| נשלח ב-5/12/2004 17:13 |
 |
| |
שמש כי ימלוך
כאשר הדליקו בחוץ, לא היו צריכים ל"שמש", בשעת הסכנה כשהדליקו על השולחן לא הדליקו נר נוסף לשם "שמש", מאחר ונר כזה היה מעורר את תשומת לבם של ה"סרדיוטות" הרומאים, (וכאן אני ממשיך בתיאוריית"שעת הסכנה שהעליתי באשכול "שעת הסכנה", בתקופה מאוחרת יותר החלו "לדבר" על נר נוסף:
"אמר רבא: צריך נר אחרת להשתמש לאורה", (שבת דף כא עמוד ב, וראה דקדוקי סופרים שם על השינויים בגירסה, שישנם הגורסים "אמר רבה", ראה אור זרוע ח"ב - הלכות חנוכה סימן שכב, וראה הערה בשאילתות דרב אחאי שאילתא כו, (מהדורת מירסקי עמוד קע"ב).
תפקידו של ה"נר האחרת" היה, כדי שלא להשתמש לאורה, או כדי שיכירו שהדלקת הנרות היתה לשם מצווה, ולא לשם אורה, ולכן היו שהדליקו את השמש, מחומר בעירה אחר מזה של הנרות, או כדי שישתמשו לאורה, ולא לאור נרות החנוכה, אך מדוע שמו "שמש"?
מדברי הטור, (אורח חיים סימן תרעג), ניתן להבין, שתפקידו של הנר שנקרא "שמש", היה להדליק ממנו את נרות המצווה:
"שאלו לאחי ה"ר יחיאל נרות חנוכה שמדליקין אחד יותר בסתם לשמש ולא פירש איזה מהם יכול אח"כ לברור איזה שירצה להיות שמש אפילו הראשון או האמצעיות או דווקא האחרון והכי מסתברא תשובה נרות חנוכה אין להפסיק בהן הלכך האחרון יהיה שלא לשם נר חנוכה שאם ישתמש לאורן ישתמש לאור אותו הנר *ואין שם שמש עליו כי השמש הוא המדליק בו הנרות* ע"כ".
הרי מדבריו ניתן להבין, שהדליקו שני נרות נוספים, לנרות המצווה, האחד לאורה, והשני לשמש.
אף שנר זה נחשב לנר של חול, שאין בו כל "קדושה", מצאנו את מי שכתב, שנר זה עולה בקדושתו על נרות המצווה.
וכך כתב הרב צבי הירש קיידנובר (קו הישר סוף פרק צו):
"ואם כן, לפי"ז יש קדושה גדולה גם כן בנרות של השמשים אשר הם יותר קצת גדולים מן הנר של חנוכה, (יש שכתבו שיש לעשות את הנר של השמש "שונה", גדול יותר, כדי שאם יהיה צורך להדליק מנר ידליקו ממנו, וע"י השינוי ידעו שהוא הנר שאין בו "קדושה", ראו מרדכי, שבת סוף סימן רס"ט), שהנר השמש הוא דוגמת הכהן, שהיה מדליק נרות בבית המקדש, ודוגמת שרפי מעלה, המדליקין בוצינין קדישין, שיאירו פני כסא כבודו יתברך, ומכאן תראה הפגם הגדול מה שראיתי בעוונותינו הרבים, שרוב העם נוהגים שלוקחין נר השמש מן הנרות ועושים לאורו עסקי חו, ומכל שכן עתידין ליתן את הדין מהעוון הפלילי שמשחקין באור השמש בקלפים, שקורין "קארטין", או בקוביות שקורין "ווערפיל", ואינם יודעים ש*השמשים הם קדושה יתירה יותר מנר חנוכה", כמו שכתב הרב הגאון מהרי"ל ז"ל: "שרפים עומדים ממעל לו", רצה לומר שהשמשים עומדים ממעל להל"ו נרות של חנוכה, על כן המזלזל במצווה זו- בודאי ענשו יהיה קשה מאוד, וכל מי שמדקדק במצווה זו ואינו מזיז את השמש ממקומו, יזכה לראות נרות העתידין להדליק בבית מקדשנו, במהרה בימינו אמן".
שמש כי ימלוך.
האם "שמש" נרות זה, הוא המקור למה שבחצרי חסידויות רבים, השמש של ה"רעבע" עולה בדרגת חשיבותו על זו של הרבי בכבודו ובעצמו?
