שהעיד על עצמו בזכרונותיו :

- שלאחר שנשא נוכריה,המשיך לשלוח לאביו,גאון מפורסם,

מחידושי תורתו,על מנת שיחשוב שנשאר בן-תורה.

- שלאחר נישואיו אלה,ערך לעיתים תיקון חצות בבכיות.

- שהיה מבאי ביתו של ר' חיים מבריסק וידיד קרוב

של אלברט איינשטיין.באחד מספריו הרבים,הקדיש

מדור מיוחד לר"ח ולאביו בעל "בית הלוי" אף שהספר

עוסק בענייני חולין.

- בדורנו הופיע מחדש ספר חידושיו על מסכת מסדר מועד,

המו"ל המכובד,כנראה,לא ידע על הרקע של המחבר.

- מספרים שפעם בשבת,ראה בעד החלון את דמותו של אביו

המתקרבת.לא היה כבר פנאי לטשטש את עשן וריח הסיגריות

שמילאו את חלל החדר,ולכן מיהר להניח תפילין...

- שמו לא נזכר אף פעם באשכולות הפורום.

ספרן, תודה רבה על סיפור מרתק.
האם ידוע לך מי כתב את הדברים? (נראה שהשם הוא שם עט )

    http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_Heb/SharedView.Article.aspx?parm=AOzFrgpawkoItcbhpW9HPxyLPXUkM%2BWiJFm66boK5Ybxuide81EGwKO%2B8PI2%2BnixYw%3D%3D&mode=image&href=HRT%2f1957%2f11%2f29&page=5&rtl=true%20%D7%A0%D7%A9%D7%9C%D7%97%20%D7%9E%D7%94%D7%90%D7%A0%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%99%D7%93%20%D7%A9%D7%9C%D7%99

איש חכם -איינשטיין- נשפט את איש אויל ורגז ו״שחק״ ואין נחת [משלי שם שם] . לכאורה יש כאן אפשרות למומחינו להציג את פרדוכס זנון בצורה מוצלחת. ההסבר שלך הוא לאחר שאחד התחיל לצחוק ואחריו בא השני וצחק והשלישי ממילא זימן איתם יחד... אולם מה שאיינשטיין אולי במחילת כבוד תורתכם לא הבין איך ראשון כל דהו יכול להתחיל לצחוק הרי גם אם רואה שניים מלוכלכים מולו שואל את עצמו למה זה שמולי לא צוחק אם רואה רק מלוכלך אחד מולו אלא מאי רואה הוא שני מלוכלכים ועל כן מסופק זה שמולי שמא גם הוא מלוכלך ועל כן לא צוחק הוא אם כן חייב להיות שגם אני מלוכלך ואיך אצחק על חבירי אם אני גם כמוהם ודו״ק

דגים הציג כאן חידה שאיינשטיין לא הצליח לפתור ואף להבין והיא: שלושה אנשים מפוייחים, ששלושתם צוחקים על רעיהם המלוכלכים, והשאלה איך צריך היה כל אחד מהם להוכיח שגם הוא מלוכלך, ולא שהשני צוחק על השלישי.

שוב העירוני היום באישי בענין הספר "דברי יעקב" וכפי שהעיר הוועבערבע בראש דף זה, שאינו לנושא אשכולינו ואכן טעות היתה בידי.

מה שכתב avlif לעיל: בעניין יעקב קלצקין - אשמח אם מאן דהוא יוכל לאשר שמועה ששמעתי שהנ"ל חזר בתשובה, ובסוף ימיו היה בירושלים, והיה בוחן ילדי תלמוד תורה (עץ חיים?) בגמרא. שמעתי זאת בשם יהודי בשם ר' משה ראם שנבחן אצלו בהיותו ילד.

גם אני הייתי שמח אם הייתי יכול לאשר שמועה הנ"ל, אלא שלצערי אין הדבר נראה כן, ואם היה יהודי בירושלם בשם ר' יעקב קלצקין שהיה בוחן ילדי התךמודי תורה בלימודיהם אין זזה כי אם מישהו אחר באותו שם.

כפי הנראה יעקב קלצקין בנו של הג"ר אליהו מת בשוייץ, ראה בויקי שציינתי לעיל.

