ז'בו: האם נכשל הרב שך במבחן בחב"ד?

באשכול שנפתח למטרה אחרת, הביא ז'בו את המעשה הנושן המיוחס לרב שך. לפי גרסה נפוצה של הסיפור, הרב שך, כשעלה לארץ, חיפש עבודה בישיבה חב"דית, הגיע לתת שיעור - ונכשל בצורה מחפירה.

אם אני מבין את התזה של החבדניקים המספרים את הסיפור, הכשלון הזה מוכיח שני דברים לפחות.

א. הרב שך לא היה תלמיד חכם, בוודאי לא בהשוואה לבחורי ישיבה חבדניקים.

ב. זו הסיבה האמיתית למלחמתו של הרב שך בחבד. הבזיון שספג כאשר התברר לו שאינו ברמה מספקת לישיבה החבדית.

סבורני שכבר היה אשכול אודות יחסו של הרב שך לחבד. איני זוכר אם המעשה הזה התפרסם בו. כמדומה לי שמעולם לא ראיתי שהנושא הזה טופל בצורה ממצה.

עלי להודות כי אני אישית רגיש לנושא. הרב שך נחשב בעיני כתלמיד חכם, ואני מעריך את מנהיגותו, גם אם היתה כרוכה במאבקים. יתכן שטעה, אך היו אלו טעויות של אדם גדול.

גם מתוך הכרותי האישית עמו, שהיתה דלה במידה שאינה מצדיקה את השימוש המדוייק בביטוי "הכרות אישית", התרשמתי ממנו עמוקות, מכמה וכמה סיבות. בוודאי שעד כמה שהכרתיו לא היה מקום להאשמה במידות רעות. להפך.

אולם בעבר התפעלתי מאד מכנותם - כלומר: יושרם האינטלקטואלי - של חברי הפורום אנשי חב"ד, בשעה שדנו בנושא הכאוב שמעיק בשנים האחרונות על החסידות שלהם. אני סבור שמן היושר הוא לדון בסיפור הזה.

אני מציע לדון בשאלות הבאות בלבד, בלא לגלוש לתחומים אחרים.

א. האם המעשה הזה באמת היה? כלומר, האם הרב שך ניסה למצוא עבודה בישיבה חבדית? האם באמת נכשל והחבדניקים לא היו מעוניינים בו בגלל חוסר רמה תורנית ולא, למשל, מנימוקים אחרים?

ב. האם הבחורים גרמו לו חלישות הדעת או לעגו לו? איך ראה הרב שך את המעשה הזה, בשעתו ובשנים הבאות?

ג. האם הכשלון הזה גרם או תרם להתנגדותו המפורסמת של הרב שך לחב"ד?

איני יודע מי מחזיק מידע היסטורי אמין בנוגע לשאלות אלו, אך אני מקווה להיענות לנושא שתאפשר לנו לבחון אותו.

בגלל הרגישות הגבוהה של הנושא, אני מזכיר כי יש לכתוב בצורה נאותה וראויה. תגובות שאינן מתאימות ייערכו או יימחקו ללא צורך בפניה אישית אל הכותב!

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

זווית נוספת שטרם זכתה לתשומת לב ראויה, היא יחסו של ה"לב שמחה" מגור לרב שך. בעוד הרבי מלובביץ' נרדף על ידי הרב שך, הרב שך עצמו נרדף בשל כך על ידי הרבי מגור. במאבקו נגד הרבי מלובביץ' היתה לרב שך הצלחה מסויימת, שכן עם היות הרבי גאון ואישיות דגולה בכל זאת היה בו גם מימד של תמימות, אכן היה מנהיג אבל לא פולטיקאי, כך שבמאבקים פוליטיים הרב שך עלה עליו והצליח בחוגים מסויימים לנווט את חב"ד לעמדת מיגננה. לעומתו ה"לב שמחה" היה פיקח עצום עם חוש נפלא במילי דעלמא והסתבר שגם בפוליטיקה הצליח להאפיל על עמיתו הליטאי. כזכור עד לכניסתו למועצת גדוה"ת שלט בה הרב שך, אך מרגע שהרבי מגור החל משתתף באסיפות הצליח להפוך את הקערה על פיה תוך כמה אסיפות. כך היה גם בכנסיה הגדולה כשבתיחכום ובזריזות השתלט על הפיקוד והותיר את הר"ש בפינה. ולמעשה הוא אשר הניס את הרב שך מאגודת ישראל, ובכל הזדמנות בשנינות אופיינית גימד את מעמד הר"ש וכך גם במערכת הבחירות הצליח להציגו כפלגן בעייתי ולבסוף אף כמפסידן. במכלול הסקירה ההסטורית של הימים ההם, גם יחסים דואליים אלו שווים שיקוף וניתוח.