ומה אמר המהרי"ל?
ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות חנוכה ד"ה [ג]:
"היה תוחב השמש למעלה מכל הנרות, וסימן לשום שפלים למעלה. עוד סימן שרפים עומדים ממעל לו, ר"ל ל"ו נרות חנוכה מלבד השמשים שמדליקין בהן הם השרפים יעמדו ממעל הל"ו".
לא בדיוק רמז לקדושת השמש, האם ייתכן שדבריו היו מכוונים נגד משחקי הקלפים?
ראו גם "באר היטב", (שו"ע או"ח סימן תרע"ג ז): "ואסור להשתמש בו תשמיש מגונה, וכל שכן לשחק בקארטי"ן ח"ו".
אולי אסור לשחק קלפים לאור השמש, אך כנראה שמותר לשחק לאורו בסביבון, שהרי משחק הסביבון בחנוכה, של לפחות "סיבוב" אחד, הוא מנהג של מצוה, עפ"י "קבלה".
כנראה, שמשחקי הקלפים היו מאוד מקובלים בימיהם, ראו לדוגמה בהגהת הרמ"א, (שולחן ערוך אורח חיים סימן תמז סעיף יב):
"יש נמנעין לשחוק על השלחן עם קלפים הנקראין קרטין בפסח, דחוששין שמא יפול מחמץ נוקשה שבהן לתוך מאכל (פסקי מהרא"י סי' קפ"ו, מובא גם בספר המנהגים, (טירנא) הגהות המנהגים דיני הגעלה ולישה אות פ).
וראו גם במגן אברהם אורח חיים סימן תמז ס"ק ה:
"ובסי' קפ"ז כת' א' מן הגאונים על הדגים שנתבשלו ונמצאו בהם קארטין מנייר כפול ונדבק ע"י בצק בתוך הקדירה על האש".
ואכ"מ.
ף
השמש בנרות חנוכה כשמו הוא שמש,
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2004 04:01 |
|
| |
לבאראפרק
לא הבנתי את הודעתך בענין הנומורולוגיה.
חשיבות הנומרולוגיה בעיצוב נוסח התפילה ידועה לי, דניאל שפרבר, האריך בנושא זה, בספרו "מנהגי ישראל, (חלק ב עמודים קנז-קצג), ואפילו נתייחס אליהם ב"מלוא הרצינות ויותר", ונאמין שמי שאינו מכווין במספרים, תפילתו אינה מתקבלת, ונאמין... ונאמין... ונאמין.... האם עלינו גם להתייחס ברצינות, למי שיושב בוויליאמסבורג, וכותב שמקורו של המנהג הוא בנומרולוגיה בשפה ההונגרית, כאשר תחילתו של המנהג היה בארץ צפון אפריקאית?
ולכך התכוונתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2004 09:34 |
|
| |
שחרית,
אולי זה קשור לעיצובו של נר החרס?!
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2004 17:28 |
|
| |
you poked fun at the "Minhag Yisrael Torah", that he explaines minhagim with numerology.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2004 08:14 |
|
| |
please explain
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2004 06:19 |
|
| |
ומן הסתם כשלמדת הגמרא יהיה בגימטריא תלתין, מה אמרת? שוב מנהג מיוסד על שטותים?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2004 18:36 |
|
| |
נישטאיך,
ושם ראית את דברי הקב הישר והמהרי"ל?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2004 12:15 |
|
| |
לשחרית,
מפני קוצר הזמן, אכתוב בקיצור:
נראה שמקור המושג "שמש", בנרות חנוכה הוא אשכנזי, ואיני יודע אם הוא מופיע במקורות ספרדיים, שטרם השתכנזו,
לתפקידו היום.
איני יודע אם הוא ממלא תפקיד היום, מלבד "שמירת המסורת", ואולי מאחר והחלו "לפקפק" בצורך ב"שמש", הולידו את חשיבותו, וכי איזה תפקיד הוא ממלא היום? בימים שבהם היתה הוצאת אש "עבודה קשה", ניתן להבין, מדוע היה צריך להוסיף נר שיהיה שונה מהאחרים, כדי שלא יבואו להדליק מהנרות שהודלקו לכבוד חנוכה, אך מי ידליק היום אש מנרות דולקים, כאשר ישנם דרכים אחרות להדליק אש.
המקום היחידי שבו אני רואה "תפקיד" לשמש, הוא בבית שבו מעשנים סיגריות.
