מי היה אמרפל מלך שנער ?

מי היה אמרפל מלך שנער ?



בפרשת השבוע מסופר לנו על המלחמה בין ארבעת המלכים לחמשת המלכים:

וַיְהִי, בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ-שִׁנְעָר, אַרְיוֹךְ, מֶלֶךְ אֶלָּסָר; כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם.

עָשׂוּ מִלְחָמָה, אֶת-בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם, וְאֶת-בִּרְשַׁע, מֶלֶךְ עֲמֹרָה; שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה, וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע, הִיא-צֹעַר. (בראשית יד,א-ב)

על זהותו של אמרפל אומר רש"י במקום:

אמרפל – הוא נמרוד, שאמר לאברהם: פול לתוך כבשן האש.

המקור לדברי רש"י הוא במחלוקת בין רב ושמואל שנמצאת בתלמוד הבבלי:

"ויהי בימי אמרפל",
רב ושמואל (נחלקו בדבר),
חד אמר: נמרוד שמו.
ולמה נקרא שמו אמרפל ?
שאמר והפיל לאברהם אבינו בתוך כבשן האש.
וחד אמר: אמרפל שמו.
ולמה נקרא שמו נמרוד ?
שהמריד את כל העולם כולו עליו במלכותו. (בבלי עירובין נג ע"א)

רש"י בעקבות חז"ל מזהה את אמרפל מלך שנער עם נמרוד שמוזכר בפרשת נח (בראשית י,ט-י). הוא סובר ששמו האמיתי היה אכן נמרוד, ושהכינוי אמרפל ניתן לו בעקבות כך שהוא אמר לאברהם לקפוץ לתוך כבשן האש (אגדת חז"ל שמופיעה במדרש בראשית רבה לח,יג).

הרא"ם (רבי אליהו מזרחי) בפירוש דברי רש"י מסביר שמכיוון שגם על נמרוד נאמר שהוא היה מלך שנער, סימן שזהו אותו אמרפל מלך שנער שמוזכר בפרשה שלנו.

אולם לא ניתן לקבל הסבר זה. נמרוד היה דור שלישי לנוח, שהרי הוא היה בנו של כוש, שהיה בנו של חם שהיה בנו של נוח; ואילו אברהם היה דור עשירי לנוח, כלומר שהיה הפרש של שבעה דורות ביניהם, ולכן לא ייתכן שמדובר על אותו אדם.

ההסבר האמיתי למדרש חז"ל זה ולפירושו של רש"י שהולך בעקבותיו, הוא שלחז"ל הייתה מגמה לזהות דמויות אלמוניות עם דמויות ידועות, וכן, כמו במקרה שלנו, לזהות דמות ידועה עם דמות ידועה אחרת.

כלומר, המניע לפירוש חז"ל הוא לא מניע טקסטואלי, אדרבה הפירוש הרי מנוגד לפשוטו של מקרא, אלא המניע הוא מניע רעיוני, דהיינו המגמה ליצור אחידות וקוהרנטיות בטקסט המקראי.

יצחק היינמן כותב על תופעה זו בספרות חז"ל:

"בכל האמנות העתיקה נמצאת תופעת ריכוז העלילה בשטח מוגבל מבחינת המקום והזמן, ובמחינת מספר הגורמים, כי ריכוז כזה מביא לידי ציורים דמותיים יותר מושכים את לב השומעים ...

מגמת האגדה לקרב מאורעות הרחקוים אלו מאלו בזמן התרחשותם תתברר במלואה רק אחרי שנעמוד על אותה דרך הריכוז החביבה ביותר על חז"ל: ריכוז הגיבורים (כלומר זיהוי דמות אחת במקרא עם דמות אחרת), גם הדרך הזו שכיחה בכל הספרות העולמית ...

