גישה קראית בחז"ל?

בתורה נאמר:


(דברים כ"ג כ"ה) כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן

ההגיון הפשוט מחייב שלא מדובר באדם רגיל הבא אל שדה רעהו, א' למה שיזכה האחר ביבול חברו ב' אי הכי לא שבקת חיי לכל בריה, כלומר גם אם נניח שיש הגיון המאפשר שיתוף בזכויות קניניות, הן לא ניתן לנהל כך עולם תקין.

מהטעמים האמורים הבינו חז"ל שמדובר בפועל העובד בשדה רעהו.

והנה זו נקודה המאפיינת את גישת חז"ל על פני גישת הצדוקים וגישת הקראות, חז"ל הביטו על הדברים ממעוף גבוה יותר והתאימו את הרקע להגיון הדברים, גם כשלשון הפסוק מתפרשת באופן פשוט [מבחינת כתב ופירוש מילולי צמוד] אחרת.

והנה מגיע איסי בגמ' ב"מ (צ"ב ע"א)
אמר רב מצאתי מגילת סתרים בי רבי חייא וכתוב בה איסי בן יהודה אומר כי תבא בכרם רעך בביאת כל אדם הכתוב מדבר ואמר רב לא שבק איסי חיי לכל בריה

ברור לכאורה שאיסי היה מודע לדברי רב שלא שבקת חיי לכל בריה, ומה עוד נפלא שלמרות שמדובר במגילת סתרים לא קבעו חכמים שזו מגילה שאין לסמוך עליה.

האם אנו נחשפים פה לגישה קראית יותר בחז"ל עצמם?

תוקן על ידי - יהוסף - 25/10/2004 23:18:24

מסתברא,
דומני שאתה משליך על השפה המקראית מן ההבנות של העברית המודרנית שלנו.
הבנתם של הקראים את הפועל 'תבער' כפעולה המשכית (durative) היא לגיטימית מתוך צורתו של הפועל.
לא זכיתי להבין את דבריך "בכל אופן כאן שני הפירושים יש להם אותו מקום בפשט" - הרי תוצאת שתי ההבנות היא הפוכה לחלוטין.

הקראים [אגב, כמו האתיופים] היו כנראה יושבים בשבת בחושך ולא מדליקים אש. הקראים אגב, גם אסרו על מאמיניהם לקיים יחסי מין בשבת.

קראתי איפשהו שאחד ממנהיגי הקראים היתה שאם רואים אש בוערת בשבת - לכבותה!

אני נוטה להניח שמאחורי כל פסיקה דתית יש מה שכינית "הגיון הלכתי". אדרבה, דווקא במקום שבו תולים דברים בהבנת הפשט, יש לחפש את ההיגיון הזה לא פחות ממקומות שבהם הוא גלוי ומפורש.

לגופו של דבר, מה ההיגיון שבהבנה זו? באמת שאיני יודעת וקשה לי לנחש.

אודה למי שיוכל להאיר עינינו בסוגיה.

מאידך, הרי בוודאי לא הי' להם לט מלאכות, אלא לקחו שביתה כפשוטה שביתה טואטלית מכל עשי' (והאם קבלו ההבחנה החזלית בין מלאכה -יצירה לבין מלאכה - פעולה?), ולקחו אל יוצא איש ממקומו כפשוטו ומזה נבעה שביתה אוטמטית.

ברור שחז"ל מפרשים הרבה נגד פשט, אך במקרה זה האם הפשט אינו מורה כחז"ל? הפסוק מדבר על הפעולה ולא על התוצאה? לפי הקראים האם התורה לא היתה צריכה לכתוב אשר לא תבער בשבת? אן בכל אופן כאן שני הפירושים יש להם אותו מקום בפשט, האם לא?

האם יתכן שהקראים הפעילו כאן "הגיון הלכתי" ולא רק פשט, כלומר, שזה צחוק לדידם שאסור להדליק אש אך אש יכולה להישאר דלוקה, זה כעין עקיפת ההלכה (כמו דיני עירובין). וכיצד פסקו בשאר הלכות שביתת כלים? יש מחלוקת בית שמא ובית הלל בזה, והאם הקראים פסקו שביתת הכלים אסורה?

שחרית, תודה על הנקודה ההפוכה

אין ספק שחז"ל יכלו לפרש כדברי הקראים אם הגיון הדברים היה נוטה לזה [ואין כוונתי לומר שאין הגיון בפירוש הקראים במקרה זה].
דברי הקראים בזה מחדשים מאד ואם היו מציעים לי ב' פירושים כנ"ל ודאי היה נכון בעיני לנקוט הכלל של תפשת מועט תפשת.

