| נשלח ב-3/11/2004 11:54 |
 |
| |
איסור "לעג לרש" וברכות "שלא עשני"
כתוב בתלמוד בבלי, ברכות יח. : "לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא, ואם עושה כן עובר משום לועג לרש חרף עושהו": כי המת לא יכול לקיים מצוות וכבר לא יכול להתקדם מבחינה רוחנית, ולכן כאשר הוא רואה אדם שמקיים מצוות ומתקדם מבחינה רוחנית, זה גורם לו קנאה (ההסבר ע"פ הרב שלמה לוי).
אם אסור לפגוע ברגשותיהם של מתים, קל וחומר שאסור לפגוע ברגשותיהם של חיים. והאיסור הזה לא תלוי בכוונה - גם אם האדם מתכוון לקיים מצוה, הוא עלול לעבור על איסור "לעג לרש", אם קיום המצוה פוגע ברגשותיו של אדם אחר.
הברכות "שלא עשני גוי", "שלא עשני עבד" ו"שלא עשני אישה" פוגעות ברגשותיהם של כל גוי, עבד או אישה שקוראים אותן, ולכן יש בכך חשש של עבירה על איסור "לעג לרש".
גם כאשר קוראים את ההסבר הפשוט לברכות אלו ( - שהן נועדו להודות לה' על כך שלגברים בני-חורין יהודים יש יותר מצוות), עדיין יש בכך איסור "לעג לרש", בדיוק כמו לגבי מת הפטור מן המצוות, שמקנא בחי המקיים מצוות.
הסברים מתוחכמים יותר, ברוח דבריו של הרב קוק זצ"ל ב"עולת ראיה", מניסיוני, רק מעצימים את התחושה של "לעג לרש"; במיוחד כאשר מדובר בכאלה שאינם "בני/ות תורה" ואינם מורגלים בצורת החשיבה המיוחדת של הרב קוק זצ"ל.
בציבור ניתן למצוא שתי גישות קיצוניות להתמודדות עם הבעיה:
א. התעלמות: "מכיוון שחז"ל תיקנו לברך ברכות אלו, אנחנו חייבים לברך אותן, ואין חשיבות לרגשות של אחרים". גישה זו אינה מתאימה לדברי חז"ל שהובאו למעלה, שכן גם כאשר אדם רוצה לקיים מצוה מהתורה, עליו להיזהר שלא יפגע ברגשותיהם של אחרים; קל וחומר כאשר מדובר בתקנה מדרבנן (וידוע מאמר חז"ל "גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה שהוא לא תסור מדבריהם...").
ב. ביטול: "צריך לבטל לגמרי את הברכות האלו, הן כבר לא מתאימות לערכים המקובלים בתקופתנו": גישה זו אינה מתאימה להשקפת היהדות, שלפיה המצוות הן נצחיות, ויש לקיימן גם כאשר הן מנוגדות לערכים המקובלים היום.
ג. אפשר גם להגיד "צריך לבטל לגמרי את הברכות האלו, הן אף-פעם לא היו נכונות": אך גישה זו לא תתקבל על-דעת רוב הציבור הנאמן למסורת, ולכן ברצוני להציע גישה אחרת - "דרך האמצע" - שיש יותר סיכוי שתתקבל בציבור:
נשים לב, שבימי חז"ל לא היו סידורים; לכן, כאשר חז"ל תיקנו לברך ברכות אלו, הם לא תיקנו לכתוב אותן בסידור. לכן, כדי לקיים את תקנת חז"ל, לא חייבים לכתוב ברכות אלו בסידור. ניתן ללמד אותן בעל-פה, בתלמודי-תורה או בישיבות או במקומות אחרים שבהם יש גברים בני-חורין יהודים בלבד.
בדרך זו, נוכל להמשיך לברך ברכות אלו כתקנת חז"ל, אך הפגיעה ברגשותיהם של אחרים תצטמצם באופן משמעותי. אמנם עדיין יהיו גויים, עבדים ונשים שיידעו על הברכות, אך אלה יהיו בדרך-כלל אנשים חכמים יותר, שיוכלו להבין את ההסברים המתוחכמים יותר שהמציאו חכמי דורנו לנושא זה (כדברי הרב קוק זצ"ל).