זיהוי אנשים ידועי שם יסודם כמובן קודם כל בשויון השמות או בדמיונם ... לפיכך לא היססו (חז"ל) לזהות נושאי שמות שונים ועל ידי ריכוז כזה הצליחו להביא רוח חיים באנשים הנשארים לפי הפשט צללים בעלמא בעיני הקורא" (י' היינמן, דרכי האגדה, עמ' 29-27)

בעניין זהותה של ארץ שנער, הפרשנות הקלסית זיהתה אותה עם ארץ בבל, כך למשל מופיע בתרגום אונקלוס, וכן בתלמוד אנו מוצאים את הטענה ששנער היא בבל:

"אמר ר' אמי כל האוכל מעפרה של בבל כאילו אוכל מבשר אבותיו וי"א כאילו אוכל שקצים ורמשים דכתיב (בראשית ז) וימח את כל היקום וגו'
אמר ריש לקיש למה נקרא שמה (של בבל) שנער ?
שכל מתי מבול ננערו לשם" (בבלי שבת קיג ע"ב, ובעוד הרבה מקבילות)

כך גם סברו חלק מהחוקרים, ועל סמך כך הניחו שאמרפל מלך שנער הוא לאמיתו של דבר ח'מורבי (או עמורפי) מלך בבל שחי במאה ה-18 לפנה"ס.

אמנם, זיהוי זה קשה מאוד, שהרי אם כן היה צריך להיות שמו בתורה עמרפל בעי"ן, ולא באל"ף; וכן הלמ"ד בסוף שמו אינה מובנת.

אכן היו כאלה שניסו לתרץ שמכיוון שמשמעות שמו של חמורבי בבבל הייתה "עם רחב", ובאכדית רחב הוא "רפשת" או "רפלת", אזי אפשר להבין את הלמ"ד שבשמו של אמרפל.

ולגבי האל"ף שבשמו של אמרפל הם מתרצים זאת בכך ש: "המעתיק העתיק מתוך תעודה אכדית שלא הבחינה בין האותיות הגרוניות למיניהן" (ראה פירוש ש"ל גורדון לבראשית יד, א).

אכן תירוצים אלה הינם דחוקים, ורוב החוקרים אינם מקבלים אותם כיום. בנוסף יש מציינים שגם מבחינה היסטורית קשה מאוד לקבל את הזיהוי הזה, הואיל ואין זה מתקבל על הדעת שמלך גדול כחמורבי ישתתף בקואליציה צבאית שבראשה עומד דווקא מלך עילם ולא הוא עצמו.

יתרה מזו, גם הזיהוי של בבל עם שנער אינו מקובל כל כך כיום, שהרי שנער באכדית היא "שנח'ר" הידועה כארץ ששכנה מצפון לבבל, והייתה נפרדת ממנה.

לפיכך, אין זה מסתבר שאמרפל היה חמורבי מלך בבל, אלא סביר יותר להניח שמדובר על נסיך מסופוטמי זוטר כלשהו, ששמו היה כנראה באכדית אמֻּרֻ אפּיל, או אֻמר פי אֶל.

הזיהוי חמורבי-אמרפל עדיין שרוי במחלוקת בין החוקרים. בעיקר אין זיהוי זה מתקבל על לב חוקרים מסוימים, כי קשה להם להשלים עם הרעיון שחמורבי הגדול, שליט כל המזרח,
יסתבך ואף יוכה במלחמה בארץ קטנה, והם מחפשים למצוא את אמרפל באחד המלכים הקטנים בצפון סוריה.

אולם חמורבי לא ירש מלכות גדולה, ובטרם היה לחמורבי הגדול, היה מלך על ממלכת בבל הקטנה. עם נפילת מצרים נוצר חלל ריק באותו אזור שחשיבותו היתה בדרך המלך ובאוצרות הטבעיים שבדרום. ומי יודע אם לא היתה זאת
הקדמה להגיע גם עד מצרים. על כל פנים להשתלט על מבואותיה (דברים שנשנו פעמים רבות בהיסטוריה שלאחר מכן)בלוחות שנתגלו במארי מוצאים אנו ידיעות על "צבאות"
בעלי ברית המונים... 400 איש. וכך גם מספר חניכיו של אברהם נראה באור ריאלי ביותר.

הניצחונות ההיקסוסיים הראשונים במצרים החלישו עוד יותר את ההשפעה המצרית בארץ. גם לפני כן לא התעניינו כידוע מלכי מצרים מהשושלת הי"ב בשלטון מדיני או צבאי בארץ רת'נו, כפי שארצנו הייתה קרויה בפיהם, אך בכל זאת הייתה המעצמה השכנה החזקה ביותר בשכנותנו.

