| נשלח ב-17/10/2004 21:50 |
 |
| |
"טוב מאוד" זה יצר הרע.
בתיאור על העיירה קדושית, מתקבלת ציפייה לעולם ללא יצרים ותשוקות. כולם רוצים זה בטובתו של זה, ואין ביניהם לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות.
מדוע באמת ברא הקב"ה את האדם עם כל כך הרבה פגמים? מדוע יש בעולם חולים, טפשים, עניים, ורשעים?
האם לא יהיה טוב יותר בעולם, בו כולם יהיו יפים, בריאים, עשירים, חכמים, נטולי יצרים, ובעלי מידות טובות? אולי גם עדיף אדם שאיננו צריך לנשום, לאכול, לשתות, לישון, לעבוד, ולעשות צרכיו?
אולם במחשבה שניה מה יש לעשות בעולם כזה? אין עם מי לגמול חסד. אין צורך להשיג אמצעי מחיה וסיפוק הנאות.
בתיאורים אלו מופיעה בקביעות הפיסקה וכולם יושבים ולומדים בבית המדרש. האמנם? ומה לומדים שם? חו"מ איננו רלוונטי, בהעדר רכוש. או"ח מיותר, כשלא אוכלים ושותים וישנים וכו', אין גם עבור מה להתפלל. אהע"ז ויו"ד ג"כ אינם אקטואליים במיוחד. מי מתגרש? מי לוקח ריבית? ומי עובד ע"ז?
בקצרה, הרי כל תפקידו של האדם בעולם הוא ההתמודדות. ללא יצרים ותשוקות ומאבק פנימי מתמשך, מה צורך יש בכלל בבריאת האדם? הציווי קדושים תהיו, איננו בא להציע כזו אופציה. הוא בא לכוון למטרה שבדרכה יעבור כל תושב מתושבי קדושית נפילות ועליות, הצלחות וכשלונות.
במידה רבה מצטיירת אצלי החברה החרדית, כנסיון ליצירת קדושית שבסיפור. בריחה מכל התמודדות וניסיון. הצעיר החרדי ישב בכולל, הוא לא יכיר את תאוות הממון והכבוד. הוא לא ידע כלל על פיתויי הרחוב, על הכפירה ועל הפריצות. הוא ימנע מילדיו כל חשיפה לעולם, ויתגאה בכך שאפי' אחד מילדיו לא נטש את הדרך. העולם הדתי המתמודד עם העולם, יואשם בכך שלא כולם עומדים בבחירה החופשית שנתן הבורא לאדם.
לרגע נראה שאמנם נבנתה ונתכוננה קדושית החרדית. אולם מי כמונו יודע, כמה כסות עיניים יש כאן? אין כאן לא צדקות ןלא חסידות, לא אמונה ולא התגברות, אבל יש כאן התנתקות. אני מכיר חרדים רבים מבוגרים, נטולי יצרים של ממון, של מין, של אכילה ועוד. הם אינם מבינים כלל את ילדיהם המתבגרים. ולדעתי הם בעלי מום, סירסו אותם מכל התכונות הטבעיות של בן אנוש.
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
תוקן על ידי - בןציוןכהנא - 17/10/2004 21:52:07
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2004 15:55 |
|
| |
שלמה000
מי שמנסה לכפות על צבור רחב גדרים שאולי מיעדים לבודיים, משלם על זה מחיר כבד מאד.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2004 14:49 |
|
| |
ברוב המצוות וההלכות אנו מוצאים בחז"ל סייגים וגדרים עד לגבול מסויים, כי כל מטרת הסייג היא לחזק ולבסס מצוה מסוימת, שלא יגיעו בעת כשלון לעבירה עצמה, מאותה סיבה הם לא 'הגזימו' בסייגים וכעניין 'גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה' וכיו"ב, שמשלא יעמדו בזה, יקלו גם בגוף המצוה.
