ישנה תוכנה שנקראת אמיול, בה אתה משתף ומשתתף[מוריד ומעלה] קבצים שונים הפזורים במחשבים המשותפים,כיום נועדו אתרים שלמים לזה.
[כמובן שהכל רק מקושר] שבהם מפיצים חומר רב [שירים ,תוכנות,סרטים וכו'] ובחינם ללא שום תמורה , אפי' ללא הרשמה.
שאלותי הן כדלהלן!
א.האם יש בזה משום גזל?[לכאורה הכל וירטואלי]
ב.האם מותר להוסיף חומר חדש לשיתוף?
ג.האם מותר להשאיר את המחשב דלוק בשבת שאני יודע בפירוש שאנשים משתתפים[מורידים] מהמחשב שלי ואני משתתף עם מחשבים אחרים?
תודה על התשובות עם המקורות
נשלח ב-21/8/2008 16:43
ובחרת: באשכול המשאלות
שלום רב לכל חברי הפורום המכובד.
פעמים רבות יצרנים מייצרים שתי גירסאות של מכשיר אחד, גירסה אחת בעלת אפליקציות מלאות, וגירסה שנייה זולה יותר בה חלק מן האפליקציות של המכשיר נעולות.
אולם המוצר בגירסה הזולה מכיל את כל האפליקציות אלא שהן נעולות, ומשתמשים מומחים (או כאלו שיודעים לחפש בגוגל) יכולים לפרוץ את הנעילה ולהשתמש במכשיר כאילו הוא מהגירסה הטובה ביותר.
תופעה זו ניתן למצוא בעיקר בתוכנות מחשב, אולם יש לי ידיד שברשותו מצלמה מגירסה זולה, והוא קדח חור במקום בו בגירסה היקרה ישנו כפתור מיוחד, וראו זה פלא התשתית לכפתור קיימת וכל מה שנותר זה להדביק כפתור במקום הקדח.
שאלתי: האם ישנה בהלכה התייחסות למקרה זה, האם יש בזה גזל? האם יש הבדל בין מוצר פיזי לבין תוכנת מחשב?
האם מותר להתחבר ע"י רשת WI-FI של שכן או של אדם שלא ביקשתי את רשותו?
האם אדם יכול לאסור עלי חיבור לרשת אלחוטית שלו מתוך ביתי שלי?
מצד אחד אנייושב עם מחשבי האישי בתוך ביתי או במקום ציבורי ואיני עובר כל איסור של פלישה לרשות היחיד.
מצד שני בשלט רחוק אני משתמש בשירות לא לי והמשלם עליו אינו מרשה לי.
אפשר לנסות לחלק בין זמן בו אותו אדם משתמש באינטרנט שאז בעצם ההתחברות הנוספת אני אולי 'גוזל' לו חלק מפס הגלישה ואני פוגם במהירות הגלישה של הבעלים, לבין זמן ש'זה נהנה וזה לא חסר'.
כיום מקובל במקומות רבים (מרכזי ערים, מרכזי מסחר, בתי קפה וכו') לספק רשת אלחוטית חינם. האם בכך שאדם אינו חוסם את הרשת האלחוטית שלו (אפשר לקודד) הוא מתיר לי להשתמש בה, כי דרך העולם כך. או שמא זה כמו להיכנס לדלת לא נעולה.
האם השתמשות וירטואלית דרך אנטנה שנמצאת ברשות היחיד (שהרי החיבור שלי נכנס לתוך ביתו ומשתמש בראוטר שלו) של השני הינה כ'ידא אריכתא' שלי בתוך ביתו והרי אני גזלן ממש?
מחברתי, תלמידת החכמים/ות, העוקבת בדבקות אחר שו"תים אינטרנטיים, קיבלתי את זה -
תשלום על כנסי לימוד תורה
מאת הרה"ג דב ליאור
שאלה: היה לי ויכוח עם חברי האם נכון הדבר לגבות מאנשים כסף על שמיעת שיעורים בכנסים. האם אדם שאין לו את האמצעים הדרושים (היינו כ200 ש"ח ליום עיון) בגלל דבר כה פעוט יפסיד את לימוד התורה ובכך גם את הדרכת התורה?