אם הברכות לא יהיו כתובות בסידור, יצטמצם באופן משמעותי הסיכון שמישהו/י י/תגלה את הברכות הללו "במקרה" ללא הכנה רוחנית מתאימה.
תוקן על ידי - אראלסגל - 03/11/2004 11:58:12
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2016 12:15 |
|
| |
| תמניא_אפי כתב: |  | אם האשה או הגוי אינם מרוצים מברכה זו, אדרבה שיעמדו על זכותם ויוכיחו שזה לא כל כך גרוע להיות אשה או גוי. נשלח מהאנדרואיד שלי |
|
ויקומו הקישואים ויכו את הגננות
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2016 20:09 |
|
| |
אולי הוזכרה טענה זו כבר. החרפה של לועג לרש היא שבגלל היותו רש הוא לא מסוגל לענות והוא סובל בדומיה. אם האשה או הגוי אינם מרוצים מברכה זו, אדרבה שיעמדו על זכותם ויוכיחו שזה לא כל כך גרוע להיות אשה או גוי. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2016 05:21 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 12:24 |
|
| |
בתקופת חז"ל והגאונים היה ברור ופשוט מאד שיש להודות לה' שלא בראני אשה כשם שיש להודות לו שלא בראני עבד וגוי.
גם הנושא של "לועג לרש" שייך רק במת שהיה חייב במצוות וע"י מותו נפטר מן החיוב, אך לא מצינו מעולם "לועג לרש" להניח תפילין או ליטול לולב בתוך ד' אמות של אשה או עבד משום לועג לרש.
אם הברכות האלו הן רלוונטיות לדורנו זו כבר שאלה אחרת, אך עובדה מוצקה היא לטוב ולמוטב שכיום אין משנים מאומה ואפי' המחשבה בכגון דא אסורה, וחדש אסור מן התורה...
אכן הפרופ. ר' אברהם ברלינר מתייחס לכך, ודבריו מודפסים במקבץ מאמרים שלו שהודפס ע"י מוסד הרב קוק, אך כמו שכתבה שחרית דבריו לא יכולים להיות לגטימיים בעיני החרדי דהיום, ובעצם גם לא בעיני החרדי בזמנו, אם לא היה גרמני אלא פולני או הונגרי...
תוקן על ידי - בר_בי_רב - 09/11/2004 12:26:58
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 11:53 |
|
| |
לשחרית.
<"גם אנחנו תהינו בפירושם [של הברכות המבחינות] ולפי קוצר דעתי, הפירו' הוא שהי' קשה לאמור הזה, לתת הודעה לאל יתעלה, כאילו הוא גוזר על האדם להיות בור, ואם גוזר על הטִפה, החכם יהי' או סכל. אבל כולי האי לא,
וא"כ כעקרת בחירת האדם לגמרי שאין הבור ירא חטא, וכל האדם שיש בו דעת, יכול ללמוד להוציא את עצמו מן הבור, ולא צוה ה' עליו (סימן פו)">
מה רצה לחדש והרי הדברים מפורשים במסכת נדה דף טז עמוד ב:
"דדריש ר' חנינא בר פפא: אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו: רבש"ע, טפה זו מה תהא עליה? גבור או חלש, *חכם או טיפש*, עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק - לא קאמר, כדר' חנינא; דא"ר חנינא: *הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים*".
********
היה אשכול בענין הספר "בשמים ראש", והיה זה אשכולך:
שחרית:
שאלה לחברים הנכבדים,
האם מישהו יודע משהו על החיבור 'בשמים ראש', מי חיברו? מתי הוא חובר? ומה הכיוון שלו?
תודה תודה
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=833070
ראי גם:
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/machshev/eisenb40.htm
בפרק: "צנזורה חיצונית".
