| נשלח ב-24/9/2004 11:45 |
 |
| |
עלילות ג' ביום השקר\אמת הגדול
מעיישה שהיה
בימי חלדי נדדתי והונדדתי מישיבה לישיבה היכן שפגשתי מגוון נרחב של אנשים מענינים.
באחד התחנות האחרונות שלי במסע הישיבות שלי פגשתי את ג. בנו של אחד הרמי'ם. הנ''ל היווה את גירסתה האמריקאית המושלמת של דמות השבבניק הישראלי הלא היא הדרופ אאוט (הכינוי המקצועי) או דה ONE זאז יענט אוף דה דרך (הכינוי העממי) עם מספר תוספות חשובות אשר קבלו את השראתם מתרבות ההיפ הופ.
ג. נשלח בצעירותו לישיבה למצויינים היכן שהוא היה אמור ללכת בדרכיו של אחיו הבוגרים, מהיכן שהוא נזרק בבושת פנים לאחר זמן קצר. מאז התנהלו חייו של ג' בטיסה מהירה במדרון לעבר התחתית. את רוב ימיו בילה בעישון ובתיאורים מדוייקים על חיי העושר הזוהר הצפויים לו כפרקליט צמרת בוול סטריט. אלא שהבחור לא היה מסוגל לשבת ולסיים את לימודי התיכון, וע''כ נאלץ להסתפק בעבודות דחק של מלצרות, נער שליח, נהג הובלות, וכן.... משגיח כשרות.
בעוד שלאחרים יש חיים כפולים, לג' היו חיים מרובעים. ביום עובד דחק, בלילה בליין במועדונים מפוקפקים של אדומי צוואר דרומים, בשבת ובאירועים משפחתיים בחור ישיבה מהוגן חובש מגבעת וחולצה לבנה תקנית, ובחלומותיו פרקליט צמרת המקיים ישיבות בחדרים ספוני עץ מהגוני המשקיפים על סנטרל פארק.
את מעט אושרו מצא ג' בשתיה, עישון טבק וחומרים אחרים, ובחיזור אחרי בנות המעמד הלבן הנמוך המכונים בארה''ב ווייט טראש.
על מעלליו למדתי במפגש חזיתי עמו באחד העיקולים של טיסתו במדרון התלול של חייו. ג' עבד באותה עת כנער שליח במשרדי. יום אחד האידיוט הלך לבלות ברובע החלונות האדומים של עירנו, היכן שהוא שלם בכרטיס האשראי של הוריו. לאחר שהוא קלט שהוריו יעמדו על טיב חיי הלילה שלו מעיון חטוף בסטיטמנט, פנה ג' לעזרה מעמיתי שפנה להנהלת המוסד המפוקפק שהסכים לאחר שידולים, הפצרות, ואיומים מרומזים לבטל את הטרנזקציה תמורת תשלום מזומנים.
בקיצור המעיישה, לא קבלתי את הרושם שמדובר באחד מל'ו צדיקי הדור.
באחד מימי הכיפור, החנטריש התמקם בסמוך למקומי בבית המדרש. בתחילה די שמחתי על שכני לתפילה, שכן היה די צפוף ואני צפיתי שג' יעדר במרבית התפילה אם לשם פטפוט בחוץ או לשם אכילה ועישון (והוא לא היה היחיד מבין בני הרמי'ם שזכו להשתייך לקטוגרית המעשנים בשבת - אם כי אחד הקפיד שלא לעשן מוצרי טבק מדין ונשמרתם אלא מוצרים לא מעובדים מהטבע).
טו מייק א סטורי שורט
ג' לא הגשים את הציפיות ועמד לצידי במשך כל יום הכיפורים
הוא גם לא התפלל
הוא פשט רעד מבכי בלתי פוסק שהרעיד את כל גופו. הוא היה לבן כשלג ומכוסה בזיעה שהרטיבה לחלוטין את חולצתו ונטפה מפניו.
אני שהייתי שקוע בקריאת ספרו של פרופ' יעקב כץ על הלכה וקבלה חשתי כשייגעץ האולטימטיבי לצידו של בעל התשובה הטרי.
לא יכלתי להתחמק מהמחשבה שאוכל לספר לילדי כי אני הייתי לצידו של הרב.... עת חל בו המהפך. כמו כן, חלפו לנגד עיני כל אגדות העם על הקנטוניסט, גנרל, אינקויזיטור, כומר, מומר, פרופסור, זמר וכו', שבא ביום הכיפורים לבית הכנסת חזר בתשובה שלמה, פתח את ארון הקודש בנעילה ומת בטהרה - בעוד שהרב מכריז כי הוא חפץ במחיצתו בבי'ד של מעלה.
