| נשלח ב-6/12/2004 16:06 |
 |
| |
feliz navidad
מותר לאחל לנוצרים חג שמח, לחג שלהם הבעל"ט בקרוב?
מותר לשיר שירים שלא מתיחסים ישיר לאמונות נוצריות?
מותר להשתתף במסיבה שעורכות הנוצריות במקום העבודה שלי, אם היא מסיבה חילונית, בלי איזכורים דתיים.
כל אחת קונה מתנה לעוד מישהי מהקבוצה. מותר לי להשתתף בקניית המתנות?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2008 20:12 |
|
| |
לכאורה לנוצרי לותרני אין בעיה כיון שרובם הגדול אינו מאמין בשיתוף
וגם נוצרי רגיל אין בעיה מ.ב. סיבות
א. כיון שרובם לא מאמינים וכל מה שהם נוצרים וחוגגים זה מסיבה לאומית ולכן גם יהודי אמריקאי מרגיש שמח בחגים (הספר רקויאם גרמני מסביר זאת על יהודי גרמניה מדוע חגגו חגים נוצרים
ב. שבן נח אינו מצווה על השיתוף אז מה הנעייה????
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2008 17:06 |
|
| |
לדגים:
1. יום האחד בינואר הריהו יומו של הקדוש סילבסטר, וזהו חג דתי לכל דבר. אכן, כמעט כל יום בלוח השנה הקתולי הוא חגו של קדוש זה או אחר, ואין לכך משמעות מיוחדת. לפני היותו חג קתולי, היה זה חג רומאי בשם קלנדא [וכל שום וחניכה דאית ליה], ומכאן לוח השנה הקלנדרי = המתחיל ביום קלנדא, להבדיל מלוח השנה הרומי העתיק, שהתחיל באחד במרץ.
2. אלול מסתמא קשור באליל השומרי- בבלי אנליל. הנו"ן נבלעת בלמ"ד בקריאה הבבלית המאוחרת.
3. אין דעה רצינית שישו לא היה קיים כלל. המחלוקת היא אם מה שמסופר עליו ומיוחס לו, אכן קרה, ויותר מכך - אם לא איחדו בדמותו של איש אחד, סיפורים ואגדות ששייכים לדמויות נוספות. דבר כזה אירע הרבה, וראה אשכולי [שלינקי ישמח מן הסתם לקשר הנה] - מי הרג את גוליית.
חסיד,
הוא בסך הכל הודה לישו על עוד יום חופשה. אחרת החופשה היתה מתחילה מחר - לא היה יומולדת לחגוג...
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2008 15:25 |
|
| |
לחוג יום הולדת ליהודי. מה עבירה יש בזה? באותה שעה של לידה כשר היה!
ולהיות ביום פגרא ביו אידיהם, יום א. כשר הדבר?
להשתמש בשמות קודשיהם, לחודשים כשר? אוגוסט מאי וכד'
להשתמש בשמות אלילים לחודשנו שלנו. כשר? תמוז. כסלו סיון
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2008 15:05 |
|
| |
חזרתי כעת מתפילת שחרית (פק"ק מאנסי) ושמעתי אחד מחביריי חולץ תפיליו בשמחה על שאינו צריך לרוץ לעבודתו ולטרחת הדרך (דרך הבאס למאנהעטען) ואומר בקול: "א דאנק דיר יושקעלע וואס דו האסט אונז גימאכט א וואקיישען" (תודה לך יושקע שעשית לנו חופשה). חשבתי בדעתי האם אין זה בכלל מה שאסרו חכמנו להודות לע"ז שלהם ועוד יותר מכן שאסרו להטיב עם עובדיהם ג' ימים לפני כן שמא יודו על ההטבה. גם לפי הראשונים שחגאות הנכרים אינם בכלל האיסור להודות להדיא לכאורה לכו"ע אסור או שמא לא ואולי כשנאמר בבדיחותא שאני וצ"ע.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2004 12:41 |
|
| |
.
מימוני,
הערבים המסלמים פטרו אותך מהתחבטות לגבי ברכה לרגל עיד אלפיטר, משום שהברכה המקובלת היא "שנה טובה" (כֻּל עָאם וַאנְתֻם בְּחֵ'יר) .
