| נשלח ב-10/11/2004 14:09 |
 |
| |
דרכו של מדרש. מה היה גיל יצחק בעת העקדה?
.
בנושא זה עסקנו יותר מפעם אחת, ודומני כי את הדברים שאעלה כאן כעת, כבר הזכרתי גם אני כמה פעמים, אלא שאני בא להשתמש בהם כעוגן לסוגיה רחבה יותר בנושא המדרשים והבנת התורה.
(דברים אלו נכתבים בשל עידודו של מימוני היום)
ושאלתי כאן היא, מדוע המדרש ?
=======================
מה היה גיל יצחק בעת העקדה?
בפסוקים עצמם, אין לנו שום מידע אודות גילו של יצחק בעת העקדה. אם נתעלם מכללים כגון "אין מוקדם ומאוחר בתורה" , נוכל לתחום את גילו של יצחק בעת העקדה ל"פחות מארבעים" , שכן בן ארבעים היה בשאתו את רבקה.
המדרש קובע את גיל יצחק בעת העקדה ל- 37 שנים. קביעה זו מעוררת כמה קושיות, ובראשן, של מי היה הנסיון?
קרא מפורש, ה' ניסה את אברהם. אם יצחק בן 37, הרי הוא מרכז המעשה. הוא הנדרש להקריב עצמו, והולך עם אביו "יחדיו" ?!
וכך הם דברי הראב"ע:
" ביום השלישי שיצא מבאר שבע. ...
ורז"ל אמרו שהיה יצחק כאשר נעקד בן שלשים ושבע שנים. ואם דברי קבלה נקבל. ומדרך סברא אין זה נכון, שהיה ראוי שתהיה צדקת יצחק גלויה, ויהיה שכרו כפול משכר אביו שמסר עצמו ברצונו לשחיטה, ואין בכתוב מאומה על יצחק.
ואחרים אמרו שהי' בן חמש שנים, גם זה לא יתכן, בעבור שנשא עצי העולה.
והקרוב אל הדעת שהיה קרוב לי"ג שנים, והכריחו אביו ועקדו שלא ברצונו. והעד שאביו הסתיר הסוד ממנו, ואמר אלהים יראה לו השה, כי אילו אמר לו אתה העולה, יתכן שיברח:"
וכך סובר הראב"ע:
יצחק מחוייב להיות בגיל בו הוא עדיין איננו ישות משפטית-הלכתית בפני עצמה, ולכן היה בן פחות מ- 13 שנים. ברגע שהוא בר מצוה, הוא מוקד הסיפור, ולא אברהם הוא המתנסה הראשי.
הואיל ונשא בעצמו את העצים לעולה, גם קטן מדי אינו יכול להיות, ולכן סובר הראב"ע כי היה בן "כמעט 13" .
אלא שכאן עולה השאלה על המדרש:
מדוע מתעקש המדרש לקבוע את גיל יצחק בעת העקדה ל- 37?
רש"י עונה על שאלה זו במקום אחר, מעט בהמשך:
" בן ארבעים שנה - שהרי כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה, ויצחק היה בן שלשים ושבע שנה, שהרי בו בפרק מתה שרה, ומשנולד יצחק עד העקידה שמתה שרה שלושים ושבע שנה, ובת תשעים היתה כשנולד יצחק, ובת מאה עשרים ושבע כשמתה, שנאמר (כג א) ויהיו חיי שרה וגו', הרי ליצחק שלושים ושבע שנים ובו בפרק נולדה רבקה, המתין לה עד שתהא ראויה לביאה שלש שנים ונשאה:"
הסיבה לקביעת גיל יצחק בעת העקדה כ- 37 היא סמיכות פרשיות בלבד.
וראו עד היכן מגיעה ההקפדה על סמיכות הפרשיות – עד קביעת גיל רבקה בעת הנישואין ל- 3 שנים.
שכן זה הוא סדר הפרשיות: עקדה, לידות מילכה, מות שרה .
שרה נפטרה בגיל 127 – קרא מפורש.
שרה ילדה את יצחק כשהיתה בת 90 – קרא מפורש.
אם שרה מתה כתוצאה ממעשה השטן, כששמעה אודות העקדה, הרי שיצחק היה בן 37 שנים.
ומכיוון שבין מות שרה לבין העקדה מתבשר אברהם הנה ילדה מלכה גם היא בנים... , הרי שרבקה נולדה – כך על פי המדרש – מייד לאחר העקדה.
יצחק נשא את רבקה כשהיה בן 40 – קרא מפורש גם הוא.
