בית פורומים עצור כאן חושבים

הלכות לשון הרע לעיתונאים ולגולשים

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-27/9/2004 09:52 לינק ישיר 
הלכות לשון הרע לעיתונאים ולגולשים



הלכות לשון הרע לעיתונאים (ולגולשי פורומים)



הקדמה


חשוב לנסח הלכות לשה"ר לעיתונאים שעבודתם כרוכה בדיווח על מעשי הזולת ולכן קרובים להיכשל באיסור לשוה"ר. גם הגולשים בפורומים שונים שנושאם מידע הינם באותה סכנה.
גם רווחת הטעות לפיה לשון הרע הוא האיסור החמור ביותר התלוי בדיבור. אך פסק בפתחי תשובה 1 שיש איסור חמור יותר מאיסור לשון הרע והוא מניעת ידיעה העשויה לסייע לנפגע. אחריות כבדה נופלת על כתפי בעל המידע שמצד אחד עלול להיכשל בלשה"ר ומאידך עלול להיכשל באיסור חמור יותר והוא "אל תעמוד על דם רעך". וזו רעה חולה הגורמת להתרבות נוכלים רמאים וחנפים הסומכים על כך ששמם הטוב לא יפגע.
ניסוח ההלכות רק להעיר העניין. כל הערה והארה יתקבלו בברכה.


הלכות


א. איסור לשון הרע הוא המספר בגנות חברו2 אף על פי שאומר אמת ואיסורו חמור וידוע.

ב. אסור לספר לשון הרע גם על הציבור וישעיה הנביא אמר "בתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב" ונענש, ובפלא-יועץ3 כתב: "ואם גדול עונש לשון הרע למדבר על היחיד, על אחת כמה וכמה רעה כפולה ומכופלת למדבר על הרבים".

ג. אסור לספר לשון הרע אף על חילוני4 .

ד. מידע העומד להתפרסם יש האומרים שאין איסור בסיפור הדברים ולכן סיפור שנאמר בפני שלושה אין עוד איסור לספרו ובלבד שיספרו דרך אקראי ולא אם הכוונה לפרסמו יותר. אך כתב בח"ח שאין לסמוך על זה5 .

ה. פרסום מידע שכבר מפורסם בציבור לכל הדעות אין שייך בו לשון הרע.6

ו. כלל גדול בלשון הרע הוא שעיקר האיסור הוא כשהכוונה לבזות אבל כל שהדבר נעשה בכוונה שהיא לתועלת השומע, המספר או זה שסיפרו עליו, מותר על פי הגבלות מסוימות7 :
שידע זאת בוודאות (אך אין צורך דווקא שיראה בעצמו, אלא שהדבר יהיה לו ודאי על ידי עד נאמן וכדו'), שיהיה ברור לו שנחשב מעשה רע, הסיפור צריך להיות מדויק ללא שום תוספות, כוונת המספר תהיה לתועלת, שאי אפשר לפתור הבעיה ללא סיפור לשון הרע ושלא יגרם נזק רב יותר לחוטא, מאשר אילו בית דין היה מענישו.

