים, בשפלה הנמוכה, מכיוון תורכיה, שהייתה השלטת באזור מהמאה ה-‎15, או מאירופה בדרך הים דרך נמל עכו, ולכן היה צורך לסדר להם נקודות חשובות בדרך. שינוי זה בא לידי ביטוי ב"הולדת" קברות בני יעקב על הדרך הבינלאומית שהובילה את המוני עולי הרגלים והיוותה להם נקודות עצירה ותפילה[‎3].

ליהודים ולמוסלמים, בניגוד לנוצרים, לא היו מקומות "מקודשים" במשמעות הנוצרית של המילה, ולכן שימשו קברות ראשי האומה מקור להגברת הזיקה אל העבר. כשהעם ישב בגולה, התפילה על קברות אבותיו הפכה לעיקר בבוא עולי הרגלים לארץ. הערבים דאגו לשים את המקומות הללו לאורך צירי התנועה המרכזיים הקדומים. הבדואים והכפריים באזור אף היו רוקדים על שתי חתונות וקובעים קברי קדושים בצמתי דרכים ושבילים. ד"ר צבי אילן[‎4] מניח שבקביעת מקום הקברים הללו פעלה האמונה שבדרכים אלו עברו בני יעקב בנדודיהם בארץ ובלכתם מצרימה ובחזרה, או שקרו להם באותם מקומות אירועים מסוגים שונים.

הקשר בין עולי הרגלים לקברים היה קשר חזק בכל התקופות ולכן הייתה השפעה על מיקום הקברים עם שינוי מידת השימוש בדרכים הראשיות - בארבל אנשים הפסיקו לפקוד את קברות הצדיקים והתנועה בדרך קטנה מאד, ולכן חלק מן הקברים בכלל לא ידועים כיום - הם לא תוחזקו ואפילו לא סומנו כלל, ובמרוצת ‎900 השנים מאז הכרזתם (הרבה חוקרים טוענים כי לפחות ארבעה מהם הם מתקופת המשנה והתלמוד ואחורה[‎5]) הם נמחקו כליל. זאת בניגוד לקברים המאוחרים, מהמאה ה-‎14, שבמרוצת ‎500 השנים האחרונות נפקדו רבות, ולכן גם תוחזקו, שופצו, התפרסמו, והתבססו במסורות הדתות השונות.

המסקנה שאני מעלה בשלושת המאמרים הללו, ובעיקר במאמר הזה, היא שקברות צדיקים מפוזרים על פני כל הארץ, וכמובן שרק אחד מהם הוא אמיתי, וסביר להניח שהוא איננו במיקום שיש כיום, שכן מדובר על מרוצת מאות ואלפי שנים ותהפוכות רבות שעברו על ארצנו.

תופעה דומה לזו ניתן למצוא בנצרות, ואף ביתר שאת - בסביבות ‎320 לספירתם, הלנה אם הקיסר קונסטנטינוס "גילתה" המוני חלקים של הצלב, של זר הקוצים, אברי הצלוב ועוד חפצים "קדושים" מאגדותיהם, ופיזרה אותם על פני אלפי ורבבות כנסיות ומנזרים בכל רחבי אירופה והאימפריה הרומית והביזנטית. גם במקרה זה, ברור כי מדובר על מסורת מאוחרת שבאה להגביר את הזיקה אל העבר על ידי נתינת מעט מוחשיות מעבר לחשיבה המופשטת והמבוססת על דמיון, למאמינים הרבים של הדת. חישבו לרגע על עולה רגלים שעושה מסע מפרך מאירופה, חודש באוניה, מגיע לנמל עכו, ובכל יום שהוא הולך בדרכו לשריד בית מקדשנו ולקהילת ירושלים הקטנה, הוא פוגש ב"דגלים", סימני דרך, המזכירים לו את העבר המפואר של עמו ונותנים לו תזכורות לאירועים תנ"כיים קדומים, ובמקום הליכה סתמית בנופי הארץ החרבה והשוממה, מלאת הביצות וחיות הטרף, הוא נתקל מידי יום ביומו במוקדים של סיפורים תנ"כיים ששמע עליהם בילדותו בגולה, ומעולם לא האמין שיזכה לראות אותם יום אחד במציאות, אפילו אם מדובר "רק" בקבר שת בן אדם הראשון, אבי אבי אבי אבותיו שהוא פוגש במרוצת היום.