וכן עלה הנושא האם לא היה זה גזל מצד הלל הזקן לעלות על הגג להקשיב לדברי תורה. (כך אולי זה לא גזל "להתגנב" לכנסים אלו, וכן להוריד שיעורים מהאינטרנט בחינם למרות שהם אמורים להיות בתשלום (כגון דף יומי)? (אגב אני יודע על הרבה נשים שלא הולכות לימי עיון אלה בגלל התשלום הגבוהה)
תשובה: בדרך כלל גביית התשלום בכנסים הללו איננה עבור הדברי תורה, אלא עבור השימוש באולם וכו'. כך גם היה המקרה אצל הלל הזקן, השמש לא גבה כסף עבור שמיעת הד"ת, אלא כיון שעובד לסדר את בית המדרש וכו' גבה כסף.
בדברי תורה עצמם אין דין גזל, ולכן אם יש לו אפשרות לשמוע את הדברי תורה בלי להיכנס לאולם, אין בזה בעייה. ואף לקחת קלטת שמכרו שם ולשכפל אותה יהיה מותר, כל עוד זה לא למטרת רווח.
לא-יודע-כל:
א. אנשים העתיקו את התוכנות של מיקרוסופט עוד הרבה לפני שהיא הפכה למונופול.
ב. אחת הסיבות שהיא הפכה למונופול היא שאנשים העתיקו את התוכנות שלה, כך שהן הגיעו לכל בית
וכבר קשה להסתדר בלעדיהן. אילו כולם היו ישרים ולא מעלים על דעתם להעתיק תוכנות, הם היו
מגיעים למסקנה שעדיף להם להשתמש בתוכנה חופשית, ואז מיקרוסופט לא היתה מונופול ושלום על ישראל.
ועל כך נאמר "לסטים שכמוך כבשוה"...
נשלח ב-23/2/2006 09:15
ומי כופה עליך להשתמש בחלונות ואופיס? אתה יכול להשתמש בלינוקס, פיירפוקס ואופן-אופיס, ולא לשלם אגורה שחוקה. מעבר לכך, מימי לא שמעתי שהפקעת מחירים מהווה תירוץ קביל לגניבה מהמוכר.
נשלח ב-23/2/2006 05:18
כיון שעלה האשכול, אוסיף טענה מעניינת.
לדעתי מותר להעתיק תוכנות של מייקרוסופט. ונקדים: 1) ידוע (לדעתי) שחברת מייקרוסופט פעלה בחוסר יושר לכפות את היותה מונופול על הציבור. ואכמ"ל בדוגמאות והוכחות. 2) הסברה הישרה אומרת שדין כופה מונופוליותו הוא גזל לא פחות ממה שהעתקת תוכנה גזל היא. 3) נראה שבלי הפעולות הלא חוקיות של מייקרוסופט היה מחיר מערכת הפעלה ואופיס זול בהרבה. 4) נראה שאין מעתיק תוכנה לוקח ממש חפץ מבעליו אלא זו גניבה וירטואלית שדינה כגניבה. ולכן כאשר בעל התוכנה הוא נוכל בתוכנתו וכופה עלינו להשתמש בה, אין לנו שום סיבה מוסרית לא להעתיק תוכנתו. והרי הבסיס לאיסור העתקת תוכנה הוא כעין מוסרי. (אקווה שהסברתי את מחשבותי נכון)
ראשית, סליחה על ששכחתי לברכך עם הצטרפותך וכמובן ברוך תהיה.
שנית, עיינתי בדברי לעיל וראיתי שטעיתי, והחלפתי מונח במונח.
ממילא, יש שלוש נקודות שאני מבקש להתייחס אליהן בדברי ובדבריך. אני מקווה שהפעם הייד פארק לא יאבד לי את התשובה...
א. המונח שחשבתי עליו הוא, כפי שכתבתי בעבר, "דבר שאין בו ממש". הסתירה המושגית הזו, אם נתרגם אותה למונחים שלנו, מצביעה לנו על הנחת יסוד של הגמרא במשך דורות רבים, אולי עד היום. אין איסור והיתר מוגדרים אלא על דבר שיש בו ממש, ועל מעשה שיש בו ממש.
דוגמאות לזה רבות מספור. אולי אציין כמה מהן.