ח. אם יכול העיתונאי לפרסם ידיעה מהימנה אודות מעשה עוול ועל ידי הפרסום יכול להציל עשוק מיד עושקו, וודאי את הציבור כולו, על ידי לשון הרע, אין זה רק היתר, אלא חובה עליו לעשות כן, והנמנע מזה חמור עוונו יותר מאיסור לשון הרע. וחובה זו כלולה בהלכת אל תעמוד על דם רעך ועוונו חמור יותר מאיסור לשון הרע. וז"ל פתחי תשובה8 : "האריכו בחומר איסור לשון הרע. וראיתי לנכון להעיר לאידך גיסא, שיש עון גדול יותר מזה, וגם הוא מצוי ביותר, וזהו מי שמונע עצמו מלגלות אוזן חבירו במקום שיש צורך להציל עשוק מיד עושקו, מפני שחושש לאיסור לשון הרע ... באמת שהנוהג כן גדול עונו מנשוא, ועובר על 'לא תעמוד על דם רעך'. והוא הדין גם לענין ממון, כי מה לי חותר מחתרת או שרואה את משרתיו של חבירו שגונבים ממנו, או שותפו שגונב מהעסק שלו, או שחבירו מטעהו ומאנה אותו במקח וממכר, או שבתמימותו מלוה מעות לאדם שהוא 'לוה רשע ולא ישלם'?... וכן בעניני שידוכין...כל אלו בכלל מצות השבת אבידה, אבידת גופו או אבידת ממונו. והדברים מסורים ללב, אם כוונת המספר לחבירו רעה, הרי זה בכלל איסור לשון הרע, אבל אם כוונתו לטובה להזהיר את חבירו ולהצילו מפח יקוש, מצוה רבה היא ותבוא עליו ברכה". וכן ח"ח הלכות רכילות9 : "אם אחד רואה שחבירו רוצה להשתתף באיזה דבר עם אחד, והוא משער שבוודאי יסובב לו ע"י זה ענין רע - צריך להגיד לו כדי להצילו מן הענין הרע ההוא"10 .

ט. אם ע"י סיפור לשון הרע ימנע נזק להבא גם מותר11 .

י. מותר לספר לשון הרע על אדם שגזל או עשק את חברו גם אם אין בזה לתקן את המעוות אלא רק למטרות חינוכיות, כדי "שיתרחקו בני אדם מדרך רשע"12 . מותר לספר גנות אדם לציבור אם המטרה היא לחנך את הציבור להתרחק ממעשה פסול13 .

יא. מותר לספר לשון הרע על מועמד בבחירות כדי שלא יטעו בו אם האנשים הבוחרים בו טועים בו14 . ולא גרע מההלכה "אם אחד רואה שחבירו רוצה להשתתף באיזה דבר עם אחד, והוא משער שבוודאי יסובב לו ע"י זה ענין רע - צריך להגיד לו כדי להצילו מן הענין הרע ההוא15 .

יב. מותר לספר לשון הרע כדי שיוכיחו את החוטא ויפרישו אותו מן האיסור.

יג. מותר לספר לשון הרע כדי להשקיט מריבה16 . ומצווה לדבר לשון הרע על בעלי מחלוקת.

יד. חנף, היינו כל אדם שהציבור טועה בו שהוא צדיק, מצווה לפרסם מעשיו ועל זה אמרו חכמים17 . מפרסמין את החנפים, מפני חילול ה'. וככל שהאדם ידוע ומפורסם כצדיק כן אדרבא מצווה יותר לפרסם מעשיו החמורים18 .

טו. אדם המוחזק לצדיק אבל נוהג הנהגה פסולה הרי שככל שאפשר שהציבור יטעה ללמוד ממעשיו הפסולים, ולמשל בממון בו נפוץ מנהגים פסולים, מצווה גדולה היא יותר לפרסם גנותו19 .

סיכום:

אסור: לשון הרע לגנאי גרידא.
מותר: לתועלת ולפי ההגבלות.
מצווה: לפרסם רשעת זה שעושה עצמו צדיק.
חובה: כל שיכול להציל אחרים ע"י פרסום לשון הרע.


_________ ________________


1 או"ח סימן קנ"ו
2 גנות: בשע"ת שע"ג, רי"ד, משמע שהוא כל שעובר על אחד מאיסורי תורה. אבל לפי הרמב"ם הל' דעות פ"ז, כולל כל שעלול לגרום לנזק לרעהו.
3 ערך לשון הרע
4 וכפסק החזו"א והבניין ציון שאין גדר רשע בזה"ז ע"פ רמב"ם ממרים פ"ג, אך לתועלת חינוכית וכדו' ראה להלן
5 רמב"ם הל' דעות פ"ז ה"ד, ח"ח הל' לשה"ר ט סעי' א-ב ובאר מים חיים ס"ק ג
6 ח"ח לשה"ר ד, באר מים חיים מא ובספר נצור לשונך טעה בזה ולא חילק בין באפי תלתי לדבר מפורסם. ולכאורה משמע שדבר מפורסם היינו שרוב אנשי המקום בו מספר הדברים יודעים מזה ולכן צ"ע לפרסם מעיר לעיר.
7 ח"ח לשה"ר כלל ד ס"ק טז וראה מאירי ב"ב לט ע"ב שאם אינו לכוונת לשון הרע - אין איסור בזה.
8 או"ח סימן קנ"ו
9 ט' סעי' א-ב
10 עי' שע"ת שע"ג רכ"א
11 שו"ע חו"מ שפח, ט בהג"ה וכן כתב בח"ח לשה"ר ב' באר מים חיים ס"ק א' ביחס לאדם שהתבייש ברבים מידי זולתו, שאם יש לו תועלת להבא, שלא יחרפנו עוד - מותר לחרפו ברבים.

