חתונה חילונית

לפני כמה שבועות הוזמנתי לחתונה של זוג חילוני. וכשאני אומר חילוני הכוונה חילוני ממש, לא שבת לא טהרת המשפחה (הכלה היתה בהריון מתחת לחופה) כמעט כלום אני אומר כמעט כי הם מקפידים לא לאכול חזיר.

אבי הכלה הוא אלוף ישראל בהתאבקות ועדיין שלשים שנה אחרי בנוי לתלפיות, אמה עובדת בשירות הדיפלומטי. צד החתן אינם כאלה יחסנים.

אתם כבר יכולים לתאר לעצמכם מי הגיע לשם.

בקיצור אני חושב שחוץ ממני היה אולי עוד כיפה סרוגה אחת. האורחים היו לבושים במיטב האופנה החילונית ג'ינס וחולצה לגברים, ותיק יד ועוד חתיכת בד עלובה לנשים.

ואז מגיע החופה. ומגיע שמה רב חרדי, ומבקש מחיאות כפים בשביל האמא המסורה והאבא המסור, וגם בשביל הבני זוג. ולאחר מחיאות כפים סוערות מתחיל בסידור חופה וקידושין כדת משה וישראל ממש. כל האורחים נעמדו שמה בכבוד ובהערכה לבן זוג ולרב, וליוו את הטקס בהתעניינות וביחס הראוי.

לאחר סיום הטקס ותוך כדי הזיקוקין (4000 שח לחמש דקות) אני שואל את עצמי, מה גורם לכל החברה האלו לרצות ולהזדהות עם טקס דתי שכל כך מנוגד לכל מה שהם מייצגים? האם היהדות אכן מדברת לחילוני באיזה שהוא מקום עמוק בלב שהוא אפילו לא מזהה? האם אפשר לבנות על הזיקה הזאת?

אשמח לשמוע דעתם של החברים.

חבצל_ת:

אני מרבה לדבר עם חילונים ושואל אותם על השקפתם ומחשבותם בכל אפשרות.

את טוענת שאני מתנשא ולזה אני מסכים.


אמשלום:

גם אני שותף לצערך. והרבה פעמים שואל את עצמי כמה הדתיים/החרדים אשמים במצב העגום היום.

מדברי צ'וטנג אני מסיק שהוא נכח אך במעט חתונות חילוניות שכאלה, ואילו אני, שחי בין חילונים לא פחות מאשר בין דתיים, נכחתי בכמה וכמה. מה שהוא מתאר הוא עניין של יום יום ואני מנסה לחשוב מה מיוחד בזה. רוב האנשים אינם דורשים וחוקרים יותר מדי. חתונות הן עניין של יום יום, וצריך להתנהג יפה. גם מי שמתנגד לכפיה הדתית שמייצג הטקס הזה לא יצא להפגין דווקא כשהוא מתנהל.

שחרית,

מה לא בסדר? הם רוצים להנשא. אם אינם פסולי חיתון (וחזקה על הרב שבדק) אין כל רע בנישואים, וטוב שהטקס היה מכובד.

חבצלת,

אני רואה את העניין בדיוק כמוך.