סופו של דבר, ג' חזר למעלליו הרעים בהם הוא ממשיך עד עצם היום הזה (אם כי שמעתי שהוא התבסס כלכלית בעקבות עסקאות מפוקפקות).
אני אישית מאמין שהוא חזר בתשובה שלמה באותו יום הכיפורים. יתכן שהוא ממשיך עדיין לחזור בתשובה כל יום כיפורים.
יום השקר הגדול של ג' ???? אולי???
אני נוטה לומר יום האמת היחיד של ג'.
----------
בשולי המאמר אוסיף כי האמת של ג' כפי שהונחלה על ידי הוריו היא גדולה שהוא אינה יכול להתמודד עמה ישירות.
גישת משפחתו היא שכל אחד, ובמיוחד בעל כשרון כמוהו, יכול להיות ר' חיים מבריסק הבא. אין מקום לבינוניות בורגנית של בעלי בתים!!!
ג' אינו יכול לצקת את האמת הגדולה של ההורים שלו אל תבנית חייו המוגבלת.
חוץ מיום כיפורים
שכן הדרך היחידה שהוא יכול להתייחס לאמת של הוריו הוא בבכיה על העדרה
הטרגדיה שלו היא שהשקר של הוריו עצב את תפיסת האמת הגרנדיוזית והבלתי מושגת שלו
אבל.... וכאן אני מבקש מהמזרוחניקעס, רפורמים, קונסרביטיבים וכ' להתרכז ולהקשיב, הוא יתחתן יום אחד עם בחורה מרקע בעיתי וישלח את ילדיו לחינוך תורני. כאשר זה יקרה, החרדיות הממסדית תטפח על בטנה בשביעות רצון, שכן הסוף הטוב מוכיח את פעולתה היעילה של המערכת.
וזוהי תמצית החרדיות: אין מקום להמרה של סולם ערכים, אם כי בהחלט יש מקום רחב לדשדוש הנמשך לכל החיים בתחתיתו תוך הכרה מלאה בקיומם של שלבים עליונים. ליחיד מדובר בטרגדיה, לציבור זה מעניק תחושת ביטחון ויציבות עת יהום הסער התרבותי.
---
לך אל נינווה
תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 24/09/2004 12:07:34
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2004 15:32 |
|
| |
סיינפלד,
התופעה הזו מעניינת ביותר, והיא מזכירה לי חברות סגורות אחרות, המוכרות לי יותר מזו החרדית. אחת הבעיות במיעוט אופציות ההצלחה, היא שנדרש מעט מאוד בכדי להיות מוגדר "לא מוצלח", ומכאן קל יותר להגיע אל ה"בחוץ". אם מוסיפים לכך תפיסות של "הכל או כלום", הרי שנפילות (קלות ביותר) חד-פעמיות, הופכות למדרון תלול כלפי מטה והחוצה.
אם נקשר לכאן את הדברים שנאמרו באשכול על העדפות האב בילדיו (עם כיפה או בלי וכו'): בהחלט יכול להיות שאב כזה המוצג שם, היה מונע מג' חיים על גבול העולם התחתון, ומאפשר לו, לפחות לחיות ביושר.
למרות האופטימיות שלך, בקשר לתשובתו של ג', אחד הדברים הכואבים לי ביותר בסיפור, הוא הקבלה השלמה של "השיטה" ע"י ג'. בעיני, יש בזה משהו מאוד לא אופטימי.
