פסוקים בתנ"ך שפירושם השתבש במהלך הדורות

פסוקים בתנ"ך שפירושם השתבש במהלך הדורות



זוהי תופעה מעניינת מאוד, ישנם פסוקים רבים בתנ"ך שרוב האנשים לא יודעים כלל מהו פירושם האמיתי. כולנו מורגלים לייחס לאותם פסוקים פרשנות מסוימת, אבל לאמתו של דבר פירוש זה הוא משובש לחלוטין.

הנה כמה דוגמאות לכך:

1. "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה"

ייתכן וזה בעקבות השיר המפורסם, אבל משום מה כולנו רגילים לחשוב שפירוש הפסוק הוא שהאדם נמשל לעץ השדה. זהו אמנם רעיון מעניין מאוד, ובוודאי יש מקום להשוות בין השניים, ברם אין זה כלל הפירוש הפשוט של הפסוק.

בתורה נאמר:

כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן--כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת: כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר. (דברים כ,יט)

הפסוק אומר למעשה את ההפך הגמור, התורה אוסרת עלינו להשחית עצי פרי כאשר אנחנו נמצאים במצור על עיר, והטעם שהתורה נותנת לכך הוא שהעץ אינו אדם, וכך שואלת התורה: "וכי האדם הוא עץ השדה, שמותר לך להשחית אותו ?!".

2. "וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת-מוֹרֶיךָ"

כולנו רגילים לחשוב שפירוש הפסוק הוא שעל האדם לראות באופן מוחשי את מוריו ורבותיו. כך גם נוהגים רבים לתלות בבתיהם דיוקנאות של רבנים חשובים ועליהם כתוב הפסוק הנ"ל. אינני רוצה להיכנס כאן לשאלה ההלכתית של מנהג תמוה זה (ראו למשל את דברי החיד"א בהלכות עבודה זרה), אולם חשוב לשים לב לכך שאין זה כלל פשט הפסוק. הפסוק בישעיהו לא מדבר כלל על מורים רבים אלא על מורה יחיד, יתר על כן, הוא לא מדבר כלל על מורה בשר ודם, אלא על הקב"ה בכבודו ובעצמו. וכך הוא הפסוק המלא:

וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר, וּמַיִם לָחַץ; וְלֹא-יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ, וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת-מוֹרֶיךָ. (ישעיהו ל,כ)

כאמור, הפסוק לא מדבר כלל על מורים בשר ודם, אלא על ה'. הנביא אומר שלעתיד לבוא הקב"ה לא יהיה נסתר מהאדם - וְלֹא-יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ – אלא הוא יהיה נגלה לעיני כל " וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת-מוֹרֶיךָ".

אמנם מן הראוי לציין שיש מקור לפרשנות העממית בתלמוד (עירובין יג ע"ב), אולם כדברי האבן עזרא "הדרוש ידרש, והפשט יפשט", ואין אנו עוסקים כאן אלא בפשוטו של מקרא.


3. "מוֹתַר הָאָדָם מִן-הַבְּהֵמָה"

אנשים רגילים לצטט פסוק זה כדי לציין את עליונותו של האדם על הבהמה. כאן אגב ראוי לציין שהמילה "מותר" מנוקדת בחולם ולא בשורוק כפי שרבים טועים, ופירוש הפסוק הוא שלאדם יש יתרון על הבהמה.

על כל פנים, לאמתו של דבר אין כזה פסוק כלל בתנ"ך, שהרי בתנ"ך נאמר:

כִּי מִקְרֶה בְנֵי-הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה, וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם--כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה, וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל; וּמוֹתַר הָאָדָם מִן-הַבְּהֵמָה אָיִן, כִּי הַכֹּל הָבֶל. (קהלת ג,יט)

כלומר למעשה קהלת אומר את ההפך הגמור, מותר האדם מן הבהמה אין, כלומר אין שום יתרון לאדם על הבהמה.

4. הִנֵּה עֻפְּלָה, לֹא-יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ; וְצַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. (חבקוק ב,ד)

כל פרשנות מיותרת.

*

חברי הפורום מוזמנים להצטרף ולציין עוד פסוקים שפירושם השתבש בפי כל.

מיכה
  ידעתי כי הישועה בא תבא

במבי, גם האבן עזרא אינו רב בעיניך? צעיר כן, להיות באלפי יהודה.
ארמי        אוׁבֵד            ולא            אִיבֵּד             .
ארמי אובד בדרכו היה אבי, כאשר ברח מלבן ועד שביקש לשבת בארץ בשלווה נתרגשו עליו צרות ונאלץ לרדת למצרים כשה אובד.