עכשיו זה כבר 4- [אחרי הודעה זו יהיה 3-]

איקא
עצה טובה .זה בזבוז זמן, קשה לשכנע שהרעיון חכם או מבריק .כל רעיון יכול להפוך פשטני או לחילופין גאוני כדרישת המבקש.

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

הההמממ זה מעניין באמת, לא שמתי לב לפרט הזה, אותי מעניין הרבה יותר איך משאירים אדם בתחינותיו, הוא מבקש דוגמאות, ועד שיש מישהי שמתייחסת לבקשותיו- מוחקים את כולם להתחנן פעמיים באשכול אחד! רחמנות יהודים!

סייעו נא למאותגרת מתמטיקה שכמותי, כיצד יכולות להיות באשכול מינוס שש הודעות (-6), מחקו? מה קרה? היה אקשן? אם מחקו, רצוי להסביר מדוע ולמה.

בוגי
בכל הכבוד. מילה לא שמעת ממני על "הגותו" דברתי על היותו ת"ח וזה בתלמוד ומפרשיו, ועל זה "בחנו" אותו גאוני חב"ד.


הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

בוגי,

רק לפני שעה מחקו את כל הדוגמאות שהבאתי, להתחיל מחדש?

מופלגותו ההגותית לא פחות ולא יותר!

קלמר

'יכל להתרשם שהיה ת"ח מופלג.'


הבא דוגמא למופלגותו ההגותית! רעיון גאוני אחד יספיק!

עד היום לא ראיתי שום מסמך, מקור ברור לשמועה הנ"ל. מי שחושב שהר"ש ידע ללמוד פחות ממגיד-שיעור ממוצע בישיבת חב"ד בלוד, הוא אחד מהשניים: טיפש או תמים.

ללמוד תורה ידעו הרבה. גדולים וקטנים. לא זה מה שעושה אותם מנהיגים וקדושי עליון. ולכן, כל ניסיון להפריך את ספריו או את רמת ידיעותיו, הוא מגוחך וילדותי.

אדם נבחן על-פי מעשיו וד"ל.

שיקול דעתם של מנהלי הפורום לפעמים לא ברור בלשון המעטה.

אשכול בירור על ר"מ שפירא שיטתו ודרכו ננעל [אולי אף נמחק] בגלל בקורת חריפה של אחד.
וכאן אשכול שלם שמבוסס על סיפור רכילאי באופן מובהק.
הרי מי שלמד בישיבת פונוביז ואפילו לא היה מחסידיו של הרב שך. יכל להתרשם שהיה ת"ח מופלג.

---------------------
בוגי

אתה יכול לתאר לעצמך את הערכתי האישית לרב שך.
אבל דבר אחד א"א לקחת ממנו, באופן פרטי ואישי הוא היה איש רך וטוב לב.
המניעים שלו בעיני לא חשובים גם אם רצה שכך יספידו אותו ביתד. הכרתי ושמעתי על לא מעט מגדולי עולם, מהם רבותיו של הרב שך שלא התנהגו כך.ויחסם אל הזולת היה פעמים מחפיר.

נקודה אחרונה לא היתי קופץ כמוצא שלל רב על סיפור חבד"י גם אם נותנים לי שמות ומספרי טלפון לברר .
הם ידועים בהגזמותיהם .אני לא מצפה מאנשים שהערצתם לרבם פעמים העבירה אותם על דעתם ודתם. שידייקו בפרטים זניחים כמו תאריכים וכו ביחוד כזה מגיע לשונאם המושבע.




הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

הרב שך התחיל להגיד שיעורים בפוניבז' בתשי"ב
כך שהסיפור אם היה
לא היה בתשי"ג

ממללא,

"כאשר החליף הרב אהרון קוטלר את הרב מלצר בישיבת קלעצק, שימש הרב שך כחונך בישיבה. הרב שך והרב מלצר שבו לימים ללמוד וללמד יחד בישיבת 'עץ חיים' בירושלים. כשהקים האדמו"ר מקרלין ישיבה בעיירה לונינץ, חיפש ראש ישיבה. כיון שחצר קרלין הייתה מקורבת לליטאים רצה האדמו"ר בראש ישיבה ליטאי, וכך מונה הרב שך לראש ישיבה חסידית…

איש ההשקפה/ א. בן חיים – ע' 14


בוגי,

בן 95 שמשפיל את עצמו בפני בן 22 לבקש מחילה באמת משפיל את עצמו? >
>
מראה נדוש לראות בן 95 בעמדת כוח שררה וכבוד מתנצל בפני צעיר בן 22 שנתון תחת מרותו, 'איזה הר'? מה הביג דיל? הקלות הבלתי נסבלת של הזלזול במעלה נדירה שמצויה אצל יחידים אינה שווה הרבה כשמדובר ברב שך , וכאילו כל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו לא חל על הרב שך – עניין של מה בכך הפיתויים שנגלים לעיניו של אדם בעל כוח והשפעה ? זה שאינך מבחין בזה שהרב שך היה בעמדה בה היה, מעידה כמה כבוד אתה רוחש לאדם שמלכתחילה פסול בעיניך - זו כנראה מחלה ממארת שלא פוסחת גם על הטובים – אנשים מגששים באפילה, אינם מצליחים למצוא קצות חבלים ,לקשור בין הקצוות , לקלוע סולם לטפס לעלות להתעלות , להיות לעם יהודי!

אלה יהיו ימות המשיח, אוטופיה בלתי אפשרית שתישאר תמיד ברמת שאיפה תמידית – בלתי מושגת - מפני שתמיד יהיו הרבה רשעים, ומעט צדיקים.

תוקן על ידי - עצכח - 04/10/2004 10:23:23

הייתי רוצה להוסיף לדיון שהעלה מיימוני עוד פרספקטיבה שהיא יותר פנים-ליטאית, האם בסך הסופי הרב שך בסגנונו ופועלו, תרם או גרע יותר למה שנקרא "המחנה הליטאי". והדבר מתבטא בכמה מימדים כדלהלן,

1. מחד יש לציין כי בכריזמה ומנהיגות חד משמעית ליכד את המחנה, שכן לפני כן הצטיין הציבור הליטאי יותר כרב-גווני, ולא כ"חצר" אחידה, ולכן כוחו הפוליטי האמיתי לא בא לידי ביטוי. אך יש הטוענים כי המגוון דעות לא היתה חולשה אלא עוצמה ועקרון שאין בליטא אדמו"ר-על. אך לאידך ברור שהמשקל הפוליטי של הציבור הליטאי, כתוצאה מאסטרטגיה מאחדת זו עלה פלאים.

הצד שכנגד יטען שהמחיר היה כבד מדי, דהיינו - "רמיסת" גדולים אחרים תוך כדי המהפכה בגלל ההכרח ליצור דעה אחידה תחת מנהיגות ברורה וראש קובע ומוביל.

2. טיעון נגד נוסף שמועלה, הוא הרס התדמית המתונה שהגדולים הליטאים בדור הקודם הצליחו לבנות בעמל רב, והתדמית כי הישיבות הן מעל למחנאות "אנטי חסידית" והינן מיועדות לכלל ישראל. אכן הכניסה והמוערובות המסיבית בפוליטיקה גרמה לרתיעה למספר לא מבוטל של הורים "חסידיים-לייט" לשלוח ילדיהם לפונביז' ובנותיה, שכן אלו שלא רצו שילדיהם יסתובבו ב"חצר חסידית" ראו בעבר בישיבה ליטאית מקום שהוא "תורה" נטו.

3. כן לדעתם, גבה הדבר מחיר כבד גם במוסדות אחרים בהם השכילו הגדולים הליטאים בדור הקודם להוביל בשם "כלל ישראל" ראה הפילוג ב"בית יעקב" "יד לאחים" "אגודת ישראל" "חינוך עצמאי" ועוד. במוסדות אלו הצליח הרב שך לעורר את ה"נוגדנים" החסידיים הרדומים.

