עליה לקבר בחנוכה

I agree

shavuah tov.

ad kan velo yoter

נישטאיך

לא בנצחון מדובר, בעיקרון ברזל מדובר, שאתה מנסה לערער בעזרת תיחכום טפשי, מדובר על 'תורה' לא על כבוד החוכמה של מאןדהוא.

לא אני ניצחתי, האמת ניצחה!

ההליכה לבית קברות אסורה, ואין צורך לחפש אחר איסור מפורש על כך בחג החנוכה.

please lets stop here, before it goes out of hand.

o.k. you won

אולי מישהו יתרגם עבורי את דברי החכם נישטאיך - יש לי בעיה עם תחכום כל סוג שהוא על אחת וכמה כאשר מדובר בשפה האנגלית שאני מאוד חלשה בה, ה' נטע בי דיסלקטיות שלא באתי על פתרונה ונשארתי נכה -

במיוחד קטע הסיום על הסמוקינג

וגריני את בטח מבולבלת לגמרי, כן ללכת, לא ללכת.

Dear lady

shavua tov

I'm sorry to tell you, that your logic makes me feel stupid. I didn't understand a word

May be, if you try writing a bit less, and spend more time thinking, about what you are trying to say, it will be easier for me to understand

the way you wrote your words of wisdom, is impossible for me to understand, your words of wisdom

Always remember, smoking is a health hazard



תוקן על ידי - נישטאיך - 11/12/2004 18:40:46

http://www.moriya.org.il/Art/artid.asp?id=471

צדיקים מלאכתם נעשת בידי 'שליחים' שאפילו אינם יודעים על כך


נס – כללי
עמדנו על כך שמאורע הקובע חג חייב להיות כלל־ישראלי. נס פך השמן עם כל גדלו לא היה נס לכלל־ישראל כי אם מעלה מיוחדת למקדש, הידור מצוה הבא בעקבות מסירות־הנפש של החשמונאים. אך נראה עוד להלן שהוא לבדו אינו יכול להוות סיבה לחג כלל־ישראלי, כשם שלא נקבע חג עבור כל הניסים שהיו נעשים בכל יום בבית המקדש, ובכללם שלא כבה הנר המערבי של המנורה.
וכן בחנוכה אומרים הלל מכיון שהיינו עבדים ליון וכעת עבדים לקדוש ברוך הוא. וכמו־כן בימינו שיצאנו משעבוד הבריטים, אומרים הלל ביום העצמאות, כפי שנתחייבנו מתקנת הנביאים.
העקרון לפיו על החג להיות כלל־ישראלי דוקא מובלט בביטוי התלמודי: "שמונה עשר יום יחיד גומר את ההלל"26 מיהו אותו "יחיד"? כתבו הפוסקים שהיחיד הוא כלל־ישראל! כלומר שאם אירע נס לקהילה אחת, וברצונה לקבוע חג לדורות על הצלתם, לא יאמרו בו את ההלל.27

כמובן שבנס שאירע ליושבי ארץ־ישראל כבימי חנוכה, אף על פי שרוב ישראל ישבו בחוץ־לארץ, נחשב הדבר לנס כלל־ישראלי, כדברי הרמב"ם:28 "ה' קראם קהל ואפילו היו עשרה אנשים".
דין זה שהלל נאמר רק על נס כלל־ישראלי למדו רבנו תם29 מהכתוב "וכי תבוא מלחמה בארצכם וגו' וביום שמחתכם".30 מכאן שסובר שיושבי ארץ־ישראל נקראים קהל לענין ההלל.31

5.
היכן נס פך השמן?
הרמב"ם והתלמוד הזכירו שני מעשים, נצחון מלכות בית חשמונאי ונס מציאת הפך.
אך עדיין יש לברר מהו הנס העיקרי. בירושלמי לא נזכר נס פך השמן, וגם לא בספרי המקבים - שנתחברו על ידי אנשים שנכחו במאורעות. וכן בשאילתות דרב אחאי גאון32, הספר הראשון בהלכה שנתחבר לאחר התלמוד, שם מפורט מאד עניין חנוכה בין באגדה ובין בהלכה, ונס הפך אינו מוזכר. ודבר זה מביא למסקנה שזו אינה סיבת החג. אם כן מהי איפוא הסיבה האמיתית?

