| נשלח ב-19/10/2004 01:06 |
 |
| |
יחסי גומלין באלוקות
כשמדברים על אלוקות, כמובן עצמי יש בזה שני דיבורים - האחד הוא רצף המקרים ההכרחי יותר מן הנדרש והשני הוא על תוצאות והשלכות ההתייחסות.
כמובן שדרך הדבור המקובלת ביחס לעצמים קבועים ואף זאת המורגלת בלשוננו ביחס להתפרטות המקרים אינה תקפה בשעה שאנו מדברים על הוודאות שבאלוקות יש בזה שתי טענות מרכזיות לענ"ד האחת כי הדבור הקבוע שבו פועלת החשיבה האנושית (מן הסתם גם הכללית) תופסת את העצמים כלבדיים, ולא כמורכבים ועומדים כנתונים לכל (גם התפיסה הרווחת כי המושגים הם נקודות רחוקות אינה מקובלת ביחס לזה) והטענה השנייה ולדעתי היא העיקרית כי האלוקות בהכרח היא נפרדת ואין בה השתלשלות, כמובן בצורה המקובלת.
אשמח אם תעזרו לי להבין את החידה, איך א"כ מצאנו לרבותינו הראשונים כהרמב"ם ועוד שיש הרבה בספריהם דבורים על אלוקות.
בתודה
ראובן
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2004 17:08 |
|
| |
ראובן יקירי
מה שהערת כי דיבורים על אלוקות בהכרח שיהיו פרטניים,
איני סבור שהוא מוכרח כי הגם שזה מוסכם[גם על רבותינו,ואף בכתבי הרמב"ם ישנם כמה משמעויות כך]
כי תפיסת ה"קל"היא מורכבת,ומשתנה,אין להסיק מכך שהיא משוללת התפרטות כדבריך,
מה שכתבת על השוני בגישה המקובלת בעינין השלכות הנהגת הערכים גם אני התקשתי בזה אשמח אם תרחיב.
"כל לא ידענא,
פשיעותא היא"
[ב"מ לג. מב.]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2004 17:14 |
|
| |
יוד"ל,
כתבת: "האלוקות בהכרח היא נפרדת", זאת אומרת שיש עוד מלבדו. האם לקחת את זה בחשבון?
|
|
|
|
|