אשר
גירסה קצת שונה ולא חולקת מהותית: [אם הבנתיך נכון]

אם אתה אשכנזי (ליטאי) - אתה רואה בתורה X
אם אתה חסיד חב"ד - אתה רואה בתורה Y
אם אתה חסיד בלז - אתה רואה בתורה Q
אם אתה ספרדי - אתה רואה בתורה Z
אם אתה תימני - אתה רואה בתורה W
ואם אתה רפורמי- אתה רואה בתורה M
וכו' וכו'


הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

שחרית

הלא זה בדיוק מה שטענתי, שברגע שאין סמכות מאחדת ישנה התפוררות. נכון שכחתי את הרפורמים, סליחה.

אך ההגיון מחייב שתהיה אחידות לפעמים כפויה כדי לשמור על האחדות. אפשר לדוגמה להביא את הסיפור של "תנור של עכנאי" או את כללי הפסיקה כמו לדוג' "בית שמאי ובית הלל הלכה כבית הלל" ועוד. שמשקפים צורך בהכרעה לא תמיד על פי ה"אמת" האבסולוטית על בסיס מכנה משותף לפעמים רחב יותר ולפעמים על פי צרכים אחרים.

וזה גם כתוב בתורה.
דברים יז,ח כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, בֵּין-דָּם לְדָם בֵּין-דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע--דִּבְרֵי רִיבֹת, בִּשְׁעָרֶיךָ: וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ--אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. ט וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל-הַשֹּׁפֵט, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם; וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ, אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. י וְעָשִׂיתָ, עַל-פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה; וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. יא עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ--תַּעֲשֶׂה: לֹא תָסוּר, מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ--יָמִין וּשְׂמֹאל. יב וְהָאִישׁ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן, לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל-הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אוֹ, אֶל-הַשֹּׁפֵט--וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל. יג וְכָל-הָעָם, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ; וְלֹא יְזִידוּן, עוֹד.

אשר,
תיאור המצב שלך הוא מדויק לדעתי, גם אם לא הלכת אתו עד הסוף... המסקנה שלך, היא זו שבעייתית בעיניי.





לגבי הקראים ופרשנותם הלגיטימית או לא, שאלתי הפוכה מזו של יהוסף, האם נוכל למצוא פרשנות "חזל"ית" בדברי הקראים?

לדוגמה:

מה יש לכם להגיד על הפרשנות שלהם לפסוק: "לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת" (שמות לה)?

האם הפרשנות שלהם (חזל"ית להפליא...) אינה לגיטימית מבחינת צורתו של הפועל "תבערו" גופו?

הקדמה לשונית קצרה:
חז"ל הבינו את הפועל במשמעות אינקוהיטיבית - דהיינו, אין להבעיר (=להתחיל אש) בשבת.
הקראים הבינו את הפועל במשמעות דורטיבית - דהיינו, אש לא צריכה לבעור בשבת.

אנו יודעים שעניין זה, עמד בליבת הפולמוס עם הקראים. הרבנים כינו אותם: "יושבי חושך וצלמות" והקראים סברו שהרבנים מחללים שבת בזדון ולהכעיס.

ברור שההבנה הרבנית מסתדרת טוב יותר עם הערך של עונג שבת וכו', אבל מתוך עצמה, אין לגיטימיות לפרשנות של הקראים?



תוקן על ידי - שחרית - 31/10/2004 8:28:38

מפני הסכנה שבפריקת עול ומפני הסכנה של פירוק העם, מכיון שבאין אחידות הלכתית אין שום קשר בין חלקי העם.

אפשר לקחת את המצב של היום בו כל אחד יודע לאן הוא שייך. וכשהוא שואל רב הרב עונה לו כך:

אם אתה אשכנזי (ליטאי) - התורה אומרת לך X
אם אתה חסיד חב"ד - התורה אומרת לך Y
אם אתה חסיד בלז - התורה אומרת לך Q
אם אתה ספרדי - התורה אומרת לך Z
אם אתה תימני - התורה אומרת לך W
וכו' וכו'

ואתה תוהה האם ניתנו לנו כמה תורות. והתשובה היא שבאמת אנחנו צריכים סמכות על, שתקבע כמו מי ההלכה בכל מקרה. כמו שנאמר " וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה'" וגו'.

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=1&topic_id=1143540

ראה מה שאשר כתב כאן ומה שכתבתי. ויש הרבה הוכחות לכך.

בהמשך לדברי אשר; זה שהרחיקו את הפירושים הקראים היה מפני סכנת פריקת עול תושבע"פ [עכ"פ לדעת הפרושים] ולא מפני אי התאמה פירושית.

אשר

ההבדל בין חז"ל לקראים וצדוקים שאצלם גם צעירים יכלו לדרוש פסוקים ואצל חז"ל רק מדור או גיל מסויים?

[יש לך מקורות?]