לאן נעלמו היהודים הקראים ?

אני שואל שאלה סוציולוגית לא דתית. לאן נעלמו היהודים הקראים ? מישהו שמע על פסיקה של הרבנים שלהם ? היכן הם מתגוררים בארץ ? יש להם איזה יצירות תרבות ? הם גם חילונים ברובם ? מה היחס שלהם למדינה ? מה המנהגים שלהם היום ?

קישור מעניין לוויכוח בשאלת אחידות הפסיקה אצל הקראים
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94:%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%A7%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%AA/%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%A7%D7%94_%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%AA

חיים אני מבין מדבריך כי אתה מקבל עקרונית את הצעתי, כי לקראים לא היה מנגנון על להכרעה בין הכרעות חולקות, מה שאין כאן אצלנו. כל שנותר הוא לבדוק אם אכן זו הגישה הקראית. האם, היסטורית, הקראות שללה, באופן נורמטיבי, מוסדות של הכרעה, ואם אכן כך נהגו בפועל במשך הדורות. כל מה שאני אישית יודע על הקראות הוא הציטוט המפורסם ממייסד הקראות, ענן, שהזמין את תלמידיו: "דוקו באורייתא שפיר" (עיינו היטב בתורה). אולי מומחים לקראות, או למצער בעלי לינקים מגוגל, יוסיפו להתרת הספק. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

תגובות שהעותקו מן האכול החדש אך שייכות לכאן: חד וחלק כתב: מימוני מכובדי, ייתכן והתשובה טמונה בכך, שגם בזמן התנאים והאמוריים, מספר היהודים הקראים היה מעט מאוד. וכשהתפזרו בין הקהילות השונות, לא היה בהם מספר אנשים מספיק [גם לא בבחינת "מועט המחזיק את המרובה"], כדי ליצור קהילה אותנטית משלהם ולהמשיך את מסורתם הייחודית. לכן לא הצליחו להמשיך במסורתם לאורך ימים ושנים. ------------------------- ממדבש כתב: "שגם בזמן התנאים והאמוריים, מספר היהודים הקראים היה מעט מאוד" (איקון פוצה פה מופתע שאי אפשר להעתיק - מ.) חד וחלק מכובדי למוד קצת היסטוריה! וכדי ללמוד זכות, אולי אתה דוגל בשיטת חוקרים מסוימים הסבורים כי הקראים נחשפו לספרות קומראן (מגילות מדבר יהודה) ומהווים ממשיכי דרכם של הצדוקים? ------------------------------------------ חיים9999 כתב: מיימוני ברשותך אבהיר את דבריך (אם לא תתקן אותי). יש הבדל מהותי במוסד לבירורים, בין קבוצה שמקבלת את התורה שבע"פ למתנגדיה. כשיש מחלוקות והתקבלה הכרעה, אפילו במקרה שההכרעה הגיע בגלל טעות, זו התורה וכמאמר חז"ל אפי' אמרו לך על ימין שהוא שמאל. משא"כ, הקראים שמחפשים את האמת המוחלטת, הם אינם יכולים לקבל הכרעה שיפוטית כל ויכוח יגרום לפיצול. אני אישית חושב, שליבוביץ צודק כי התורה שבע"פ היא היסוד להכל. התורה שבע"פ, קובעת את המעמד של התורה שבכתב. מהות התורה שבע"פ, הבנת השכל המוגבל את האמת האין סופית. בתורת בנ"א חייב ליפול טעיות, אבל אין לכך משמעות מדי רצינית. מהותה של קבלת התורה מתגלה אצל חז"ל, "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע, הקדימו נעשה לנשמע". יהודי כשר, בתחילה מקבל את המצוות ללא קשר לרעיון המהותי, ורק אח"כ עושה את ה"נשמע". כל זה מופקע אצל קראים. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

