יום הולדתו של אחד מראשי תנועת ההשכלה

אם כי סמליות אין בה כדי להוריד להעלות במהותם של דברים אך הם טובים כדי לעורר מחשבה על מהותם של הדברים.

ב-YNET הוכנס היום ערך על יום הולדתו של משה מנדלסון. אחד מהאחראים הישירים לשינויים השונים ביהדות לדורותיהם. ואילו הוא עצמו שמר תרי"ג מצוות כל חייו. אותי אישית האיש הזה מרתק יותר מכל פילוסוף אחר, מעניין דעתם של הכותבים כאן.


מנדלסון, משה

Mendelssohn, Moses



משה מנדלסון (1729-1786), פילוסוף יהודי-גרמני, מאבות תנועת ההשכלה היהודית. נולד בעיר דסאו שבגרמניה. אביו היה סופר סת"ם. מנדלסון עבר לברלין בעקבות רבו, דוד פרנקל, ושם השלים את לימודיו ורכש השכלה כללית רחבה. עד 1750 התפרנס בקושי, ואז נתמנה למורה פרטי בבית יצחק ברנרד, תעשיין אמיד. ב-1754 התמנה למנהל חשבונות במפעל של פטרונו, ואח"כ נעשה לשותף בעסק. כל ימיו התפרנס מעבודתו; לפעילותו המדעית, הספרותית והציבורית הקדיש את שעות הפנאי שלו.

ב-1754 החל לפרסם מאמרים בפילוסופיה, בעידודו של ידידו, המחזאי והוגה הדיעות גותהולד לסינג . ב-1763 זכה בפרס הראשון מטעם האקדמיה המלכותית הפרוסית למדעים, על מאמר בענייני מטפיסיקה , "על הוכחת המטפיסיקה כמדע". פרסומיו בתחומים אלה הביאו אותו לשורה הראשונה של הפילוסופיה הגרמנית. ב-1771 נבחר לחבר האקדמיה, אך המלך פרידריך ה-2 לא אישר את הבחירה.

מנדלסון תרם תרומה חשובה לנושא מהות היופי, בהסתמך על תיאוריות פסיכולוגיות. הוא טען שאין להעריך את היופי לפי ההיגיון, וגם לא לפי מטרה מוסרית. יש הסוברים שעבודתו זו סללה את הדרך לשילר , גתה וקאנט . מנדלסון עסק גם בביקורת ספרותית - תחילה של ספרי פילוסופיה, ואח"כ של ספרות יפה. שמו יצא לתהילה כאחד האינטלקטואלים הבולטים בחיי התרבות בגרמניה, והוא אף כונה "אפלטון של גרמניה", בשל עבודתו על הישארות הנפש בדגם הדיאלוג הסוקרטי "פאידון".

אע"פ שלדעתו דתו של אדם היא עניינו הפרטי (הוא נשאר שומר מצוות כל ימיו), נאלץ מנדלסון ב-1769 להתייחס לבעיות של השקפה דתית ולהגן על היהדות. יוהן קספר לווטר (Lavater), כומר פרוטסטנטי שווייצי, הקדיש לו את תרגומו לגרמנית של חלק מספר אפולוגטי נוצרי, וקרא לו להסיק מסקנות אישיות אם ייווכח כי הטיעונים בספר נכונים. מנדלסון ראה בכך הזמנה להמיר את דתו, ופרסם חוברת תגובה. הוא טען כי מ-3 סיבות יימנע מדיון בשאלה איזו דת נכונה יותר: 1. התורה ניתנה ליהודים בלבד, וללא-יהודים די לשמור על "דת ההיגיון", כלומר על 7 מצוות בני נח . 2. אין צורך להתפלמס עם רעיונות יסוד גם כאשר הם מוטעים, כל זמן שהם תורמים לטובת החברה ואינם מנוגדים לחוק הטבעי. 3. במדינה כפרוסיה, שבה נהנים היהודים מחופש מוגבל, טוב להימנע מדיונים על דתו של רוב האוכלוסייה. הפולמוס בין השניים הסתיים בהתנצלותו של לווטר, אך בעקבותיו ראו אור פרסומים רבים בנושא - רובם עוינים לעמדת מנדלסון.