12 ח"ח הל' לשה"ר י' סעי' ד
13 שם ד סעי' ח.
14 שם ה, באר מים חיים ס"ק ח, הל' רכילות ט.
15שם הל' רכילות ט' סעי' א-ב
16 ח"ח שם ה' ג' בהג"ה ע"פ ירושלמי פאה פ"א ה"א
17 יומא פו ע"ב
18 לפי הטעם שהביא רש"י שם והרבינו יונה בשע"ת שמצווה לפרסם כדי שאם תבוא עליו פורענות ידעו אנשים לתלותה במעשיו ולא יהיה חילול ה' שצדיק ורע לו
19 לפי הטעם שהביא רש"י ורבינו יונה: שיש לפרסם החנף כי מקצת בני אדם מכירים במעשיו וטועים לומר שאין שפלות לאיש בעבירות אלו, ולא נגרע מערכו במעשיו הרעים"




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/3/2019 10:24 לינק ישיר 

כלומר, במשפט אחד:

אם אדם פוחד שיספרו עליו לשון הרע, וכל שכן אם הוא חושש שיוציאו לו שם רע, מותר לו לפנות ולבקש שלא יעשו את זה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/3/2019 10:22 לינק ישיר 

דין תורה: סיקור חיובי - מצווה. סיקור שלילי - עבירה

מותר למרואיין לבקש שיאמרו עליו מילה טובה. מותר לדרוש להסיר כתבה פוגעת שלילית ומעליבה מן הטעם שלפני עוור לא תתן מכשול.

הרב אפרים זלמנוביץ' , כ"ט באדר תשע"ט

עיתונאי מתאר מצב קיים. זה תפקידו. בעולם הדמוקרטי גדול כוחה של התקשורת. להרים אדם מאשפתות או חלילה להורידו לשאול תחתיות.

אין מי שיאמר לעיתונאי מה תעשה ואיך תסקר. כל סיקור יכול להיות מוגש בצורה חיובית או שלילית. הדבר תלוי הן בדעת המסקר והן בדעת הקורא או השומע. לפי ראות עיני העיתונאי הוא מטיל פסיק או נקודה. על פי החלטתו הבלעדית הוא שם את הסימן קריאה או השאלה.

מהבעת פניו של המראיין ניתן להבין, אם בא לקלל או לברך. גם להסיק  איזו ידיעה היא בת משקל בעיניו והוא מבקש להעצימה או היכן ביקש לגחך אותה ולהשפילה. כך או כך היהדות אוסרת להעליב או להשפיל. היהדות מצווה לומר תמיד מילה טובה על השני. לראות תמיד במעלת החבר ולא בחסרונו.

סיקור חיובי מצד עיתונאי איננה עבירה. מותר למרואיין לבקש שיאמרו עליו מילה טובה. הן לשם כך קיימים יחצנ"ים. מותר לדרוש להסיר כתבה פוגעת שלילית ומעליבה מן הטעם שלפני עוור לא תתן מכשול.

השכם בכל בוקר קודם תפילת שחרית אנחנו נוהגים לומר "יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו שומע קול שוועת עתירות ומאזין לקול תפילת עמו ישראל ברחמיו שתכין לבו ותכונן מחשבותינו ותשגר תפילותינו בפינו...ותצילנו מקנאת איש מרעהו. ולא יעלה קנאת אדם על לבנו ולא קנאתנו על אחרים. אדרבה תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונם ושנדבר כל אחד את חבירו בדרך הישר והרצוי לפניך ואל יעלה שום שנאה מאחד על חבירו חלילה" (תפילת רבי אלימלך מליז'נסק).

"כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע.

מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבא שנאמר (משלי ח') "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא" אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נ"ה) "ואתה אלוהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך" (משנה מסכת אבות פ"ה).

"תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק: כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים".

עוד אמרו, כל היורדים לגיהנום עולים חוץ מאלה: המלבין פני חבירו ברבים, והמכנה שם לחבירו, והבא על אשת איש" (ב"מ נ"ח).

הרמב"ם מזהיר חלילה לך להלבין פני חבר, לכנות שם לחבר או לקרוא לחבירו בכינויו או להתכבד בקלון חברך. ראו הוזהרתם! (הלכות תשובה פ"ג הי"ד).




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/3/2019 10:20 לינק ישיר 

בעקבות הפוליטיקה, מאמר שנראה חשוב.


דין תורה: סיקור חיובי - מצווה. סיקור שלילי - עבירה

מותר למרואיין לבקש שיאמרו עליו מילה טובה. מותר לדרוש להסיר כתבה פוגעת שלילית ומעליבה מן הטעם שלפני עוור לא תתן מכשול.

הרב אפרים זלמנוביץ' , כ"ט באדר תשע"ט


תוקן על ידי מיימוני ב- 06/03/2019 08:20:50




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/11/2018 23:12 לינק ישיר 

צריך גם שבפרסום עצמו יופיעו כל ההסתייגויות כפי שנאמרו בשיעור הארוך, ואם מדובר בסאטירה. שכן כשמישהו אומר בדיחה , ובא עיתונאי ומציג את זה ברצינות, זה גם הוצאת שם רע. 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/2/2018 07:18 לינק ישיר 

תיקון או הוספה: לפי המתפרסם, דברי הרב קלנר בהרצאתו/שיעורו הועלו לאינטרנט לקהל הרחב. מעתה עלינו להבדיל בין שלושה מעגלים.

א. לא ידוע לשלושה.
ב. ידוע לשלושה בלבד
ג. הועלה לאינטרנט.
ד. הועלה לאינטרנט ופורסם בתקשורת

ברור שסעיף ד מהווה  תוספת. לא כל מה שיש באינטרנט ידוע ומפורסם, אם כי הוא זמין יותר מאשר בסעיף ב. כפי שיש מקום לשאלה, כגון אליבא דהח"ח, אם הרחבה ממצב ב למצב ג היא אסורה, כך יש לשאול על מעבר ממצב ג למצב ד, כפי שהיה כאן. אבל רמת החמרת המצב שונה.

לגבי דברי הרב קלנר, קראתי ברפרוף את תגובתו. הנושא שלו ראוי לאשכול אחר, אם הוא ראוי לאשכול. אשכול נניח על "מעמד האשה בעיני רב מודרני החשוף למודרנה אך מחוייב לדברי חז"ל".

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/2/2018 10:30 לינק ישיר 

נו באמת, באים בטענות לשליח רק כדי להרגיש יותר טוב.
רב אמר את דעתו, ואמר אותה באופן מסוים. הוא אמר זאת בשיעור פומבי שמועלה לאינטרנט. האם פרסום דבריו של רב הם לשון הרע? איזה היגיון יש בזה? אכן, יש גם את שאלת הכוונה, וברור שהכוונה כאן לא הייתה להפיץ דברי תורה (וטוב שכך...) אלא להעלות בעיה. אבל לטעון שהשידור של זה הוא חילול השם והוא בעצם הדבר החמור, כאשר עצם זה שרב מדבר ככה הופך לדבר שולי, הוא ממש עולם הפוך.
יש כאן שתי שאלות ושתיהן ראויות לדיון הציבור: א. השקפתו של הרב. השקפה שאומרת באופן ברור שנשים הן נחותות מבחינה רוחנית ומבחינות אחרות בהפרש גדול. זו באמת ההשקפה שלו כפי שמשתקף מהתגובה שלו שספרן הביא. בתגובה הוא בסך הכול מנסה לרכך את דבריו ולהסתיר אותם בתוך הרבה מלל ערפילי. בוודאי שהבאת השקפת עולם של מישהו אינה לשון הרע, גם בעיני המספר מדובר בהשקפה גרועה. ב. התנהגותו של הרב. כאן יש מקום לטעון שיש לשון הרע בזה שמביאים רב שמדבר כאחרון התגרנים בשוק, ואף גרוע מזה. אבל כאמור לעיל הוא עשה זאת בפומבי כשהוא יודע שהוא מוקלט והשיעור מועלה לרשת, כך שדמו בראשו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/2/2018 10:00 לינק ישיר 