תוקן על ידי webberebbe ב- 10/01/2010 15:31:03

בעניין יעקב קלצקין - אשמח אם מאן דהוא יוכל לאשר שמועה ששמעתי שהנ"ל חזר בתשובה, ובסוף ימיו היה בירושלים, והיה בוחן ילדי תלמוד תורה (עץ חיים?) בגמרא. שמעתי זאת בשם יהודי בשם ר' משה ראם שנבחן אצלו בהיותו ילד.

על רקע הגישה והנוהג שלא לדבר סרה על אנשים דגולים שבניהם לא הלכו בדרכם או גרוע מזה, ולהסתיר את הדברים, חשבתי מדוע שלא ננהג כך גם באלה שהקב"ה קראם בניי, 'בנים אתם לה' א-להיכם', ויש גם כאן העובדות ולהמנע מלעסוק בגנותם, וכי בניו של הקב"ה גרועים מבניהם של בעל התניא והשו"ע, של הר"י מרוז'ין, ועוד ועוד (אני נמנע מלהביא דוגמאות כמובן). אגב, מעניין דברו כאן על רבה של לובלין שהיה אח"כ רב בירושלים, והיה עוד אחד, סמוך מאוד לזמנו, שהיה אף הוא רבה של לובלין, מקורב לאדמו"ר בעל הצמח צדק (שסמך עליו כפוסק בדורו) ואח"כ רב החסידים בירושלים (את ביתו בירושלים רכשו בעבורו הגבירים לבית ברלין בריגא, שנזכרו כאן, שתמכו גם בשדי חמד, וגם מימנו רכישות בתים בחברון), והיה מגדולי הדור ופוסקיו, שנכדו היה יצחק שדה, מייסד הפלמ"ח ומפקדו....
אגב, ספרו של טייטלבוים שהזכרתי בהודעה הקודמת ('הרב מלאדי ומפלגת חב"ד'), נכתב ביזמתו ובעידודו של ר' שמריה שניאורסון, בן הנגיד ר' לוי יצחק ב"ר ברוך שמואל ב"ר חיים אברהם בן אדמו"ר הזקן. ר' שמריה הוא מגלה תמונתו הידועה של אדמו"ר הזקן ומפרסמה.

כמדומה,שהמחקר התקדם מאז טייטלבוים,ראה ספריה

של רחל אליאור "תורת אחדות ההפכים" [מוסד ביאליק]

"תורת האלוקות" [מאגנס] וכן בעבודת הד"ר של משה

חלמיש[על משנת בעה"ת ורקעה הקבלי] שעדיין לא הופיעה

כספר. אולם ממשיכים להשתמש בסקירתו של טיטלבוים,

על הפרשנויות לנושא ה"צמצום" [ראה למשל במילואים

לכרך י"ז של "תורה שלמה" ועוד] וניתן לומר שעדיין

לא איבד את ערכו גם בנושאים אחרים.

ספרי המחקר החדשים הנ"ל,אינם חביבים בקרב המשכילים

החבדיים,הטוענים שספרות פרשנית עצומה בממדיה אשר

נוצרה במשך שנים רבות,בתוך בית המדרש החבדי,

אינה מוכרת כלל לחוקרים [הם מציינים כיוצא מן הכלל

את הרב אבן-ישראל]

ומה דעתכם רבותי המלומדים על ספרו של מרדכי טייטלבוים, שהופיע לפני תרפ"ח, והוא ספר שנראה מדעי והיסטורי, ומבטא באופן חודר ועמוק למושגים בחב"ד, ואף נוסף לו מאמר של ח' י' בארנשטיין, המומחה הגדול לענייני העיבור, בשם שימת עין, שמטרתו 'על דבר ידיעת הרב רבי שניאור זלמן מלאדי בחכמת ההנדסה, התכונה והטבע'. למיעוט ידיעותיי חושבני שאין ספר שדומה לו בסדר, בהיקף ובהתעמקות בתכנים.
כמדומני שבחב"ד התקשו לקבוע יחס אליו, אם כי הספר אינו מתאים כל כך עם רצונם.