| נשלח ב-21/10/2004 09:49 |
 |
| |
הסבא משיפולא נגד רבי נחמן מברסלב
מתוך מכלול הסיפור הבנתי שהמלחמה של הסבא ברבי נחמן לא היתה אישית,והתירוץ להתקפה הבלתי מתפשרת של הסבא, היה כי רבי נחמן הקדים את זמנו, מה שיותר נגע ללבי היא הסכמת והכנעת רבי נחמן בפני הסבא, כאילו הסכים איתו.
אשמח לחוות דעתכם.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2004 18:53 |
|
| |
ליפא
ברוך הבא לפורום
אז למה להבדיל? אם אתה חושב שרבי נחמן התגלגל לקפקא, הרי זה היינו אך - אותה נשמה!
הנה לזה בדיוק התכוונתי שבחינתי הדמויות המדוברות לא מייצגות "חסידות"
רק אל תתחילו עם גילגולים...
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2004 16:55 |
|
| |
רבי נחמן עורר את חמתם של כמה אדמורי"ם כשקבע מטבע "מפורסמים של שקר" וחזר על זה כמפה פעמים והיה אומר
כשם שמלאך המות הפקיד בהרב מקומות דוקטורים כדי שיעזרו
לו במלאכתו, כך הפקיד היצר הרע מפורסמים של שקר שבמקום
ללמד את התלמידים דרכי השם הם הטעו אותם בכל מיני דרכים,
וכמובן היוו חידוש בעולם החסידות, הוא גם העיר על כמה מפורסמים שכאילו רואים מלאכים וכ"ו ואמר במפורש שלא כך רואים.
של מה שהעירו למעלה על רבי נחמן שלא רצה להתגלגל חזרה
בעולם אני רוצה להביא דיעה אישית שאם יש דבר כזה "גילגול" הרי רבי נחמן התגלגל להבדיל בפרנץ קאפקא
שאף שקאפקא קרא סיפורי רבי נחמן מתורגמים על ידי פרופ' מרטין בובר אל על פי כן לית מאן דפליג שקאפקא היה "אורגינלי" ולא היה מסוגל בכלל להעתיק. ראה סיפורי רבי נחמן "הרב והבן יחיד" שהוא דומה מאד לסיפור "לפני שער החוק" של קאפקא - ההבדל היחיד שרבי נחמן היה אומר והסוף היה טוב - הסוף ניהיה רע ויותר רע.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2004 12:14 |
|
| |
בילדותו
בהיותו יושב לפני רבו ללמוד בימי קטנותו, היה רוצה תמיד לקיים "שוויתי ה' לנגדי תמיד", והיה מתייגע לצייר נגד עיניו שם הוי"ה ברך הוא. ומחמת שחשב שהיתה מחשבתו טרודה בזה, לא היה יודע מה שלומד, והיה רבו כועס עליו.
ואף על פי כן, כל ימי ילדותו היה עושה מעשי נערות הרבה מאוד, דהיינו שחוק וקפיצות וטיול. והיה רגיל בזה מאוד.
מחשבות נעוריו
היה רגיל לספר מעניין מחשבותיו שהיו לו אז בימי נעוריו, בעת שעסק בעבודותיו. שצייר בדעתו שאינו רוצה להיות מפורסם בשום אופן, ולא היה רוצה לקבל זאת כלל. והיו לו כמה וכמה מחשבות בענייןזה, איך יעלים עצמו מן העולם, ומהיכן תהיה פרנסתו.
ולפעמים היו לו מחשבות שייחזר על הפתחים ואיש לא יידע ממנו.
כמו מחברו
גם סיפר מגודל הבושה שהיתה לו, שהיה מתבייש מהשם יתברך, והיה מרגיש ממש הבושה על פניו. והיה מרגיש כמו מי שמתבייש מחברו מאוד
נפילה והתחלה מחדש
סיפר הרבה מאוד מעניין גודל היראה והבושה שהיו לו בילדותו, שהיה זריז ובוש מאוד. ואמר, שהיה מתחיל כמה פעמים ביום אחד, דהיינו שהיה מתחיל להיות איש כשר, ושמעתה יעבוד את השם יתברך, ואחר כך באותו היום עצמו נפל מזה. ונפל לתאוות למיניהן. וחזר והתחיל באותו יום פעם אחרת שמאותה עת יהיה איש כשר וכו', וחזר והתחיל מחדש. וכן היה כמה פעמים ביום אחד.
