הבה נפרידה
הדברים האלו היו צריכים להתפרסם מזמן. מצד שני, אולי הם לא היו צריכים להתפרסם בכלל. אבל אולי בכל זאת מן הראוי לפרסם אותם.
לא למען הליצנות. אלא כדי לחשוב על דרכנו. אולי כדי שיהיה מישהו שיקח אל ליבו.
לפני כמה שבועות, או חודשים, התפרסם ביתד נאמן - שרק מעטים כאן קוראים אותו, כמובן - מאמר של מישהו בשם הרב טרוביץ, נדמה לי, שכתב בערך כך:
מעשה בתלמוד תורה שהתקשה לממן הסעה לתלמידים. לכן, החליטו המנהלים לארגן הסעה משותפת עם בית יעקב המקומי.
ההורים כמובן מחו, אבל המנהלים הסבירו שמדובר רק בילדים לפני כתה א', והבנות רק עד כתה ג'.
ובכל זאת היתה מלחמה גדולה.
יום אחד נפגשו שני אבות מודאגים בתחנת האוטובוס. אחד העז לפקפק בנכונות המאבק. השני מחה. מה יהיה על טהרת הקודש של חינוך הילדים.
הראשון מחה: ולמה אנו בעצמנו איננו מתנגדים לנסוע במעורב?
יצא המרצע מתוך השק.
זה הכל משל.
למה אנו, המבוגרים, נוסעים בתחבורה מעורבת כשאפשר בנפרד?
ואז הגיעה, לגבי, שורת המחץ.
ארגנו לעצמנו שמחות נפרדות, עם ישיבה נפרדת, ואפילו מסלולי גישה נפרדים.
אז רק התחבורה עדיין לא בסדר?
קדימה! לעבודה.
ואני קורא וליבי חמרמר.
מה זה?
נתיבי גישה נפרדים לנשים וגברים?
אסור ללכת יחד ברחוב?
האם נטרפה עלי דעתי, כדרך עמי הארצות שמזקינים, או שאיני יודע לקרוא מה שעיני רואות.
רחובות נפרדים, וגאווה על כך?
הרשו לי לשאול שאלה אחת:
מנלן הא? מהיכן למדנו זאת?
וכשהתחלתי להרהר הרהורי ביקורת, נפרצה החומה.
מצד אחד, מדוע באמת לעשות שמחות נפרדות? מדוע אי אפשר לשבת יחד? לא בחורים ובחורות, נכון, אבל שולחנות נפרדים, בשני קצוות של האולם, לרווקים ולרווקות. ואילו המשפחות יכולות לשבת באמצע. אפשר אפילו לארגן שאשה תשב ליד אשה וזה הכל.
הרי בסך הכל, כשאני הולך לשמחה, זה טיול משותף והשתתפות בשמחה מצדי ומצד רעייתי. אז למה ללכת בנפרד?
אפשר להתווכח על זה. אבל איני בטוח שאיני צודק. יש מקורות לכאן ולכאן.
ולאידך גיסא - לצד השני.
אם רחובות נפרדים, אז למה לא בתים נפרדים?
מה יגידו ילדיו הטהורים והקדושים של בעל המאמר הזה, מדוע עדיין ההורים גרים באותו בית, ואוכלים באותו שולחן, רחמנא לצלן?
מגוחך? לא יפה לצחוק על זה. נכון. אבל מה עוד אפשר לעשות לנוכח השגעון הזה שפשה בנו. אהבת החומרות הזו.
הטענה שלי אינה כנגד מחברי מאמרים מסוג זה. אפשר שהם עמי ארצות. אפשר שהם יראי שמים שאינם יודעים שצריך ללמוד תורה כדי לדעת להיות צדיק. אפשר שהם טיפוסים כאלו שאוהבים להכתיב לזולתם מה לעשות (האם אני נקי מזה? מן הסתם לא. אז איך אוכל להוכיח אחרים?).
אבל הטענה שלי היא נגד כל שמתקרא רב וחותם על הסכמה לתופעה הזו.
הרבנים צריכים למחות.
למה הם שותקים? למה הם מניחים לעשות את התורה פלסתר?
ואולי טעיתי מכל וכל? אדרבה, אולי יתקן אותי מישהו ויעמיד אותי על טעותי, ויראה לי היכן למדנו, בתורה, בגמרא, שראוי להפריד רחובות ואמצעי תחבורה, להפריד אשה מבעלה לזמן הנסיעה בשם הצניעות.
אך אם לא טעיתי - אז הבה נפרידה. בין החומרה לבין הדין. בין יראת שמים שמבוססת על ידע לבין אהבת חומרות שאינה יודעת גבולות.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
]