צ'אוטנג,
אני לא מוצאת כאן סיבה להתפעלות. פעמים רבות אני מוצאת שהדבר דוקא גורם לי צער.
הפער הגדול בין אורח החיים והלך המחשבה של יהודים ויהודיות רבים, לבין הדרך בה הם בוחרים להינשא, או, להבדיל, להיקבר מלמד, הרבה פעמים, על חוסר אונים ותחושה של חדלות אישים אל מול המסורת היהודית. מניסיוני, אני מוצאת, שדוקא אלה המתעניינים בטקס הנישואין, ורוצים להבין את תכניו ומשמעויותיו וגם לקחת אחריות על מה שייאמר וייעשה להם תחת החופה (ובאופן כללי יותר - על היותם יהודים), בוחרים בדרכים חלופיות לנוהל ה"רגיל" של נישואין באמצעות הרבנות (אני כוללת בזה את הטקסים החילוניים, את הטקסים הרפורמיים והקונסרבטיביים, וגם, לצורך העניין, את הטקסים האורתודוכסיים המנוהלים ע"י רבני "צוהר").
רבים מאוד מן הזוגות שמתחתנים בדרך בה תיארת, משקיעים זמן ומחשבה רבים יותר בכמות הזיקוקים, באישיותו של הדי.ג'יי או בסוג האוכל שיהיו בחתונתם, מאשר בתכניו של טקס הקידושין ומשמעויותיו עבורם, או בבחירת הרב/ה שתלווה ואותם ותנחה את אחד הרגעים החשובים בחייהם. אלה שבוחרים אחרת, מחפשים את הרב/ה שתפגש איתם לפני החתונה, תסביר להם על הטקס, תלמד איתם ותעבור איתם תהליך בעל משמעות דתית ורגשית.

חוששתני, שהתפעלות מן ה"ניצוץ היהודי", מסיחה דעתנו מן הדחיקה של אנשים ונשים את היהדות במובן חי, נושם (וגם בועט), אל עבר המוצג המוזיאוני, שאין לגעת, למשש, לבחון ו"להשתמש" בו.



תוקן על ידי - אמשלום - 28/10/2004 13:21:05

הייתי מגיבה, לו הייתי יודעת יותר על האידיאולוגיה החילונית, או מכירה "חילונים ממוצעים".

אני חושדת שאף אתה באותו מצב, או שאתה יודע ומכיר אף פחות.

לא טענתי, אגב, שאתה בז, טענתי שהתנשאת, ואני עדיין טוענת זאת.

כנראה שהאינסטינקים השיפוטיים שלך טובים יותר, והמהלכים שלך ללא ספק טובים יותר, שכן אתה יודע מי אדם טוב יותר או לא, מי יהודי טוב יותר או לא, מה האידיאולוגיה הפרטית והתיאולוגית של כל לובש ג'ינס ואוחזת תיק יד, אשריך.

אשריך גם על הדעה הטובה שלך על עצמך. אני יכולה רק לקנא.

יש כאן מקום לכמה סיפורי צדיקים ומשלים אחרים, אבל לא אטרח.

חבצל_ת:

ההתפעלות היא מזה שהחילונים מתנהגים במודע בהפך למה שהרב מייצג ובכל זאת פונים אליו לנהל להם את הטקס.

מה שטענת שאני בז לאידיאולוגיה החילונית, אני לא יודע אפה מצאת בוז בדברי. ובכל זאת, אולי הייתי בז אם היה להם אידיאולוגיה. אבל החילוני הממוצע יש שני משפטים שמונעים מהם כל אידיאולוגיה מעמיקה. א' איש באמונתו יחיה. ב' חיים רק פעם אחת.

אני בהחלט חושב שאני בן אדם טוב יותר ויהודי טוב יותר בגלל שאני מנסה לשמור תומ"צ כמיטב יכולתי. אם המצוות לא היו משנים אותי כבן אדם לא היה טעם בשבילי לשמור אותם. אני בהחלט חושב שיהודי דתי ששומר מה שצריך לשמור הרבה יותר טוב מיהודי חילוני.

שחרית,
כתובה לא שייכת לשיח בין אלקים לאדם, אלא בין אדם לחבירו (כמו כל שטר אחר), אמנם גם ב"סתם" שטרות בין בני אדם ראוי לכתוב את האמת גם אם אין מכך נ"מ למעשה. (שהרי ברוב המקרים שניהם יודעים שאינה בתולה)
אבל לא מהטעם שאת אמרת, אלא סתם כי צריך ללמוד להתנהג באופן אמיתי וממילא גם לדבר ולכתוב באופן כזה.

