| נשלח ב-15/10/2004 14:48 |
 |
| |
האם אפשר וראוי ללמד ילדים פילוסופיה?
האם ילדים מסוגלים למחשבה פילוסופית? האם רצוי ללמדם לחשוב בצורה פילוסופית מגיל מוקדם? האם זה סותר יעדים חינוכיים ופדגוגיים אחרים שדורשים אולי קבלת דברי הורים ומורים כמות שהם?
הנה מאמר מעניין בנושא (באנגלית לצערי הרב, אבל אולי מישהו יסכם נקודות שונות משם? אולי אעשה זאת בעצמי):
http://plato.stanford.edu/entries/children/
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2007 13:05 |
|
| |
אנסה את הבלתי אפשרי...
מה בעצם כל כך חסר במחשבה של ילדים שיש אצל מבוגרים?
1. תחומי עניין שונים, (את המבוגרים הרבה יותר מעניין האם תורה מן השמים או לא),
2. מבוגרים תורגלו יותר פעמים בחשיבה לוגית וכתוצאה מכך הדרך שהם צריכים לעשות כדי להגיע למסקנות פשוטה הרבה יותר, בדיוק כמו שבבעיות מתימטיות למתימטיקאי מנוסה מספיק רבע מהזמן שדרוש למתימטיקאי מתחיל למרות שהוא לא בהכרח יותר מוכשר,
3. מסתבר שכמו שהגוף לא מספיק מפותח "שרירית", גם המוח לא מספיק מפותח "שרירית", כלומר היכולת הטכנית לביצוע הפעולות עדיין לא טובה דיה,
האם למישהו יש עוד מרכיב חוץ מאלו?
תוקן על ידי גוונא ב- 21/01/2007 13:07:01
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2007 11:15 |
|
| |
מאידך גיסא אני חושב שדווקה לילדים יש מחשבה ישרה ולא מעוותת. עם משפטים מפוצצים שלפעמים נאמרים רק לשם הרושם וגילוי הידענות המופלגת של אומרו. את הילד אי אפשר לסבן
אם אמירות כאלו. הוא שואל למה? ולא מסתפק בבירבורים מלאים מילים נשגבות הוא ממשיך לשאול למה? וכאן בעצם לפילוסוף אין תשובה. כי הוא לא למד לחשוב פשוט וישר.
מספרים על רבי מאיר שפירא שהגיע לביקור בעיר גדולה. התאספו כל הרבנים והבעלי בתים החשובים לשמוע את דרשתו בבית הכנסת, כי הוא היה ידוע כדרשן מופלג גם במה וגם באיך.
כשהוא גמר את דרשתו החלו התלמידי חכמים להתוכח אתו על הדרשה זמן רב. לפתע ראה רבי מאיר שפירא ילד קטן יושב בקהל ומקשיב. קרא לו ושאל- ילד האם הבנת את הדרשה שלי ? כן ענה הילד הבנתי היטב. ומה אמרתי בדרשה שלי המשיך לשאול? שאתה רוצה שיתנו כסף לישיבה.
אתם רואים אמר רבי מאיר- רק הוא הבין את הדרשה.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2007 10:35 |
|
| |
א"ג
איזה אליטיזם !
ואם ילמדו לוגיקה ידברו דברים הגיוניים? הרי הלוגיקה היא מדע הגזירה, אבל אם ההנחות שגויות מה תועיל הלוגיקה?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 21/01/2007 10:35:35
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2007 09:51 |
|
| |
מה יש לי נגד דמוקרטיזציה של הדעת? כלום, זה פשוט לא עובד. הרמב"ם ואחרים חשבו כיצד למנוע אותה מן ההמון. היום אנחנו רואים שאין צורך למנוע, והמנגנון עובד מצויין מאליו: דעת מונחת בקרן זווית וכל הרוצה לבוא וליטול יבוא וליטול, ומשום מה אין כ"כ הרבה קופצים.
אין לי בעייה ללמד ילדים פילוסופיה, כמו שאין לי בעייה ללמד מבוגרים פילוסופיה, הכל בכפוף להתאמתו של הנמען. יש לי בעייה עם עמדה הרואה את זה כדבר אפשרי לכל ילד, כמו עם עמדה שרואה את זה כדבר אפשרי לכל מבוגר. כל חד כפום שיעורא דיליה.