בעניני צניעות נראה שכלל זה לא חל, 'ישב לו קוץ וכו'' ועוד ועוד הרבה מאוד.
אני חושב שזה מראה שענינים אלו שונים לגמרי, אף שקיימת הבעיה של 'אין הציבור יכול לעמוד' וזה יכול אולי לגרום לתוצאות הפוכות מהמטרה, מ"מ הסכנה בכל קולא כהו זה גדולה יותר, כנראה...
ומכאן מודעא למגזרים אלו שמחמירים מאוד על עצמם בעניני צניעות, עד כדי דיכוי היצר, על כל מעלותיו וחסרונותיו. (עדיין אנו יכולים לטעון שאין לנו אלא מה שהורו חז"ל, אבל על עצם הגישה, לא עליהם התלונה).
[ענין יפת תואר נראה אולי סותר את הגישה, יש מה לדון בזה (שם ההיתר גורף, ולכן לא נשקפת סכנת החלקה מעבר למותר), אבל זו כבר שאלה גם על חז"ל).
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2004 13:49 |
|
| |
לאיזה הדור הכוונה? האם הדור ששרד השואה? הרי מדובר בקומץ קטן מאד ששרד, ואם השואה וכל הכרוך לא פעל עליהם לנתקם אותם ממורשתם - הרו בוודאי בזן מיוחד חדור דביקות ביהדות, משא"כ עם צמיחת הקהילה שיש התגוונות לכל הכיונים.
ובכלל נראה לי שכל המדובר כאן הם השערות בלבד. קשה לדעת מהי באמת מדת סירוס היצר, מלבד הענין שיש התזדקנות והתבלות, יאוש, אפטיה שאינו קשור בעבודת ה'. והרי ברור שלעולם הזקן לא יבין רוח הצעיר והתוסס המרדן, זוהי הרי בעי' עתיקת יומין.
ואם ניתן לדבר בהכללות. האם אין להבחין בין מיגזרים שונים? יש קהילות חרדיות שאנשי' תוססים ונמרצים ואף יצריים יותר, ויש כאלו כבויים נטולי כל יצר וסקרנות וההתלהבות? האם יש מקום לאיבחון כזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2004 10:21 |
|
| |
מצב בו יצר המין "כבה" הוא מצב פתולוגי, או בעברית - מצב של חולי. לעיתים נדרש טיפול רפואי בבעיה.
כרופא, אני מטפל במקרים פתולוגיים לא מעטים מסוג זה.
פרט לידע הרפואי של הנ"ל, לרוצים (בצדק) ראיה מן הכתובים ניתן לומר:
אע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר יש ויש.
למשל, אילו האידיאל האפשרי היה "כיבוי היצר" - לא היתה משמעות למבחן בפועל של הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ב הלכה א, בהגדירו תשובה גמורה:
'אי זו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח, כיצד הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר זהו בעל תשובה גמורה.'
לסיכום: בחלק מהמקרים מדובר בריסון דהיינו בשליטה על הדחפים המיניים, ובחלק אחר, קטן יותר, מדובר במצב של חולי בדרגות שונות.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2004 09:01 |
|
| |
בןציון
הרב גולדשיין שוכח שהיתה נטישה עצומה של הדת, הן לכיוונים אידיאליסטיים של ציונות וסוציאליזם והן נטישה של העיירה המנוונת לטובת היצר הרע של העיר הגדולה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2004 08:43 |
|
| |
תוקן על ידי - בןציוןכהנא - 19/10/2004 8:44:26
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2004 08:38 |
|
| |
מיכי
תודה רבה על השלמת הדברים!
היצרים והתשוקות של האדם, לכבוד, לשליטה, לממון, לאכילה ולתענוגות וכו', כולם יש להם מטרה. היצרים הללו אינם "רעים", אלא שהשימוש בהם צריך להיות מוגבל, כדברי הרמב"ם הנפלאים על ה"דרך האמצעית". ה"מידות" נקראו בשם זה, משום שבכל אחת מהם צריך לנהוג במידה מסוימת. גם באכזריות [כלפי עמלק וכדו'], בקמצנות, ובקנאה [כמו קנאת סופרים].
