| נשלח ב-10/10/2004 02:36 |
 |
| |
חידה: מה הקשר בין טאג' מהאל לספר תורה?
הפתרון יביא להבנה בלשון העברית שתביא לביאור משנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2004 11:28 |
|
| |
מה זה כל הרווחים האלה שכולם עושים מלמטה ומלמעלה?
באשכול שלי תכתבו בצורה מסודרת. מה זה הנקודה?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2004 11:24 |
|
| |
.
וכמאמר אבא אבן:
אובייקטיבי, הוא הסובר כמותי.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2004 11:21 |
|
| |
אם זה לא מופיע לא בתנ"ך ולא בכל תקופת המשנה והתלמוד, כשמדובר במילה נפוצה כמו זו המוזכרת במילים אחרות אך לא במילה זו, וכל התקופה הזאת היא קיימת כמילה ארמית, ובשלב מאוחר יותר מתחילים להשתמש במילה הארמית שלא השתמשו בה עד עכשיו, אך לא לכתר סתם אלא רק לצורת השאלה מיוחדת זו - אז כן.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2004 10:51 |
|
| |
.
אלימאיר:
לשיטתך, רק מלים המופיעות בתנ"ך הן בעברית?
אם כך, קיצצת בלשוננו למעלה ממחצית מאוצר המלים הקיים, החל בספינה וכלה בחתול.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2004 10:10 |
|
| |
טענתך ש'תג' זה כתר גם בעברית אינה עולה בקנה אחד עם כל האמור לעיל.
תשאל את האקדמיה אם אפשר לומר 'לתייג' במקום 'להכתיר', מסופקני אם מישהו ידע על מה אתה מדבר.
לתייג הפך פועל עברי של 'לשים עליו תג', לתייג אותו ככזה או ככזה, וכל זאת כהשתלשלות מהשיבוש הנ"ל.
בכל הכתרים, נזרים ונגזריהם הרבים המוזכרים בתנ"ך ובש"ס אין זכר לשימוש בתג ככתר.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2004 09:41 |
|
| |
.
'תג' , בעברית, בארמית ובערבית, משמעותו אחת - כתר.
בהשאלה, ניתן שם זה לעיטורי האותיות, אלו שנקראו גם 'כתרי אותיות' (זוכרים את המדרש בו משה רואה את רבי עקיבא דורש כתרי אותיות? ) באותה ההשאלה.
ובארמית, כנכתב במסכת אבות, דאשתמש בתגא, חלף. המשתמש בכתר - בתורה - ימות.
תרגומו של רס"ג את התורה לערבית, נקרא גם הוא תג' - כתר - וכל המחזיק באחת מהמהדורות הללו, מהן קוראים בכל שבת בבתי הכנסת התימניים גם היום, מכיר את המלה מקרוב.
טאג' מהאל נבנה אמנם בהודו, אך על ידי אחת מהמלכים של השושלת המוגולית, שושלת מסלמית. הודו היתה תחת שלטונם כ-300 שנים, למעשה - עד לכיבוש הבריטי.
בשל העובדה כי המוגולים לא היו הודים אלא מסלמים שהגיעו מכיוון אירן/תורכיה, אין תימה כי השתמשו במלים ערביות רבות, כמו גם כאן, כאשר המלך ג'האן בנה בניין מפואר לזכר אשתו האהובה שמתה, וקרא לו על שמה - הכתר של מהאל = תג' מהאל.
על המוגולים:
http://www.bartleby.com/65/mu/Mughal.html
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2004 09:30 |
|
| |
עברתי על 'מתג' זה לפני שכתבתי ש'תג' אינו בתנ"ך ובש"ס, ושללתי שהוא כתר.
יונתן היה צריך לתרגם 'תגא' ותירגם: 'ית תקון אמתה'.
'שוט לסוס מתג לחמור ושבט לגו כסילים' (משלי כו ג).
ראה במצודת דוד שהבאת: 'כמתג החמור הנתונה באמת ידי איש'.
ובמצודת ציון שם: מתג - הוא כעין רסן עשויה להנהיג בה הבהמה.
גם המ', 'מתג' היא מהשורש.
גם 'מתג' שבלשוננו אינו קשור ל'תג'.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2004 08:21 |
|
| |
ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים (שמואל ח') וראה במצודת דוד, על פי דבריו ניתן לפרש את המילה כ"כתר" שבערים, עי"ש.
וברש"י עמוס ו'
גת פלשתים - חשובה שבחמשת סרניהם שהיא קרויה מתג האמה (שמואל ב ח) על שם שרודה את כולם והיא אם המלכות.
תוקן על ידי - יהוסף - 11/10/2004 8:25:50
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2004 05:36 |
|
| |
לא דברתי על תשובה.