עם פלישת ההיקסוסים נוצר כמו חלל ריק וכאשר אין בארץ מאוכלסת עם אחד שיהיה בידו הרצון או הכוח להשתלט על הארץ כולה, החלו הרחוקים ללטוש עין עליה. ובייחוד על חלקה המזרחי.

"דרך המלך" היא הדרך המובילה ממצרים לארץ נהריים דרך אילת, הערבה, עמק השידים, עבר הירדן ומשם דרך דמשק ותדמור היא עורק חיים כלכלי וצבאי ממדרגה ראשונה.

קשה ממנה בשביל המזרח היא דרך הים המובילה לצורך הים דרך גבל ואוגרית. דרך זו תמיד היתה בידי מצרים והיום כולה בידי ההיקסוסים.

נוסף לכך נודעת חשיבות רבה לדרך זו המובילה אל אוצרות האדמה, מכרות הנחושת היקרה בדרום הארץ ואשר בסיני, שם פותחו המכרות על ידי מלכי מצרים. חומר יקר זה איננו
כלל בנמצא בארצות הפרת, מה פלא על כן שמיום החלשת השלטון במצרים צץ הרעיון בין מלכי הפרת שהגיע הזמן להשתלט על עורק חיים חשוב זה.

ברית הפולשים

על כן כרתו ברית ביניהם ארבעה מלכים:

אמרפל הוא חמורבי מלך בבל (אז עוד אחד המלכים שעל הפרת והוא מעלה מס למלך עילם האדיר).

אריוך הוא ארדסין מלך לארסה.

כדרלעומר הוא כודור בצירוף שם האל העילמי לאגאמארי מלך עילם והוא ראש הבית.

תדעל מלך גוים.

במסע בזק השתלטו מלכים אלה על כל דרך המלך. כבשו את עשתרות קרניים, הם, שווה קרייתיים אשר בעבר הירדן המזרחי, משם ירדו עוד יותר דרומה עד עמק שידים שבדרום ים
המלח, הוא השטח הפורה ביותר שבכל הדרך, עשוי כולו משקה כגן אלוהים ובו הערים סדום, עמורה, אדמה, צביים וצוער. משם ירדו עוד יותר דרומה עד איל פארן היא אילת, בהבטיחם
להם גם את הדרך המובילה למצרים. חצצון תמר - קדש ברנע.

המרד ועמדת אברם

שתים עשרה שנה היה כל חבל הארץ נתון לשלטונם של מלכי הפרת. בשנת השלש עשרה הקימו ברית חמשת המלכים של עמק השידים, ברע מלך סדום, ברשע מלך עמורה, שנאב מלך אדמה,
שמאבר מלך צביים ובלע מלך צוער. מטרת הברית הייתה להשתחרר מעול מלכי הפרת.

תחליה ניסו לצרף לברית גם את שבטי החבירו ובעיקר את אברם בן תרח מחברון. הם שיגרו אליו את בן אחיו לוט שהוא מנכבדי סדום. אולם אברם סרב להצטרף למרידה ואף אסר על
לוט בן אחיו ליטול חלק במעשה, בטענו שהשלטון הקיים בעמק השידים הוא שלטון רשע ואכזריות, ואילו חוקי ארץ הנהריים מאז חוקי שומר העתיקים ועד חוקי חמורבי החדשים, טובים הם פי כמה מדרכי השלטון בסדום ועמורה.

מסתבר שאברם צדק, כי על כן הצליחו מלכי הפרת להשתלט בקלות על המורדים שלא זכו לעזרתם של תושבי האזור, כי מי יעמוד לצדו של שליט אכזר ומרושע?

בקרב המכריע בעמק השידים נפלו מלכי העמק לתוך בארות החמר העמוקות אשר בסביבה והנותר מצבאם ברח להרים מזרחה ומערבה. ויתכן שבכך הייתה מסתיימת הפרשה, אילו -

אברם העברי בשערי דמשק

אילו הבינו מלכי הפרת המנצחים שלא לנגוע בדברים שבאזור. בלי הבחן החלו שודדים את כל אוצרות העמק והתנפלו גם על בית לוט, אף על פי שלא השתתף במרידה. לוט נלקח בשבי
ורכושו נשדד.

אחד הפליטים מהעמק הפורה הגיע לאלוני ממרא, הוא האזור של אברם העברי מזרחה מחברון, והודיע לאברהם על גורל בן-אחיו.

