|
|
| נשלח ב-29/11/2004 23:48 |
 |
| |
האיש האחד,
איש אחד ,היה ,שהיה לפניו כל חללא דעלמא,
והיה אוכל הרבה וסובא.
ועוד חוזר ואוכל,
מעלנא אית ליה, ומפקנא לית ליה.
לאחר שמת פצעו את ביטנו,
ויצאו.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2004 13:59 |
|
| |
ואחד לעורבא
החכם, שכרו חוכמה
הולך
ומצטמצם
מפנה מקום
עד שלא ישאר ממנו
וכל העולם יבלע אצלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2004 12:17 |
|
| |
מיכי,
נראה שפיספתי בתשובתי, את מראה המקום בו אמרו רבותינו את הדברים הנזכרים לעיל
"רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא יאמר אדם: אי אפשי לאכול בשר בחלב, אי אפשי ללבוש שעטנז, אי אפשי לבוא על ערווה - אלא: אפשי ומה אעשה - אבי שבשמיים גזר עלי.
ובקשר למצוות אלה השמעיות אומר הרמב"ם בשמונה פרקים פ"ו
וכאשר חקרנו דברי חכמים בזה העניין נמצא להם שהמתאווה לעברות ונכסף אליהם - הוא יותר חשוב ויותר שלם, מאשר לא יתאווה אליהן ולא יצטער בהנחתן....ואמרו: "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו"(אבות פ"ב מ"כג). ולא דיים זה, עד שאמרו: ששכר המושל בנפשו גדול לפי רב צערו במשלו בנפשו, ואמרו "לפום צערא אגרא". ויותר מזה - שהם ציוו להיות האדם מתאווה לעברות, והזהירו מלומר: שאני בטבעי לא אתאווה לזאת העברה, ואף על פי שלא אסרה התורה.והוא אמרם:"רבן שמעון...(תורת כהנים" פ' קדושים. ובספרא שלנו: אלעזר בן עזריה..
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2004 07:14 |
|
| |
מיכי
אצבע ירוקה לאות תודה.
כרגיל, אני מבין רק לאחר שמסבירים לי.
הצופים בסיפור, שהם גם חלק ממנו, אמנם נסתר, אולי אנחנו, גם כן היינו שם בבטן הזוללה, עם כולם.
אהה. תובנה! גשטלט!
ושוב, אצבע ירוקה. גם לעורבא, שסיפוריו תמיד מכילים עומקים בלתי צפויים (כדברי מציץ, שברים אינסופיים של חכמה אינסופית? - סמיילי).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2004 04:33 |
|
| |
מיכי,
איסורי מאכלות כולן, ואיסור הבעילות כולן...וזהו שהתורה לא אסרה מה שאסרה, ולא צוותה מה שצוותה - אלא מפני זאת הסיבה, רצוני לומר: : כדי שנתרחק מן הצד האחד יותר על צד ההרגל, שאיסורי מאכלות כולן....זהו כולו אמנם צוונו השם יתברך להתרחק מקצה רב התאווה ריחוק גדול ולצאת אל המיצוע אל צד העדר הרגשת הנאה מעט, עד שתתחייב ותתחזק בנפשותינו תכונת רב הזהירות
הרמב"ם, הקדמה למסכת אבות פ"ד.
וזה חד משמעי אצלו בעוד הרבה מקומות - עיקרון.
מה ההבדל בין אכילה גסה, לבין אכילת בשר בחלב?
בין איסורי מאכלות ישנן כאלה שמעיות וישנן אחרות? איזה בדיוק?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2004 02:26 |
|
| |
אה, חשבתי שהקושיא היתה בגלל שנאמר שכל החלל היה *לפניו*. היכן נאמר בדברי עורבא שאכל הכל? לא נאמר אלא שאכל הרבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2004 02:22 |
|
| |
לא התכוונתי בגלל האינסופיות, אלא בגלל התיאור שבסיפור של עורבא. הרי אם הכל נכנס לתוכו כנראה שהיה בתוכו חלל אינסופי. ממילא לא כל חלל העולם היה לפניו אלא בתוכו (לפחות שבר אינסופי ממנו). הרי בסופו של הסיפור אפילו האנשים שמדברים יצאו מתוכו. הכל היה בתוכו. לכן שאלתי, על דרך חידוד, אז לאן הם יצאו?
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2004 02:15 |
|
| |
מיכי
לא הבנתי למה אי אפשר לומר שכל חלל העולם היה לפניו ממש? אם היקום הוא finite but unbounded הרי זה מובן כפשוטו, לא כן?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2004 01:33 |
|
| |
ריב,
איפה אמרו רבותינו דבר כזה?