תשובה לשאלה זו נוכל למצוא בדברי הרמב"ם33, המבאר אף הוא בעקבות הגמרא שההלל הוא המצוה העיקרית. אם נדע על מה נתקנה המצוה העיקרית גם נדע מהי הסבה העיקרית לקביעת החג. בהלכה א' מדבר הרמב"ם על ההצלה, ובהלכה ב' על נס פך השמן. כלומר ישנן שתי סיבות לחגוג בחנוכה. וממשיך בהלכה ג': "ומפני זה, כלומר בגלל שתי הסיבות הנ"ל, התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת ימים האלו... ימי שמחה והלל ומדליקין בהן נרות". אם כן, התקינו שתי תקנות כנגד שתי הסיבות. זאת אומרת: תקנה ראשונה - ההלל, כנגד הסיבה הראשונה - העצמאות הלאומית, ותקנה שניה - הדלקת הנרות, כנגד נס פך השמן.
ומסיים הרמב"ם "והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים". ואינו מזכיר כאן שגם ההלל מצוה אף על פי שלדעתו34 גם היא מצוה מדרבנן, כיון שזה פשוט שצריך לאומרו, כמו על כל גאולה. ורק הדלקת הנרות היא חידוש. אם כן, המאורע העיקרי המחייב את קביעת החג הוא העצמאות המדינית ולא נס הפך.
על דברי הגמרא "מאי חנוכה"35 מפרש רש"י "על איזה נס קבעוה" וזה לכאורה סותר את כל הנאמר עד כה, שסיבת החג היא העצמאות הלאומית ולא נס על־טבעי, שהרי תשובת הגמרא היא שכשגברה מלכות בית חשמונאי אירע נס הפך. ולכן עלינו לברר את הנקודה הזאת:
כשהגמרא מונה את הדברים הנוהגים בחנוכה היא מצטטת את מגילת תענית36 )שם מרוכזים ימים טובים שנקבעו בין היתר כדי לציין נצחונות צבאיים בימי בית שני). והלא ידוע מסוגיות אחרות שבטלה מגילת תענית37 חוץ מחנוכה ופורים. הסיבה מובנת: הואיל וחרב הבית ובטלה העצמאות, אין יותר טעם לעשיתם.
על רקע זה מופיעה שאלת הגמרא "מאי חנוכה" כלומר מדוע ביטלו חגים שנקבעו כנגד נצחונות צבאיים נקודתיים, ואת חנוכה שנקבע כנגד העצמאות עצמה, כנגד השיא, לא ביטלו? על זאת משיבה הגמרא, שמשום נס פך השמן לא בטלוה, כלומר התברר על ידי הנס הזה שיש ערך נצחי לחג, גם עבור זמנים שבהם תתבטל העצמאות המדינית. כך משתמע גם מדברי הרמב"ן בריש פרשת בהעלותך, שדברי המדרש שהקב"ה עודד את אהרון שחלשה דעתו מפני קרבנות חנוכת הנשיאים, ואמר לו שלך גדולה משלהם שאתה מיטיב את הנרות, רומזים לחנוכת בית חשמונאי. במה גדולה חנוכת חשמונאי מהקרבת הקרבנות? משום שהיא נמשכת בזמן על ידי מצות הדלקת נר חנוכה, הרומזת למנורת המקדש, גם בשעה שאין מקדש. ועוד נבאר זאת בהמשך. ]לגבי פורים אין שאלה כיון שנקבע עוד לפני העצמאות, ולכן אין סיבה שיבוטל כעת[.

שבוע טוב לכולם, ולנישטאיך בפרט.


הופה – בשורה הגיע ל'מערב הנאור' היהודים התוחכמים – "חדש דנדש מותר מן התורה" ועוד איזה חדש – המילים העלובות שלי עומדות נפעמות וקפואות לעומת המילים הלוהטות שלך...

קודם מעמיד לנו ר' נישטאיך את דבריו/דעתו של ה"חכם" ה"פניני" כדי ללמד את כולנו איפה מסתתרת שאלת 'סוד' מהי: ה'חכמה', שכולנו כל כך משתוקקים אליה – מתכופף ל'הרים' את דברי ה'פניני' בעודו 'מפיל' בדרך את דבריו של הרמב"ם ה"חכם" 'הפטיש החזק' ב"משנה תורה" שבה הוא מסכם כל דברי חז"ל מזמן משה רבנו ועד לימיו הוא - בדבר מהי החכמה, ב'הלכות יסודי התורה' שהמצוות הנכללות בהלכות אלו, הן עיקרי התורה ויסודותיה

פ"א הל' א - "יסוד היסודות = התוריות, ועמוד החכמות = המחקריות : לידע…..