צ'וטנג העלית טענה מעניינת, שאינה קשורה בהכרח לזהותם של הקראים. לאמור: קהילה שטטוענת כי יש לה מסורת מחייבת, אך המסורת הזו מכילה דברים סותרים, סופה להתפצל ולהתרסק לרסיסים - ולהעלם. *** הדבר ראוי לדיון בפני עצמו. אם זה נכון, מדוע זה לא קרה, להבדיל, לעם ישראל, שגם לו יש מסורת שמכילה סתירות רבות, ברורות במידה כזו או אחרת - בספר הספרים של ההלכה, התלמוד? יש לכך כמה וכמה סיבות. הראשית שביניהן היתה מנגנון מוכן מראש להכרעה בין סתירות. כשהמנגנון הזה הרשמי בטל, התפתחו מנגנונים בעקבותיו. למעשה, לפנינו היסטוריה של התפתחות ההלכה. וכבר דנו בזה בעבר. א. התורה הועידה מנגנון דמוי סנהדרין להכרעה בשאלות חדשות או שאלות שנשתכחו. ב. לאחר שבטל המנגנון הזה, עדיין היו מנגנונים מקבילים בדמות ישיבת יבנה בימי התנאים, ואחר כך היו מרכזים גדולים בישיבות, בארץ ישראל ובבבל. ג. ככל שנפוצו ישראל בגלויות, הם עדיין ניסו לשמור על קשר עם המרכז שהיה בבבל, אך גם נשענו על ספר הפרוטוקלים (הגדרתו של שטיינזלץ, כמדומה) של הלימוד במרכזים אלו, התלמוד. הפוסקים מן התלמוד או מכתבי פוסקים כגון הגאונים חשו שהם מקיימים הלכה ברורה ללא התפצלויות ומחלוקות. ד. כאשר קמו פוסקים מקומיים, נשענה כל קהילה על הפוסקים שבסביבתה, ללא מודעות לכך שיש גם שיטות אחרות. ה. כאשר נאלצו מסורות שונות להגיע לידי התמודדות, הגיע פתרונו של ר' יוסף קארו: לנסות לחקות את הדגם של הסנהדרין על ידי הכרעת הלכה לפי רוב. ההנחה הסמויה כאן היא שכל הפוסקים לדורותיהם מהוים מעין סנהדרין שלא מדעת. ו. לאחר כתיבת השו"ע, צצו הגהות מקומיות. אך עדיין התחושה היתה שיש נאמנות לספר מרכזי אחד. ז. בימינו, חזרה המודעות לקיומן של מחלוקות, אך התפתח גם מנגנון שממשיך הלאה את שיטת השו"ע. השו"ע הכריע במחלוקת לפי רוב דעות. המשנה ברורה נקט את שיטת הלכתחילה/בדיעבד (לינקי? היכן אשכולי על זה מראשית ימי הפורום ?). לכתחילה נוקטים כשיטות חשובות של האחרונים. בימינו, אם ניקח לדוגמא את פסקי הרב דבורקס ביתד נאמן, וזו בוודאי רק דוגמא של שיטת הפסיקה בקהילות חרדיות ובספרי ליקוטים, מחמירים כמו כל הדעות האפשריות לכתחילה. בדיעבד, אם יש רק גדול הלוקח על כתפיו להורות את האמת, יש גם היתרים... על כל פנים, קיימים מנגנוני איחוד בין המחלוקות. מסתבר שתופעה כזו לא קיימת בין הקראים. *** הדברים הובאו כאן רק עבור הדיון בקראים. להמשך הדיון במה שקורה, להבדיל, בעם ישראל, נא לעבור לאשכול החדש הבא: צ'וטנג: האם מחלוקת בהלכה גוזרות כליון על העם? http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1836012 שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

הפורטל של היהודים הקראים בישראל
http://www.karaim.net/

ממללא,
זה מרתק!
תודה.

http://www.makorrishon.co.il/article.php?id=2506

עדה שבכתב

הזרם הקראי ביהדות חי וקיים בארץ, אבל הבעיות המוכרות מאיימות גם עליו: פיתויי החילוניות, התנגדות של 'שינוי' לתקציבים, ובעיקר נישואי תערובת עם יהודים רגילים. מזכיר העדה אופטימי, אך מוסיף: "אם הקב"ה יחליט שזמננו תם, נקבל את זה. עם ישראל כולו מדאיג אותי יותר מהקהילה הקראית"

