מחר, יום השקר הגדול (הרהורים עצמיים)

מחר- יום המלל החיצוני
מחר- יום ההכרזות שידוע מראש שלא יתממשו
מחר- עתידה בת קול שתפוצץ בראשי ההרים:
"הכזה יהיה צום אבחרהו, יום ענות אדם נפשו. הלכוף כאגמון ראשו, ושק ואפר יציע - הלזה תקרא צום ויום רצון לד'?
מחר- לא יקויימו דברי הרמב"ם:
"ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם"
בין לפי הפרוש ש'ויעיד' פועל יוצא ובין פועל עומד.
מחר- תוכרז ההכרזה האדירה "ה' הוא האלהים" ומיד אחריה תפילת ערבית זריזה
ומחר- ישאר דיוקו של הגרי"ד ברמב"ם:
אמש היה זה שנוא לפני המקום ברוך הוא, משוקץ ומרוחק ומתעב, והיום הוא אהוב ונחמד וקרוב וידיד- דיוק ברמב"ם.
מחר, עוד יום כיפורים.

שלומה:
לא הייתי מקצין כ"כ להגדיר את זה כ"שקר", סוף סוף גם העולם שלנו ג"כ נקרא "עולם השקר".

מה שכן - כל הפסיכולוגי'ה המודרנית (כולל - ואולי ניתן לומר שממנו  הכל התחיל) תורת הנפש של חסידות - מבוססת על "חשיבה חיובית" על כל השלכותי'ה. היום זה לא רק בחסידות, זה נחלת כלל אנושות, רק כמובן הפרופורציות בין "סור מרע" ל"עשה טוב" משתנים מתנועה לתנועה ומאדם לאדם.

אז התודעה שלנו "קפצה" מתודעה של "סור מרע","הבדלה" תודעת "מוסר", לתודעה של "עשה טוב", "המתקה", חסידות.

הבעי'ה כמובן, שה"מטבע שטבעו חכמים" לא ניתן לשנות כ"כ מהר.

נו - זה חלק מהגלות. אנו נמצאים עדיין עמוק עמוק בגלות תודעתית, וכמובן אי אפשר "לקפוץ" ממנו יותר מדאי מהר, וכמו שכתוב "לא במנוסה תלכון".

אבל לאט לאט ניתן להתקדם, ואז בן אדם מסוגל לאמץ "חשיבה חיובית" המודרנית מבלי לפגוע ביהדותו ובנאמנותו לה' ולתורתו.

לפותח האשכול
הדרשנים נוהגים לומר שיום כפור הוא יום האמת ושאר השנה היא השקר.

הוקפץ

מיימוני,
אז מדוע מי שחייב לבחור בין צום לבין תפילה.התבוננות, חייב לבחור בצום. מדוע מוטב שישכב כל היום במיטה ואל יתפלל כלל.

למי ששכח ,
יוה"כ הוא לא יום של תשובה , הוא קודם כל יום של סליחה מחילה וכפרה.

את חשבון הנפש על מה לא הצלחתי/נו בשנה שעברה (באותם דברים בהם לא הצלחתי/נו, אני מקוה שיש דברים בהם הצלחתי/נו, אם אין כאלו, צריך "טיפול שורש" שחורג מגדר הדיון הזה) אמורים לעשות לפחות מר"ה (מנהג ישראל מאלול , והמחמירים עוד באב, ויש אומרים שראוי לעשותו כל השנה) .
תשובה שמנותקת מכל הקשר , אינה חשובה תשובה כלל , ונראה שיש בה אחטא ואשוב שלא מדעת (לפי האמירה בראש האשכול הזה , נראה שזה כמעט כן מדעת, והמפלפלים יפלפלו) עליה כידוע אין יוה"כ מכפר.
אולי קצת מאוחר , אבל אני מקוה ומאמין שלא מאוחר מדי .
גמר טוב.

בטהובן

מדבריך אני מבין שאתה רואה ביום הכיפורים מאבק בין הגוף לנפש, בין תאוות האכילה לבין הרצון להתגבר על המיגבלות הטבעיות של הגוף.

(אני גם מבין מדבריך שאתה צם. וזה משמח אותי ביותר, אך איני רוצה להתערב בעניניך הפרטיים).

אני מבקש להעיר על דבריך. ולא כחולק אלא כמוסיף.

יום הכיפורים, כשמו, נועד לקרב את האדם לתשובה. יש חובה לצום ביום זה, אמת, אך לא זוהי מטרתו העיקרית.

