| נשלח ב-25/9/2004 23:50 |
 |
| |
מכתבו של פילוסוף אל ההיסטוריון- מי האיש?
"כמי שעבר פעם את גבול הענווה, צריך להיות חסר –בושה עד הסוף, על כן אני מבקש אותך, חוזר ומבקש בגלוי, שתפאר את פעילותי בהתלהבות יתרה מכפי שאתה אולי מרגיש. אנא אל תדקדק בעקרונות של כתיבת ההיסטוריה…בזכות הידידות השוררת בינינו אנא הגזם מעט קט יותר מכפי שדורשת האמת הצרופה"
מה שווים כתביו בנושאים הערכיים אם בחיי המעשה הוא יורד לשפל המדרגה?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2004 15:20 |
|
| |
הסיפור הזה מסופר גם על פילוסוף יווני, אני שמעתי אותו גם על רב, שלא היה חי את חייו כפי דרשותיו, וכששאלו אותו "הייתכן"? השיב: אמרתי רק מה שכתוב בתורה שצריך לעשות, אך לא אמרתי שאני עושה כמו שכתוב בתורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2004 00:31 |
|
| |
נזכרתי בסיפור על פובליציסט צרפתי, שהתפרסם בביקורתו המוסרית הנוקבת כלפי דמויות ותופעות מרכזיות בחברה. יום אחד נתפס האיש בקלקלתו, מבצע בדיוק את הדברים אותם נהג לתקוף. כששאלו אותו הכיצד, ענה: רבותי, עליכם להבין, אני המצפן, לא הצפון...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2004 00:13 |
|
| |
מציץ 
וואו, איזה ספיד.
השאלה למעלה היתה שאלתו של טוני לביא לליבוביץ, בספר שיחות "מה למטה מה למעלה" וליבוביץ' עונה
"ראשית הוא לא היה הוגה דעות מעמיק, ולגבי התנהגותו, זה מה שקוראים יחסי ציבור (פיכס), ןלצערי אני יכול להעיד שגם היום בני אדם מתנהגים כך. אני כעורך האנציקלופדיה העברית, יכול להעיד שאנשים היו באים ודורשים שיכניסו אותם לאנציקלופדיה, שיכתבו עליהם, הנוהג הקלוקל הזה קיים ועומד, ולא נשתנה מאומה במשך אלפיים ומאה שנים מהומרוס.
לביא: במילים אלו שלו אני רואה שקיקרו לא חיפש למסור לקורא את האמת, אלא שמטרתו היתה ההילה והכבוד שלו בלבד.
ליבוביץ': הוא איננו היחיד בזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2004 23:55 |
|
| |
קיקרו?
|
|
|
|
|