מאת:אלישיב רייכנר, מקור ראשון
8 באוקטובר 2004, כ"ג בתשרי תשס"ה


ארבעת המינים לא נצפו השבוע בידי המתפללים בבית הכנסת הקראי ברמלה. אפילו מין אחד לא היה שם. הציווי לקחת "פרי עץ הדר" הוא מבחינתם המלצה לקישוט שולחן החג בפירות מהודרים. את יום 'הושענא רבה' לא ציינו הקראים השבוע, את שמחת תורה דווקא כן, וביום ראשון הקרוב הם יצומו את 'צום השביעי', המקבילה שלהם לצום גדליה, שרוב העולם היהודי נוהג לציין בג' בתשרי.

"ראיית הירח היא אמצעי פשוט. אדם מביט בשמיים ויודע מתי מתחיל החודש. הרבנים קבעו שחגים מסוימים לא יחולו בימים מסוימים בשבוע, ואני לא מבין איך זה יכול להיות. אתה אומר לקב"ה סלח לי, אבל אני לא יכול לצום ביום הזה?"
ליהדות הקראית, שאינה מכירה בתורה שבעל פה, יש לוח שנה משלה, בתי כנסת משלה, תפילות מיוחדות, מזוזות שונות וציצית אחרת, אך למרות הייחוד והשוני יהיה לכם קשה מאוד לזהות קראים ברחוב. רוב היהודים הקראים נראים חיצונית כישראלים חילונים לכל דבר, מכיוון שאין להם בגדים מיוחדים והם מכסים את ראשם רק בשעת התפילה ובקיום טקסים דתיים. ייתכן שהמראה החיצוני הקונבנציונלי של הקראים הוא אחד הגורמים לחוסר ההכרות של רובנו עם הקהילה המעניינת הזאת, שלטענת מנהיגיה מונה כ-40 אלף ישראלים.
הקראים טוענים שחוסר ההכרות הזה גובל לעיתים קרובות בבורות. ואת יוסף דביר, מזכיר העדה הקראית ודוברה, זה ממש מעצבן. בבית הדפוס שבו הוא מדפיס את ביטאון העדה הקראית שהוא עורך, נתקל דביר לא מזמן באדם שהוציא לאור אנציקלופדיה חדשה לנוער. כשקרא מה נכתב אודות העדה שלו באנציקלופדיה חשכו עיניו. "הוא מצא כל מיני דברים מופרכים שנכתבו עלינו בספר ישן, והעתיק בלי לברר אם זה נכון. נוטים לומר עלינו שהמצאנו דת חדשה ושקרענו את עצמנו מעם ישראל. אומרים עלינו שהמנהגים שלנו הם מנהגים של מוסלמים, ואין שחר לדברים הללו".

אין אמת באמירה שהמצאתם דת חדשה?

"היהודים הקראים לא המציאו לא דת חדשה, ולא מסורת חדשה. עד שנחרב בית המקדש, עם ישראל היה מאוחד בתורה אחת, באמונה אחת, ותחת מנהיגות יהודית שידעה להוביל אותו בדרך הנכונה. כשחרב בית המקדש רבו הדעות, הקבוצות והפירושים, וחכמים לקחו לעצמם את הסמכות לקבוע מה מותר ומה אסור. הם אמרו שהתורה היתה עד עכשיו בשמים, ומעכשיו היא בארץ. הם החליטו שהעם מחויב לשמוע להם, ומי שלא שומע בקול חכמים דינו מיתה. הדברים שלהם הפכו להיות חשובים יותר מדברי התורה, וזה לא היה מקובל על כל שכבות העם. רבים רצו להמשיך בדרך אבותיהם. רבים ראו בהתפתחות התורה שבעל פה סוג של רפורמה, אבל מי שהתנגד לא יכול לעשות זאת בפומבי כי היו מענישים, מחרימים, ומנדים את מי שלא הלך בתלם. כל זה השתנה במאה השמינית בעקבות רבנו ענן בן דוד".