אברם לא שהה הרבה זמן. ידוע ידע כי הכובשים שבעי ניצחון וביזה אינם מצפים כרגע להתקפה משום צד. על כן השעה נוחה למסע הפתעה הוא הזעיק את בעלי בריתו אשר באזור -
ענר אשכול וממרא. צייד במיטב הקשתות ההיקסוסיים את שלוש מאות ושמונה עשרה נעריו הרועים הלוחמים, הם ילידי ביתו אשר עמו עוד מחרן, הם גם חניכי בית ספרו ואמונתו (נימולו יחד עם אברם וישמעאל בנו) ויחד הסתערו בלילה על מחנה האויבים, אשר עלה בכמותו פי שלש על מספר חיילי אברם העברי. המכה הפתאומית הצליחה כמובן. החלה הנסיגה המבוהלת. תחילה ניסו הבורחים להתייצב למערכה נוספת בליש אשר בצפון, ליד מקורותיו של הירדן, אולם גם שם הוכו והמשיכו לסגת צפונה. אברם הדביר אותם בחובה משמאל לדמשק, שם נכנעו הפולשים. מכיוון שכל מסעו של אברם לא היה אלא להציל את לוט בן אחיו. לא הרג אברם את המלכים ואף לא לקחם בשבי. כרת עמם ברית, הם החזירו את כל השלל וכמובן גם את השבויים, כמו כן לקח אברם מהם ממיטב הרכוש והנשק אשר עמם.

כאשר חזר מהמערכה נתקבל בהתלהבות רבה על ידי כל עמי האזור ועריו. בראש המברכים עמד מלכי צדק מלך שלם.

מלך סדום הציע לאברהם בהתאם לנוהג ולחוק את כל השלל אשר לקח, אך לתימהון כל סרב אברם לקחת מחוט ועד שרוך נעל. הוא יצא להציל נפש - אמר - ולא להתעשר.רק שכרם של הלוחמים בעלי הברית ישולם.

מאן ,

ב'ספר הישר'בפרקים ו-יג" ועד בכלל, מתוארים תולדות נמרוד = 'אמרפל מלך בבל' כולה שהתחיל מלכותו בעיר 'שנער'

פרק ו' מתחיל כך: וכוש בן חם בן נח לקח לו אישה ותלד בן ויקרא שמו נמרוד לאמור: החלו בני האדם למרוד בה'...ויהי נמרוד לבן עשרים, ויהי לגיבור ציד בארץ. וילחם נמרוד את מלחמות אחיו בכל אוייביהם מסביב, ויתן אותם ה' בידו ויכניעם תחתיו, ויהי נמרוד כבן ארבעים ותיפרוץ מלחמה בין אחיו ובין בני יפת. ויתחזק נמרוד וילך ויקבוץ את כל בני כוש וישכור גם מאוהביו וידעיו ויצא איתם למלחמה נגד אוייביו..ויכום, וישימו כתר מלכות בראשו...וישם לשר צבאו את תרח בן נחור ויגדלהו על כל שריו...ויקרא נמרוד את שם העיר אשר בנה לשבתו - שנער, כי נער ה' את כל אויביו מפניו...ולא הלך נמרוד בדרכי ה' וירשיע מכל בני האדם אשר היו לפניו אחר המבול, ויעש לו אלוהי עץ וישתחו להם וימרוד בה', וילמד את עבדיו וכל בני עמו את דרכיו הרעים. וגם מרדון בנו הרשיע עוד מאביו, והיה כל אשר ישמע את מעשי מרדון ואמר: מרשעים יצא רשע.....< והסיפור ממשיך לספר את כיבושיו של נמרוד עד שהומלך למלך על בבל כולה, ומסתיים בפרק י"ג כך:

..ויגדל עשיו ויצא השדה כפעם בפעם לצידו. ונמרוד, הוא אמרפל מלך בבל, היה מתהלך גם הוא עם אנשיו המקום ההוא לרוח היום ולצוד ציד. ויהי נמרוד עויין את עשו כל הימים כי קנא מאוד בצידו. ויהי הים ונמרוד מתהלך במדבר עם שניים מנושאי כליו ויתר גיבוריו המלווים אותו, רחקו ממנו בצידם. ויארוב עשיו לנמרוד ויתנפל עליו פתאום ממקום מארבו ויכהו ארצה ויכרות בחרבו את ראשו מעליו. ויאבק עם נושאי כליו וימת גם אותם בחרבו, וישמעו גיבורי נמרוד..וירוצו ויבואו לדעת מה זה קרה...וכראות עשיו ...כי מתקרבים אליו, ויפשוט מעל נמרוד את בגדי העור אשר ירש מאת כוש אביו, ויקחם איתו וינס על נפשו, ויהיו כל ימי נמרוד מאתיים וחמש עשרה שנה, ויפול בחרפה וובוז בחרב עשיו בן אברהם, כאשר ראה בחלומו בראשית מלכותו. והימים אשר מלך נמרוד מאה ושמונים וחמש שנה ותחלק מלכותו אחרי מותו בין מלכי הארץ, ויהיו בני נמרוד עבדים להם ימים רבים...ועשיו בא מצידו...

וחשבתי גם על דבר מה נוסף.
שמעתי היכנשהו שהאל בעל , כמו מקבילו הבבלי בל (ב' סגולה) קשור בפולחן הפאלוס.
אם כן הכל מתקשר, כדעת חז"ל: אמר-פל --> אמר להיות בל, או בל-מרודך, מרודך--> נמרוד.

רב צעיר, מיימוני ושאר ומדיינים,
פגשתי באשכול אחר, האם יש לדעת שפות זרות כדי להבין את המקרא, ונזכרתי באשכול הזה שבינתיים כבר נשתכח מלב, אך שרוי למעצבה באתר הפורום.
ובכן, לענ"ד אין זה מדוייק שהאחדת אמרפל ונמרוד היא דרש.
מספר שמות במקרא מובאים כתרגום - "יגר שהדותא" לגלעד, "מגור מסביב" הוא פרוש + דרש שירמיהו מעניק לפשחור (שמורכב משני שמות - פש = נפוץ, שחור = כישוף? מארה?),
וברצוני להעלות סברה שגם נמרוד הוא תרגום לעברית של אותו שם שרב צעיר הזכיר - אמר-אפיל או משהו בדומה.
השורש "פ.ל" או "פ.ל.ל" משמעו להבחין, לפלות. נפלה משמע נבדל. כך גם לפלי (למה תשאל לשמי והוא פלי).
אפשר ופרשו זאת: אמר-פל = ביקש להבדל, ראה עצמו נבדל.
ומה נמרוד? מובן שמו הוא "הבה ונעשה מרד", "הבה ונבדיל עצמנו". זה מתקשר כמובן למגדל בבל, שאירע אף הוא בבקעת שנער, ובאיזשהו אופן שלא מחוור לי עד הסוף, גם תגובתו של ה' היא מעין "אפצעלוכעס" להפר את עצתם - "הבה נרדה ונבלה שפתם" מזכיר את "הבה נתחכמה". כי מה בקש נמרוד? לפלות עצמו, להבדיל עצמו. ומה קרה? הוא אבד בבליל אחד גדול .

בכלל, השם נמרוד הוא אירוני, כמעט אוקסימורון - הרי איך יכול מישהו לומר "הבה נמרוד"? מרד אמיתי הוא אישי, כמו המרד של אברהם. מרד קבוצתי הוא פשיזם.

אם הנושא מענין מבחינה הסטורית, מצורף קישור למאמר בנושא.
כותב המאמר הוא הסטוריון חובב שמתענין בין השאר בספורי התנ"ך ומאמין שיש לרוב הספורים בסיס הסטורי אם כי אינו נוקט בגישה דתית מקובלת.

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles.asp?id=433&art_id=29

השכן,
הנושא נידון באריכות (סביב שאלת בריאת העולם וכד')
בכל מקרה אני כתבתי את דברי בהנחה שמקבלים את מה שהתורה כותבת.

אם לא מקבלים, קצת תמוה לדון באברהם ומלחמתו במלכים, שספק (לדעת התמהים) אם באמת התקיימה.

בקיצור הייתי עקבי עם הדיון שמקבל את הנתונים של התורה.
חפש אשכולות על בריאת העולם וכד', בהקשר לדיון שרצית להעלות.

