יזכיר לו יום המיתה - בשירה

אני כותב/גיל קופטש

אני כותב בשביל לעשות את המחשבות לסופיות
כי אם לא,
אני אמשיך לחשוב על המחשבות
ולחשוב על המחשבות
ולחשוב על הלחשו ועל הלח
ולחשוב על כל המניעים, ועם כל הסיבות שיכולות להיות, ועל איזה נסיבות איפה, וניתוח של כל האפשרויות, ואני כבר לא רואה ישר, ואין שום דבר אמיתי,
ובשום דבר אני לא יכול להאמין, לא בעצמי, ולא באחרים, ואי אפשר לחיות ככה!

"מה הדבר אשר דיבר אליך, אל נא תכחד ממני" (שמואל א. ג/יז)

בכל לילה אני נקראת
ואני עונה הנני -
שרה שיר המעלות
מאין יבוא עזרי

לי אין כמו
שמואל את עלי
שיאמר לי:
אל נא תכחד ממני

בכל בוקר אני נעורה
כמץ נרעד לפני בוא הרוח
קוראת בשמך
ואין בי העוז לומר לך:
דבר אלי מכל הדבר
אשר דיבר אליך.
מה יעשה בי?
האם חל עלי
דין שכחה ?
כפרט ועוללות
נדונתי להיות ?

"וישב אבשלום בירושלים שנתיים ימים, ופני המלך לא ראה"
(שמואל ב.יד/כח)


אני רוצה להגיד לו שאני באה וזהו !
כמו אבשלום שחזר מגשור
והמלך לא אבה שיבוא אליו
עד ששרף שדהו של יואב
והודיע - קבל עם ועדה:
ועתה אראה את פני המלך
ואם יש בי עוון, והמיתני.
אעשה מעשה גבורה שכזה
אולי ישא פני
ויישק לי
כמעשה המלך.

שיר

יופי כיופיך לא ראיתי מימי. מי את? אולי אקראך בשם מוות.
לו באת ואמרת לי: "אני המוות", הייתי הולך עמך, בשמחה.

(פנחס שדה/ על נערה מעמק חפר, שניגשה אלי אך לא אמרה את שמה.)

שיר

מה יש לכם אתם
משוררים צעירים
לכתוב כל כך הרבה על השירה,
ואמנות השיר
והשימוש בחומרים
ושלא תבוא,
חס ושלום,
שתיקת המשורר
לעשות בכם שמות

(מתוך תקוות המשורר/דליה רביקוביץ')

.





שִׁיר

יצירה מילולית
מוזיקלית,
זמר, מלים ומנגינה
מושמעות בפה
או
בכלי נגינה.

יצירה ספרותית
הכתובה
בסגנון השירה,
יצירה פיוטית
במשקל
מסוים.

נגינה, מנגינה,

דברי שבח,
תהילה.


(הועתק ממילון ספיר המרוכז, הערך: שיר) .

מכשפה משוגעת מכשפה
קראנו
זרקנו אבנים היא צעקה
לעברנו ילדים רעים
קיללה במבטא יידישאי

אומרים שפעם היתה לה משפחה
פעם מזמן מזמן
בארץ רחוקה

ביום שאמות היא אמרה
הם יקברו אותי בעפר
התולעים יאכלו אותי ואהפך
עפר
ואני תוהה
את מי אני
אכסה?

מרוץ המחשבות חוטב עצים במהירות
להצית מהם את להט הכמיהה לחיים
השמחה דוחפת קדימה
התקווה מאיצה ומאיצה
עד שנדמה שלעולם
גלגלי החיים ייסעו בבטחה
ופתאום ללא כל התראה
נתקעת בגלגלי המחשבה – התוגה
ומהפכת אותה.