עין תחת עין ממש

ענן בן דוד, רבם של הקראים, היה מהמועמדים לרשת את משרת ראש הגולה בבבל לאחר פטירתו של שלמה בן חסדאי, בשנת 767. הגאונים בבבל התנגדו למינויו בטענה שהשקפתו פגומה והוא אינו ראוי לתפקיד, ומינו תחתיו את אחיו הצעיר חנניה. הראב"ד, רבי אברהם בן דוד הלוי, בן המאה ה-12 שחי בספרד, טוען ב'ספר הקבלה' שלו שבעקבות קנאתו באחיו וכעסו על חכמים נעשה ענן 'זקן ממרא' (חכם הפוסק הלכה בניגוד לדעת בית הדין הגדול) והחל להסית את ישראל ולהמציא חוקים חדשים. הוא התייצב בראש 14 כתות משרידי הצדוקים (הזרם שהתנגד בימי בית שני לתורה שבעל פה) שהתנגדו לסמכות התלמוד, והקים את 'כת העננים' שהפכה ברבות הימים לכת הקראים המסתמכת רק על התורה שבכתב. אין לבלבל, אגב, בין הקראים לבין השומרונים, אף ששתי הקבוצות הללו דומות בכך שהן אינן מכירות בתורה שבעל-פה.

יוסף דביר רואה מעט אחרת את האירועים שהובילו לפרישתו של ענן בן דוד. "טוענים שמה שהניא את רבנו ענן היה העובדה שהוא לא נבחר לתפקיד ראש הגולה, אבל האמת היא שמה שהטריד אותו לא היה המשרה אלא האמת של קיום המצוות. הוא ראה את השינוי שחכמים עשו מדרך התורה, ואמר שהוא רוצה לחזור למקורות ולמנהגים שהיו בעם ישראל בעבר. אם הוא היה רוצה להיות ראש הגולה הוא היה יכול בקלות ללכת בתלם, ולקבל את המינוי. היו לו כל הכישורים הדרושים למשרת ראש הגולה, אבל בגלל הדרך האמיתית שבה הוא בחר, הוא נפסל".

"אנחנו משתדלים לעשות כל מה שניתן בתחום הזה של הטומאה והטהרה. לא נוגעים אצלנו במת, גם לא קרובי המשפחה של הנפטר. אנחנו לא מקבלים את המנהג שקרובי המשפחה נושאים את מיטתו של המת בזמן ההלוויה, כי לא יכול להיות שמנהג ידחה איסור טומאה שכתוב בתורה"

המנהג שייסד ענן להסתמך בקביעת המועדים על ראיית מולד הירח, ולא להשתמש בלוח הקבוע, אינו השפעה אסלאמית?
"אין לקראים אפילו מנהג אחד שאינו נסמך על המנהג הקדום של עם ישראל, עוד לפני ענן. המנהג לחגוג את החגים על פי הירח כתוב בתנ"ך ובתלמוד. במי פוגעים כשאומרים שענן לקח את זה מהמוסלמים? לא בקראים, אלא ביהדות השורשית של עם ישראל. הוא פשוט שב לשמור את הדברים כמו שצריך. הוא טען שחכמים לא יכולים לדחות ולהקדים את החגים. ראיית הירח היא אמצעי פשוט. אדם מביט בשמיים ויודע מתי מתחיל החודש. הרבנים קבעו שחגים מסוימים לא יחולו בימים מסוימים בשבוע, ואני לא מבין איך זה יכול להיות. אתה אומר לקב"ה סלח לי, אבל אני לא יכול לצום ביום הזה? לדעתנו שערי שמיים של יום הכיפורים פתוחים ביום מסוים ולא ביום אחר".
התורה נתנה סמכות לחכמים לפרש את המצוות. אתה לא מכיר את הפסוק "על פי התורה אשר יורוך, ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה"?