4.עוד טוענים כי ההתלהבות וההתמקדות בבחירות למיניהם, בהקמת עיתון, בהקמת מפלגות וכו' גרמה להסטת ההתלהבות והחיות מלימוד התורה כבעבר, והדבר נותן אותותיו בישיבות. גם "גיבורי" הנוער מתקופת טרום-רב שך והגיבורים בתקופת פוסט-רב שך אינם זהים, פעם היו אלה גדולי הלמדנים והיום הם דמויות פוליטיות.

5. עוד טוענים, כי עקב המעורבות בפוליטיקה עד כדי מפלגה מייצגת,והתעסקות יומיומית ע"י ראש ישיבה נוצרה פגיעה השקפתית, שכן מטבע הדברים פוליטיקה מוצלחת דורשת התפשרות, טכססנות, מניפולציות, שינויי כיוון חדים ומהירים לאור המצוי וכו', דבר שלא היה בעבר, בימים ההם הדיסטנץ בין מועצג"ת והח"כים איפשר לגדולים לשאת את דגל ההשקפה הטהורה.

כנגד כל אלו עומד הרווח הפוליטי והמעשי בשטח וגיבוש המחנה הליטאי ולכידותו, נכס שבעבר היה חסידי בלעדי.

גם אני נודעתי על המעשה רק מפורום זה. האם הוא אמיתי? והאם היתה לו השפעה על מאבקו של הרב שך בחב"ד?
היותו של הרב שך תלמיד חכם מופלג, בעל שליטה והבנה בש"ס עם פירושי הראשונים, איננה צריכה ראיה. הוא זכה לשם כבר בליטא, ולקרבה אצל ר' חיים עוזר והגרא"ז מלצר. בארץ ישראל, התחבב על הגרי"ז מבריסק והחזו"א, וגם הרב מפוניבז' לא בחר בו בגלל שהיה "בעל השקפה" גדול.
ייתכן שאמנם נכשל במסירת שיעור. לזכרוני, סגנונו בלימוד איננו שגרתי. וגם בישיבה, רבים לא ירדו לסוף דעתו.
אולם, מכאן ועד לשייך את מאבקו בחב"ד לסיפור זה, הדרך רחוקה. אין צורך בתירוץ כשאין קושיה. ההתנגשות של הרב שך והרבי מלובביץ', היתה להערכתי בלתי נמנעת. השקפת עולמו של הרב שך, היתה אנטי תזה לגישתו של הרבי, ושניהם היו בעלי כריזמה והשפעה רבה מאוד. הרבי לא היסס לבקר בגלוי את ראשי הישיבות הליטאיות, וניסה במידה רבה לקנות השפעה בתוך הישיבות הליטאיות [ואמנם הצליח בכך לא מעט]. ואילו הרב שך, ראה את עצמו פטרון של עולם הישיבות, וניסה בכל כוחו למנוע את חדירת חב"ד והשפעתה לתחומו.
אמנם גם אני סבור, שהרב שך לא היה חף מנגיעות אישיות. במשפחת פוברסקי טוענים בתוקף, שמאבקו בהם רצוף במניעים אישיים. אולם הוא היה מספיק הגון, כדי להמנע ממלחמה, שהמניע העיקרי בה הוא אישי. מידת הנקיות היתה אצלו חזקה מאוד, כפי שגם ציין חתנו בהלוויה. לא אחת נפגעו מקורביו, מכך שקירבתם אליו לא מנעה ממנו לומר לאחרים חסרונות שיש בהם לדעתו.
בנוגע לחיפוש רעיונות עמוקים אצל הרב שך. הוא היה רחוק מידיעה במחשבת ישראל, ואף התנגד לכך בנחרצות. הביטוי "אין לנו עסק בנסתרות", היה שגור על לשונו. בכך המשיך למעשה את ה"חפץ חיים", ור' יחזקאל לווינשטיין, שהיו נערצים עליו מאוד. הוא התנגד לעוסקים במהר"ל ובקבלה, כדוגמת הרב דסלר, הגר"י הוטנר, ר' משה שפירא, ור' שמשון פינקוס. למרבית הפלא, דוקא ר' חיים פרידלנדר, שעסק רבות בספרי הרמח"ל, היה מקורב אליו, ואף השיג ממנו הסכמה להוצאת "דעת תבונות".

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.