אני מנסרת דרך
הולכת על פס דק.
פוחדת לנטות לאיזה צד
שלא ארחיק אלך רחוק
ואז אהיה בקצה הסקאלה
מאבדת דרכי הביתה

"חדש ימינו כקדם" (תוספתה מגילה פ"ג)

לחדש ימיהם כקדם ערגו
קרעו מלבושם לזכות ברחמי בשר ודם
קרעו לבם לזכות בתעלומות הלב
שרויים באמצע הים
ורוח סערה עד לב השמיים
תלויים על חוט השערה
מוסרים נפשם זה בעד זה
אהבה עד כלות הנפש

רְאֵה חָכְמָה

רֵד
אֶל תּוֹך
חֶלְקַת שָדְךָ
שְדֵה הַחָכְמָה
מַתַּת שָמַיִם

הַבֵּט
יָמִין וּשְמֹאל
מַעְלָה וָמַטָה
הִתְבּוֹנֵן
אֶל עִמְקֵי אֶרֶץ
וְרוּם שָמַיִם

עַל רֹאשְךָ
כֶּתֶר תּוֹרָה נָסוּךְ
פְּרִי עַמָלְךָ הַכַּבִּיר
מֵחוֹרְפְּךָ וַאֲבִיבְךָ
עַל שִפְתוֹתֶיךָ
תְּפִילָה זַכָּה
נוֹבַעַת מֵעִמְקֵי
מַעֲיינוֹת לְבָבְך

פִּיךָ
מָלֵא שִירָה
בְּתוֹדָה לְבּוֹרֵא
טָמִיר וְנֶעֱלָם
חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ אַיִן

רַעֲיוֹנָיךָ
דְרוּכִים קְשוּבִים
לְקוֹל אֵין סוֹף
שְמוֹעַ לְלֹא אֹזֶן
וּרְאוֹת בְּלִי עַיִן

הָעֵצָה
אַחַת הִיא לִי
הַסְכֵּת וּשְמַע
יְדַעֲתִּיהָ
מִפִּי חֲכָמִים
וְטוֹבָתָהּ גְדוֹלָה

בְּנֵה
גָדֵר סָבִיב
תְּהִי לְנוֹטֵרָה
הֲלֹא הִיא
הַדוּמִיָה הַתְּהִילָה

"והחלק המדמה – הוא הכוח, אשר יזכור רישומי המוחשים, אחר
העלמם מקרבת החושים אשר השיגום, וירכיב קצתם לקצתם, ויפריד
קצתם מקצתם. ולזה ירכיב זה הכוח מן-ענינים אשר השיגם, ענינים
אשר לא השיגם כלל ואי אפשר להשיגם. והרבה מאלה הנמנעות ירכיבם
הכוח המדמה וימציאם הדמיון"
(הרמב"ם, שמונה פרקים פ"א)


השתיקה היא כר הפריון של הדמיון
והיא לוקחת אותי לעיתים -
למחוזות אפלים
שובה אותי בקסם הדמדומים המתעתע
בכל שתיקה- גרעין של פיוס
ונבט של תקווה
וכשיעור חוט השערה הוא השיעור
שיש ביני ובין אותו נמנע
בין הריחוק המנוכר לבין
הקרבה שאין שניה לה.
ואני מחכה לשעת כושר בה -
אפר את השתיקה
אברור בקפידה כול אות וכל תיבה
משלל המילים שצפות ועולות
מהררי ההרהורים שחבויים בפנים
אשאל את השאלה הנכונה
ואשב לנוח בצל הידיעה.
שעל פי הדין -
אין לו לאדם להונות את חברו.
ואני לפנים משורת הדין-
אל לו לאדם להונות אף את עצמו

הָאִיִים הַטוֹבִים
-------------

בְּיוֹם סְעָרָה בְּיָם תַּהֲפּוּכוֹת
בְּכָל אֲשֶר אֶפְנֶה שוֹרֵר אִי שֶקֶט
וַאֲנִי אָז אַחֲפֵּש לִמְצוֹא לִי שַלְוָה
בְּמָקוֹם בּוֹדֵד וּמְרוּחָק
וּשְמוֹ אִי שֶקֶט

בְּיוֹם עֲרָפֶל בְּיָם דִיבּוּרִים
בְּכָל מָקוֹם תִּשְלוֹט אִי הַבָנָה
אֵלֵךְ לִי אָז אֶל מָקוֹם קָטָן
שָם הַדַעַת בְּהִירָה
וּשְמוֹ אִי הַבָנָה

כֹּה אֶעֱשֶה
בְּאִי אֶפְשָר וְכֵן בְּאִי סֵדֶר
וּבּכָל עֵת אֲשֶר אֶשְמַע
שֵמַע הָאִיִים הָרִחוֹקִים
אַפְלִיג בִּסְפִינָתִי לְאִיֵי מִשְאַלוֹתַי