"אין ספק שזו נקודת הוויכוח הגדולה בין הקראים לרבנים (היהודים שאינם קראים): מה גבול סמכותם של הרבנים. אצלנו, כבודם של הרבנים במקומם מונח, אבל אסור להם לפסוק משהו בניגוד לתורה שניתנה על ידי משה רבנו. נכון שכתוב בתורה 'על פי התורה אשר יורוך', אבל השאלה היא מה יורוך. בצבא יש מפקד אבל יש גם פקודות מטכ"ל שאי אפשר לשנות. אתה לא יכול להגיד לקב"ה אני הסמכות הגדולה ואני מזיז את יום כיפור. יום הכיפורים הוא לא אירוע פרטי. זו לא חנוכת הבית, וזה לא בר מצווה. כמו שלא מתפלפלים על האיסורים 'לא תגנוב' ו'לא תרצח', כך אין מקום לשנות הוראות אחרות בתורה".

אז את הציווי להוציא "עין תחת עין" למי שהוציא עין לחברו, אתם מפרשים כפשוטו?

"כל החכמים אמרו שהתורה התכוונה ל'עין תחת עין' ממש. זה פשוט מבחינה הגיונית, כי התורה התכוונה למי שעקר עין במזיד ולא בשוגג. הרי באמת לא יעלה על הדעת שהוא ייפטר בתשלום כספי בלבד".

אז למה אתם לא מקיימים את זה בפועל?

"כי מאז חרב בית המקדש הרבה דברים לא מתבצעים. יש מה שנקרא 'דינא דמלכותא', ואף אחד לא לוקח את החוק לידיים".

אבל המושג 'דינא דמלכותא' לא כתוב בתורה.

"כל דבר שכתוב בתלמוד ולא נוגד את הכתוב בתורה מקובל עלי. עם ישראל עדיין לא בשל למנהיגות שתוביל אותו לבניית מקדש ומערכת כשרה ונאמנה לקב"ה. כשזה יתקיים, יחזרו כל הדברים שבוטלו. כרגע אני נמצא במדינת ישראל, ויש בה חוקים".

יש עוד דברים שאתם לא מקיימים היום בדיוק כמו שכתוב, למשל את הפסוק "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי", שלכאורה אוסר לצאת מהבית בשבת.

"אנחנו לומדים דברים מכל התנ"ך, ולא רק מהתורה. בספר מלכים אומרים לאשה שחיפשה את אלישע הנביא 'מדוע את הולכת אליו, היום לא חודש ולא שבת', וזה מוכיח שאנשים כן זזו ממקום למקום בשבת. יש צרכים אלמנטריים, והכוונה בפסוק היא לא לעשות כל מיני פעולות אסורות. מצד שני, אין אצלנו הערמה בדרך של עשיית עירוב שמאפשרת לטלטל. אנחנו חושבים שעם הקב"ה, שהוא בוחן כליות ולב, לא מתנהגים כמו שמתנהגים בין אדם לחברו, ולכן אי אפשר להערים עליו. מאותה סיבה אין אצלנו גם המושג 'גוי של שבת'".

מזוזה במשקוף

דביר מציג משנה קראית סדורה, אבל מודה שמעט מאוד קראים מקפידים על שמירת כל המצוות. "אנחנו חייבים לקיים את המצוות לפי מה שכתוב בתורה, אבל אם אומר לך שכולם מקיימים את כל המצוות ואת כל פרטי הפרטים, אני אצא שקרן. בני אדם הם בני אדם".

הרוב אצלכם דתיים או חילונים?

"אין אצלנו מושגים כאלו. חלק מקיימים יותר מצוות, וחלק פחות. כופרים לגמרי אני לא מכיר אצלנו".

הוויכוח בין שנינו נמשך, ואפילו מתחמם מעט, וכדי לצנן מעט את האווירה אני מציע לדביר לצאת לביקור בבית הכנסת של הקהילה.

אגב, איפה בתורה אתם מוצאים את המושג בית כנסת?

"כתוב בתנ"ך 'ונשלמה פרים שפתינו'. גם בזמן בית המקדש אנשים התפללו באופן פרטי, ובהעדר בית מקדש ברור שקיים הצורך ליצור את המגע עם הקב"ה".

בכניסה לבית הכנסת דביר מניח על ראשו כיפה, ושולח את ידו למשקוף שבו קבועה מזוזה מוזרה. הקראים כותבים את עשרת הדברות על משקוף דלת הכניסה. הקראים גם אינם מניחים תפילין. את הציווי "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" הם מפרשים כהוראה לשינון ולימוד מצוות התורה, ולא כחיוב לקשור דבר מוחשי לזרוע היד ולראש.