אגב, אני מאוד בעד לימודי לוגיקה כחלק מחומר החובה בבתי הספר היסודיים, ואולי אפילו מן הכיתות הנמוכות. גם זה, כידוע, ברוח מסלול הלימודים שהציע הנשר הגדול.
_________________
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2007 09:06 |
|
| |
ישנו מאמר מאלף בשם 'תום הילדות' להרב טאו שנוגע בבסיסו בשאלה זו,
לא באופן ישיר כמובן. ועיקרו כמסקנת mdabraham.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2007 08:29 |
|
| |
אידך,
מה יש לך נגד דמוקרטיזציה של הדעת?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2007 08:23 |
|
| |
מייציץ,
עד שאתה שואל לגבי ילדים, שאל לגבי מבוגרים...
ועד שאתה שואל לגבי פילוסופיה, שאל על דברים עוד פחות מופשטים...
מה הקטע הזה? דמוקרטיזציה של הדעת???
_________________
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2007 07:46 |
|
| |
גוונא, אלמלא הובא המשפט הזה בשם הרבי מבריסק, האם היית מקדיש לו יותר ממנוד ראש?
האמירה הזו, היא או משחק מילים שמתבסס על הגדרה מחדש של "הבנה", או תעלול שנשען על כך שכל עוד הילד לא הבין, לא הסברת לו "נכון", או משל שהוא חלק מההטפה להסתכלות פשוטה ולא ביקורתית על העולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2007 02:48 |
|
| |
סיפור שקראתי באיזשהו ספר, (מן הסתם "עובדות והנהגות לבית בריסק"), על הרב מבריסק שאמר פעם שילדים יכולים להבין כל דבר, השאלה היא רק איך מסבירים להם,
נראה שהוא חושב שהבעיה של ילדים היא בעיה של שפה בלבד, לא של חשיבה או התפתחות של ההכרה,
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2004 08:57 |
|
| |
מובהקת, אכן מובהקת - אך כמה מהמבוגרים יורדים לסוף עיניינה - קל וחומר ילדים.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2004 05:50 |
|
| |
שלוימלע
אין ספק שזו נוסחה פילוסופית מובהקת, הלא כן?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2004 02:09 |
|
| |
מיכי
המסקנא שאני הגעתי אליה הפוכה מזו שאתה חשבת בדברי.
בנוסף שכונתי היתה שא"א להמנע מכך שהילדים "קולטים" את האוירה, גם אם ההורים והמחנכים אינם מחנכים ומלמדים באופן ישיר.
והמענין שנראה לי שילדי קלט את ההבחנה הזו דןקא מזה שבעבר כשבא לשאול אותי על הדמויות האגדתיות עניתי לו שזה רק סרט ואין באמת דמויות כאלה.[ את מבט האכזבה בעיניו לא אשכח.]
ומזה השליך שאם גם האל הוא "לא גוף" כלומר רק סרט אז כנראה גם הוא משתייך לאגף הזה.
אין בכך אמירה שאכן צריך להחדיר ולשבש את המערכת הילדותית שלו ,יש בכך רק אמירה שלא יועיל הסתרה [והגנה] כי הוא יקלוט את הדברים לבדו ,והחוש יוכיח.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2004 02:07 |
|
| |
מיכי
לענ"ד הספק המתודי של דקארט אינו משהו טבעי ואינטואיטיבי שאדם רגיל מגיע אליו כתוצאה מהתבוננות פילוסופית (והראיה: דורות של פילוסופים עד דקארט שלא עלה על דעתם הרעיון הפשוט הזה). אחרי שכבר טחנו את הנושא עשרות פעמים זה נראה מובן מאליו, אבל אדם רגיל שנתקל בספק הקארטזי חוטף שוק .
מה שאתה אומר לגבי הטלת ספק שזה צריך לבוא אחרי שיש כבר משהו ודאי, מקובל עלי. אבל לענ"ד תהיה איננה הטלת ספק, אלא ההבנה שצריך לחשוב. הסתכל בדוגמאות של דיונים פילוסופיים של ילדים במאמר שלינקקתי אליו. אינני חושב שילד מגיע באופן עצמאי לראיית שאלות בכל מופשטותם וכלליותם. הוא יכול לקחת עניין יומיומי כמו השאלה מהי ההכרעה צודקת בין 3 ילדים אורחים שרוצים לראות תכנית טלוויזיה אחת לבין הילד המארח שרוצה לראות תוכנית אחרת. המחשבה בנושא מראה שיש דרכים שונות לגשת לבעיה וממילא מעמיקה את ההסתכלות על בעיות כאלה.
