בשבועות האחרונים אני מתלבט ומתחבט ביותר, בעניין נכבד והרה משמעות, אתית, פילוסופית, ותיאולוגית כאחד. כאשר שאלת היסוד שאולי עד עתה הייתה ברורה ונהירה הייתה לי ההכרעה האפיסטמולוגית, לבשה באחת צורה ודמות חדשה והוצגה בפניי בדמותה של פרשה נכבדת בתורה ה"ה "פרשת העקדה", אשר ממנה צפה ועולה הכרעה שלכאורה הננה שונה בהחלט מן ההכרעה אשר נתיישבה בליבי באופן המוכרע ביותר.
{יצא לי לבוא בדברים עם ח"א מחכמי הפורום בעניין זה ואשמח עם חכם זה יציע את השקפתו הנמרצת בשאלה נכבדת זו}.
ובמה מה דברים אמורים:
פרשת העקידה אשר מהווה את האות והמופת היותר הירואים לאופן צורת השתעבדות האדם לאלוהים ולמצוותו, מגוללת התרחשות אשר בא מבקש האל מאברהם ליטול את יצחק בנו יחידו ולשוחטו לפניו כקרבן לכל דבר ועניין.
וכאן הבן שואל: ברור הלא לכל יצור אשר נפש אנושית בקרבו כי מעשה זה אשר נצטווה עליו אברהם אין פסול מוסרית הימנו, נטילת חיים של זולת תהיה הקרבה המשפחתית אשר תהיה, הנה פשע וחטא מוסרי מן המדרגה הראשונה, בוודאי ובודאי כשהדבר אמור באופן מזויע שכזה, אין דבר מיידי, נהיר וחד משמעי בהחלט אשר ההכרה המוסרית מחייבת יותר מאשר שלילת מעשה שכזה !! וובודאי שא"צ לפנים בתורת המידות ע"מ לאמת הנחה אקסיומטית זו. והנה עומד אברהם בסיטואציה אשר בה, מחד מזהה הוא בכליו האינטואנטיביים נבואיים את ציוויו של האל לבצע מעשה שכזה, ומאידך אותה ההכרה המוסרית אשר בוודאי שהייתה נהירה ושרירה בדעתו, ובוודאי שהשיגה בתכלית הבירור באותם "שתי כליותיו" אשר מהם למד וינק את תורת המוסר הצדק והמשפט. ובוודאי שידע לתת תוקף אלוהי צרוף לאותה ההכרה המזוקקת, ולהבדילה מההשגות החושניות המצויות. ואם כן הוא, מדוע לא תהיה אותה ההתנבאות אשר הנה האנטי תיזה היותר מובהקת לאותה ההכרה, כדינה של נבואה הבאה לשלול אות מדברי התורה אשר בא מצווה התורה בספר דברים:
כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת:
וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם: לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:
האם פעולת נקלת כ"רצח" קלה מבחינה מוסרית מאשר "עבודה זרה"??
הפכתי והפכתי כהנה וכהנה בעניין זה ולא עלתה בידי אלא המסקנה הבלתי נמנעת ולפיה אכן מעשה זה של ה"עקידה" דוקא ממקום שבו אני מוצא לכאורה את גנותו מוצאת התורה את שבחו, סיטואציה שכזו אכן אוצרת בחובה את תמצית ההשגה האנושית השכלית, אך לא פחות הימנה ה"רגשית" והאנושית. עומד לו אדם ומצטווה לפעול בניגוד היותר מוחלט לכל הסטנדרטים האנושיים והמוסריים אשר חקוקים בנפשו ודעתו, אין סטנדרט אנושי אידיאלי אשר אינו מתנגד ניגוד מוחלט למעשה כגון זה, ואל מול תמצית אנושית הכרתית אימננטית זו בא צו האל הטרסצנטי ומצווה דוקא כן לפעול בצורה שכזו, הכרעתו של אברהם מדברת בעד עצמה, והנה בראש ובראשונה הכרעה תאיסטית אמונית צרופה, האל הנו בהגדרתו "טרנסצנדטי" וכזזה נגזרת עמידת האדם כיצור סובייקטיבי מולו, ומעמידה זו מתחייב הציות המוחלט והבלתי מעורר לצו האלוהי כפי שהוא איך שהוא, תוך ביטול טוטאלי של כל משא הדעת הנפש והרוח אשר אצורים בקומת דמותו הצורנית של האדם.