יצר הזלילה הוא רע שכלי לגמרי, ואינו שמעי כלל ועיקר. אין קשר בין איסורי אכילה לבין 'איסור' זלילה (שאינו בהלכה. בהלכה יש רק אכילה גסה שאינה נחשבת אכילה לענין אכילות מצווה).
איסור בשר בחלב הוא שמעי, אך ה'איסור' לאכול יותר מדי בשר ויין ושאר מאכלות מותרות אינו שמעי. יעוין רמב"ם הל' תשובה (וגם דעות) על עניין זה.
עורבא,
לא הבנתי מדוע דעתי אמורה לנוח מתשובתך? האם חלל העולם היה לפניו או בתוכו? ואם בתוכו, אז לאן יצאו?
אמנם כעת הבנתי מדוע לשיטתך כולם יצאו מתוכו (כי העולם נברא לכבודו, וכמאמרם: חייב אדם לומר בשבילי: 'נברא העולם'. וממילא הכל כלול בו וחלק ממנו)? ואכתי קשיא לי הנ"ל.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2004 21:21 |
|
| |
בטהובן,
אכילה גסה נובעת מיצר הזלילה שהוא מן היצרים שקשה מאוד להשתלט עליהם מכיון שהאוכל הוא הכרחי לאדם לקיומו- ובאיסורי המאכלות בתורה הכוונה היא הגבלת יצר הזלילה ותו לא.
וכבר אמרו רבותינו שאיסורי המאכלות שהן מן המצוות השמעיות אין בהן שום רע לכשעצמן
שלא יאמר האדם: "אי אפשי לאכול בשר בחלב, אלא אפשי ומה אעשה - אבי שבשמיים גזר עלי"
תוקן על ידי - riv - 30/11/2004 21:26:03
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2004 20:30 |
|
| |
האם אין אכילה גסה סותרת את "והצנע לכת"?
האם אין לנו דוגמאות כבר במקרא של צדיקים שהתקיימו על חרובים כאליהו הנביא? הדוגמא שהוא נותן לנו על המשמעות הקיומית של המזון והתרחקות מתאוות הזלילה?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2004 12:36 |
|
| |
מיכי מיימוני וריב,
תנוח דעתכם,
כמדומה לי שהסיפור עוסק גם בתפיסה מעוותת של
"בשבילי נברא העולם,"
ודברי שמואל
"חטוף ואכול חטוף ואישתי, דעלמא דאזלינא מיניה כבי
הילולא דמי,"
תוקן על ידי - עורבא_פרח - 30/11/2004 12:41:23
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2004 10:10 |
|
| |
מיימוני
הציניות שכל כך רחוקה ממך, היתה כנראה בעוכריך במקרה הזה. ה'שמן' לפי הבנתי לא עשה זאת לשם שמיים,הוא עבד את השם לשם שמיים, ועל כך 'יעודו' בעולם הבא. אלא מתוך בקשת תירוצו להיות שמן - שגם איש שמן עם חיסרון גדול כמו יצר זלילה יכול להיות איש כשר וצדיק - שיש לו חלק עם גדולי ישראל בעולם הבא
ויש לכך עוד הרבה דוגמאות מגדולי ישראל, והבולטת שבהן היא ר' אלעזר בן ר' שמעון בר יוחאי. שהיה שמן מאוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2004 08:45 |
|
| |
עורבא
כדי לא להוציא את דף האשכול חלק, עלי להודות שכרגיל לא הבנתי מה הרעיון פה.
האם למתוח ביקורת על מי שמשקיע באכילה במקום בדברים אחרים?
אולי מן הראוי להזכיר סיפור עם על הבעש"ט. מעשה באדם פשוט שנאמר עליו שיהיה שכנו של הבעש"ט בעולם הבא. הבעש"ט נסע לפגשו והתברר כי זה אדם פשוט שבפשוטים, ולא עוד אלא שמן מאד, כי היה אוכל המון.
אבל אז הסביר אותו אדם שהוא אוכל לשם שמים. אביו נשרף על קידוש השם, אבל היה אדם דק ורזה. אני, אמר אותו האיש, רוצה שבשעה שישרפו אותי, תעלה להבה גדולה!
ניתן להקשות קושיות רבות על גישה זו, אך אין להטיל ספק ברצון הכן ללכת בדרכו של אביו ולמסור עצמו להריגה על אמונתו. ולכן זכה למה שזכה.
לכן, אין די להסתכל בצלחת, אלא צריך לבחון את הטעם של מי שאוכל ממנה.
(אני מקווה שמה שכתבתי כאן קשור בכלל למה שכתבת אתה... - איקון מגרש בראש ופניו סגולות מרוב מבוכה).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2004 08:41 |
|
| |
עורבא,
צ"ל היה 'בתוכו' (ולא לפניו) כל חללא דעלמא. אלא שאז קשיא: 'יצאו'. לאן?
מיכי
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
