| נשלח ב-22/5/2002 22:38 |
 |
| |
האמת והטוב או: דיוק במושגים
אחד הנושאים הקשים בלימוד החומש הוא ההתמודדות עם סיפור קבלת הברכות של יעקב מפי יצחק. פשטות הדברים היא שיעקב רימה את אביו. אמנם הוא עשה זאת בגזירת אמו, על כורחו, כפי שעיון זהיר בסיפור יכול להראות. אבל שקר הוא שקר, גם אם הוא בא מן המניעים הנאצלים ביותר.
(בהערת אגב אעיר שיש מצבים שבהם יש התנגשות בין ערכים, ואז זו שאלה קשה במה ראוי לבחור. לפעמים מצווה לשקר ולשנות מן האמת. זו ילדותיות לחשוב שתמיד הפתרונות קלים ופשוטים).
לכן, לדעתי, רש"י ביאר את תגובתו של יעקב בתור "אני מי שאני ועשו בכורך", כדי להמחיש את הצער של יעקב על שנאלץ לשקר, וחיפש ניסוח רחוק ככל האפשר מן השקר.
אבל לא זה הנושא שלי כאן.
הנושא שלי הוא מה שכתב רב, שבכוונה איני נוקב בשמו. אותו רב רצה ללמד זכות על יעקב, ולכן בנה מנגנון מורכב של סנגוריה. אסכם אותו בקיצור:
1. האמת היא הטוב והטוב הוא האמת.
2. הטוב שיעקב נצטווה לעשות הוא להעמיד פנים שהוא עשו.
מכאן נובע
3. יעקב אמר את האמת.
הטיעון הזה, כמדומה לי, הוא תקף. אבל כל מי שלמד לוגיקה יודע שיש הבדל בין תקף לאמיתי.
אחד הדברים החשובים ביותר שיש לנו הוא אבחנה בין מושגים. בהחלט ניתן להחליף בין המונחים "טוב" ו"אמת" בשפה יומיומית. אבל הם מציינים שני נושאים שונים.
אותו פרשן, שהינו אדם חשוב מהרבה בחינות אחרות, והעמיד תלמידים רבים, עשה מאמץ גדול לדעתי להציל את דמותו ומעשהו של אבי האומה הישראלית, ולכן שיחק במלים, בסמנטיקה, כדי להפוך את השקר לאמת.
לא כך ראוי לנהוג.
המסקנות המעשיות שעליהן אני ממליץ הן:
1. חשוב להבחין בין מושגים ולדייק בשימוש במונחים.
2. להכיר בכך יש מצבים שבהם אין פתרון קל, וכל מה שאדם יעשה, ולו גדול שבגדולים, יהיה בעייתי מבחינה מסויימת.
3. לא לנסות ללמד זכות בטענות שקר.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2002 23:30 |
|
| |
מיימוני לא הבנתי מה העניין והבעיה בעניין יעקב וברכותיו???????
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2002 20:37 |
|
| |
וטו,
פירותיך מתוקים, אבל מפוזרים מדי בין האשכולות. הערתי לך כבר שדרוש פה סדר כדי שנראה בבהירות את היער ולא רק קבצי עצים.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2002 23:42 |
|
| |
אאורלינו,
עול מוסרי צריך להיות כזה שמקדם את האדם במוסר. אם הוא נושא בעול מעצמו, אז כל ליווי לעול, הוא מיותר וכל מיותר גורע [כל יתר כנטול דמי].
אך כשרוצים לחנך ציבור שלם נוקטים את המכנה המשותף הנמוך ביותר או הכוללני יותר ולכן יש לרב צורך בסממני ליווי המזכירים את העול כמדים ומוסדות וכו'. מהבעיות הראשיות, שהליווי הגיע לממדים כאלו שהוא משכיח את העיקר ומתעסקים אך בטפל. מקסימום משתמשים בעיקר כתירוץ מסווה המצדיק את הטפל.
מיימוני [וגם אאורלינו],
התורה האותנטית היא ה"התאמה להווה", צורתה המקורית היא התורה שבכתב, פירושה היא התורה שבעל פה.
התורה שבעל פה היא בעל פה כי הפירוש אמור להשתנות לפי המצבים וההתפתחויות [ראה ציטוט החרדל"ש מהמורה נבוכים באשכול חופש המחשבה].