קשה עם העולם
סיפר, שבימי נעוריו עדיין לא היה במדרגה זו של עכשיו, שיוכל לדבר עם העולם ואף על פי כן יהיה דבוק בהשם יתברך ועוסק בתורה ממש. כי אתה סבור שבפעם אחת באים לכל המעלות? לא כן הוא, רק צריכים להתייגע ולטרוח מאוד קודם שבאים לאיזו מעלה טובה. ואז היה קשה לו להיות ביחד עם העולם, מחמת שהיה רוצה לעסוק בעבודת ה'.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2004 11:48 |
|
| |
להפשיט גופו
קודם הסתלקותו אמר, שכבר הוא עומד עכשיו על מדרגה כזו שאי אפשר להשיג יותר בשום אופן כל זמן שמלובשים בגוף. ואמר, שמתגעגע מאוד מאוד להפשיט גופו.
אין עם מי לדבר
ואמר לנו: אתם אנשים קטנים במעלה מאוד, ואין לי עם מי לדבר.
מות המשיח
אמר: העולם סוברים שלכשיבוא משיח לא ימותו. לא כן הוא. כי אפילו משיח בעצמו גם הוא ימות. ואמר זאת ברבים.
כבוד
אמר: מי שרוצה כבוד הוא שוטה
איך יוכלו
אמר: אוי, איך יוכלו לעמוד אנשים מועטים נגד העולם כולו!
אני יודע
אמר: אף על פי שאין אתם יודעים מגדולת השם יתברך, ראוי לכם לסמוך עלי. כי אני יודע מגדולתו יתברך. והזכיר אז את הפסוק: "כי אני ידעתי כי גדול ה' " (תהילים קל"ה)
לחם ומלפפונים
פעם אחת דיברו לפניו מדאגת הפרנסה. גער בהם ואמר: מה לדאוג על הפרנסה? הלוא לחם עם מלפפונים הוא מאכל טוב.
אני נהר
אמר: אני נהר המטהר מכל הכתמים.
עוד יהיה זמן
אמר: עוד יהיה זמן שתהיו מתגעגעים אלי מאוד על שהיה בידכם חידוש נפלא כזה ועזבתם אותו.
בעתיד
שמעתי בשמו עוד שאמר:
עוד יהיה זמן שיתמהו איש לרעהו, ויאמרו אחד לחברו: האם אתה הכרת את ר' נחמן? אתה היית בביתו? אתה הכרת אחד מאנשיו, את זה או את זה?
האש שלו
שמעתי מאיש אחד ששמע ברבינו ז"ל שאמר: האש שלי תוקד עד שיבוא המשיח
הנרדף
אמר: כשחולקים על האדם, נמצא שרודפים אותו, והוא בורח כל פעם להשם יתברך. וכל מה שחולקים עליו יותר, מקרבים אותו יותר להשם יתברך. כי השם יתברך בכל מקום, בבחינת "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך" (תהילים) נמצא שבכל מקום הוא בורח להשם יתברך...
אין יודעים עלי מאומה
אמר כשם שהחולקים אין יודעים עלי מאומה - כך המצדדים אין יודעים עלי מאומה.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2004 10:01 |
|
| |
ממללא,
אני חולקת עליך, ולא אכנס לזה, אפשר שתפתח אשכול - יהיה מרתק, למי ראוי התואר רב?
וממליצה לך לראות את הסרט בו מנהלים 'דו- שיח', יותר נכון מונולוגיים ארוכים וטפשיים של אב מבולבל מול בנו האינטליגנט ה'חושב' =(שלא מקיים מצוות בהקפדה כאביו) תבין בדיוק מאיזה חיים לאיזה חיים המיר אורי זוהר את דרך חייו.
לדעתי זו תעודת עניות לתואר
אגב, ביקשת מחביבי אבישי בן חיים, את הדו"ח המבוקש...על הרישומים הפיקטיביים של תלמידי ישיבות?
תוקן על ידי - riv - 28/11/2004 11:00:27
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2004 09:57 |
|
| |
ממללא,
ומה עם דרעי ?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2004 09:54 |
|
| |
ריב,
אורי זוהר השאיר אחריו כהונה של מכונן תרבות ישראלי, והמיר אותה בחיים של לימוד תורה למעלה מ - 25 שנה בחיי דלות (וכמו שכתב פעם חביבך אבישי בן-חיים, מדובר בפרק זמן ארוך יותר מרוב בחורי הישיבות).
חרף התהום הפעורה בין תפיסת העולם שלי ושלו, אני סבור שהוא ראוי לתואר 'רב' הרבה יותר מרבנים אחרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2004 09:48 |
|
| |
ספרן, מקבלת למען הסדר הטוב והמקובל...
אפשר לחזור לנושא האשכול בשקט והשלווה כעת?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2004 09:44 |
|
| |
ריב,
שטיינמן,לעומת זוהר ודרעי,מעולם לא ניסה להציג עצמו כרב
לכן,בכל זאת,כדאי לדייק.
