חברת דרך ארץ חויבה ב-29 אלף שקל (כביש 6)

חברת דרך ארץ חויבה ב-29 אלף שקל: "קנסה שלא כדין נהג שכתובתו שגויה"
"מחובתה של דרך ארץ לאסוף נתונים ולאתר את בעל החוב "בשקידה סבירה", בטרם נקיטת אמצעי אכיפה קיצוני, כגון עיכוב רכבים"
גל ניסים | 23/9/04 17:41


--------------------------------------------------------------------------------

יש לבטל את הקנסות וריביות הפיגורים על החובות שנצברו בגין נסיעה בכביש חוצה ישראל כאשר כתובת הנהג במשרד הרישוי שגויה. כך נקבע בפסק דין תקדימי של ועדת הערר. היא ביטלה תשלום של ריביות וקנסות, והשאירה את תשלום הקרן בלבד.
הוועדה, בראשות עו"ד אילן בומבך, קבעה, כי מחובתה של דרך ארץ לאסוף נתונים ולאתר את בעל החוב "בשקידה סבירה", בטרם נקיטת אמצעי אכיפה קיצוני, כגון עיכוב רכבים.

דרך ארץ לדעת הוועדה מתנהלת בדרך כזו שמאפשרת לה לקדם בצורה יעילה את התכלית הכלכלית של הפעלת כביש אגרה תוך התעלמות מחובת ההגינות המוגברת המוטלת עליה, וללא כל פרופורציה להיקף הפגיעה בזכות היסוד של החייבים.

פסק דין זה ניתן בערעור שהגישה חברת ש.י.ק, חברה לאבטחה, כוח אדם ושירותים, שביקשה לבטל חוב לדרך ארץ בטענה, כי לא קיבלה את הודעות התשלום.

החברה טענה, כי בפניות טלפוניות לדרך ארץ נאמר לה, כי עליה להמתין עד שהודעות התשלום יגיעו בדואר. התברר, כי הודעות התשלום נשלחו לכתובת שגויה.

הוועדה קובעת, כי דרך ארץ צריכה להתאים את המאמצים שהיא עושה לאיתור הלקוח בהתאם לנסיבות. במקרה שבו הלקוח אינו ידוע במענו, ופנייה לרשות הדואר אינה יכולה לספק את המידע העדכני, יש לפנות לפעולות איתור אחרות, כמו בדיקה ברשם החברות.

במקרה האמור קובע בומבך, כי דרך ארץ יכלה בקלות יחסית לאתר את המענה העדכני של החברה. משלא עשתה כך, לא עמדה בתנאי שנקבע בעבר על ידי הוועדה, והיא פעילות בשקידה סבירה לאיתור החייב.

הוועדה דחתה את טענת דרך ארץ, כי פעולותיה לאיתור החייבים הם לפנים משורות הדין. הוועדה כותבת, כי היפוכו של דבר הוא הנכון. מחובתה של דרך ארץ כפי שהודגש במספר פסקי דין הוא לפעול לאיתור החייבים. "נוצר הרושם, כי בהתנהלותה, מפנה דרך ארץ את גבה לפסיקה העקרונית שהתוותה הוועדה בנימוק, כי הגישה ערעור על פסק דין לבית המשפט".

הוועדה קבעה, כי במקרה האמור אין להטיל את האחריות על בעל החוב, כיוון שלא היתה כל ידיעה על כך, כי הכתובת של החברה שגויה.

הוועדה הביעה את מורת רוחה מהתנהלות דרך ארץ וקבעה, כי התנהגות זו נגועה בחוסר תום לב. היא החליטה לחייב את דרך ארץ בהוצאות בסך 29 אלף שקל. (ערר 1083/04).