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2004 08:37 |
|
| |
מדוע לא הבחינו בדיון הזה בין כריסטמס, שהוא חג שמקורו דתי, ובין סילבסטר, שאם כי השם הזה על שם איזה אישיות נוצרית, אבל הוא אינו בהדיא חג דתי, אלא ציון של תחילת שנה.
לגבי השימוש בתאריכים הנוצריים שלדר כל כך, עד שאי אפשר להמנע ממנו, דן בזה הגר"ע יוסף שליט"א בספרו שו"ת יביע אומר, ח"ג יו"ד סימן ט, ומסקנתו שמותר להשתמש בתי\אריכי השנה הלועזית, שאין בה משמעות דתית (להולדת אותו האיש), אך להמנע משימוש בחדשים הנוצריים בצורת מספרים, כיוון שלדעת הרמב"ן זה נוגד את הציווי, החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון לחדשי השנה. שימוש בשמות החדשים אין בו בעיה, שהרי גם שמות החדשים היהודיים הוא ג"כ עלה מבבל, והוא ג"כ מציין שמות אליליים (לתשומת לב, השם הקדוש 'אלול', שנדרש כל כך יפה, הרי הוא המלה אליל, או כפי שהציעו שזה 'אלולו' האליל הצידוני).
תוך כדי הדיון מברר שם הגרע"י שליט"א את השאלה מתי חי ופעל אותו האיש, שכן מן המקורות היהודיים כידוע יוצא שחי כמאה וארבעים שנה לפני התאריך המקובל על פי הנוצרים (את הסתירה בין שתי הדעות הללו, ציין כבר בעל ר"א ן' דאוד, בעל ספר הקבלה), עד שצריך לומר שאולי היו כמה אישים בשם זה.
ישנה דעה, בין היסטוריונים שאינם יהודים, שאותו האיש כלל לא היה ולא נברא, והיא דמות מיתולוגית שנבראה בידי ממשיכיו, וכידוע אין מקורות היסטוריים אמינים לקיומו (חצי השורה בספרו של פלביוס, חשודה כמזוייפת ותוספת מאוחרת). [אמנם, גם לדעה שאותו האיש לא היה ולא נברא, אך בלא ספק ובבטחון גמור, היהודים הרגו אותו...]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2004 22:10 |
|
| |
שחרית
סליחה, אך עד שכתבתי הודעתי ושלחתיה התפרסמו דבריך. ורק עתה ראיתים.
א. הטעם של האיסור להזכיר שם עבודה זרה, ואפילו "שלא יהיה נשמע על פיך" כלומר שלא יזכירוהו עקב גרמתי, הוא כדי שלא לייקר שם עבודה זרה.
אכן, נטית הלב המיידית שלנו היא לומר: אני מודע לעצמי. אין שום חשש שאתפתה. וכיו"ב. אז מדוע שאיסור זה יחול גם עלי?
אבל התורה אוסרת דברים גם על הרוב משום המיעוט, וגם על אנשים יחידי סגולה למרות מעלתם, מפני השלכות דקות ועדינות שלכאורה היו צריכות להיות בטלות במיעוטן.
כלומר, כל היהודים אסורים להזכיר שם עבודה זרה שעדיין נעבדת, גם משה רבנו, גם הרמב"ם. למרות שמסתבר שמשה רבנו והרמב"ם לא יחזקו באיזכור זה את הנטיה הנפשית לעבודה זרה שמצויה אצל רוב הבריות.
בדומה לכך, אדם אסור להזכיר שם עבודה זרה או שייזכר על פיו למרות שמה כבר ישתנה בתודעתו, במודע או לא במודע, עקב האיזכור הזה.
זה קו עקבי בכל הנהגות התורה, כפי שהיא מתפרשת אצלנו וכפי שקיבלנו. ניתן כמובן להציע פרשנויות אחרות, ונלמד ונבדוק אותן לגופן.
ב. כיון שחג המולד הוא חג של גויים עד היום הזה, נראה לי שאין לברך בו גם את מי שאינו חוגגו. (וסליחה ששכחתי את הטעם הפשוט הזה לעיל, וכתבתי כאילו זה תלוי ביחס האינדיבידואלי). אמנם מצאנו שאחד האמוראים שלח מנה יפה לחברו ביום זה, ונימק שאותו חבר אינו עובד עבודה זרה. אך נראה ששם רק המתנה היתה באותו יום, אך לא היה איזכור.