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2004 20:21 |
|
| |
נישט איך,
הציטוטים מן המקורות הארץ ישראליים שהבאת אינם סותרים לענ"ד את מה שכתבתי לעיל.
להלן ציטוט מן החיבור בשמים ראש, שיוחס בטעות לרא"ש אבי בעל הטורים. בעל החיבור (וכרגע לא ניכנס לשאלה מיהו) משיב לשאלה על טיבן של הברכות הללו באומרו:
גם אנחנו תהינו בפירושם [של הברכות המבחינות] ולפי קוצר דעתי, הפירו' הוא שהי' קשה לאמור הזה, לתת הודעה לאל יתעלה, כאילו הוא גוזר על האדם להיות בור, ואם גוזר על הטִפה, החכם יהי' או סכל. אבל כולי האי לא,
וא"כ כעקרת בחירת האדם לגמרי שאין הבור ירא חטא, וכל האדם שיש בו דעת, יכול ללמוד להוציא את עצמו מן הבור, ולא צוה ה' עליו (סימן פו)
ועוד מוסיף בעל החיבור ואומר:
ועוד יש לפרש כולי האי, שאם נברך על חסרונות פרטים באחד הא', זה בכה וזה בכה, אין לדבר סוף.
אילו פינו מלא כל היום וכל הלילה, ויברך שלא עשהו אלם או חרד וגדם ותותרן, אבל הנהו ענין אומר הוא, שהנשים עם בפני עצמן, והעבדי' גם הם כמו אומר, ועוד שאדרב' שלושלתן אין בהן שינוי בגופן כמונו ושלמים הם אתנו, ועם כל זאת בחר בנו מהם, וביותר למצות.
אבל יש לשאול שיברך עוד שלא עשני עמוני ומואבי ומצרי אדומי וממזר..." (שם)
ולגו"ג,
ברי לי שאין הכוונה לעבד העברי, בוודאי שלא במשמע המקראי, אבל אני סבורה שמהשמעים הסמבוליים של הברכה הם אינהרנטיים לה, כך שלפרש בפשטות "עבד כנעני" נראה לי כמפסיד חלק מרמות ההתייחסות.
הערה ללינקי, אני זוכרת שבעבר עסקנו קצת בעניין הספר המעניין הזה 'בשמים ראש'. האם זכור לך איה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2004 11:21 |
|
| |
<"שלוש הברכות האלה, הברכות המבחינות, מטרתן לגבל את האדם משלוש פנים:
שלא עשני גוי - מן הפן הלאומי-דתי
שלא עשני עבד - מן הפן הסוציאלי - כלכלי
שלא עשני אישה - מן הפן המגדרי ">
החלוקה שלי קצת אחרת , אני דווקא חושבת - שלא עשני גוי - מן הפן התרבותי/חינוכי
שלא עשני עבד - שנתן לי את בזכות לתורה ומצוות כדי לשחרר אותי מעבדות יצריי
שלא עשני אשה - מן הפן השובנסטי/גזעני
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2004 11:07 |
|
| |
לשחרית.
להסברייך:
<"שלוש הברכות האלה, הברכות המבחינות, מטרתן לגבל את האדם משלוש פנים:
שלא עשני גוי - מן הפן הלאומי-דתי
שלא עשני עבד - מן הפן הסוציאלי - כלכלי
שלא עשני אישה - מן הפן המגדרי ">
ראי:
תוספתא, ברכות (ליברמן) פרק ו הלכה יח:
"ר' יהודה או' שלש ברכות חייב אדם לברך בכל יום ברוך שלא עשני גוי ברוך שלא עשאני בור ברוך שלא עשאני אשה גוי שנ' כל הגוים כאין נגדו כאפס ותהי נחשבו לו בור שאין בור ירא חטא אשה שאין הנשים חייבות במצות…".