דביר מבקש ממני להשיל את נעליי מעל רגליי, ממש כמו משה רבנו במעמד הסנה. הוא שולף טלית, די דומה לטלית שלי, רק שפתילי התכלת שלה צבועים בצבע תכלת פשוט שנקנה בחנות, ולא בצבע התכלת המופק מדמו של חילזון. רגע לפני הכניסה להיכל התפילה דביר מספר על תנאי הגבלה נוספים לכניסה לבית הכנסת. "בית הכנסת הוא מקדש מעט, וכל מי שנכנס אליו צריך להיות נקי וטהור מכל טומאה. אשה בתקופת המחזור שלה לא נכנסת אצלנו לבית הכנסת, וגם גברים לא נכנסים כשהם טמאים באחת הטומאות".

אבל היום כולנו טמאי מת, ואין לנו אפר של פרה אדומה שיטהר אותנו.

"אנחנו משתדלים לעשות כל מה שניתן בתחום הזה של הטומאה והטהרה. לא נוגעים אצלנו במת, גם לא קרובי המשפחה של הנפטר. אנחנו לא מקבלים את המנהג שקרובי המשפחה נושאים את מיטתו של המת בזמן ההלוויה, כי לא יכול להיות שמנהג ידחה איסור טומאה שכתוב בתורה".

אז מי קובר את המתים שלכם?

"מי שמתעסק במתים הם 'חברה קדישא', שהם קבוצה מצומצמת של אנשים שבלית ברירה צריכים להיטמא כי מישהו בסופו של דבר צריך לקבור את המתים. במקום שכל העדה תלך ותיטמא, מתעסקים במת רק מספר מצומצם של אנשים".

רצפת בית הכנסת של הקראים מכוסה שטיחים בלבד. אין ספסלים, אין שולחנות, וזאת כדי לא להפריע לכריעות ולהשתחוויות הרבות שמלוות את התפילה. כשאני מעיר בעדינות לדביר שעם השטיחים וההשתחוויות המרובות, אין פלא שבית הכנסת שלהם מעלה אסוציאציות מוסלמיות, הוא מזכיר לי שרק לפי כמה ימים, ביום הכיפורים, גם אני השתחוויתי כמה פעמים במהלך התפילה, וגם אני לא עשיתי את זה על הרצפה, אלא על שטיח קטן. בדרכנו החוצה מבית הכנסת אני למד שהקראים מתפללים רק שתי תפילות ביום, שחרית ומנחה, כנגד שני קורבנות התמיד.

מועצת רבנות לא רבנית

כמו רבים מקהילת הקראים ברמלה, גם יוסף דביר עלה ארצה בגיל צעיר ממצרים. אלו מהקראים שלא הגיעו ממצרים הגיעו מעיראק, מטורקיה, וממדינות ברית המועצות לשעבר. רובם התיישבו ברמלה, אך עם השנים החלה נדידה לערים נוספות. כשליש מבני העדה גרים היום באשדוד, כרבע נשארו ברמלה, והשאר מרוכזים בקהילות בבאר-שבע, אופקים, בת-ים, חולון וקריית-גת.

11 בתי כנסת משרתים את בני העדה. יש להם מועצת רבנות, מועצת חכמי העדה, וועדים אזוריים שמעניקים בין השאר גם שירותי דת לקהילות. בכמה מסעדות ברמלה אפשר למצוא מעין תעודת כשרות קראית, אבל רק מעט קראים מקפידים שלא לסמוך על הכשרות הרבנית הרגילה.

