| נשלח ב-25/10/2004 15:11 |
 |
| |
אשכול תנחומים למואדיב
בשורה רעה עמנו היום. חברנו היקר מואדיב סיים זה עתה לשבת שבעה על אביו זצ"ל.
מה נאמר ומה נדבר. דרך העולם היא. אנו אוהבים להתעלם ממנה ולהעמיד פנים שהחיים אינסופיים. אבל התזכורת הזו פוגעת בנו. ואז, אפופי כאב, אין לנו ברירה אלא להתחזק ולזכור שהעולם הזה הוא כפרוזדור בפני הטרקלין, צל עובר בפני האינסוף. אין לו לאדם אלא לכופף ראשו בפני גזירה של מעלה, ולברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה.
אך מה אפשר לומר ללב דואב, לפצע פתוח, לכאב אנוש שאין כמוהו? מעיקר הדין, כמו רעי איוב, נוכל רק לשבת לידו בעפר. אך לפי מנהג העולם, ניתנת הרשות להביע את השתתפותנו בכאבו ולהסיח מעט דברי נחמה בפניו. לאחר השבעה, הכאב פוחת במקצת, והגיעה השעה לקבל תנחומים.
וזו – לא רשות היא, אלא גם חובה. חובה על האדם להתנער מהעפר, לאסוף את שברי לבבו, ולחזור אל החיים.
בדרך כלל אנו מנועים לעשות זאת מפאת האלמוניות הוירטואלית, והכאב, בבלי דעת, נותר אילם. הפעם, לפי דברי מואדיב עצמו, מן הראוי היה לספר מעט בכבודו של אביו, שהיה תלמיד חכם וידען בעל שיעור קומה שמעטים כמוהו. אמנם ראוי למואדיב עצמו, שיעשה זאת, (אם ירצה לשתפנו), ואם יתן רשות, נוכל להפנות לחומר שפירסם בעבר. ותהיה זו מנחת זכרון לאדם של פעם, לעולם של פעם.
כפי שכתב מואדיב עצמו באחד האשכולות שלו, אודות תלמידיו של רב, בשעה שזוכרים את האדם הגדול מבינים עד כמה הוא חסר. אנו קוראים לו להעמיד נר זכרון ומזכרת בכך שיביא לנו מדברי אביו זצ"ל.
וכמנהג ישראל, יהיו המילים הבאות מקצת תנחומים, התחלה לשיבה אל החיים בעולם שהתרוקן מזיו יקרו: המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, ולא תוסיפו לדאבה עוד.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2004 23:14 |
|
| |
מואדיב,
תנחומי מקרב הלב. מי יתן ולא תדע עוד צער.
מתוך דברי החברים אני מבין שאביך היה גברא רבה, שהיה מה ללמוד ממנו. אינני יודע מי היה ואינני יודע על מורשתו. לכשתקום מאבלך ותתאושש, אנא שתף אותנו.
המקום ינחם אותך ואת משפחתך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2004 23:09 |
|
| |
המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2004 17:31 |
|
| |
מואדיב,
מן השמים תנוחם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים' ומי יתן שעם הזמן חלק מהכאב על מותו של אביך, יפנה מקום לזיכרונו היקר שיעזור להאיר את הדרך ברגעים קשים.
הרשה לי להקדיש לך שיר של חנן קאהן
Kaddish
As long
as I speak
You are
not dead
as long
as I think
your pain
I cannot
grieve
the grinite marker
tells
your name
your age
the bleak horizon
scars
the barren hedge
as long
as I
you
are not dead
(התפרסם ב CCAR JORNAL 2004, p. 6)
תוקן על ידי - שחרית - 27/10/2004 17:54:05
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2004 00:06 |
|
| |
המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2004 23:58 |
|
| |
תנחומי.
אני עברתי את זה לפני שנים רבות. זה בלתי נשכח.
"אחינו המיוגעים והמדוכאין באבל הזה, תנו לבבכם לחקור את זאת, זאת היא עומדת לעד נתיב הוא מששת ימי בראשית, רבים שתו, רבים ישתו, כמשתה ראשונים כך משתה אחרונים". (התלמוד, ברגע של פיוט, כתובות ח:)
למישהו יש הסבר איזו נחמה היא זו 'רבים שתו רבים ישתו'?
כמעט הייתי אומר: 'הקינה - נחמה' (למבינים בלבד).
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2004 22:01 |
|
| |
תנחומי הכנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2004 21:39 |
|
| |
המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2004 19:32 |
|
| |
حاسوب علـوم
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2004 12:27 |
|
| |
המקום ינחם אותך בתוך שאר אבילי ציון וירושלים.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2004 12:16 |
|
| |
מואדיב
אחינו, בעל נחמות ינחם אתכם.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2004 09:26 |
|
| |
מואדיב,
גם אני שולח את תנחומי. דל הוא כוחן של מלים לנחם, ואדם שאין לו עסק בנסתרות הרי שגם רבות ממלות התנחומים המקובלות נשמעות לו חלולות. לכן אין בכוחי אלא לשלוח את השתתפותי הכנה בצערך. המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, ולא תוסיפו לדאבה עוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2004 00:50 |
|
| |
נחמו נחמו עמי
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2004 00:41 |
|
| |
מואדיב,
המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד.
בהחלט הייתי שמח, אם אפשר, לשמוע מעט על אביך ותורתו. ותהיינה שפתותיו דובבות.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2004 00:19 |
|
| |
מואדיב
בנחמת ציון תנוחם, ושלא תדע עוד כל צער.
ויקוים במהרה הכתוב בילע המות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים.
|
|
|
|
|