   תגובת הרב קלנר:

  www.inn.co.il/News/News.aspx/366023



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/2/2018 08:28 לינק ישיר 

התגובה הקודמת היא כמובן המאמר של יזהר ברק.

אכן נראה שניתן לתמצת את השאלה כדלהלן:

רב ור"מ בישיבה נתן שיעור לתלמידים צעירים, המקבלים את דבריו בלא ערעור, והציג דעה מסויימת שיש להסתייג ממנה. הנושא היה מהותה ומעמדה של האשה, אבל זה יכול להיות כל נושא אחר. הנושא של היחס לנשים הוא רגיש מאד בתקופתנו, בה נכתבות מילים אלו.

הדברים הוקלטו והגיעו לידי עיתונאי חובש כיפה המזהה את עצמו כאדם שומר מצוות ומחוייב לתורה, והלה פירסם אותם וגם חש צורך להצדיק את מעשהו.

מומלץ לעיין בסיכום ההלכות המופיע בעמוד הראשון באשכול. כמדומה שהדיון בלשון הרע והאיסורים מסביב נוגע בשני תחומים:

א. האם הפצת הנתונים שהם לשון הרע חושפת את המעשה לראשונה לציבור או שהיא רק ממשיכה להעביר אותם הלאה?

הצד הזה של ההלכה מאופיין בכך שאין איסור על כל דבר הידוע לשלושה. מה שידוע לשלושה עשוי לעבור הלאה, ולכן מפיץ לשון הרע הזה, פורמלית, אינו עובר על האיסור.

ב. אסור לאדם ליטול חלק בלשון הרע וזה בעיקר מצד קלקול המידות של עצמו. לכן צריך תמיד לבדוק את המניע מאחורי הפצת הסיפור (או המשך הפצת הסיפור).

סעיף א עדיין מעורר את השאלה, שהח"ח עסק בה: אם הסיפור ידוע לשלושה אבל לא יחרוג מעבר לסביבה מסויימת שניתן להגדיר, האם הפצתו מחוץ לסביבה המקורית שלו היא שוב לשון הרע?

זה היה המצב בדיווח העיתונאי. התלמידים שמעו את דברי הרב. זה הופך את דבריו ואת העובדה שאמר אותם לדבר הידוע לשלושה. אבל מסתבר שהסיפור נעצר שם. התלמידים לא היו כנראה מפרסמים את הסיפור באופן בולט כפי שקרה אחר כך. לפיכך מי שפירסם אותו הרחיב את מעגל היודעים והמספרים.

יש כאן היבט נוסף. לשון הרע הוא לעתים כלי שימושי של החברה לריסון מעשים שליליים של הפרט. חשוב שמעשה לא טוב יזכה לפירסום. כך מגינים על אחרים שלא יפלו, נניח, באותה מלכודת (אל תקנו בחנות הזו, כי...). כך חושפים מי שמפיץ דעות פסולות לביקורת שתזהיר מפניו ואולי גם תגרום לו להשתנות (הדרשן הזה בבית הכנסת, הוא אמר ש... וזו טעות רעה כי...).

העיתונאי המפיץ סיפורי לשון הרע ממלא תפקיד חברתי, מעבר לכך שבחר בכך את פרנסתו. לשון הרע והשמועות, שיש להן כאמור גם תפקיד חיובי, עוברות מפה לפה באופן לא יזום, לא מתוכנן. העיתונאי ממלא תפקיד חברתי של הפצה יזומה של לשון הרע באופן שיכול להגן על אנשים פגיעים וייצור לחץ חברתי על האדם שעשה לא טוב כדי להשתנות.