כפי שטענת, היצרים הם המנוע החזק ביותר, ואולי גם היחיד של האדם. נדמה לי שגם הצפיה לחיי העוה"ב, או לקרבת ה' ולעשיית רצונו, ניתן להחשיבה כ"יצר". דיכוי היצר או הדחקתו, עלולים לפגוע גם ביצרים אלו. מהיכרות קרובה נדמה לי שבני תורה רבים, לא ישנו מאורחות חייהם, גם אם ידעו בבירור שיפסידו בכך את חלקם בעוה"ב.
כפי שטען קעלעמר, התופעה הנזכרת של דיכוי יצרים והדחקתם, איננה רווחת כל כך אצל בני נוער. להבנתי, זהו אחד הגורמים המובהקים, לנתק השורר כיום בין האבות והמחנכים בישיבות, לבני הנוער. המבוגרים אינם מבינים לליבם של הצעירים, ונאבקים בהם בדרכים לא יעילות בעליל.
השאלה הגדולה היא: מה נשתנה? איך באמת בדור הקודם דוכאו היצרים במידה כה רבה [מלבד יצר הכבוד]? הרב משה גולדשטיין מישיבת "שערי יושר" טען, שהסיבה היא הפרסומת האגרסיבית לתענוגות העוה"ז, שלא הייתה כמעט קיימת בדור הקודם. אני רואה בכך תשובה חלקית. נדמה לי שבני הדור הקודם, היו חדורים יותר ברוח של יצירה והקמה, של עולם הישיבות והחברה החרדית, מאיי החרבות שנותרו בשנות קום המדינה. המרץ הופנה לפתיחת ישיבות, להחזרה בתשובה, ולשכנוע נוער מישיבות תיכוניות. "חבר הפעילים" "ערכים" ועוד מפעלים, הוקמו על ידי צעירים חדורי מוטיבציה, שהיא בעצם יצר העשיה. כיום קיימת ליאות ורצון המסתכם בתקווה לשמירה על הקיים הצעירים בישיבות ובכוללים נעדרים רוח נעורים וחדוות יצירה [עי' באשכול הסמוך "יש נוער חרדי?" של תאחזי http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1153442] בהעדר ההתלהבות, נעורים מאליהם שאר היצרים הטבעיים.
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2004 15:41 |
|
| |
יצחקומר
זה בגלל היין לקידוש ,לא בגלל המרלו המשובח.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2004 14:59 |
|
| |
"ביהדות" איני מתכוון להיסטוריה היהודית, אלא ליהדות של חמשה חומשים, של תנאים ואמוראים, אין מקום שם לסיגוף כדרך חיים.
נזיר בתורה מביא קרבן - לפי חז"ל - על שהזיר עצמו מן היין.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2004 14:31 |
|
| |
קומר, אל תהיה בהול. עיין נא בספר חסידים ותמצא את האסקיזם המשותף לנצרות וחסידי אשכנז.
סגפנות רדיקלית מבית מדרש יהודי, ללא שום קרבן בסוף.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2004 03:29 |
|
| |
נזירות ביהדות היא חריגה , חד פעמית , ומצריכה בסופה קורבן.
נזירות כאורח חיים , סגפנות והימנעות מכל הנאה, היא אכן סירוס והיא נוצרית לא יהודית .
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2004 01:50 |
|
| |
ברור שהם הצליחו לדכא במידה מסויימת את הרדיפה אחרי היצרים שהזכרת, וזה לאו דוקא פסול.
במאמר המוסגר, במשפחתי יש רבים מהסוג שהכרת אבל אני חושב שזה ניתוק מהעולם ולא דיכוי היצר דוקא.