*************************************

פושט רגל - אולי הכוונה אע"פ שאמרו ימכור אדם כל מה שיש לו ויקנה מנעלים, זה צריך לפשוט רגלו ולמכור אפילו מנעליו? ואולי שמוכר עצמו לעבד וכדרך העבדים היגעים במלאכה פושט את רגלו עד הברך.


מהרסייך ומחריביך ממך יצאו - במקור המקראי זה נחמה - הגויים שהרסו את ירושלים יצאו ממנה.

****************

אבל גם אשר צודק 

מתוך הזמירה לשבת "יום שבתון": "יונה מצאו בו מנוח ושם ינוחו יגיעי כח" והמקור באיוב ג': "או כנפל טמון לא אהיה כעוללים לא ראו אור. שם רשעים חדלו רוגז ושם ינוחו יגיעי כח"
אבל אין זה "שיבוש" אלא ריה"ל שלו מיוחס השיר פירש פירוש יצירתי המקשר בין מנוחת שבת למנוחת העולם הבא.

_________________

מאייר
אני מכיר את הרש"י הזה, ונדמה לי כי כבר מזמן הבאת אותו,
אבל רשי רק אומר /שזה לשון ביזיון, סימן שאין לי מה לתת לך.
זה נכון אבל למה השימוש הוא ברגל לשם ביזיון,  אגב הביזיון שם של מי . מי מבזה את מי?

_________________

מודה ועוזב

ירוחם

הרי לך מכוחו הרענן של גדול המפרשים, רש"י בכתובות דף קח ב:
הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל. לשון בזיון הוא ואמר נואש שאינו חש לדבריו, טול טיט שעל גבי רגלי. ואני שמעתי אותי (ברגל , מהר"ב רנשבורג) על עץ ואין לי מה ליתן.

בעל חוב= זה מישהו שחייבים לו, והוא מחזיק בחוב. ולא מי שחייב.

וכבר שאלתי מזמן. מה מקור המושג   פשיטת רגל. לא היכן זה מופיע בגמרא. אלא מה המקור לזה למה אדם שיורד מנכסיו וטוען שאין לו כסף, קבעו עליו שהוא פושט רגל?
עתה שיש כמה כוחות חדשים צעירים ורעננים כאן, אולי נזכה לעדנה ולתשובה.

_________________

מודה ועוזב

צדיק, כתמר יפרח.
ובגמרא, תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר.

אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין.
ובמודעות אבל, אבד חסיד מן הארץ.

מכובדי,
ברשותכם, התגובה הנה להודעה הראשונה באשכול.
כי האדם עץ השדה....?
אנו רגילים לקרא תרגומו של אונקלוס
שם כתוב ההיפך
כי האדם לא! עץ השדה
הפשט? או היפוכו?

בתודה ובהערכה רבה
אלה

לדעתי כשרואים שבסוגיא מסויימת חכמים הכניסו ציטוטים אך באופן עקבי בחרו לצטט דווקא ממקום בו המסקנה הפוכה (למרות שיכלו למצוא מקורות פשוטים יותר המגבים אותם) צריך לנסות להבין האם יש בזה עניין המרמז על הבנה שונה של הסוגיא.
לאור זה שווה במיוחד ללמוד את תנורו של עכנאי (כן, שוב פעם)
גם "אחרי רבים להטות" שמוזכר שם וגם לא בשמיים היא.
במקום "לא בשמיים היא" - אלוהים והמצוות קרובים אלינו ואנו יכולים לעשותם
"לא בשמיים היא" - המצוות לא שייכות לאלוהים אלא לנו.

אני לא מבין את כל האשכול הזה.

מה אתם רוצים לספר שחז"ל ופרשנים אחרים דרשו ופירשו פסוקים. שלא לפי הפשט.

מה חדש בזה.

כל דף בגמרא מלא בזה כל ספרי המדרשים מלאים בזה. וכל ספרי הפרשנות וה"ווארטים" לאורך כל הדורות מלאים בזה.

רב? צעיר,

בפרשת השבוע עסקינן,

ארמי אובד אבי וירד מצרימה,
כי ארמי ביקש לאבד אבי ולא ארמי עובד לאבי.

אז, כלך להוסיף דעת, ונקווה שציערותך תאבד במהרה.