אין לי מידע על המעשה גופו של דברי הרב קלנר, ואני מוכן תמיד להביא בחשבון שדברים צוטטו לא נכון או הוצאו מהקשרם.

דומה שצודק יזהר ברק שגם אם הרב קלנר אמר דברים שגויים ומטעים, יש עוד דרכים להוכיח אותו ולתקן את הרשמים שנוצרו אצל תלמידיו. אפשר לפנות אליו ולהציע לו לבחון את הדברים ואם שגה שיחזור בו בשיעור כפי שמצאנו גם אצל אמוראים שחזרו בהם בפומבי ובהקפדה על אותו קהל ששמע את הדברים לראשונה.

רק אם הרב מתעקש ומסרב לחזור בו, ואין לו הצדקה לדבריו, והם באמת מזיקים, אפשר לעבור לשלב הבא. יתכן שאז יש היתר פירסום.

כך נראה למי שעומד כמוני מן הצד ובהתאם לנתונים המעטים והחלקיים שיש בידי כאן.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/2/2018 08:16 לינק ישיר 

הקלחת התקשורתית רוגשת ורועשת מדבריי הרב קלנר ביחס לנשים. אכן, לא צריך להיות פמיניסט במיוחד כדי שהדברים לא ינעמו לאוזן.

אבל בעיניי הסיפור כאן הוא לא הרב קלנר ולא עצם דבריו. כמובן, מותר לא להסכים עם הרב קלנר. יש גם מקום לדון עימו, להסביר מדוע לדעתנו הדעות מוטעות והסגנון לא ראוי וללבן את העניין בדרכה של תורה. אבל כאמור, זה לא הסיפור.

מה כן הסיפור? הסיפור המשמעותי כאן הוא פרסום הדברים והנזק שהוא יצר. הנזק העצום הזה נקרא בשפה ההלכתית "חילול השם". אותו מגדירים הגמרא והמדרשים: "מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, אשריהן בני אדם שלא למדו תורה, פלוני שלמד תורה – ראיתם כמה מכוערין מעשיו וכמה מקולקלין דרכיו. העבודה (לשון שבועה), לא נלמד תורה, לא נלמד את בנינו תורה, ונמצא שם שמים מתחלל על ידיו" (ציטוט משולב על פי יומא דף פו עמוד א ומקבילות במדרשי תנאים).

זהו גם הגדר ההלכתי שנפסק להלכה: "...דברים שהבריות מרננין אחריו בשבילן, ואף על פי שאינן עברות – הרי זה מחלל את השם" (משנה תורה לרמב"ם, הל' יסודי התורה, פרק ה, הלכה יא). זו בדיוק הרוח הנושבת בציבור הרחב לאחר פרסום כזה. כפי שיאיר שרקי היטיב לזהות בדברים שכתב השבוע בטורו בבשבע: כל הזכויות של הציבור הדתי, של התורה, של מכינת עלי – כולם נמחקות מהתודעה לאחר פרסום כזה. כמובן, יש מקום לקריאת "חכמים היזהרו בדבריכם" (כפי שהרחיב שרקי בטורו שם), אבל הזהירות הנדרשת בדברים כאלו נגזרת של פרסום הדברים. זו המשמעות הפשוטה של דברי חז"ל: היזהרו בדבריכם וודאו שהקהל ששומע את דבריכם מבין את הפרספקטיבה של הדברים ולא נותן פרשנויות והשלכות מרחיקות לכת. ואם יש חשש שעוף השמיים יוליך את הקול – היזהרו שבעתיים ובחרו מילים בקפידה. ולמה, כי בסופו של דבר השאלה היא מה מבינים השומעים ומה הם חושבים, "ונמצא שם שמיים מתחלל" .