הצום נועד לאפשר לאדם הצם לחוש כפרה. לחוש שהוא מתאמץ ומשלם מחיר פיזיולוגי ונפשי על המאמץ שלו.

העיקר ביום זה הוא להתבונן בעצמנו, להחליט לתקן, ולמצוא את הדרכים כדי לעשות זאת. הצום, מבחינה זאת, הוא מרכיב צדדי, גם אם הוא תנאי לשמירת מצות היום ואי שמירתו עולה בעונש כבד - כרת.

כרגיל, כמו בכל מצוה, בין שומריה ניתן למצוא דרגות דרגות. מה שאני מתאר לפניך הוא מה שאני מבין ביום כיפורים. כמובן, ייתכנו גם הבנות אחרות, וכל אחד לפי אישיותו, הבנתו ויכולתו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ולמציץ,

ב"הלכות תשובה" משתמש הרמב"ם בשלושה מושגים הקשורים בנושא התשובה, והוא מבחין בין "תשובה" "תשובה מעולה" ו"תשובה גמורה (פרק ב/ א) בהלכה שאחריה הוא מגדיר "תשובה מהי" ומפרט את כל מרכיביה: עזיבת החטא באופן מעשי, התנתקות ממנו באופן פסיכולוגי תוך החלטה לא לחזור עליו, לרבות חרטה שבלב, ועל כל אלה הוא מוסיף: "ויעיד עליו יודע התעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם"

שים לב לאנלוגיה עם דבריו בסיום ה"פתיחה", בו הרמב"ם עצמו מעיד על עצמו את 'יודע התעלומות' באומרו:

'והשם יתברך יודע שאני לא סרתי היותי מתירא הרבה מאוד לחבר הדברים בזה המאמר"

"...ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת(= שמות), אמחנו מספרי(= שמות), ימחו מספר חיים (= תהילים), כל זה על דרך הדימוי, לא שיש לו יתעלה שם ספר שכותב בו ומוחק בו כפי שחושב ההמון אשר אינם מבינים מקום ההשאלה כאן, והכל סוג אחד. והבן כל מה שלא הזכרתי בפרק זה, וחלק העניינים בדעתך והבחן ביניהם, יתבאר לך ממה שנאמר על דרך המשל ומה נאמר על דרך ההשאלה, ומה שנאמר על דרך ההגזמה, ומה שנאמר כפי שמורה עליו ההנחה הראשונה בדיוק, ואז יתבארו לך כל הנבואות ויתבררו, וישארו לך דעות מושכלות נוהגות לפי סדר, רצויות לפני ה', כי אין רצוי לפניו יתעלה כי אם האמת, ואין מכעיסו כי אם השוא......"

( הרמב"ם, מו"נ חלק שני , פמ"ז)

בטהובן,

כנראה שבאופן טבעי את נמשך לאמונה ש"לשמה"

אחד מסמלי הגישה הפשטנית להשגחה הפרטית הם הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים (הפחד מיום הדין הוא יותר מהפחד מה')

לפי התפיסה הזו שמעוגנת בדברים מפי תנאים אחדים, הרי "שהכל נידונים בראש השנה" (ראש השנה טז) אך למרות שבחוגים רחבים מקובלת הדעה הזו שזוהי משמעותו של ראש השנה, הרי שבתורה אין רמז לכך,וראש השנה נקרא בה יום זיכרון ויום תרועה. תומכי הגישה הפשטנית של ההשגחה הפרטית יאמרו ש"יום זיכרון" הוא היום שבו ה' זוכר את האדם.
אולם באותו מקום במסכת ראש השנה שבו נאמר "שהכל נידונים בראש השנה" מובאים דבריהם של תנאים אחרים החולקים על כך: ר' יוסי אומר: אדם נידון בכל יום, ור' נתן אומר : אדם נידון בכל שעה" ז"א שאדם עומד לדין בכל רגע ורגע בחייו, ולפי זה משמעותו של ראש השנה כיום זיכרון היא להזכיר לאדם את משמעותו של ראש השנה כיום זיכרון והיא להזכיר לאדם את הדבר הזה. ראש השנה הוא יום ככל הימים ומעמדו של האדם לפני הה' אינו שונה ממעמדו בכל יום אחר, אולם מכיון שהאדם אינו מסוגל לזכור שהוא נידון בכל יום ובכל שעה שעה, נקבע יום זיכרון שיכוון אותו לזכור את הדבר הזה.