מימוני

1. אינני טוען שכל זיהוי של דמות אחת עם דמות אחרת היא דרש ולא פשט, הרי ישנם מקרים שהתורה עצמה מציינת שלאותו אדם היו שתי שמות או אף יותר. אבל, במקרים רבים זיהוי הדמויות של חז"ל נראה נוגד לחלוטין את פשוטו של מקרא, או על כל פנים נראה שאין שום סיבה לומר כדבריהם.

עוד יש לזכור, שכפי שהיינמן עצמו מציין מתודה ספרותית זאת הייתה קיימת גם בספרות שאר העולם, ולכן אין להתפלא אם גם חז"ל הלכו בדרך זו.

2. ציינת את עניין זמן כתיבת התורה, וכנראה שהתעלמת מכך שקאסוטו עצמו (בעל הרעיון) מרמז לכך שהתורה נכתבה (לשיטתו) בתקופת השופטים.

"שהרי גם שם, שהיה דור שני לנוח , היה עדיין בחיים בימים בהם אברהם אבינו חי".

למה לא עד יעקב אבינו? שהרי נאמר ש14 שנה למד יעקב בבית עבר ושם. ולפני זה מציין רש"י שלרבקה נודעה הנבואה על שני בניה לעתיד לבוא כשהלכה לדרוש את ה' בבית מדרשם של שם ועבר.

איש ציפור, אהבתי את:
"הסטורית אמרפל בהחלט יכול להיות נמרוד. שהרי גם שם, שהיה דור שני לנוח , היה עדיין בחיים בימים בהם אברהם אבינו חי".

נושא אורך חייהם של "עשרים הדורות" בין אדם לאברהם, הוא נושא לאשכול בירור הסטורי חדש.

אני איני מקבל זאת כפשוטו.

רב צעיר, יש אשכול?



<וואלה כמה טעויות הקלדה...>
אוי לשכן ואוי לשכנו

תוקן על ידי - השכן - 21/10/2004 18:47:13

שתי הערות:
1. הסטורית אמרפל בהחלט יכול להיות נמרוד.
שהרי גם שם , שהיה דור שני לנוח , היה עדיין בחיים בימים בהם אברהם אבינו חי. (מהחישוב שלי הוא נפטר מן העולם אחרי אברהם אבינו, אבל יכול להיות שפספסתי קצת, בכל מקרה לפחות חלק גדול מחיי אברהם הוא היה חי) כך שאין סיבה עקרונית לומר שנמרוד לא חי עד אז.
2. בין אם אמרפל הוא נמרוד ובין אם לא , צריך עיון למה השתמשה התורה בשתי שמות שונים. וכן במחלוקת רב ושמואל לגבי מה השם ומה הכינוי. (מחלוקת שנמצאת כידוע גם בקשר לדמויות מקראיות אחרות)
3. איך שלא יהיה נראה לי פשוט לומר שאמרפל ונמרוד מייצגים ענין אחד (בין אם היו אותו אדם ובין אם לא) כמלכים שמשויכים לאותה ארץ ולאותה מלכות, (שככל הנראה לא השתנתה הרבה במרוצת ה400 שנה +- שעברו) שכנראה היתה אנטיתיזה לגישה של אברהם כמלכות ש"קובעת" איך העולם נראה. לעומת אנשי סדום שעל אף היותם "רעים וחטאים לה' מאד" באופן פרטי, לא התנגשו ישירות עם השאיפות של אברהם לתיקון העולם .(מובן שתיקון העולם דורש גם את תיקון הפרטים, אבל זה מצריך יותר זמן, לעומת מלכות שמתנגדת לעצם הרעיון של המלכת הקב"ה על העולם, איתה ההתנגשות החזיתית בלתי נמנעת...)
בכל מקרה יש עוד הרבה מה לעיין בפרשיה הזו...

רב צעיר

איני יכול להרים יד או אצבע ירוקה בהערכה כי האיקונים שלי שובתים.
יהי רצון כאילו עשיתי זאת.

וכמה הערות.

א. אני סבור שצדקת, וצדק היינמן, וחז"ל זיהו בין השנים כדי להעביר מסר.

הם הרויחו, למעשה, כמה מסרים בבת אחת. כגון להראות את סופו המר של נמרוד, שנתפס כרשע (והרי גם זה לא פירוש ודאי בפשט המקרא, וראה כמדומה לי באבן עזרא על נמרוד שם). ועוד, שאם הוא זה שהפיל את אברהם לכבשן האש, האם לא מגיע לו להענש, ועוד בידי אברהם עצמו?