כשמבקשים להתחכם מגיעים ל'חכם הפניני' –ושוכחים לגמרי את הרמב"ם שגם לו הפירוש על "איזה חכם הלומד מכל אדם" ופירושו הרבה יותר פשוט ונהיר ומתקבל לפחות לדעתי - בחינת "קבל האמת ממי שאמרה" ולא בגלל הבדל 'גזע דת ומין'
שגם כתב בהלכות מלכים על כך 'שרבי עקיבה וכל חכמי הדור *רק דימו* שבר כוכבא הוא המלך המשיח….ואנו כולנו צריכים להודות להלל ולשבח שם הרבי זי"ע שקבע לימוד דף יומי ברמב"ם, ובכך פירסם שם הרמב"ם שנלמד מאז ועד היום על בסיס ה'תניא'… תורת המשיח החדשה שבאה אפילו לפני החומש.

אני מעדיפה את עמדתו של הרמב"ם במשנה תורה, אתה יכול להעדיף את דבריו של 'הפניני' שיערב לך.


לאחר הקדמה קצרה זו אתייחס לעמדתך הנחרצת וה"לא יודעת" בדבר שחג החנוכה איננו חג דתי כביכול,והוא חג שאינו חג , ועל כך שלדעתך הנרות הם שממשיכים לחולל ניסים –

לפי ההגיון שלך השם נתן ל'נרות' כוח – שהאדם האנושי צריך להתקנא בהן.

בכל אופן הסברו "היודעת" של המשך חכמה הרבה יותר מתקבלת על דעתי מאשר הסברך שמסתמך על דעתך ה"לא יודעת" בעצתו החכמה של ה'פניני'

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1205068

בטח פיספסת את האשכול מלא החוכמה הזה בו שואל המשך חכמה ר' שמחה הכהן מדווינסק:

< הנה עוד אוונגרד אורטודוכסי שאף פעם לא יהפוך ל'מקובל' ,ודבריו לא עושים רושם רב על שומעיהם - ועל זה אני בוכיה >


והא דמברך על נר חנוכה, משום שנעשה לו נס בפך השמן, שזה נגד הטבע. והנה (נ)עקר הנס לניצחון מלכות אנטיוכוס(?)

וכך הוא עונה:

שהוא מודה שמברכים על נס שהוא יוצא מחוץ לטבע, והנס הוא שנעשה להם בפך השמן, אז איך זה ש'עקר' (= שהעבירו את הברכה ) לניצחון החשמונאים על היוונים?

וב'על הניסים' שהיא 'התפילה' של חנוכה, אין אפילו רמז לנס פך השמן?

(ומתאים לשיטת המאירי שבת כא, ב שיום א' דחנוכה נתקן על הנצחון ושאר הימים על השמן.)

והמשך חכמה מסביר, שהכוח ששרד לחפש את פך השמן הוא הכוח שניצח את מלכות אנטיוכוס בכוח מלחמת קידוש השם.
ולכן הוא כולל בתוכו ממילא גם את נס פך השמן- כי אם לא היה שורד הכוח הזה מימלא לא היו מוצאים את פך השמן - וממילא לא היו דולקים אפילו יום אחד.

התפילה כוללת גם את וה'על המלחמות שעשית' – כנראה שכבר הספקת לשכוח את האשכול הנודע - " למה צריך לברך "על המלחמות". שם הסתבר לנו < גם לך אני מקווה> ש"רוח השם שמתלווה לאדם בכוחה לצאת מחוץ לטבע." וזוהי נצחיות הנס 'האמת הנצחית של התורה' שאותה אנו חוגגים בחנוכה – ועל פי זה- חנוכה הוא חג דתי לכל הדעות!!!!!!!!!!!!!!!!!!

והקשר בין פרק ב' בחגי לבין חג החנוכה מצא ביטוי בזכרונה ההלכתי של האומה, במנהג המובא בבן־איש־חי, שנה ראשונה *פרשת וישב*, הל' חנוכה, סעיף כג, לקרוא את הפרק הזה ביום כ"ד בכסלו.