ואם הוזכר פרויד מי יודע אולי הניתוק הזה גם כן מניעו ביצר המין[שלא לדבר על הרגשת החשיבות העצמית של פרויד את אדלר. ברור לי כמו כן שלמשל התעסקות בהלכות צניעות מקורה ביצר,אפילו שלעיני אדם מהצד יכול להראות כניתוק מהתאוה.] ודו"ק.
בקיצור אתה תיארת מצב של ניתוק ובורות[לא לשלילה] מהויות העולם לא מצב של נטול יצר,וכמובן זלזול -שהוא לפעמים מהשפה ולחוץ- בכל הויות העולם הזה.
יצויין שאיני חולק על שאר דבריך ועל מסקנותך.אני רק חושב שהגזמת בפרט הזה.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2004 01:33 |
|
| |
בנציון,
ראשית,  . באשר להערכת המציאות אני לא בטוח, שכן מי שחסר לו כף לפעמים כל חייו סובבים סביב מחשבות או השתדלויות להשגתו. ומסתמא שיש ויש.
אולם הייתימוסיף עוד נקודה. היצר אינו חשוב רק כדי שנוכל למלא את מטרתינו בעום ולהתמודד כנגדו, שהרי לפי"ז מי שהכניע אותו ניצח בהתמודות, וממילא מילא את מטרתו.
טענתך, אם הבנתי נכון, שישנה ליצר מטרה מעבר לניצוח שלו (אף שלא אמרת זאת).
ואכן לגירסזא זו אני מסכים. ויסוןד הדברים הוא בכך שהיצרים הם המנוע העיקרי של האדם (לאחר ביטול יצרא דעריות לא מצאו ביצת תרנגולת בכל א"י). לפי פרויד זה יצר המין, ואדלר הכבוד וכדו'. אולם היצרים הללו מניעים הקשרים רחבים הרבה יותר של האדם. יצר המין לפי פרויד לא מהווה רק מנוע של מין אלא מנוע כללי, שמספק אנרגיה לכל הכיוונים. וכן הכבוד לאדלר וכדו'. ואלו ואלו דברי אלוקים חיים (חוץ ממי שטעה).
על כן, חשוב לא 'להצליח' לכבות את היצרים הללו, שאל"כ כבים המנועים, וכל האדם כבוי. לא יוצר ולא פועל, אלא אינרטי גרידא.
המטרה היא להשאירם פועלים, ולתעל אותם לכיוונים הראויים ולשאר כיוונים פרודוקטיביים.
וכידוע, יצר מלשון יצירה.
וכאמור, כן הוא גם לגבי יצר הכבוד ולא רק המין. מי שאינו שואף לכבוד בד"כ לא יעשה פעולות שמזכות אותו בכבוד, וממילא לא ייצור ולא יפעל (העולם קיים על המשתגעים). ואני מכיר מי שמחמת חשש כבוד וגאווה אינו מפרסם דבריו, ובזה כיבה מאור הדת אצלו וכבה אור היצירה, והחיבור האמיתי לתורה וליצירה בכלל.
ויש מתלמידיי שמצטטים את הרמב"ם שאין להתפרנס מהתורה, ולכן הולכים להתפרנס ומפסיקים ללמוד תורה באופן משמעותי. אולם הרמב"ם התכוין ללמוד ללא כוונת רווח, ולא להפסיק ללמוד. ברור שלהפסיק ללמוד מול ללמוד ע"מ פרנסה הרי השני עדיף גם לשי' הרמב"ם. והוא אשר כ' הכס"מ בהל' ת"ת שם, שכשלא עומדים בזה, אז גם לשי' הרמב"ם מותר ליקח ממון עבור הלימוד (ולא אמר שאם לא עומדים בזה אז שיילכו לעבוד ולא ילמדו).
זוהי דוגמא נוספת שצידקות יתר מכבה מאור הדת.
וכמאמר החכם מכל אדם: "אל תהי צדיק הרבה, למה (?) תישומם".
מיכי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2004 00:01 |
|
| |
נוטה אני להסכים לקעלמער בזה.
|
|
|
|
|