וכאן אנחנו מגיעים לסיפור המרכזי שאמור לזעזע את אמות הסיפים שלנו, הרבה יותר מאשר דבריו של הרב קלנר: אם הרב צריך להיזהר שדברים כאלו לא יפורסמו, מה נאמר על מי שבא ופרסם אותם בידיים לציבור הרחב? יאיר שרקי הנזכר, כתב של חברת החדשות, הוא זה שחולל את הפרסום וחילל שם שמיים, בידיים, בצורה ישירה.

אנחנו כבר מכירים את הריטואל הקבוע של דתי מחמד שמתברג במקומות הגבוהים בגופי התקשורת/צבא/פרקליטות ועסוק בעיקר במלחמות בדת, ובהוכחות לחבריו למקצוע כמה הוא בצד שלהם למרות שהוא דתי. אבל אצל שרקי נראה היה שהסיפור הוא אחר. הרקע התורני, שמירת החזות התורנית עם הפיאות, כמו באה לספר: אני לא כמו כל אלו. אני שומר על האמירה הדתית שלי. לא נסחף.

אולי לכן הסיפור הזה כל כך מסעיר אותי. כי לצערנו, גם שרקי נסחף לים הזה. מה היינו מצפים מאדם ירא שמיים, המודע לעוצם חומרתו (ואף עונשו) של המחלל שם שמיים? הצפייה הייתה שכאשר מגיעה אליו כזו הקלטה, הוא היה פועל כאילו הרב קלנר בעצמו שכר אותו להיות יועץ התקשורת שלו. מנסה למנוע את הפרסום, ואם הדבר לא אפשרי - לפחות למזער נזקים. ומדוע? לא מדאגה לרב קלנר, אלא מדאגה שהבריות ירננו: "אשריהן בני אדם שלא למדו תורה, פלוני שלמד תורה ראיתם כמה מכוערין מעשיו וכמה מקולקלין דרכיו". כמובן, בהחלט במקום היה גם לפנות אישית לרב קלנר ולהסביר לו מדוע לדעתו יש סכנה גדולה באמירת דברים כאלו, ובניסוחים כאלו. כפי שראינו, שרקי בחר בדרך שונה בתכלית.

שרקי התייחס לביקורת זו: "ביממה האחרונה אני שומע הרבה קולות שמקשים על הפרסום ושואלים אותי 'למה עשיתי את זה' וטוענים שמדובר בחילול השם וכדומה" ומה תשובתו? אצטט את עיקרי הדברים, כפי שפורסמו בתקשורת: "צריך להבין שהתקשורת לא עוסקת תמיד במה שטוב ונח והתפקיד שלה הוא לעסוק גם בדברים פחות נעימים. יהודי אוהב ה', אוהב תורה שמסקר את המגזר, מוצא את עצמו מהר מאוד מדווח דברים שהם לא נוחים. ופרשת הרב קלנר היא דוגמה אחת מיני רבות... אני חושב שזה נכון מהותית וגם תקשורתית ושכך היה צריך לנהוג... בשביל מה אני עיתונאי? בשביל לייצג את המגזר או בשביל להיות מקצוען? ...הפרסום ראוי ואני עומד מאחוריו כי יש לו ערך ציבורי... המבחן הוא האם הסיפור אמיתי ובעל ערך."

חיפשתי בדבריו מענה לטענה התורנית-הלכתית-מהותית של חילול שם שמיים. מענה שיניח את הדעת ויבאר מהו ההיתר לעשות עבירה כל כך חמורה. לא מצאתי שום מענה כזה. מה כן מצאתי? ערכים אחרים, מקבילים: תפקידה של התקשורת, ערך ציבורי, פרסום ראוי, האם הסיפור אמיתי ובעל ערך.

בשולי הדברים ראוי להתייחס לטענה נוספת שהשמיע שם ש"הקלטה היתה מתפרסמת בכל מקרה". לא ברור כיצד טענה זו באה לפטור אותו מן הדין. האם הידיעה שעבירה הולכת להתבצע מתירה לבצע אותה בידיים? ומילא אם היה טוען שהפרסום אצלו מזער נזקים. אך כל מי שקרא את כתבתו של שרקי היה יכול לחוש היטב את הנימה המעצימה והביקורתית, כולל השמטת התואר "רב" מהרב קלנר לאורך הכתבה.