קרה מה שקרה והתורה שבעל פה נחתמה ללא אפשרות לגמישות שניתנה לחכמים הקודמים לפרש כרצונם את דעת התורה ופירוש המקרא. ולא רק התלמוד אלא כל נוהג חברתי שנקבע, נהיה קדוש וכל הפורש ממנו ל"קויפער" ייחשב. אם לדוגמה כמה מזמורי פסוקי דזמרה שהשתרבבו במשך הזמן אינם עושים אותכם לאנשים רציניים יותר אלא לבלפנים. אם רק יתגלה שאתם מדלגים אליהם, הרי אתם מוקאים ומוקעים.
התורה האותנטית היא זו שבכתב המתפרשת בתורה שבעל פה על ידי חכמת כל דור ודור.
התורה המוחלטת היא רק זו עליה ייאמר "תורתי אתן בקרבם".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2002 23:17 |
|
| |
אם יורשה לי להביע דעה,
בדיחה יהודית חדשה מספרת על אותו יהודי שבא בטענות לקב"ה. אין הוא מסוגל עוד לעמוד בעול תורה ומצוות.
בבקשה, אמר הקב"ה. תביא לי בחזרה את התורה, ותתפטר ממנה.
הלך היהודי, אסף מה שאסף, והביא את החבילה לפני הקב"ה. זה יותר מדי עבורי, הסביר.
הקב"ה בחן את החבילה ואמר:
אבל לא זו התורה שנתתי!
עד כמה שזה נראה אפיקורסי, זה בעצם ניסוח מחודש של משל של המגיד מדובנא. במשל של המגיד, העשיר שהגיע למלון מגלה כי תיבת היהלומים שלו נגנבה לאחר שהמשרת מתלונן שהתיבה היתה כבדה מאד, ומדוע לא נותנים לו יותר טיפ. העשיר נבהל, מפני שהתיבה שלו, תיבת היהלומים, אינה כבידה.
אם התורה שבה נתקלתם היא כבדה מנשוא, אולי לא זוהי התורה?
באשכול נפרד אני מציע לדון בחבילה שמוצעת בזמננו בתור התורה המחייבת. האם באמת כולה מחייבת? האם מה שנוהגים ברחוב ומציגים כיהדות היא באמת היהדות? אולי המריבה שלכם, של כולכם, היא עם פיתוח עממי ולא עם היהדות האותנטית?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2002 21:51 |
|
| |
האם עול מוסרי לשיטתך תמיד צריך לשאת גם סממנים של מבנה חברתי נוקשה ?
מוסדות ?
מדים ?
שמא אף אחידות רעיונית?
תוקן על ידי - ווטו1 - 7/14/2002 6:18:02 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2002 19:39 |
|
| |
אאורלינו,
אני מתנצל על הסתירה הנראית בדבריי וחוסר ההבהרה. הודיתי אמנם שניתן לראות את העול המעורפל כבסיס לחזרה בשאלה ובאותו משפט נקטתי שאותם החוזרים אינם מעוניינים בעול המוסר.
הנחתי כן מפני שעברו על הכלל שלא להרוס בית כנסת עד שלא נבנית האלטרנטיבה. גם אם פריקתם באה בעיקר מפני העול המעורפל, איך לא יראו מההישארות ללא עול כלל. לכן הסקתי שגם לרציניים יש את סממן ההתנגדות המובנת, לכל עול שלא יהיה.
נכון, אני מבין שקשה לעשות הכללה וייתכן וישנם מהם המוכנים לאיזה עול רציונלי שהוא. אך מכאן אני חוזר להנחתי שאינם מספיק במספר כדי ליצור חברה, באשר זה תלוי בכל אינדיבידואל מתי הוא מגיע לשלב "ג'פרסון" בו הוא כביכול פורק עול מתוך יראת שמים.
שמעתי אאורלינו, שהיה פעם ניסיון להקים ישיבה או רשת ישיבות מחוץ לאורטודוקסיה אך עדיין לא שמענו על הצלחת הניסיון!!!!!
תוקן על ידי - ווטו1 - 5/26/2002 7:42:52 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2002 16:14 |
|
| |
ווטו, מסקנות פשטניות, מכלילות ובלתי נכונות....
ההנחה כי כל החוזרים בשאלה עושים זאת בשביל הכיף ופריקת עול מוסרי-חברתי מתאימה
לעמודי האמצע של "יתד", לא לאדם מתבונן ושואף אמת כמוך...