איקה (וגם יהוסף)
לענ"ד פילוסופיה אינה דוקטרינה שצריך להנחיל אותו אלא צורה של התבוננות. השאלה היא אם אפשר ורצוי לעודד ילדים לסוג הזה של התבוננות. לענ"ד זה בודאי מיותר ללמד ילדים דוקטרינות כאלה או אחרות (ואני חוכך בדבר שמא זה מיותר אף למבוגרים) . אבל יתכן שיש תועלת בעידודם להתבונן באופן עצמאי. על כל פנים , אין זה מן הנמנע שעל ידי עידוד סוג כזה של שיח , ילד יכול לרכוש את היכולת הזאת ( אמנם אז נשארת השאלה אם זה רצוי).
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2004 01:09 |
|
| |
אני חושב שהתהייה הזו אכן חייבת להיות טוטלית, שהרי אם יש לתהות על כמה דברים מדוע לא לתהות על אחרים. אולם מעבר לכך, גם אם אתה לא מסכים, האם יש לך שליטה על כך?
לענ"ד לאחר שמתבגרים, ופותחים את אפיקי התהייה, יש לכוון אותם לגבי כל דבר.
אם מתרכזים במה שמעבר, זו אינה בהכרח תהיה, ודומני שבהחלט ניתן ורצוי לעשות זאת עם ילדים.
אולי יש להוסיף כאן עוד נקודה חשובה.
ישנה תפיסה שדברים שאנו רוצים לפתח אנו צריכים לחשוף אותם לילד המתחנך בגיל צעיר. כמו מתמטיקה, פתיחות וכדו'. אולם לענ"ד הדבר אינו כן. ישנם הרבה דברים שיתפתחו עמוק יותר אם יבואו בגיל המתאים.
למשל, אם ילמדו מתמטיקה בצורה מיושנת (שינון לוח הכפל וכדו') ורק אח"כ יתחילו בחשיבה מתמטית, דומני שנגיע להישגים טובים יותר מהגיחוך השורר כיום (ראה מבחנים בינלאומיים), שבחלקו הוא תוצאה של למידה מורכבת ומתוחכמת מדי, עוד לפני שבכלל 'יש לה על מה לחול'.
הוא הדין לגבי פתיחות ופילוסופיה. דומני שהטלת ספק היא משמעותית רק לאחר שחיים באטמוספירה שבה ישנן וודאויות, ומבינים היטב מהי וודאות. חיים שמתחילים בהטלת ספק הם מועדים להיות סתם בלבול חסר צירים. אם דיקארט היה מתחיל להטיל ספק בלידתו דומני שמשנתו היתה חסרת ערך. רק ספק מתודי, כמו שלו, שמגיע לאחר שיש כבר מערכת תובנות בנויה, ובתנאי שישנה מוכנות לקבל תוצאות לא צפויות (לא מתאימות לדוגמות) הוא בעל ערך.
כך גם לגבי חשיבה עיונית בגמרא. זו צריכה להגיע רק אחרי שיש ידע 'תמים' ("בקיאות! אך יצמחו גדולי הדור מעשרה דפים לשנה?!") מספיק. לענ"ד להתחיל ישר מהחשיבה העמוקה לא יניב תוצאות טובות. כמובן, שגם כאן לפעמים שוכחים לעבור לפאזה הבאה, וזה חבל ולא נכון.
אדגיש שאין כוונתי שיש להשהות את הפתיחה לגיל מאוחר כדי למנוע כפירה וסטייה מהדרך. כוונתי היא אך ורק להוציא מוצר טוב יותר.
אם התוצאה של הפתיחה (הנכונה) תהיה כפירה, יש בזה ממדים שמבחינות מסוימות הם טובים יותר מאשר המשך דוגמטי בדרך שאליה נולדנו, עם חלל באמצע.
מיכי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2004 23:45 |
|
| |
אני קורא פילוסופיה להבנה שיש משהו שנמצא מעבר לשטחיות הדברים. עצם התהייה על מושגים יום יומיים וכביכול מובנים מאליהם היא פילוסופיה. האם התהייה הזאת חייבת להיות טוטלית?
|
|
|
|
|