את המשפטים הבאים ניסיתי לעדן, ללמד זכות ולהבין אחרת, אך לצערי אינו רואה אפשרות אחרת להבין את הדברים: יאיר שרקי הוא בחור טוב וכוונותיו טובות. אבל בסופו של דבר הוא עומד בין שתי מערכות של ערכים שלשתיהן הוא רואה עצמו מחויב. המערכת התורנית, זו המחויבת להלכה ולמצוות, מערכת בה ההלכה ודבר ה' הם הכל. ומערכת נוספת של ערכים, בה אפשר לדבר על "תפקידה של התקשורת" ו"ערך ציבורי" והחשיבות להיות עיתונאי מקצוען.

מערכת של ערכים תקשורתיים, ציבוריים, אמיתות הפרסום. אלו לא ערכים דתיים אלא ערכים שבאים מסולם אחר. (ראו למשל חוק איסור לשון הרע לעומת האיסור ההלכתי של לשון הרע, בעניין אמיתות הפרסום). ומדבריו של שרקי עולה שבעיניו הערכים הללו יכולים לגבור בשעת הצורך על המערכת של התורה ודבר ה'. שהרי הם מתירים לו ליצור בידיים חילול השם. גם אם הוא לא מודה בזה באופן מפורש.

לצערנו, הרעה הזאת לא פגעה רק בשרקי. קיומן של שתי המערכות האלו הוא זה שמאפשר לנפתלי בנט להגיד על דבריו של הרב שמואל אליהו שהם "חוצפה". הרב אליהו הוא אולי רב חשוב שצריך לכבד אותו, אבל כל זה מתרחש במערכת אחת. במערכת המקבילה שאינה פחות חשובה בעיניו ובעיני רבים מבוחריו – נפתלי בנט הוא מאן דאמר יותר גדול ומשמעותי מהרב אליהו.

וזו רק עוד דוגמה למציאות שמבט מפוקח מראה שהיא שוזרת וחורזת הרבה מאוד התנהלויות ואירועים. אבל בכל זאת – יש כאן חידוש עצוב. כי כמו שאמרתי, היה נראה ששרקי בא להגיד אמירה אחרת, רעננה, תורנית, ולא מתנצלת ומתחנפת. קשה לשפוט לאור הלחצים בהם עומד אדם בתפקיד כזה, אבל השורה התחתונה חייבת להיאמר: לדאבוננו התקווה התבדתה.

עד שלא נפנים שיש לנו מערכת מחויבות אחת ויחידה: קיום רצונו של הקב"ה, כפי שעולה מתוך ספרות חז"ל, עולם ההלכה והמוסר היהודי; ושאר המערכות באות מכוחה וכפופות לה לחלוטין - נמשיך לראות את טובי בנינו מוותרים ונסחפים אחר ערכים אחרים אשר לא ידעתם.





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/2/2018 08:15 לינק ישיר 

עיתונאי מן המגזר שלנו פירסם ציטוטים מדברי הרב ק. בישיבת עלי. הציטוטים התייחסו לנשים באופן מבזה - לפחות לפי השמועות. התגובה הבאה שייכת לאשכול הזה.

עיתונאי מקצוען?

יזהר ברק , כ"ד בשבט תשע"ח



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/9/2013 14:21 לינק ישיר 

בליצר

את זה כתב הבעל. אבל מי היה הראשון - לאחר מחשבה הוא היה השלישי, אם לא יותר



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/9/2013 12:28 לינק ישיר 

הכונה ושלח ביד עתי [שעיר לעזאזל]



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/9/2013 12:23 לינק ישיר 

הוא השני- מתאים לעיתונאי לשלו לעזעזל.  אבל מי הראשון?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/9/2013 12:04 לינק ישיר 

המשלח את השעיר



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/9/2013 12:00 לינק ישיר 

כבר שאלתי בעבר
מי הי העיתונאי הראשון בעולם?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > הלכות לשון הרע לעיתונאים ולגולשים
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 לדף הבא סך הכל 4 דפים.

bholext