כל ימיו היה מנדלסון ער לעובדה שהיהודים חיים בגלות ואין להם מולדת; אולם עד לוויכוח עם לווטר לא עשה דבר לשיפור מצבם. משנות ה-70 החל לפעול במרץ כדי להשיג להם ביטחון ושוויון זכויות. הוא נענה לכל פנייה לעזרה, אם מיהודים יחידים ואם מקהילות, ואף ייצג אותם כלפי השלטונות. הוא סיפק לשלטונות הסברים בענייני הלכה כדי לשכנעם בצדקת אחיו. לא בכל הסכימו אתו הרבנים. כשיעץ לקהילת מקלנבורג להיענות לדרישת השלטונות שלא לקבור מתים עד עבור 3 ימים מן הפטירה, שכן אין בכך ניגוד להלכה, התקיפו אותו הרבנים, ובינו לבין יעקב עמדן התנהלה חליפת מכתבים חריפה.

ב-1783 פרסם את ספרו "ירושלים" על דעותיו בענייני דת ומדינה, ובמיוחד בנוגע ליהודים. הוא דחה את ההתבודדות בגיטאות וקרא לאמנציפציה והשתלבות בחברה. בהקשר זה גם גיבש את התיאוריות שלו על מהות היהדות. הוא דחה את הרעיון שההתגלות היא מקור האמת, וטען שהיהדות היא "הלכה נגלית" ולא "דת נגלית". לדידו אין ההבדל בין יהודי ללא-יהודי במישור האמונה - שכן כל אדם רציונלי יגיע לאותן דעות - אלא בחוקי היהדות, המיוחדים ליהודים. לכן אין ביהדות עיקרי אמונה , שכן אין לצוות על מישהו להאמין. כדי שהיהודים ישפרו את מצבם, טען, עליהם להתחנך על השפה הגרמנית. הוא לא שלל את העברית, אך זלזל ביידיש, שבה ראה "ז'רגון". כדי לקדם את הבנת הגרמנית תרגם את המקרא לגרמנית באותיות עבריות. לתרגומו צירף פירוש - ה"ביאור". בעבודה זו שיתפו אתו פעולה כמה מגדולי המשכילים. גדולי הרבנים, בהם יחזקאל לנדא מפראג, תקפו את התרגום והפירוש בזעם, ואף איימו להטיל חרם על קריאתו.

לדעותיו של מנדלסון ולפעולותיו הרבות היתה השפעה מכרעת על התפתחות תנועת ההשכלה, ואף על התפתחות תנועת הרפורמה . הוא עצמו שמר מצוות כל ימיו, אך התנצרות ילדיו ונכדיו (ביניהם המלחין פליקס מנדלסון ) הטילה צל על מעמדו ביהדות.

האם ההתנצרות של צאצאיו גרמה להטלת צל על מעמדו ביהדות, או שדעותיו הם שגרמו לכך. מתי למשל נכתבה צוואתו של החת"ם סופר? ומאידך לכמה מגדולי ישראל היו ילדים שלא בדיוק הלכו בדרכם?

כמה הערות:

ראשית כדאי לציין שבאותה תחרות שבה מנדלסון זכה בפרס הוא גבר על לא אחר מאשר עמנואל קאנט. מן הראוי אגב לציין את דברי השבח (הקצרים אך מעניינים) שקאנט כותב על מנדלסון בפתיחה ל'הקדמות' שלו.

ועוד, אמנם תנועות רבות (ההשכלה, הרפורמה) ניסו להתלות בדמותו המיוחדת של מנלדסון, אבל דעת לנבון נקל עד כמה הוא היה רחוק מתנועות אלה, לכל הפחות בכל הנוגע לקיום אורח חיים של שמירת תורה ומצוות.

עיקר המהפכה של מנדלסון לא הייתה בתחום המעשה, אלא בתחום ההשקפה, כלומר הקביעה (בעקבות שפינוזה, אבל תוך כדי מהפך דיאלקטי מרשים) שהיהדות היא דת של מצוות מעשיות, ללא שום עיקרי אמונה. השקפה זו השפיעה השפעה ניכרת מאוד על הוגים מודרניים כדוגמת ליבוביץ ואחרים.

התפקרותם של צאצאיו נבעה ככל הנראה לא מהפתיחות המחשבתית, אלא יותר מהפתיחות החברתית לעולם הגרמני. בניגוד לאביהם הם לא הצליחו לעמוד בפיתויי החיים הקלים שהציעה החברה הגרמנית.

בזמן הקרוב עומדת להתפרסם הביוגרפיה של מנדלסון, מפעל חייו של פרופ' שמואל פיינר, היסטוריון תקופת ההשכלה ומחבר 'מהפכת הנאורות'. אני סבור שביוגרפיה זו תשפוך אור חדש על האיש ודרכו, ותעשה ריוויזיה מחשבתית בכל הקשור לאסוציאציה המנדלנסונית.