חבצלת,
בהקשר של השיח הדתי חילוני בעם ישראל במאות השנים האחרונות, כיבוד של רב בחלק מהסיטואציות בהחלט מהוה חידוש מפתיע.
באמת עצוב. (וברור שאני לא "מאשים" רק צד אחד במצב העגום הזה...)

שחרית ידידתי, אני חולקת עליך.

מדוע נראה לך שה"התחברות" של יהודים אלה לריטואלים כגון זה הנדון זר לאורח חייהם? זהו בדיוק אורח חייהם – הם אינם מקיימים תו"מ, אולם בצמתים החשובים של החיים, ואולי של מעגל השנה, הם עורכים טקס דתי – ברית מילה, בר מצווה, נישואין, קבורה, תפוח בדבש ואולי קפיצה לבית הכנסת לשמוע תקיעת שופר בראש השנה, ליל הסדר עם המשפחה, נרות חנוכה, צום כיפור. מדוע זה נראה הגיוני פחות מסידורים אחרים (למשל אורח החיים המיזרוחניקי) הבוררים מצוות? אני רואה בזה לגיטימיות מסויימת, זה הכל. לא רואה טעם להתנשא.

זה, אגב, נפוץ בכל חברה ובכל דת (למיטב ידיעתי). למשל – כנסיות אירופה ריקות בימי ראשון, ובכל זאת כמעט הכל חוגגים את הקריסמס בחיק המשפחה, מציינים את הפסחא, מתחתנים בכנסיה וטובלים את הילד.

במה שנוגע לערכים ולאמונות, ודאי אין מקום לשפוט, כמו שצ'וטונג עשה, ולזרוק את הכל – משפחה, אורחים, חתן-כלה, לסל אחד, רק מפני שהיו לבושים בג'ינס וחולצה לגבר, תיק יד ופיסת בד עלובה לאישה. אני משוכנעת שהיו שם הרבה קומבינציות שונות של אמונות וערכים, ואפשר שסט אחד אפשרי כזה היה ששייכות לעם היהודי היא דבר משמעותי, שדם רב נשפך עליו ואף היכלות מפוארים של תרבות ולמדנות נבנו בו, וראוי לשמור על הגחלת הזאת, שלא תכבה, גם אם האמונה האישית בקב"ה לא יוקדת משהו. ושאם בא רב לנהל את העסק, זה עיסוקו, והוא גם אדם מאמין, יש להתייחס אליו בכבוד הראוי, גם אם אין רואים בו סמכות רוחנית ככזו.

התלבטתי משראיתי לראשונה את האשכול הזה, אבל מאחר שאני כבר כאן שוב אוסיף גם שאיני בטוחה שהתנהגות האורחים מצביעה על כך שהם פנו במרוצה למחזיר בתשובה המקומי למחרת בבוקר. נראה לי שכאנשים המורגלים בטקסי נישואין דתיים (מכורח הנסיבות כמו שתוארו לעיל ע"י נישטאיך, מגי וכו'), הם פשוט היו מנומסים, התנהגו בתרבותיות, ונתנו לרב לנהל את הטקס, אפשר להניח שאם היה מנהל את הטקס פקיד עיריה או שופט שלום היו מתנהגים באותו אופן. הם לא הגיבו בשנאה, לא הגיבו בזלזול, לא התנשאו, לא עלבו ופגעו בשונה. על זה ההתפעלות. עצוב קצת.

חבצלת,

בלי להגן על צ' ועל נימתו (הוא בוודאי יעשה זאת טוב ממני), אני חושבת שהוא מעלה בדבריו שאלה חשובה:

השאלה היא לאו דווקא מדוע יהודים נזקקים לטקסים דתיים, זו שאלה שתשובתה נהירה [לי] יותר ולא נראה לי שיש צורך להוסיף לדבריך ולסעיף 1 של גו"ג, אלא מדוע יהודים "מתחברים" לביצועם של הריטואלים האלה באופן שזר לאורחות חייבם, לערכים שלהם ולאמונותיהם.



תוקן על ידי - שחרית - 27/10/2004 23:54:34