לגבי ממשות הדבר - קול, מראה וריח אין בהם משום מעילה. יש איסור דרבנן, אבל לא מן התורה.
אדם אינו יכול להתחייב בבית דין אלא אם כן עשה מעשה. לכן יש לימודים מיוחדים עבור העדאת עדים, שבדיבורם עשו מעשה, עבור מגדף, ועבור חוסם בהמה בקולו. לפי דרכנו למדנו, שצריך מעשה חשוב, יותר מעקימת שפתותיו שבדיבור.
הגמרא טענה שאפילו לשבת בצל מקדש יהיה אסור, וזו דוגמא קיצונית.
מהו דבר שיש בו ממש? אינטואיטיבית, אני מבין שמדובר במשהו פיזי, שתופס מקום בעולם. אם נסדר את הדברים בעולם על סקאלה, הרי הדברים המוחשיים נמצאים בצד אחד, ואילו התופעות האנושיות כמו דיבור ומחשבה נמצאות בצד השני.
טענתי היתה שבעולם שלנו, יש חשיבות רבה גם לתופעות שבהלכה היו אמורות להיות מוגדרות בתור דבר שאין בו ממש, או, כפרט מכלל זה (שהינו כלל בעצמו), דבר שלא בא לעולם.
הדוגמא שאני מביא תמיד היא אופציה בבורסה. כמדומה לי שההגדרה הכלכלית היא זכות ראשונים לקנית מניה. זכות זו, מהי, לפי ההלכה? לכאורה, היא דבר שאין בו ממש ודבר שלא בא לעולם, ואם כן איך אפשר לקנותה?
איני אומר שאין תשובות בדבר, כגון התחייבות בבית דין חשוב. ותמיד פתוחה הדרך לפיקציות משפטיות שמעגנות את הממשות בשיריים של ממשות (כגון קנין הגוף, לפי שיטות מסויימות בפירושו של מונח זה).
מה שאני בא לטעון הוא שאין אנו זקוקים עוד לפיקציות כאלו, אם נרחיב את הגדרת הממשות שלנו.
וזה ייעשה כך:
אטען כי הדבר הראשוני בתורה אינו דבר שיש בו ממש (ואיני מתכוון כאן לחקירה היסטורית של התפתחות המונח, שהרי ברור שהוא מאוחר, אלא לראשוניות לוגית ושיטתית). הראשוני הוא דבר שהוא חשוב בעיני האדם. הדבר החשוב בעיני האדם היה מוגדר תמיד בתור דבר שיש בו ממש. וזו גם הגישה הראשונית עד היום אצלנו מפני שכל אדם מתחיל בתור ילד קטן, וכך ילד קטן מכיר את העולם, והרי אותן תפיסות מלוות אותנו כל חיינו.
בכל זאת, אני טוען כי כיון שדברים וירטואליים קיבלו חשיבות רבה, אפשר שהם אינם נופלים עתה ברמת מציאותם, כפי שהיא נתפסת בעינינו, במודע או לא במודע, מדברים ממשיים.
מעתה, כפי שאיסור גזל ייפול על דבר שיש בו ממש, כך הוא יחול גם על דבר שאין בו ממש לפי ההגדרה הקלאסית, אך לפי הגדרתי המורחבת גם הוא ייכלל בזה. לאתויי דברים וירטואליים, כמו תוכנה, שיר, או רעיון.
ב. עלי להודות כי גם לאחר שהוספתי לתחום ההלכתי-משפטי ישים שכיניתי וירטואליים, עדיין יש מקום עיון אם העתקה לבדה צריכה להחשב גזל. הרי בגזל אני מכניס לרשותי ומוציא מידי הבעלים. בהעתקה אפשר לטעון שאני מכניס לרשותי, אך היכן היא ההוצאה מרשות הבעלים?
ג. ממילא, לאחר ההבהרה הטכנית של המונח, אפשר שאין עוד צורך להזדקק לאותם מקורות שהזכרת בתשובתך האחרונה. עלי להודות כי לא כולם מוכרים או זכורים לי. אך, כאמור, נראה לי שאפשר בלעדיהם. מה שאני כותב כאן הוא בגדר סברא, ולא בעינן לא לקרא ולא למקורות שאחריו.