או בתלמוד הירושלמי, ברכות פרק ט דף יג ה"א:
" רבי יהודה אומר שלשה דברים צריך אדם לומר בכל יום ברוך שלא עשאני גוי ברוך שלא עשאני בור ברוך שלא עשאני אשה ברוך שלא עשאני גוי שאין הגוי' כלום כל הגוי' כאין נגדו ברוך שלא עשאני בור שאין בור ירא חט ברוך שלא עשאני אשה שאין האשה מצווה על המצות…".
בזמנים מאוחרים, היו הסברים אפולוגטיים גם ל"שלא עשני גוי", שהוא אינו חייב במצוות, והבדילו בין חיובו לבין חיוב האשה, שהוא אינו חייב כלל במצוות, ואילו האשה אינה חייבת במצוות שהזמן גרמן.
אלא שבמקורות שאליהם ציינתי, מפורש שלא כן.
ולהסבריהם, אין לי אלא לשאול, למה אין ברכות מיוחדות לכהן וללוי?
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2004 23:51 |
|
| |
רשמתי את ההתחמקות  ,
לא נורא, נוריד אותך מן החבל... לילה טוב
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2004 23:40 |
|
| |
ברור.
לצעוק זה (כמעט) אף פעם לא בריא.
מצד שני מן הראוי לברך על כך.  (כלומר על שאינך גוי,עבד או אשה.)
שבת שלום.
תוקן על ידי - אישציפור - 05/11/2004 0:27:36
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2004 23:36 |
|
| |
יפה, אז אתה מסכים שיש גבריות שאינה צריכה לצעוק שהיא לא נשיות כדי להיות בטוחה בעצמה. כמו שיש יהודיוּת שלא צריכה לצעוק את אי-גויותה, כדי להיות בטוחה ביהדותה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2004 23:27 |
|
| |
בוגי,
כדי לענות על זה תצטרך להגדיר מהי "גבריות".
לדעתי ההגדרה הבסיסית היא: יכולת לגבור על הטבע שלך [שבסיטואציות מסוימות אפשר לכנותו בשם יצר], ולעצב ולשפר אותו .
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2004 23:02 |
|
| |
אם איני רואה את הרבותא של הברכות האלה, זה כתוצאה מכך שאיני "גבר" מספיק או אולי כתוצאה מכך שאני "גבר" מספיק?? (אולי אני גבר יותר מדי??)
תוקן על ידי - בוגיעלון - 04/11/2004 23:03:51
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2004 22:54 |
|
| |
בוגי,
אתה אולי תופתע , אבל אני חושב שהכיוון של דבריך הוא הנכון.
לא הייתי קורא לזה שכנוע.
הייתי קורא לזה חיזוק הזהות.
לדעתי הזהות של גבר היא חלשה באופן טבעי, וכדי שתצא אל הפועל כראוי מצריכה מודעות ובחירה שהברכה הזו מעניקה.
לעומת נשים שבדר"כ מחוברות לזהותן באופן טבעי. (וההתנתקות מהזהות מגיע רק במצבים תרבותים ו/או אישיים קשים במיוחד, ודורשת מאבקים ומאמצים עזים, ויש דוגמאות לדבר...)
אותו כנ"ל לגבי עבדות, נטיה האדם להשתעבד לזולת ,לתפוס "ראש קטן", אף היא נטיה טבעית , שמצריכה חיזוק כדי לא להיגרר אליה.
וכן גויות, מייצגת חוסר יחס או התעלמות או שכחה של המימד האלקי בחיי השגרה היומיומיים, ואף כדי להינצל ממנה צריך חיזוק.
זה פשר שלוש הברכות הללו לדעתי.
חיזוק הזהות השלימה של היהודי.
(אני מקוה שפשר ההבדל בין הברכה לאיש ואשה שיחודי בהקשר לשאר הברכות מובן.)
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2004 22:02 |
|
| |
אולי לשון הברכות הללו לא באה לבטא עליונות אלא דווקא צורך נואש בשכנוע עצמי?
אולי דווקא המגינים הגדולים של "שלא עשני אישה" ו"שלא עשני גוי" הם הזקוקים לשכנוע העצמי הזה במיוחד?
|
|
|
|
|