ישנו שיעור לא מבוטל של חוזרים בשאלה אשר עשו צעדיהם אל מחוץ למחנה לא מחמת שאינם
רוצים עול מוסרי-חברתי כלשהו אלא משום שהעול הספציפי שמציעה החברה בה חיו אכן נראה
להם כלשונך "כבד, מבלבל ובלתי מובן", (בעיקר כשהוא מוצע בשיטת "הכל או כלום"),
ולראיה רבים מהם מנהלים גם את חילוניותם מתוך כפיפות למערכת מוסרית-ערכית-חברתית.
יש יסוד סביר לכך שאם היתה מוצעת להם בעבר אלטרנטיבה אורטודוקסית-מחדשת המשלבת את כל העקרונות השונים שאתם רומזים להם (חירות המחשבה וכד') אזי התוצאה היתה שונה.
וזאת מבלי שדיברתי על האטרקטיביות של זרם כזה כלפי גרעין לא קטן בחברה החרדית שאינו חוזר בשאלה כלפי חוץ, אך חי בתוך דיסוננס תת קרקעי קבוע כלפי האידאולוגיה הרשמית של המחנה.
תוקן על ידי - ווטו1 - 7/15/2002 4:42:28 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2002 13:25 |
|
| |
יענטע,
תיאורטית אולי ניתן לחשוב בכיוון, אבל מעשית נראה שזה חסר סיכוי. החוזרים בשאלה [גם הרציניים אם ישנם שלא חזרו בתשוקה אלא מפני כובד העול המבלבל והבלתי מובן לנפשם] אינם מעוניינים בעול חברתי אלא בכיף, לכן לא תתגבש מתוכם שום חברה עם מערכת מקדמת. לו הם היו כולם איינשטיינים המתקדמים בהתפתחות אינדיבידואלית דומה והיו מכירים בתועלת [חלק] מהמצוות, אז היה סיכוי, אבל זה לא ריאלי.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2002 12:43 |
|
| |
ווטו,
כתבת למעלה שאין להניח יצירת חברה חדשה אלא בהתפתחות של יחידים.
למה שלא תקום חברה של "חוזרים בשו"ת". אני מתכוונת לחוזרים בשאלה שמגיעים למסקנה שהם תקועים חברתית, כי הרגלי החיים עושים את שלהם והם לא יכולים להתנער מדפוסי התנהגות וסגנון שהביאו ממקור מחצבתם. לכן אם תקום כמין חזרה למצוות "בכיף ולא בכפי", הכוונה שיקיימו רק את המצוות ש"מדברות" אליהם, האם זה לא יוכל ליצור חברה כזאת שתשמש אולי אלטרנטיבה רצויה בעתיד????
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2002 14:26 |
|
| |
טוב, נו....
תפסת אותי...
תוקן על ידי - ווטו1 - 7/14/2002 6:16:36 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2002 14:15 |
|
| |
אאורלינו,
לו היית בכולל חזון איש, לא היית שואל בתחילת דבריך בפורום הזה על אישיות מוכרת שם, אם היא אגדית
 .
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2002 13:55 |
|
| |
להזכירך...
בהודעותי הראשונות כבר נתתי הצהרת הון לפי מרכולתי דלה מאמיתות וכוחי רק בשאילת
שאלות
תוקן על ידי - ווטו1 - 7/14/2002 6:15:48 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2002 13:55 |
|
| |
מיימוני....
הערת ביניים צדדית...
בתגובתך אלי אתה מתיחס אלי כנציג האורטודוקסיה וסבור משום מה כי שאלותי מבטאות דעה
מסויימת.
ברצוני להבהיר כי השאלות נועדו רק על מנת ללבן סוגיות העולות מדבריך ולשמו של דיון
ומבחינתך ראוי שתתיחס אלי כנעלם. יכול ואני אברך בכולל חזון איש אך יכול ואני
חילוני, או רפורמי, או בן ה"דונמה".
תוקן על ידי - ווטו1 - 7/14/2002 6:12:12 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2002 12:05 |
|
| |
וטו,
המונח "התפתחות הדרגתית אינדיבידואלית" מאד מצא חן בעיני. נראה לי שזה אחד מהדברים שעליהם אנו עמלים. ולמעשה, זה מה שהתורה מצווה על האדם.
חז"ל אמרו במדרש שלכל צמח יש מלאך שעומד מעליו ומכה בו לאמור: גדל. כך התורה עומדת עלינו ומצווה עלינו לגדול.
|
|
|
|
|