וכאן הבן שואל בשנית, האם האמת אכן מורה דרכה כך??
האם זוהי אכן זו המסקנה ואין בלתה??
והאם הדעת יכולה לקבל ולאמץ מסקנה רדיקלית שכזו???
מעות יש לי, ואשמח אם במה זו תהווה שולחן הולם לפורטן.
"any law that uplifts human personality is just. any law that degrades human personality is unjust
. "
Martin Luther King Jr, Letter From a Birmginham Jail)
אבל, שני משפטים לפניכן הוא כתב
"a just law is a man made code that squares with the moral law or the law of god"
נשלח ב-26/11/2004 00:07
כיסרית,
בינינו לבין האלוהים, ישנו פער שלא נתפס בשכל האנושי, בינינו לבין הנמלה הפער הוא ברור.
לנמלה נפש נמלית, ולבני האדם נפש אנושית
המושג מוסריות אין לו שום משמעות כשמדובר על נמלה, אי אפשר לצוות על הנמלה לחשוב במונחי מוסריות. האדם כן.
נשלח ב-25/11/2004 23:41
ריב, הפער בינינו לבין אלהים לא רחב יותר מהפער בין הנמלה לבינינו?
נשלח ב-25/11/2004 23:14
כיסרית?
השוואה בין נמלה, ליצור אנושי? לא הבנתי, התוכלי להבהיר?
נשלח ב-25/11/2004 23:09
אני מצביעה בעד המוסר האנושי
האם לנמלה יש חובה מוסרית לקחת את טובת האנושות או ערך עליון אחר בחשבון כדי לקבע את פעולותיה? לא נראה לי. אדרבה הייתי אומרת שיש לה חובה מוסרית (אם היה אפשר להגיד כזה דבר על נמלה) לפעול בהתאם למוסר הנמלי בלבד.
כמוכן אין לי שום ענין באיזשהו מוסר אלהי עליון שאין לי כל קשר אתו, לא מובן לנו, לא מתחשב בנו, וממילא לא מיועד אלינו. ואם הוא מתנגד למוסר האנושי, כמו הנמלה שלי, החובה המוסרית שלי היא לפעול בניגוד לציווי האלהי.
__________
כתבת
" והנה בראש ובראשונה הכרעה תאיסטית אמונית צרופה, האל הנו בהגדרתו "טרנסצנדטי" וכזזה נגזרת עמידת האדם כיצור סובייקטיבי מולו, ומעמידה זו מתחייב הציות המוחלט והבלתי מעורר לצו האלוהי כפי שהוא איך שהוא, תוך ביטול טוטאלי של כל משא הדעת הנפש והרוח אשר אצורים בקומת דמותו הצורנית של האדם.
וכאן הבן שואל בשנית, האם האמת אכן מורה דרכה כך??
האם זוהי אכן זו המסקנה ואין בלתה??
והאם הדעת יכולה לקבל ולאמץ מסקנה רדיקלית שכזו??? "
נשלח ב-25/11/2004 09:48
.
ריב
נשלח ב-25/11/2004 09:41
סליחה קעלעמר,
התורה ומצוותיה תוקפן בנתינתן מסיני, אנו לא מקיימים מצוות כי אבותינו קיימו אותם, אלא כי משה מסר אותם מסיני. איפה יש לך מצווה לרצוח אנשים? או איפה היה נביא שאמר לרצוח אנשים ככה סתם, להעלות אותם קורבן
לסיכום:
סיפור העקדה בא להצביע על שני דברים ואין להם קשר למוסריות
האחד - גודל אהבה אליו יכול להגיע אדם גם במסירת נפש כגון: עשרת הורגי מלכות
והשני- שהנבואה היא ודאית בלב הנביא - והיא התגלותו של האל אל האדם במראה הנבואה או בחלום.
נשלח ב-25/11/2004 05:24
לבדדישכון
יוצא מדבריך: שאם מצוה האלוהים לרצוח נפש חייבים .אבל לעבור על דבריו שהתורה לא תהיה מוחלפת,ולמשל לא להרוג את תנוקות עיר הנידחת זה אסור,אתמהה.