עד לפני כ-15 שנים הקפידו הקראים להינשא רק לבני עדתם, ומנהיגיהם התנגדו לנישואים 'מעורבים' עם כאלו שאינם משתייכים לקהילה. אבל ההתערות בחברה הישראלית עשתה את שלה, וכיום קראים רבים מתחתנים עם 'יהודים רבנים'.
יוסף דביר מודע לסכנת ההתבוללות שעלולה להעלים את עדתו בעוד כמה דורות, ובכל זאת אין הוא מודאג. "גם לפני אלף שנה היו נישואים מעורבים בין קראים לשאינם קראים, והמציאות הוכיחה שלא נעלמנו. יש הרבה זוגות מעורבים שמחליטים לשמר את המנהגים הקראיים גם לאחר החתונה, והנישואים מתקיימים יפה. לפעמים זה אפילו נוח, כי אין מריבות אצל מי עושים את ליל הסדר. הולכים קודם להורים של הכלה שחוגגים על פי נוסח הרבנים, ואחר כך הולכים להורים של החתן הקראי שפעמים רבות חוגגים את הפסח יום או יומיים לאחר הפסח שלכם".

השנה יחול פסח של הקראים באותו יום שבו חל הפסח הרבני. חג השבועות, לעומת זאת, יחול אצלם ביום ראשון, יום לפני חג השבועות שלנו. הקראים מקפידים לספור תמיד את ספירת העומר 'ממחרת השבת', כלומר מיום ראשון שלאחר חג הפסח, ולכן שבועות יחול אצלם תמיד ביום ראשון, לאחר 'שבע שבתות תמימות'. בשנה מעוברת מציינים הקראים את פורים באדר א' ולא באדר ב', ואת חנוכה הם בכלל לא חוגגים כי בניגוד לפורים הוא אינו מופיע בתנ"ך.

אם אתם מציינים את יום העצמאות שלא מופיע בתנ"ך, אז למה את חנוכה לא?

"בית המקדש הראשון והשני נחרבו, ואנחנו מתאבלים וצמים על החורבן הזה, אז איך אפשר לשמוח על חנוכת בית שנחרב? חוץ מזה, ביום העצמאות אין מצוות וברכות, ולכן אין לנו בעיה איתו. בחנוכה, לעומת זאת, אנחנו לא יכולים להדליק חנוכייה ולומר 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה'. הרי בתורה לא מופיעה מצווה כזאת".

מה אתה יותר, ישראלי או יהודי קראי?

"אני רואה את עצמי קודם כל כישראלי וכחלק בלתי נפרד מעם ישראל. שירתי במשך הרבה שנים בחיל האוויר, ויש לנו בקהילה הרבה חיילים מצטיינים ועובדים מצטיינים. בתוך עמנו אנו חיים. לומדים באותם מוסדות, משרתים באותן יחידות ועובדים באותם מפעלים".

וזה לא יוצר אצל הצעירים בעיה ובלבול בזהות הקראית שלהם?

"אני לא חושב שיש לנו בעיה של זהות. יש לנו ייחודיות במנהגים שלנו ובמסורות שלנו, על אף שאנחנו לא מתבדלים בבגדים מיוחדים או בחגים מיוחדים".

אתם מאמינים שאתם היהודים האותנטיים?

"הדבר הכי שנוא עלי זה להגיד אנחנו צודקים ואתם לא. אני דוגל בכך שכל אחד יחיה על פי השקפתו".

אבל אם אתה חושב שאתה מקיים את התורה באופן הנכון ואני טועה, אז למה שלא תעשה נפשות להשקפה שלך ותחזיר אותי בתשובה?

"הדברים צריכים לבוא מבפנים, ומתוך אמונה אישית של האדם בצדקת דרך מסוימת. לא מפריע לי שאנחנו מיעוט, כי אם היינו הולכים על פי הרוב אז היינו צריכים להיות סינים. אנחנו לא פוסלים את היהדות הרבנית ולא שום יהדות אחרת, אלא רק אומרים שזוהי דרכם וזו דרכנו. אנחנו מתפללים לקב"ה שיחיש את ביאתו של המשיח שיאיר את דרכם של כל בני האדם בדרך הנכונה. כשיבוא המשיח, הדרך השורשית של עם ישראל תתגלה ואני לא אופתע אם היא תהיה הרבה יותר פשוטה מהדרך שבה יהודים רבים החמירו על עצמם".

בקיצור, אתה מאמין שהדרך שתתגלה תהיה דומה יותר לדרך שלכם.