על כל פנים, לפי דרכנו למדנו שמותר לתת מתנה ביום זה לגוי שאינו שותף לאותה עבודה זרה. אולם איני יודע אם רשאים לתת מתנה במסגרת הנהגה ציבורית של אותו יום, כגון מסיבה פומבית. זה לא שמענו מן הסיפור הזה בגמרא.
ממילא, אם היה לי חבר נוצרי, לא הייתי מברכו בלשון "חג מולד שמח".
ג. אילו היה לי חבר מוסלמי, לא נראה לי שהייתי מברכו ב"עיד אל פיטר שמח" או ב"צום רמדאן קל" (פרפרזה על דרך הבדיחות על ביטוי שגור אצלנו, בימי צום, "צום קל"). אך זו תחושת הלב בלבד, וצריך לעיין אם זה נכון.
הענין הוא שהאיסלם, למרות שאינו עבודה זרה כלל, הוא עדיין דת מומצאת. ואיני יודע אם מותר להביע הכרה בה. הכרה במובן זה שהביטוי יתפרש כהסכמה שיש בה אמת.
לכן, התשובה לשתי שאלותיך היא שלא הייתי מברך את הנוצרי כלל, ולגבי המוסלמי איני יודע כיצד לנהוג, ולכן מן הסתם הייתי מחפש משהו אחר לומר.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2004 21:58 |
|
| |
צאוטונג,
תודה, נו לא סטיתי רחוק מדי. גם כך השירים הדביקים האלה באמת אינם חביבים עלי, בלי קשר לבעיות תיאולוגיות.
מיימוני,
אילו היה ניגש אליך נוצרי אדוק ומסביר לך שבעיניו ישו היה סמל או מורה דגול או מנהיג חשוב או איני יודעת מה, היית מוכן לברך אותו בלב שלם לקראת חגו?
ומה בדבר מוסלמי שאצלו אין חשש ע"ז, האם תברך אותו לקראת חגו?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2004 21:42 |
|
| |
שחרית:
Silent Night כתב והלחין כומר נוצרי. Irving Berlin כתב את השיר המפורסם White Christmas.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2004 21:39 |
|
| |
.
ועל כגון אלו אמרו אבותינו, עזבנו את הגלות ואת גילוליה.
עוד סיבה לחיות ולעבוד בארץ.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2004 20:42 |
|
| |
גם וגם
אנסה להסביר את עצמי, אם כי כמובן ראוי לבחון את הדברים ולא לקבלם כפי שהם.
אני סבור שיש הבדל בין שני מצבים. יש דת שעומדת על עיקרי אמונה וזה עיקר מהותה, ויש דת שעומדת על מעשים.
דוגמא לכלל של הרמב"ם שהבאת עשויה להיות, למשל, חג אלילי רומאי שעדיין נשמר בידי תושבי רומא, למרות שהתרחקו מהאלילות.
האם הנוצרים התרחקו מהנצרות? האם תושבי אמריקה ואירופה אינם עוד נוצרים במובן המגדיר את מונח זה?
יש כאן בעיה כפולה ומכופלת, לדעתי, כי כיון שמהותה של הנצרות היא מערכת אמונות שמגדירה דת, איך נזהה מי שהתנתק ממנה?
וזו בעיה גם אצל מי שמכריז שהוא אינו שותף לאמונה הנוצרית. אך, עד כמה שידוע לי, רוב הנוצרים, במובן הרחב של המילה, עדיין מאמינים בשיתוף. כלומר, שיש"ו הוא חלק מהאלהות, שהוא הקריב את חייו לכפר על חטאי האנושות, וכיו"ב.
אם שיתוף זה ייחשב כעבודה זרה, וכן דעתי נוטה, אזי האם די בהסתייגות מחלקים מסויימים של האמונה הנוצרית כדי להתנתק ממנה? האם ההחלטה או ההכרזה שחלקים אלו אינם נכונים היסטורית כבר מנתקת בין האדם לדתו?
עד כמה שידוע לי, אין נסיגה מעיקרי האמונה אצל הנוצרים, ולכן איסורי ההתחברות עם אנשים כאלו עדיין עומדים לדעתי בתוקפם.
אנסה לסכם את הטענות העומדות כאן למבחן.
א. אחד מאיסורי עבודה זרה, אותו ניתן להגדיר כ"דררא דעבודה זרה", הוא להתרחק מסמלים ומנהגים של עבודה זרה.