כיון שהארכתי, אכתוב על הצד של מלאכת שבת והנאה ממלאכת שבת בתגובה נוספת.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-28/9/2004 01:22
שאול,
בקשר לסעיף ב' אצלך:
חייבים להזהר ולומר כי גם כאשר משתמשים ביצירה
לצורך מחקר, בקורת, סקירה, או תמצית עיתונאית בלבד
יש לעשות זאת בתחומי ה"שימוש ההוגן" (אז אולי השמחה שלך היתה קצת מוקדמת..).
המושג המעורפל הזה מסבך את הקונסורציום שנים.
ההגדרות שלו לא תמיד ברורות, ובטח שבעייתיות מאד
לאכיפה(ולא שחלילה אני באה לקטרג על צאן קדושים
שצלח את יו"כ).
אם נקח לדוגמה את כל מאגרי המידע המצויים באוניברסיטאות
(ואני מדברת על אלו הדיגיטאלים אך גם לגבי כמויות הצילומים שם צריך לתת את הדעת..), כמה מאמרים יכול
סטודנט להוריד מכל מאגר? האם מרצה יכול לצלם לכל הסטודנטים שלו מאמר שלם? או לחילופין לשים אליו לינק
באתר הפרטי שלו? ממממ....מסובך...
נישטאיך הזכיר שבחו"ל לדוגמה מקובל שעשרה אחוז
מיצירה זה הוגן.
במלמ"ד - המרכז לשרותי מידע דיגיטאלים (דרכו
רוב האוניברסיטאות, המכללות והספריות הגדולות מחוברים
למאגרי מידע מקוונים מחו"ל וכ"ע אלקטרונים)
מתייחס להגדרות בזהירות, ואם זה מאד מעניין
אותך (אבל מאד) אתה מוזמן להכנס לכל מאגר בנפרד
ולראות את ההגדרות שלו...
http://libnet.ac.il/~libnet/malmad-copyright.htm
אז כאמור גם כאשר זה לא נחשב כהפרת זכויות יוצרים
צריך מאד להזהר...
רק נקודה נוספת למחשבה - לעיתים צילום מאמר, או שמיעת
חלק מיצירה יכולה למעשה להוות קידום מכירות לא רע ליוצר...
כמה פעמים קנינו ספר כי כבר קראנו חצי?
או דיסק רק בגלל שיר אהוב אחד?
נשלח ב-27/9/2004 22:15
שאול
ברוך הבא
לאחרונה אנו עדים להצטרפותם של כוחות חדשים לפורום ממורנו הרב מיכי ועד ר' שאול ונקווה שכן ירבו...
לגופו של עניין, לדעתי לא צריך להביא מקורות לדבר שלפי כל קנה מידה מוסרי צריך להחשב כגזל ובוודאי גזל הוא "כלפי שמיא"
אני לא משלה את עצמי שאקבל אסכמה מכם אבל זו דעתי
נשלח ב-27/9/2004 15:03
גישתה של ההלכה לזכויות יוצרים, שונה מהחוק הבינלאומי, שם ברור שהאיסור להעתקת "דברים" יהיו אלה קלטות או ספרים אינם מדיני בעלות אלא מדיני "תיקון המדינה", ולכן ההגנות על זכויות היוצרים מוגבלים לזמן. חיי המחבר+זמן מוגבל, ואילו היו בעלות היה בעלות על הזכות נמשכת לעולמי עד.
בספרי שבט הלוי להרב ווזנר, ישנן מספר תשובות בענין זכויות יוצרים, והוא מחלק בין ספרי קודש לדברים אחרים, וברור מדבריו שלפי ההלכה אין כל בעלות על ה"קנין הרוחני" בספרי קודש.
ראיתי מספר כותבים המתייחסים לפסקי רבנים, הרושם שקיבלתי מתשובות רבות, שכותביהם לא בדיוק הבינו את חוק זכויות היוצר, ודבריהם אינם אלא העתקה של דברי קודמיהם, שגם הם לא הבינו את החוק.
ועוד, בעוד החוק הביננלאומי, מתיר העתקת 10 אחוזים מספר למטרות לימוד ומחקר, ראיתי רבנים שהוציאו פסק דין שאסור להעתיק אפילו דף אחד לפי דינא דמלכותא.
כנראה שלהם זה לא משנה. הם מקבלים את כל הספר בחינם.