שאלה שמנקרת בי וקשורה גם לחברות אותן הזכרתי קודם: שם, ידוע לי, חלים "הכללים" על נשים ועל גברים כאחד, וגימלים מסוג זה יש מכל המגדרים. האם זה נכון גם בחברה החרדית?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2004 11:53 |
|
| |
התופעה המתוארת אינה קשורה למימד ה"שאיפות" לגדלות בעולם החרדי.. גם בציבור החסידי אנו מוצאים ארכי טיפוסים מעין אילו המתוארים בציוריות על ידי הרב סיינפלד.כל קבוצת אוכלוסיה הקובעת גבולות גזרה להתנהגות יחידיה עלולה למצוא טיפוסים מעין אילו בקרבה. האם אנו לא מכירים נערים מסולסלי פיאות חסידיות שכל דתיותם המפוקפקת מסתכמת בסיפור סיפורי מעשיות על הנעשה ב"חצר" האדמו"ר. הרי אילו מעשים שביום יום.דוקא הציבור הליטאי ה"רך" עשוי לא להגרר לתופעה מעין זו עקב האופציות המסוימות הנפתחות בפני דור ההמשך שלו במסגרות של ישיבות תיכוניות מסוימות ואולי בעתיד גם במסגרות של ישיבות "הסדר" שיתכן ותפתחנה עבורו.ואכמ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2004 12:07 |
|
| |
סיינפלד 
אולי תספר לנו גם על אחיו התאום של ג' שהצליח להסתיר את תסבוכיו וזכה להופיע בזירה החברתית כגדויל ומה עולל בכך לעמו?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2004 09:43 |
|
| |
רב סיינפלד
ברצוני לציין נקודה שהתחדדה לי, בעקבות דבריך המאירים. הזכרת את ה"דם הכחול" הזורם בעורקיו של ג'. תופעת ה"אצולה" התלוי בתורשה, נמצאת בעיקר בחברה החסידית. שם למעט מקרים בודדים, לא יהפך בן למפחת חסידים פשוטה לאדמו"ר. אין צורך בניחוש פרוע, על מנת לקבוע, ששם משפחתו של האדמו"ר מגור בעוד מאה שנה, יהיה אלטר. והגר בויז'ניץ, ורוקח בבעלז. בציבור הליטאי לעומת זאת, יכל כל אחד להגיע למעמד גבוה ביותר, אם רק יצטיין בלימודיו [ר' יגאל רוזן], או במוסריותו [ר' דן סגל]. מבחינה זו שייכת אצולת בריסק לחברה החסידית, ה"חומרות" שייכות רק למי שדם סולוביצ'יק זורם בעורקיו. בעל תשובה שיאמץ את אורחות חייהם, לא יתקבל לשורותיהם. בני משפחת שפירא, עוד מתהדרים היום בתואר הוולוז'ינאי "בית הרב". כפי שהבנתי מדבריך, גם אביו של ג' שייך לאצולה מסוימת. יתכן שאם אי מי מתלמידיו, יביע את רצונו להיות ראש ישיבה ולא בעל הבית, הוא יתקבל בתגובות צוננות מצידו של ראש הישיבה הנערץ.
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2004 08:38 |
|
| |
כתלמיד הדן בקרקע לפני רבותיו.
1) לפי הניתוח של הרב סיינפלד מדוע לא התפתחה ביהדות גירסה של האיימיש? הם מתנתקים מכל אתגר כולל טכנולוגי.
2) בתור צאצא ליהודים מהקרפטים שאינו בוש בכך (לא למדתי בישיבות ליטאיות חרדיות) אני יודע מספורי משפחה שגם שם לא חסרו אתגרים. לדוגמא, במונקטש, תחת רבנותו של המנחת אלעזר, היתה גימנסיה עברית גדולה. היו ציונים והיו משכילים ואפילו ניאולוגים.
3) והשאלה המרכזית, האם האתגרים אינם חודרים מכל מקום. אני מתרשם שהתרבות הטלביזיונית (כפי שנוסחה בצורה נפלאה ע"י נייל פוסטמן בספרו בידור עד מוות) חודרת גם לחוגים שאינם מחזיקים טלביזיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2004 02:34 |
|
| |
והגירסה שאני קראתי היתה משהו מעין זה:
המושל של בגדד על ערש דוי, קרא לשלושת (?) ילדיו ושאל אותם: בני היקרים, מה תרצו להיות כשתהיו גדולים?
ענו הילדים: אנו רוצים להיות כמוך, אבא.
כעס המושל כעס גדול והחטיף סטירה לכל אחד מילדיו.
בני, הוא אמר. אני רציתי להיות החליף ונהייתי מושל. אם אתם תרצו להיות "מושל", מה תהיו בסוף?
(הקורא רשאי להוסיף ולהחסיר פרטים כיד הרוח הטובה)
אני רואה שני דברים בסיפור, השאיפה וההשלמה.
לו ישמעאל...
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2004 22:54 |
|
| |
רב סיינפלד
נהדר!!!
ההסברים הנילווים, מאלפים ומחכימים.
לאחר תיאור כל האווירה מסביב, המסקנה שהוזכרה שזוהי בעיה מוכרת של ציפיות ההורים היא נכונה ביותר.
הפרט שתפס אותי יותר מכל, מדוע הבחור עצמו איננו מבין את האמת הפשוטה, שהדרישות הללו אינן נורמליות. ושאין שום סיבה שבעולם לבכות על כך שאיננו ר' חיים בריסקר?
דרך אגב: אשמח לקבל הסבר מפורט יותר על פשר הצלחת בריסק באמריקה. כמדומני שגם הצלחתו המדהימה של הספר "ברכת שמואל" בגולת אמריקה דורשת הסבר.
חוקרי ואן ליר ופלורסהיימר, אינם עוסקים לע"ע בחרדיות באמריקה או באירופה. כנראה שבארץ ישראל, יש סיבות טובות למחשבותיהם.