ב. הנצרות, על כל כיתותיה (פרט לזו שנפסלה לפני יותר מ-1500 שנה, כי ישו היה משיח ולא אל), היא עבודה זרה. בשל השיתוף שבה.
ג. עבודה זרה של אמונה, שלא כמו עבודה זרה שיש לה מנהגים כגון פולחן פסלים, הרבה יותר קשה לזהות בה התנתקות של הגוי מאלילות שהורגל בה.
על סמך שלוש הנחות אלו, כתבתי שאסור להשתתף בחינגה כזו, שעדיין שם השתייכותה לנצרות עליה.
אמנם, יתכן שאם עורכי המסיבה אינם נוצרים, זה יהיה אחרת. שהרי זה רק חיקוי לסמל חיצוני של תרבות הבידור שבאופן מקרי (במובן הפילוסופי של מקרה, עוד מימי אריסטו) הוא גם ביטוי נוצרי.
האם ניתן להרחיב את ההיתר הזה גם למי שהוא בן הדת הנוצרית אך עושה זאת מטעמים אחרים?
איני יודע. כאמור, פחות ברור לי כיצד נוצרי נפרד מאמונותיו. וכל עוד הוא דבק בהן, דומה בעיני שזו עדיין אותה הדת האסורה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2004 19:48 |
|
| |
נדמה לי שכמה משירי חג המולד המפורסמים ביותר חוברו על ידי יהודים, כך לגבי השיר המפורסם silent night שעליו נכתב לעיל חיבר יהודי (ברלין?).
כי שרית, אני סבורה שבצדק את חשה שלא בנוח לא לברך את ידידייך ביום אידם. כשם שהם מכבדים את אמונותיך ודרכייך, סביר שאת מכבדת את שלהם ומה טבעי יותר מאשר לברך אותם על כך?
מיימוני, מה טיבה של ההימנעות הזו? האם החשש הוא שאם כי שרית תברך את ידידיה בחג שמח, השלב הבא יהיה לפתוח עטיפות מתנות בצל צלמון והשלב הבא מי ישורנו??...
מתחשק ממש לפרוץ בשירה (וירטואלית, כמובן) על פי מילותיו של ר' נחמן "והעיקר לא לפחד כלל" .
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2004 19:14 |
|
| |
מיימוני,
ראשית, הנחת הדיון שלנו היא שהנוצרים הם עובדי עבודה זרה, הנחה שבימינו אינה פשוטה כלל (וגם יש לבדקה לגבי כל זרם בנצרות בנפרד). מעבר לכך, הלכת צעד נוסף קדימה וקבעת שגם פעילות שאינה קשורה כלל לע"ז, אלא שמתקיימת ביום שהוא, מסורתית, יום של חג לע"ז תיאסר. לפי גישה מקסימליסטית זו, אכן נכון היה לאסור על הפאות מהודו. הרי השער לפאות נגזז במסגרת ביקור במקדש, גם אם לא בין קירותיו, ולצורך תשלום נדר לע"ז; הקשר בין שער זה לבין הע"ז הוא חזק בהרבה מזה שבין מסיבת ריקודים, נניח, לבין לידתו של אותו האיש.
הרמב"ם בהלכות ע"ז, פ"ט הלכה ז' כותב:
אין יום האיד אסור, אלא לעובדין בו בלבד; אבל הגויים ששמחין בו ואוכלין ושותין ומשמרין אותו מנהג, או מפני כבוד המלך, אבל הן אין מודין בו--הרי אלו מותרין לשאת ולתת עימהן.
אם כן, הרמב"ם מפריד בבירור בין אלה "המשמרים אותו מנהג" לבין אלה שעובדים. אתה קובע, למעשה, שנוצרי אינו חייב לעשות כל מעשה (כלומר, לעבוד) כדי להחשב כעובד ע"ז, ואף יש להסתפק אם הוא יכול בכלל להפסיק להיות כזה - שכן הדבר מוטבע במערכת אמונותיו ותרבותו. אינך מבדיל בין מי שהולך למיסה של חג המולד, לבין מי שמניח את משחק הפלייסטיישן החדש לילד תחת אשוח בסלון. לטעמי, דומה הדבר להשוואה בין מי שמדליק נרות בברכה משמאל לפתח כמהדרין מן המהדרין לשיטת בית הלל, לבין מי שלוקח את הילד לפסטיגל וקונה לו שם סופגניה.
|
|
|
|
|
|