מכאן, כי היתה רבקה צריכה להיות בת 3 כאשר נשאה יצחק, למרות כל התמיהות הגדולות שתתעוררנה מקביעה כזו: כינויה "נערה", היאך בת 3 יכולה לשאוב לעשרה גמלים צמאים מים, איך היא נושאת עליה זהב במשקל כפי שהעניק לה אליעזר, מדוע יש לציין במפורש כי היא בתולה, איך היא צונחת מעל הגמל, מקפידה בצניעות, ועוד, ועוד.
=======================
טענתי היא:
מדרשי חז"ל לעולם אינם נובעים מדמיון גרידא, או מרצון להעשיר סתם את הסיפור. כל המדרשים באים כדי למלא חלל בסיפור המקראי, כדי לענות על שאלה המתעוררת מתוכו, כדי ליישב קושיה או כדי לעגן עקרון / מסר.
למשל: כאשר מצווה משה את בני שבטו "עברו ושובו... והרגו איש את אחיו..." , התרגום מתרגם העמידו בתי דין ודונו בהם...
כאשר פנחס מקנא, התאור המדרשי הוא כי נשיא בני שמעון הטיח בפני משה כי הוא עצמו נשא מדיינית. כל אחד מאלו, בא מתוך כוונה תחילה.
לעתים, כוונת חז"ל במדרש ברורה, ולעתים יש להתאמץ כדי לנסות ולפענח את כוונתם, אך טענתי היא, כי כוונה זו קיימת תמיד.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2018 17:44 |
|
| |
למלנקקים תודה.
הערה חשובה:
יש לציין תמיד את שם האשכול, אחרת לא ידעו למצאו כי מבנה הלינק משתנה.
לפי השם אפשר למצוא בחיפוש בחלון הראשי שם מזינים את השם המדוייק (ואולי גם חלקית).
עוד דרך, יותר ארוכה, היא לקחת את המספר, ולצרף אותו למבנה הנוכחי של לינקים (כמו למשל הכתובת של האשכול הזה, ולהחליף מספר זה במספר ההוא. צריך קצת מוטוריקה עדינה של מקלדת ומחשב כדי שזה לא יתקלקל). ואז אנטר אחד מביא למקום הרצוי.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2018 14:22 |
|
| |
אשכול נוסף על זה
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2009 09:24 |
|
| |
.
הנה נתחדש לי השנה, כשעברתי על תרגום רס"ג לעקדה, כי גם רס"ג התנגד למדרש זה. כדרכו כמתרגם, עשה זאת באמצעות הוספת שתי אותיות בלבד לתרגומו.
פסוק כ':
ויהי אחרי הדברים האלה ויוגד לאברהם לאמור, הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך.
וכך תרגם זאת רס"ג:
ולמא כאן בעד הד'ה אלאמור אכבר אבראהם וקיל לה. הודא קד ולדת מלכה הי איצ'א בנין לנחור אכיך.
ולמא כאן בעד הד'ה אלאמור - תרגום מלולי.
אכבר אבראהם וקיל לה = נודע לאברהם והוגד לו
הודא קד ולדת מלכה = הנה כבר ילדה מלכה...
פעל העזר "קד" הופך את הפועל שאחריו לעבר מושלם, לעבר רחוק מאד. לא תרגם רס"ג "ולדת" - ילדה, אאל "קד ולדת" - ובכך הפך את הסיפור למשהו שקרה בעבר, ולא באותו הזמן. מכאן שלסמיכות הפרשיות אין צמודה סמיכות זמנים, ובכך "בורח" רס"ג מהמדרשים המצמידים את העקדה ללידת בני נחור ולמיתת שרה.
מי שיתבונן היטב בתרגום אונקלוס יגלה שגם הוא אינו מתרגם את "ויוגד" באופן מילולי. את הפועל הוא מחליף ב"ואתחוא", ואכמ"ל.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2005 01:37 |
|
| |
כבר כתבנו על כך באשכול לפני כשנה ומחצה.
רק רציתי להעיר.
גם רש"י שמביא את דעת המדרש ומכריע כמותה.
נדחק על ידי מדרש אחר שאף אותו גורס רש"י להלכה.
"כל מקום שנאמר "אחר"= סמוך.
"אחרי" = מופלג.
והנה לימוד הסמיכות של העקידה-לידת רבקה- ופטירת שרה,
נאמר בו "וַיְהִי, 'אחרי' הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם, לֵאמֹר: הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם-הִוא, בָּנִים--לְנָחוֹר אָחִיךָ. כא אֶת-עוּץ בְּכֹרוֹ, וְאֶת-בּוּז אָחִיו, וְאֶת-קְמוּאֵל, אֲבִי אֲרָם. כב וְאֶת-כֶּשֶׂד וְאֶת-חֲזוֹ, וְאֶת-פִּלְדָּשׁ וְאֶת-יִדְלָף, וְאֵת, בְּתוּאֵל. כג וּבְתוּאֵל, יָלַד אֶת-רִבְקָה"
תוקן על ידי - ely2 - 02/09/2005 1:36:27
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2005 17:34 |
|
| |
מה שאני ראיתי בשם החוקרים, זה שהיו מלכים שהיו סופרים כל חצי שנה לשלטונם כשנה. זה נראה לי עובדה ברורה לגבי מלכים מסויימים מהעולם העתיק - שלא מהתנ"ך. החוקרים רצו להסביר לפי זה בעיות בחשבונות בספר מלכים, ולומר שגם שנותיו של מנשה הם כאלו.