תלמיד וידיד קרוב שלו,מאיר ינאי,מספר בזכרונותיו,שאף
ברגעיו האחרונים,סירב בתקיפות להביע הרהורי תשובה.
וזו כמובן סיבה נוספת להשמיט את התואר.
יחד עם זאת,מן ההגינות לציין את רוחב ידיעותיו התורניות
הרבה מעבר לכמה רבנים מפורסמים...
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2004 23:56 |
|
| |
כמדומתני שחריף בוטה ואולי גם אלים יותר כלפי חסידי ברסלב היה ר' משה מסאווראן.
אצל ח' ברסלב הלה נחשב החמור יותר מבחינת 'הלמעשה' של הרדיפות - לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2004 19:07 |
|
| |
נו ואני שואלת אתכם, האלה פני הדור? לעסוק בתפל?
זה נושא האשכול הרב א. שטיינמן?
על המלחמה שניהל הסבא משיפולא אין מה לומר, מה גם שבעל התניא צידד בו.
רק על הרב שך יש ביקורת על מלחמתו בחסידות? מחלוקת לשם שמיים איננה עומדת לזכותו?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2004 18:58 |
|
| |
גם א. שטיינמן חזר בסוף ימיו לכור מחצבתו ושמר מצוות.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2004 18:47 |
|
| |
יעקב?
אורי זוהר רב?
אריה דרעי רב?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2004 18:44 |
|
| |
ריב.
<מתוך ספר "באר החסידות" הרב א. שטניימן>
אליעזר שטיינמן היה רב?
נפלאתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2004 18:03 |
|
| |
האם תפס הסבא עניין זה בדעה בהירה או השיג אותו בחוש נכון – היינו אך.
פשיטה שאפילו תורה צרופה, שכל עיקרה השגות נעלות, עשויה להיות תורה סתומה או אפילו סם מוות בדור שלא הוכשר לה. אבל מי יורה ומי ידין איזו תורה לאיזה דור, מי נולד מוקדם מדאי ומי מאוחר מדאי, מי בעתו ומי לא בעתו, מי זכאי להפיץ את מעיינותיו ומי מצווה ועומד לכבוש את נבואתו? פעמים שנים חולקים והדין עם שניהם. אבל זו היא המחלוקת העזה מכל ריב ומדנים, ששני הצדדים צודקים כאחד. אלו ואלו דברי אלוהים חיים, אבל החיים יש להם לפעמים כלי קיבול צר ואין הארץ יכולה לישא שתי דעות, הללו על כורחן נעשות צוררות זו לזו. אף מתוך קטרוגו של הסבא על רבי נחמן עולה בת קול של התפעלות והשתוממות לגדלותו של נחמנקה. ולפי גירסה אחת אף רבי נחמן הצדיק על עצמו כביכול את דינו של הסבא, כי לאחר שהגיע אליו הקטרוג על לידתו המוקדמת גנח רבי נחמן ואמר:
"אם כך רואה אני שלא תהיה לי אריכות ימים, ומי יודע שמא אצטרך להתגלגל עוד פעם אחת לעולם הזה בדורות הבאים, לכן אתחיל לכתוב חידושי תורה שלי, שבוודאי יאירו ע"ז ביאת הגואל ולא אצטרך עוד להתגלגל לעולם הזה". רצה רבי נחמן לומר: אם לידתי במוקדם היתה מעין חטא הריני מוכן לכפר על החטא בחידושי תורה.
כנגד זה עמד רבי נחמן וסח שהסבא משיפולא נתאחר לבוא לעולם הזה בשלושה דורות, ואילו כך עשה היה בודאי ראוי להיות אז מנהיג הדור. והפטיר רבי נחמן: לא בכדי שמו סבא, רצה לומר: הוא סבא של עצמו.
ובאמת כך הוא, הסבא משפולא היה סבא של עצמו, ואילו רבי נחמן נכד של עצמו. הוא תמיד נכד של עצמו, כי חוכמתו של רבי נחמן, בדומה לכל חוכמה צרופה היא התהוות שאינה פוסקת, משל היא מקימה תמיד צאצאים וצאצאי צאצאים.
מתוך גרונו של הסבא משפולא דברה החסידות בכל ק"ן השנים לאחריו, דברה ללא אומר ודברים, בשתיקה ובהשתקה, לגופו של עניין רבי נחמן : העם הוא עני, העם מבקש לחם, שום עם אינו יכול לשאת את התכשיטים שלו, עם עני ואביון, מפוזר ומפורד, לא כל שכן. אבל השכל הנעלם פועל על פי דרכיו הנסתרות ומחולל מוחין חריפין, מוחין קדישין, ואף על פי שהללו אינם לעולם ואף לא בעולם, הם יסוד העולם, היסוד הוא לעולם טמיר ונעלם ואין משגיחין בו.
|
|
|
|
|
|