הפנתי לדיון דומה בכח חז"ל -במקרה זה עזרא- לשנות בגוף התורה .[הן שינוי ממש והן הוספת ניקוד]
נדמה לי גם שבאשכול זה הובאו דבריו של הרב שאול ליברמן בספרו יוונים ויונות בא"י, על הדמיון לניקוד והשינוי היוני בכתבי הומירוס. [שהיה מקודש להם ]
ישנם עוד דיונים בפורום זה על הכתב האשורי, אולם לא מצאתים עתה .יבא לינקזעצער ויטול שכרו.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
תוקן על ידי - קעלעמר - 11/10/2004 5:38:48
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2004 05:26 |
|
| |
nכיוון שהתחלת במצוה שמא תאיר את עיננו ותביא לנו את השורות העונות להנ"ל למען נחכים וע"כ תבורך
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2004 05:14 |
|
| |
זה מכיון שלא התאמצת מספיק.
הלינק היה על יכולת השינוי בתורה של חז"ל עיין שם ותרוה נחת.
[להזכירך .ציטוט מדבריך לעיל:
לגוף העניין, נשאלת השאלה, באיזה שלב הוכנס עיטור זה לספר-התורה, ע"י מי, ואיך מותר להכניס תוספות ושינויים בגוף התורה?
]
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
תוקן על ידי - קעלעמר - 11/10/2004 5:23:52
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2004 05:11 |
|
| |
לא הצלחתי למצוא בכעשרת אלפים המילים שם מילה אחת על השאלות שנשאלו כאן בשורה וחצי אודות התגים.
לפני גלות בבל ודאי שלא היו קיים כזה דבר בכתב העברי. אז לא די בכך ששינו את האותיות ועברו לכתב ארמי, גם להוסיף קישוטים?
האם בספרי התורה שהתגלו במערות ים המלח היו תגים?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2004 03:11 |
|
| |
בעודי קורא אודות התנ"ך הקדום ביותר שבידינו המכונה 'כתר ארם צובא', ובקיצור 'הכתר', אני רואה שכך גם תורגם לערבית: אל-תאג'.
אם מורידים את ההגיה הערבית של ג - ג' ואת הא' - הרי זה 'תג'. האם יש קשר ל'תג' הידוע לנו מהעברית?
בעברית זה ידוע בראש ובראשונה כתגים שעל אותיות ספר-התורה, כשמזה נגזרות משמעויות קרובות נוספות.
מתברר שכשאנו אומרים 'תגים', אנו בעצם אומרים 'כתרים' - שזה התרגום המילולי מארמית. וזה נקרא כך מפני שזה כמו כתרים שמלבישים על האותיות.
תגא דמלכא (קידושין ט א) = כתר המלך.
ו'דאשתמש בתגא' (משנה אבות א יג) = המשתמש בכתר.
ומתמיה מאד איך זה שהתקבל השימוש במילה הארמית, כשהמילה 'תג' איננה נזכרת כלל לא בתנ"ך ולא בכל הש"ס אלא החל מספרים מאוחרים כמדרש אותיות רבי עקיבא ומסכת סופרים, והאימרה הידועה שרבי עקיבא היה דורש תילי תילים על כל תג, מופיעה בש"ס ובמדרשים כ'על כל קוץ וקוץ', ורק ב'מדרש אותיות רבי עקיבא' מופיע 'על כל תג'.
אכן כך באמת נקראו התגים בלשון חכמים: 'כתרים' (שבת פט א). וגם: קוצים (עירובין כא ב).
וגם: זיונין (מנחות כט ב). הרמב"ם מפרש ש'הן כמו זיינין זקופות' (היינו כמו האות ז'), ולפי"ז צ"ל 'זינין'.
לא רק שאיננו משתמשים בשם העברי, ואף איננו מודעים לו, ונבחר השם בארמית, נגזרה ממנה מילים ופעלים נוספים כאילו זוהי מילה עברית.
הפועל: 'לתייג'. כלשון הרמב"ם: 'ואלו הן האותיות המתויגות'.
תג המציין יחידה צבאית על מדי החייל .
'מקפיד על כל תג ותו' = פרט קטן.
ובמשמעות: גרש, קו קטן מעל האות.
שישה משמעויות מציין מילון ספיר ל'תג', ואף אחת מהן אינה 'כתר'.
וכן חידוש האקדמיה 'מותג' מ'תג'.
המילה תאג' נשמעה לי מוכרת מטאג' מהאל. ביררתי ואכן כמו בערבית, גם בשפה ההודית ושפות נוספות, טאג' זה כתר, והמקדש המפורסם בהודו שהוא משבעת פלאי תבל, נקרא 'ארמון הכתר', ואינה מילה זרה כלל כפי שזה נשמע, אלא פשוט 'תג מהאל' - אותו תג המוכר לנו מספר-התורה.
לגוף העניין, נשאלת השאלה, באיזה שלב הוכנס עיטור זה לספר-התורה, ע"י מי, ואיך מותר להכניס תוספות ושינויים בגוף התורה?
 |
|
|
|
|
|