מזכרוני, ישנה אריכות על אודות ה"שמש", בספר "מנהגי ישראל" של שפרבר, בחלק המוקדש לחנוכה. (חלק ה).
********
לבאראפארקר
על משחקי הקלפים, ראה:
"המשחק בעיני חז"ל"
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sde_chem/samuel.htm
הפרק "משחקי קלפים", עוסק גם במשחקי הקלפים בחנוכה, ישנם שם לימודי זכות וחיוב. והגימטריה: קרטל=שטן.
ראה שם.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2004 10:26 |
|
| |
לשחרית:
<"האם אנחנו יכולים להיות בטוחים שאותה "נר אחרת" שעליה מדבר רבא (או רבה) בבבלי שבת הוא אותו 'שמש' שאותו אנחנו מכירים מחיבורים מאוחרים יותר?">
אנחנו יכולים להיות בטוחים שאותה "נר אחרת" שעליה מדבר רבא (או רבה) בבבלי שבת *אינה* אותו 'שמש' שאותו אנחנו מכירים מחיבורים מאוחרים יותר.
הדבר מובן גם מדברי הטור שהבאתי לעיל: "*הלכך האחרון יהיה שלא לשם נר חנוכה שאם ישתמש לאורן ישתמש לאור אותו הנר *ואין שם שמש עליו כי השמש הוא המדליק בו הנרות* ע"כ"*.
אין ספק שצדקת: שהשמש בגילגולו הנוכחי הוא מאוחר יותר, שכן, בחיבורים מתקופת הגאונים, למשל בתיאור הנרחב למדיי של עניין נר של חנוכה בסדר רע"ג הוא אינו מופיע.
השמש "נולד" לאחר שהחלו להדליק "בבית", האם ייתכן שבזמן רס"ג הדליקו בחוץ?, ואם התשובה היא חיובית, לא הי כל צורץ ב"שמש".
***********
לבאראפארקער
במחילה מכבודך, הספר "מנהג ישראל תורה", הוא ספר "מקור לטעמי מנהגי ישראל", הכי "..." שראה אור, באלפי השנים האחרונות, אם מחברו לא מצא טעם "הגון" למקור מנהג, הוא מצא אותו בגימטריא של שמו של אותו ה"דבר" בשפה ההונגרית.
אם זכרוני אינו מטעה אותי, בזמן הזה בשנה שעברה, כתבתי באחד האשכולות על משחקי הסביבון והקלפים, בחג החנוכה, שהיו מגפה מהלכת בעם ישראל, במשך כל השנה, ומתקני התקנות הקהל, לחמו נגד משחקים אלה בכל דרך שעמדה לרשותם.
אחד הדרכים היה, בהגבלת הימים המותרים למשחקים, למשל, בימי שניוחמישי, ערב ראש חודש, חנוכה וחגים, ומכאן התפתח המנהג להמר ולשחק בחנוכה בסביבון, שמקורו הוא בגרמניה הגויית, והאותיות הגויות b g h s הפכו ל- נ ג ה ש, ומכשיר ההימורים הפך לכלי קודש, ולמנהג ישראל, ולאלפי פירושים חסידיים וקבליים, שרבים מהם מופיעים ב"מנהג ישראל תורה".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2004 19:55 |
|
| |
בספר מנהג ישראל תורה מובא המנהג לשחוק בקארטין בימי חנוכה דוקא, ושאח"כ היה השמש מכריז בבהיכ"נ כי מכאן ואילך אסור לשחוק עוד, עיין שם, ותמצא הדברים בציטוט מן המקור, לא הבאתי הדברים במילואן.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2004 19:10 |
|
| |
נ"א,
האם אנחנו יכולים להיות בטוחים שאותה "נר אחרת" שעליה מדבר רבא (או רבה) בבבלי שבת הוא אותו 'שמש' שאותו אנחנו מכירים מחיבורים מאוחרים יותר?
עד כה היה נראה לי שהשמש בגילגולו הנוכחי הוא מאוחר יותר, שכן, בחיבורים מתקופת הגאונים, למשל בתיאור הנרחב למדיי של עניין נר של חנוכה בסדר רע"ג הוא אינו מופיע.
ועניין אחר, האם למישהו יש רעיון מדוע 'נר' במקורות העתיקים וגם ברבים ממקורות ימה"ב הוא בלשון נקבה? יש לי רעיון, אבל אולי מישהו יכול להאיר עינינו.
|
|
|
|
|