"דומה יותר לדרך המקורית של עם ישראל. אני נזהר בדבריי, ולא רוצה להגיד שאנחנו טלית שכולה תכלת. ייתכן שאנחנו טועים בדברים מסוימים, ולכן אני לא בטוח במאת האחוזים שלעתיד לבוא כולם יהיו קראים".

חלה אצלכם התרופפות בשמירת המצוות?

"אני מסכים שחלו הרבה שינויים. ברור לי שאם אסתכל על סבתא שלי ואשווה אותי אליה, דברים ייראו אחרת לגמרי. אין ספק שכל מה שקורה בחברה המודרנית משפיע על כולם, וגם עלינו. מצד שני, יש גם התקדמות גדולה בהבנת התורה ובפירוש המצוות. אם פעם רק יחידי סגולה ידעו עברית ויכלו ללמוד, היום כל ילד וכל נער יודע, ואתה רואה יותר צעירים מתעמקים ולומדים".

קיפוח תקציבי

נשים במרכז הקראי ברמלה מספרות שלמרות 'ירידת הדורות', ילדיהן מקפידים להגיע לתפילות בבית הכנסת של הקהילה. חנה דבח, קראית שנשואה לקראי, אומרת שהיא מעדיפה שגם ילדיה יתחתנו בתוך העדה, אבל היא לא תילחם על זה. היא גרה ברמלה כבר 18 שנה, ולפני כן התגוררה בבאר-שבע. "ברמלה מכירים אותנו יותר", היא אומרת. "בבאר-שבע היתה בורות מוחלטת, והרבה היו משייכים אותנו לערבים בגלל התפילות שלנו".

לקראים אין ייצוג פוליטי, לא ברמה הארצית וגם לא ברמה המוניציפלית. את שירותי הדת שלהם הם מממנים בכספם ובסיוע ממשלתי, שלטענת יוסף דביר רחוק מלהיות מספק. "יש קיפוח עמוק בנושא התקציבים שלנו. לכאורה אנחנו אזרחים שווי זכויות וחובות, ובכל זאת אנחנו מקבלים פירורים ולא תקציבים. בזמנו קבעו שמגיע תקציב לשירותי הדת שלנו כמו לשאר אזרחי המדינה, והתקציב היה מגיע ממשרד הדתות וממשרד הפנים דרך העיריות והמועצות. ברמלה קיבלנו תקציבים בדרך הזאת, עד שבא חבר 'שינוי' מהעירייה ואמר שלא צריך להתייחס אלינו כאל דת, אלא כאל עמותה ככל העמותות. הוא לא הבין שהתקציב הזה בסך הכל נועד לאפשר לנו שירותי דת מינימליים. כשהדברים לא חקוקים בחוק, נוצרות בעיות. כשלראש העיר מתחשק לתת לך סכום קטן אז הוא זורק לך עצם, וכשלא מתחשק לו הוא לא נותן".

אז למה שלא תדאגו לכם לייצוג פוליטי, לפחות ברשויות המקומיות שבהן יש קהילות שלכם?

"זה נוגד את דעותינו, להקים מפלגה, ולכן אנחנו לא עושים זאת, גם אם זה יעזור לנו מבחינה כספית".

אתה לא חושש שבעוד דור או שניים פשוט תיעלמו?

"אני מאמין גדול בקב"ה, ומה שאלוהים רוצה זה מה שיהיה. הקב"ה החזיק אותנו במשך תקופה ארוכה כשהיינו תחת שלטונות זרים, וידענו עליות ומורדות. אם הקב"ה יחליט שזמננו תם, נקבל את זה. עם ישראל יותר מדאיג אותי מהקהילה הקראית. מדאיגה אותי ההתבוללות הגוברת של היהודים בארה"ב שמגיעה כמעט ל-80 אחוז, ומדאיג אותי חוסר הידע הבסיסי ביהדות של צעירים יהודים".

http://ram1.huji.ac.il/ALEPH/HEB/NNL/NNL/NNL/FULL/1839173?

יש שינויים בנוסח התנ"ך שלהם מנוסח התנ"ך שלנו?

וכבר נפסק להלכה שבשעת הדחק ניתן לצרף קראי כעשירי למנין