ציטוטך [פירושך] שאילו יופיע בעצמו לא ע"י נביא ויורה לעבוד ע"ז ,צריך לעבוד ע"ז, תמוה ביותר.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
תוקן על ידי - קעלעמר - 25/11/2004 6:00:32
נשלח ב-25/11/2004 05:15
לדעתי, הכוונה המקורית של סיפור העקידה לא עוסקת בשאלת המוסר האנושי מול המוסר האלהי.
אבל אפילו בלי סיפור, השאלה במקומה עומדת.
נשלח ב-25/11/2004 00:47
מואדיב
אני כנראה לא יודע מה זה פרדוקס לוגי. [ראה לעיל דבריך לחבוי]
ציווי לשחוט את הבן הוא בדיוק אותו דבר ,ציווי לא לשמוע בקול השם.
אגב רק בשביל שיהיה לך יותר נוח. אז הכוונה היתה שיעבוד ע"ז, לאו דוקא להאמין בה ולא באלוהים.
או לחילופין, אם תרצה. להאמין שנתן כח בכוכבים למשול בבריאה ואליהם להתפלל.
או שילד לו ילד והעביר לו את התפקיד. YOU PICK
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
נשלח ב-25/11/2004 00:41
החבוי,
התשובה לשאלתך מצויה בבהירות בהודעתה הראשונה של riv בדף מס' 1, יחד עם הודעתך הראשונה בדף מס' 2.
Riv מאמינה במוחלטות הקשר והציווי האלוהי, ואתה לא. לכן שאלתך ברורה לשיטתך, ולא לשיטתה.
וכל זה בלא לפגוע בנכונות טענותיהם של מואדיב ואחרים כאן.
עוד נקודה: . כבר הודיענו יתברך, שאם נביא יצוה בשמו לעבוד ע"ז – לא תאבה .. כי מנסה וכו', דהיינו שקר דובר הנביא. לעומת זאת אם הקב"ה היה מצוה ישירות, פא"פ, לעבוד ע"ז, אוי לו לממרא את פיו. ולמעיינים הבקיאים במורה, הדברים מוכחים עוד יותר.
ולבסוף, מסתבר שפרשת העקידה כוללת גם מתן מודעה מהקב"ה מכאן ולהבא שלעולם לא תהא כזו בישראל, ולכן כיום כל הנדמה לו שהצטווה על כך, בידוע שלא ה' דבר.
נשלח ב-24/11/2004 22:47
.
קעלעמר:
שאלתך לגבי ה' המצווה על עבודה זרה, היא סתם עוד פרדוכס לוגי מדרגה ג'.
אם ה' מצווה עלי לא להשמע לציוויו, מה אעשה?
אם ה' מצווה עלי לעבוד עבודה זרה, הרי זה כאילו צוויתי שלא להשמע לציווי, והריני יושב על כסאו הנושן של השקרן מכרתים.
נשלח ב-24/11/2004 22:42
מואדיב
לא תרצח היה קיים גם לפני מתן תורה, בשר וחלב לא.
אין הבדל [לדעת ראשונים כהחינוך -מהזיכרון-] בין ציווי
לא תרצח לפני מתן תורה לאחריו.
וכמובן, שהמוסר האלוהי המחייב את לא תרצח היה קיים לפני מתן תורה, והוא מדרכי האלוהים , אשר בחר באברהם למען אשר יצוה את בניו ללכת בדרכיו.
לא התיחסת לשאלתי מעבודה זרה.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
נשלח ב-24/11/2004 22:11
.
קעלעמר:
בחוק הישראלי יש כלל כי חקיקה ספציפית גוברת, במקרה של סתירה, על חקיקה כללית.
אתה רוצה ליישם כלל זה כאן, בסתירה שבין "לא תרצח" לבין "קח נא את בנך" ?
אינני מתייחס לסתירה שבין ציוויים, משום שאינני חייב לקבל כי כל ציוויי התורה קיימים היו כבר לאבותינו, וכי אל הבקר רץ אברהם, אך הגיש מרגרינה בטעם חמאה.
אם יעקב נשא את לאה ורחל, אין לי ספק כי ציווי מפורש של קח נא, גובר.