לגבי קבר דן, אני אינני רואה כל סיבה מדוע הכריזו על קבר שמשון כקבר דן, שהרי שהוא איננו יושב על הדרך הראשית לירושלים. ייתכן כי הסיבה היא בשל עלייתה של רמלה בתקופת "המצאת" הקבר, שכן הקבר יושב על הדרך הראשית מרמלה לבית-שמש ולכפרים שסביב בית-שמש. ייתכן שהדבר קשור בסיבות קבליות, שכן המשותף לכל "מגלי" ומקימי תעשיית העליה לרגל למקום הוא שהם היו קבליסטים. ייתכן שיש סגולה בקבר דן שאינה קיימת בקבר שמשון, ומפאת מיקומו על דרך ראשית באותה תקופה, המקום "התגלה" והפך לאבן שואבת שעודדה אנשים להגיע למקום ולהתפלל לקב"ה שבזכות הצדיק ימלא את משאלותיהם. מקרה זה מעיד על תפיסת מסורות חדשות אצל המאמינים הפשוטים (בכל הדתות) והשתרשותן, עד אשר המקום יינטש בשל מיעוט אנשים ו"יתגלה" במקום סואן יותר, בדיוק כמקרי שאר אחיו של דן בן יעקב.

לעניות דעתי, ב"המצאת" קברות צדיקים ישנם יתרונות גדולים אפילו אם זה בא על חשבון עבודה על אנשים בעיניים. ראשית ישנו היתרון שכבר כתבתי, שמקומות אלו באים לתת תזכורות לאדם על כל שעל ופסיעה לדברים שקרו בעבר עמו, והפיכתם למוחשיים ומציאותיים יותר, מתוקף היותם מצוינים בשטח ליד עולה-הרגל ולא אי שם במרחק אלפי קילומטרים בארץ רחוקה ושוממה.

יתרון נוסף הוא העובדה כי התפילות במקום קבורת קדוש אינן לשוכני עפר, והם אף אינם מתווכים בין האדם לקונו. הסיבה לתפילה במקומות אלו נעוצה בסגולה טובה שאותו צדיק הקבור במקום יהיה מליץ יושר עבור המתפלל לקדוש ברוך הוא כך שתפילותיו יתקבלו יותר ברצון. בשל כך, המצאות קברות צדיקים על אם הדרך, הינה סיבה לרדת כמה דקות מהגמל או החמור, להתפלל לבורא עולם, ולהודות לו על הטובה הגדולה שגמל עם עולה הרגל בבואו לארץ הנכספת ובעוברו בשלום את כל הדרך עד כה.

מלבד זאת כמה טוב לאדם לדעת כי באמצע הדרך, לדוגמה בין רמלה יעדו לבית-שמש מוצאו, ישנו מקום תפילה, ומכיוון שזה אמצע הדרך, הן לפי המרחק והן לפי הזמן, יוכל בקלות למצוא שם מניין למנחה עם פלג המנחה, וכן בשאר הקברים על הדרכים הראשיות המהווים מקומות אסיפת מניין ותפילה ברוב עם, שלוש תפילות ביום.

דע לך, בהגיעך לאחד המקומות הללו, כי אם באת להתפלל במקום זה בכדי שהצדיק יהיה מליץ יושר עליך, עליך להרחיק עד למקום קבורתו האמיתי. אך אם באת למצוא מניין ולשפוך שיחך לפני בורא עולם, אתה מוזמן למבנים העתיקים הללו, השוכנים בהיחבא בצד הכבישים, ובהם אנשים רבים שישמחו שבאת להשלים להם מניין ולהתפלל לבורא ויקבלוך בברכת "ברוך-הבא" ובזרועות פתוחות.



-------------------------------------------------------

[‎1] אבי ששון, "קבר דן בשפלת יהודה", מחקרי יהודה ושומרון כרך עשירי, עמוד ‎207. מצאתי אותו אחרי שכתבתי את שני המאמרים, והוא מעלה את אותן הנקודות שאני העלתי, למעט פסקה חשובה שהיתה חסרה אצלי העוסקת ב"הולדת" המקום.
[‎2] נמצאת בחירבת א-רומא שבבקעת בית-נטופה. מופיעה במלחמות היהודים ג' ז כא, והיתה כפר גדול מתקופת בית שני עד מרד בר-כוכבא.
[‎3] תודה רבה לאבי מורי שעזר לי למצוא עשרות ספרים בנושא של פסקה זו.
[‎4] בספרו "קברי צדיקים בארץ-ישראל". בהקדמותיו הוא מרחיב רבות על המסורות וה"מסורות" בעניין קביעת מיקום קברי קדושים.
[‎5] כגון צבי אילן בספרו קברי צדיקים בארץ ישראל בערך ארבל.




תוקן על ידי - נישטאיך - 23/09/2004 15:31:55