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2004 21:56 |
|
| |
Rav Seinfeld
I deeply enjoy your observations on the Charedi society. Your pen is golden indeed!!
But what is it about the Karpatian Mountains that conjures up in your imagination a sort of hilly-billy see-nothing know-nothing image?
As if in the large and small cities of Karpat-Rus didn't have their own home grown 'apikorsim', which in turn presented a strong challenge (אתגר בלע"ז) to the Chariedim in those forlorn mountain towns and shtetels.
As was the case especially after WW1.
It's about time a person so learned like you comes off it. Is it possible to find a different metaphor for that expression?
Like…. emmmm …..the Taylor-water carrier, tin pot makers of Kamenitz and Kovno….. whatever, I give up
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2004 21:02 |
|
| |
אריק שאל על אחריותו של ג'
אני סבור כי מרחב הבחירה החופשית של האדם מוגבל על ידי בחירות של אחרים
אולי ג' עשה את כל הבחירות הנכונות שעמדו לפניו? מי יודע? אולי הוא התאפק מלגנוב מספר פעמים?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2004 18:09 |
|
| |
לא עקצתי.
גם אני לא קריתי בספר התהלים ובמחזור כל יום הקדוש... הייתי שקוע ביום הכיפורים של פרובנס המיימוניסטי. וואו מען שלאגט כפרות מיט כפרות....
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2004 17:48 |
|
| |
אריק
הסיבות הם אותן הסיבות הרלוונטיות בארץ
החברה החרדית המודרנית מהווה תגובת נגד אינטואטיבית ויש יאמרו אינסטינקטיבית לאתגר הזהות התרבותית הנבדלת בחברה מודרנית.
האתגר קיים בארה''ב, ישראל, אירופה, אוסטרליה, ואפריקה.
חוגים רבים מנסים לשמר\לשחזר את אוירת הכפר בהרי הקרפטים היכן שהאתגר והבעיה לא היו קיימים, ובכך לפתור את הבעיה.
בגלגולם הנוכחי, הצבא והציונות הם סמלים אידואולוגים המאפשרים לחברה החרדית להגדיר את עצמה כנבדלת. יש להבדיל בין הביצה לתרנגולת (אם כי בשלבים מסויימים הסמלים היוו סיבות). החרדיות המודרנית אינה תוצאה של הצבא והציונות. להיפך, היחס לצבא והציונות נגזר מהצורך בדגלים אידיאולוגים. לו היה מוכח אמפירית שהשירות בצבא מביא ליראת שמים, קדושה, ועדינות הנפש, היו צריכים למצוא רעיון אחר לנופף בו.
וראה את חרדי ארה''ב, בלגיה, בריטניה כראיה.
הסיבות להתפשטות הגישה החרדית המודרנית: אי''ה אכתוב על כך בימים הבאים בקיצור האומר.
תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 26/09/2004 17:50:53
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2004 17:35 |
|
| |
מקובל,
אבל אם כן מהם הגורמים?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2004 17:26 |
|
| |
אריק
ללמדך שאין לייחס לגורמים שמנית משקל רב.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2004 17:00 |
|
| |
יורשה לי לשאול מדוע התהליך שצוין אצל הכותבים קורה גם בארצות הברית, מילא בארץ ניתן היה תלותו בצבא ובציונות, אבל בארצות הברית הגורמים האלו אינם קיימים.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2004 16:30 |
|
| |
מואדיב
אני מסכים עם הפסיכולוגייע.....
אבל יש גם את תפיסת השלמות הרוחנית השוללת בעקיפין את קיומה של הבינוניות, או המגדירה את כל השונה כהעדר השלימות.
אביו יכל לחנך את תלמידיו לתפיסת בינוניות אך את בנו הועיד להמנות בין שורות הגנרלים.
ואם תשאל את בנו על מה הוא מתחרט ובוכה, יאמר לך על כך שהוא לא גנרל.
בזמנו קראתי ראיון עם זמר מפוקפק שהצהיר כי העובדה שהוא לא ראש ישיבה מהווה את הפספוס של חייו. כאחד ששמע וקרא את שיחותיו של מורו הרוחני, אני יודע כי מבחינת הרעבע התלמיד נכשל בכך שהוא קרא יתד נאמן, המודיע, או כפ''ח. שהרי נאר תיירע, נאר תיירע, נאר תיירע!!!! זה שהוא נכשל בעבירות רבות וחמורות, מהווה כבר ענין שולי לעומת העדר השלמות.
ואגב הנ''ל... הזמר עדיין מתעב את הקונספט של בעלי בתים יר''ש ומתנחם בעובדה שהשקפותיו נכונות (להבדיל משל מזרוחניקעס ושלי).
תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 26/09/2004 16:32:44
|
|
|
|
|