מזה ניתן להוכיח, לכאורה, שהזיהוי אמרפל=נמרוד נולד לאחר שהיה לנו את המדרש על אברהם שהושלך לאש. נ"מ לחוקרי מדרש.

ב. מה שלא מצא חן בעיני, כבר אצל היינמן, הוא שהטענה על זיהוי בין דמויות נחשבת אצלו לפעולה מדרשית, שנועדה לצרכים ספרותיים.
האם זה באמת כך? אני זוכר כמה וכמה מאמרים שראיתי, פה ושם, בהם ניסו לזהות דמויות היסטוריות בלתי ידועות לפי סממנים שונים. למשל, במאמר שהתפרסם לפני כמה שנים בעקבות גילוי בגניזה הקהירית, ניסו לברר אם האר"י התפרנס משיווק מלפפונים. זו עשויה להיות שאלה מעניינת, אך הנקודה שם היתה שהשם שמופיע בחומר מהגניזה עשוי להיות שמו של האר"י - או לא.
כלומר, לא רק חז"ל עסקו בזיהוי על דרך ההשערה. זו יכולה להחשב שיטה מדעית.

ג. יש לזכור עוד שחז"ל הניחו שהתורה מכילה את כל המידע הנחוץ, אם במפורש, אם ברמז. לפיכך, אם זה חשוב לספק מידע על אמרפל, או על נמרוד, המידע כבר נמצא בפנים. לפיכך, הזיהוי הזה מסתבר לא רק בתור ניחוש היסטורי אפשרי, אלא גם מתוך כך שאנו מזהים את כוונת הכותב, הוא הקב"ה, להשאיר לנו סימנים בתורה כיצד לדרוש אותה.

ד. ואם תאמר שחז"ל בכל זאת פעלו ממניעים ספרותיים, וראייתך היא הפרש השנים הגדול בין הדורות. שמא אין זה כך. אפשר שיש לנו הנחת יסוד שונה משל חז"ל. חז"ל לא שללו את האפשרות שדמויות מסויימות, ולא רק אלו שנאמר עליהן כן במפורש, חיו מאות שנים. אולי גם נמרוד הוא אמרפל זכה למעלה זו כדי שייענש בידי אברהם.

כלומר, אין זה רק זיהוי ספרותי או מוסרי, אלא גם בחינה היסטורית שאינה שונה במהותה מזו הנקוטה היום.

ה. מדוע נזכרו אמרפל ושאר השמות? איני יודע, אך אני יכול לציין לרעיון מעניין שהעלה קאסוטו. קאסוטו טען שהתורה לפעמים מזכירה דברים שהיו ידועים כהיסטוריים, (ידועים - בין בצדק בין שלא בצדק), כדי להראות שאינם מעשי שדים ורוחות ומלאכים, אלא תופעות אנושיות, כגון המצאת כלי מלאכה ונגינה. (או לייחס לקב"ה מה שיוחס לאלילים, להבדיל).

לפיכך, יתכן שהתורה כללה את הסיפור על חמשת המלכים וארבעת המלכים מפני שהוא נחשב למסורת היסטורית בימי משה רבנו, והסיפור הוצג לפי הגרסה התורנית שלו, להבדיל מגרסאות אחרות שרווחו באותו הזמן.

זאת כמובן אם נניח שמשה רבנו קיבל את התורה ולא שהיא נכתבה במועד מאוחר יותר (סליחה שלא התגברתי על הרצון לעקיצה קטנה מאד. סמיילי).


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

האם יתכן שאאע"ה סבר כחסידי אשכנז?

ושוב אחזור על שאלתי ,שהרמב"ם פוסק במפורש שעל דבר שאין חובה למסןר עליו את הנפש, אסור למסור את הנפש.

לא הוא לא סיכן נפשם של האנשים עבור הדעה הנכונה שלו - הוא סיכן נפשו עבור הדעה הנכונה שלהם

דהיינו - הכלל הוא שמוסרים נפש על דעה נכונה, אף על פי שזה אינו מעיקר הדין

אלה החסידים בעיניי הרמב"ם (צרף להגדרת החסיד)