והמשמעות של המילים " האדם נידון" היא שהאדם מודע לכך שהוא נידון, וגורלו הוא לא היחס של ה' אליו אלא, היחס שלו לה'




תוקן על ידי - איקה - 25/09/2004 21:55:52

העירו את תשומת לבי לכך שהעולם טועה בפירוש דברי הרמב"ם "ויעיד עליו יודע תעלומות ..." . הפירוש הנכון הוא שהאדם יקח לו את הקב"ה לעד שלא ישוב לכסלו עוד .

על פי הנאמר כאן ניתן להבין כי יום הכיפורים נסב סביב החטא ועונשו.
סברתי לתומי כי ערכו של היום הזה רב מכך.
הצום מהווה עבורי התמודדות הנפש עם הגוף.
התמודדות עם היצר.
והיכולת לנצח.

שלמה - אם יורשה לי להתייחס לדבריך בנימה קצת אישית.

בעבר, נטיתי להסכים עם דבריך. אולי לא בחריפות ובצורה הבוטה בה הבעת אותם, אך הרעיון הכללי היה נכון גם עבורי.

והנה השנה, עקב נסיבות שלא יפורטו כאן, קיבלתי על עצמי קבלה מסוימת לנסות שלא לשוב ולחטוא בתחום שבו, בעוונותי, כשלתי בעבר. הקבלה היתה לפני זמן קצר (כחודש) והשנה אני מרגיש שאני נכנס ליום כיפור עם תשובה אמיתית - או לפחות ניסיון כן לתשובה אמיתית - בתחום הזה.

בעבר, כמוך, ידעתי בתוך תוכי שזה לא ממש זה ושלאחר החג הסיכויים שאחטא שוב גבוהים. הפעם אני מרגיש שזה אפשרי ושיום הכיפורים יהווה עבורי ציון דרך בתשובה, הזדמנות לעגן בצורה פורמלית יותר את החלטתי.

אין בטחונות בנושא הזה. איני יכול להעיד על עצמי (וכל שכן שיעידו עלי מלמעלה) שלא אחטא עוד. אך השנה אני חש בפעם הראשונה באמת שזה אפשרי. שניתן לשאוף ליותר ולפעמים גם להצליח בכך.

שנה טובה וחתימה טובה.

מיכי

אתה טוען שמושג התשובה ( על פי הרמבם) אינו אלא ערך מכוון שנועד להדריך את הציבור לכיוון החיובי באמצעות "שקר קדוש" , למרות שידוע מראש שאינו בר מימוש.

יתכן שאתה אתה צודק אבל זו בוודאי תפיסה נועזת הטעונה ביסוס.

לדעתי ניתן להסביר את הרמבם באופן קצת פחות חמור ותובעני .
הרמבם כותב ויעיד עליו ..שלא יחזור לזה
החטא.
כלומר תיתכן תשובה אפילו על חטא בודד מתוך מכלול חטאים שאדם שקוע בהם. ז"א שהרמבם אינו מדבר על תשובה שבעקבותיה אדם הופך להיות צדיק גמור ובמידה שחוזר לאחד מחטאיו הישנים בטלה תשובתו . אלא מדובר בתיקון מקומי של חטא כלשהו למרות שהאדם בכללותו נשאר עדיין שקוע בשאר חטאיו הקודמים. דהיינו שהתשובה הכללית מורכבת ממספר רב של תשובות פרטיות על חטאים שונים ,שבכל אחד מהם הגיע האדם לדרגה של ויעיד עליו יודע תעלומות..

באופן אחר נראה לי לומר על דרך האקסיסטנציאליזם או אולי על דרך בעלי המוסר כך:
אדם שעשה תשובה ושינה את מהותו על ידי תיקון אישיותו , הגם שחזר לחטאו הקודם עדיין יתכן לומר שהוא שונה מהותית מהאדם קודם שעשה תשובה. כלומר שלעיתים קרובות מהותו הפנימית של אדם לאחר תהליך של תשובה (ואפילו שחזר לחטאו הקודם) שונה מהותית ממהותו הפנים- אישיותית שהיתה קודם לתשובה. ועל כן עזיבת החטא לגמרי אמנם אין כאן , אבל השתנות להיות אני אחר כלשון הרמבם יש כאן.

וזה מזכיר לי את הדגם של התשובה שבמשנתו של ר צדוק המושתת על התקדמות תמידית של האדם מדרגה לדרגה כך שאותו החטא בדרגה הקודמת איננו אותו זהה לחטא שבמדרגה הנוכחית מבחינת מניעיו הפנימים ורישומו בנפש , הגם שמדובר על אותו החטא בדיוק.

ומרגלית טמונה אני רואה כאן.