- דו"ד
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2005 17:19 |
|
| |
מיימוני,
אייקון של פרימיטיבי מתגלגל מצחוק...
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2005 17:17 |
|
| |
הפרעתוני
חסכת לי את התשובה שלי.
אמנם ניסחת אותה יותר יפה ממה שאני הייתי עושה זאת...
(חותם של איקון פרימיטיבי מאמין בתנ"ך)
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2005 15:36 |
|
| |
זה קצת מוזר, כי זה לא מוצג כנס, אלא כתוצאה טבעית, שאברהם חושש מפניה מראש.
וצריך לומר שהנס הוא שאישה בת מאה תהיה כזו יפה. הבעיה היא שהנס הזה לא מופיע בתור נס.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2005 15:03 |
|
| |
ב"ה.
הפרעתוני,
נס.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2005 12:19 |
|
| |
אמשלום, דומני שלא זו הייתה בעיית החוקרים.
הלוא הפרימיטיבים האלה שכתבו את התנ"ך ודאי מאמינים בנסים. השאלה היא כיצד 'ויהללו אותה אל פרעה' אם היא הייתה בגיל קרוב למאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2005 11:51 |
|
| |
.
לב אהרון:
אם, כהשערתך, גיל 30 היה כגיל 10 היום, תאר לעצמך איך זה משפיע על כך שבמקביל לעקדת יצחק בגיל הילדות של 37, הוא נושא כעבור 3 שנים את הנערה המבוגרת בת ה-3 רבקה.
מיימוני:
השנה המקראית היא שנה, ואין שום עד במקרא למשהו אחר. כבר מבראשית, לא יחדלו עוד קיץ וחורף, וכן הלאה.
שרה ילדה בגיל 90, זה במפורש נחשב שם לנס, לו היתה בת 45, היה זה סתם מקרה יוצא דופן (סליחה מפרופ' משיח...), לא בגדר של נס, ובודאי, שאברהם המוליד בגיל 100 - הינו 50 - לא היה מפתיע איש.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2005 09:52 |
|
| |
מיימוני,
אני בטוחה שהבעיה הפרשנית אינה טמונה ביופיה של שרה בגילה המתקדם, אלא ביכולתה להרות... 
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2005 08:54 |
|
| |
לב אהרן
זכור לי שהועלתה השערה בידי מבקרי מקרא כי ה"שנה" המקראית היא בעצם רק חצי שנה.
זה מסביר, למשל, כיצד שרה היתה יפהפיה בגיל קרוב למאה.
אמנם, נראה יותר שחשבון השנים שלהם היה כשלנו. מדוע לייחס משמעות חדשה למילה מוכרת.
ולגבי השימוש במילה "נער" - היא נאמרת גם על יהושע, ומסמלת כנראה את תיפקודו ולא את גילו.
כמדומה שבסין אדם יכול היה להגיע לבגרות משפטית רק בגיל 50 (ההערה מתבססת על סיפור כלשהו שקראתי פעם, הלקוח לכאורה מן התרבות הסינית העתיקה, ואיני יודע אם יש לה בסיס כלשהו בעובדה).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2005 16:16 |
|
| |
יורשה לי להעלות השערה חסרת בסיס רציני, אך בכל זאת...
מדובר בזמנים בהם אנשים חיו 150-200 שנה
ובין הזקנים שבדור, כאלו שעוד הכירו את אלה שחיו בסביבות ה-500 שנה
נמצא שאדם בן מאה וארבעים בערך (כדעת הסד"ע בגיל א"א בעת העקדה) היה גבר במיטב שנותיו.
שמא, במובן מסויים, גם ההתפתחות היתה מאוחרת וגיל 30 היה מקביל לגיל 10 דהיום?
הגורמים להשערה זו:
א. יצחק בן ל"ז בעקדתו
ב. ישמעאל בן י"ד כשהגר מעמיסה אותו על גבה
ג. בנימין מכונה "נער" בגיל ל' בערך
["במובן מסויים" אני מתכוון, שלאו דווקא שאדם בן ל"ז נחשב לילדון ממש, אך יתכן שאדם המשיך לצמוח גופנית ולהתפתח עד גיל חמישים וכיו"ב]
|
|
|
|
|