ועוד ברמב"ם:"וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול. עד שריחם עליהם אלוהי אבותינו והושיעם מידם והצילם" וכיצד הושיעם והצילם ה'?
ממשיך הרמב"ם "וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם" כלומר מתי אנו אומרים שהקב"ה גואל?


כשצה"ל מנצח, כשגברו בני חשמונאי?


במו"נ מסביר הרמב"ם בהרחבה את המדרגה שבה נמצא האדם שנאצלת עליו 'רוח השם' -


הלא ידוע שתגובתם הראשונה של היונים בפגישתם עם תורת־ישראל היתה של הערצה.
אגרת אריסטיאס אל פילוקראטס, ספרים חיצוניים מהד' א. כהנא ח"ב עמ' כא-כע מגלה לנו מה גדלה שמחתם של חכמי אלכסנדריה היונים כשנודע להם על כך שהתורה תתורגם ליונית. ואילו בירושלים נקבע על כך במגילת תענית פרק אחרון. (וע' מגילה ט,ב )כנפסק להלכה בשולחן ערוך( או"ח תקפ,ב.). כאן יש לתמוה. מדוע צרה עיננו בכך שיפגשו הגוים עם תורת משה? אלא שיש לעמוד על מגמתה של התרבות היונית־הלניסטית בכלל. אין היא מבטלת את ערכן של תרבויות אחרות, היא באה "רק" להכלילן במסגרת של תרבות־על האמורה לשמש בתור הדגם האידיאלי של התרבות, ולשמר את כל שאר המסורות הלאומיות הרוחניות בתור "מיקרים פרטיים" של התוכן התרבותי הכלל־אנושי.


מכאן שחנוכה הוא חג דתי ב'ריבוע', ולכן המספד כולל את ההליכה לבית הקברות – והיא אסורה בחנוכה, ועל כן גם לא צריך איסור מפורש.



ומסקנת המסקנות מעודף תיחכום יוצא סלט מישמש!!!!!!!!!

ולגבי עמדתך הנחרצת עוד שאלה קטנה, האם אתה נישטאיך הולך לבית קברות בחנוכה? ואם כן, האם קיבלת על זה אישור מפורש מהרב החבדניק שלך? איזה מהם?

אפנה אליך עוד כמה שנפשם יוצאת ומשתוקקת לקיים ייארצייט במועדו.




תוקן על ידי - riv - 11/12/2004 18:20:10

העליה לקבר מותרת בחנוכה!

נישטאיך,

אני חוזרת להתחלה, האם העליה לקבר מותרת בחנוכה?

כן, או לא?

המלים "הכי הכי" חכמות בכל דברייך באשכול זה, הם המלים השואלות: "מהו חנוכה"?

כפתיחה אפתח בדברי ה"חכם", המובאים במספר מקורות, (ראי למשל ידעיה ברדשי-הפניני, בחינות עולם יג, מה) שאמר: "תכלית הידיעה, שנדע שלא "נדע", וארחיב בדברי המהדיר, בספר עקידת יצחק (חלק ויקרא דף פח עמוד א - הערה ב לשער סה על המלים 'אמר אי זה':

"כונתו, כי אחרי שאמר החוקר שבכל ידיעה ולימוד צריך המלמד את רעהו דבר חכמה שידע אותו תחילה יותר טוב ממנו, הלוא יקשה, איך יקרא התנא את הלומד מכל אדם בשם חכם, הלוא בהיפך רק תלמיד ולא חכם יקרא איש כזה, אשר יצטרך ללמוד מזולתו מה שידע הוא יותר ממנו? ואם כונת התנא על מי שלמד יותר מכל זולתו המס פה עם היתרון כמו שאה"כ בשלמה "ויחכם מכל אדם" היה לו לומר "איזה חכם המלומד מכל אדם?" משכיל גם ראיתו ממאה"כ "מכל מלמדי השכלתי" אינה נכונה, כי לדעת החוקר הוא בהיפך שכל מלמד משכיל ויודע יותר מתלמידיו? ולבאר זאת יאמר הרב ז"ל, כי ידיעת כללות הנמצאות המחויבת לדעת החוקר למי שיהיה ראוי להקרא בשם חכם על צד האמת, אין ביכולת ילוד אשה להשיגה, ורק בחיק עליון החכם בהחלט ויודע בעצמו שהרבה תעלומות חכמה נפלאו עוד ממנו כמאמר החכם "תכלית שנדע הוא שלא נדע"* וע"כ הוא משתוקק תמיד להרבות חכמתו וידיעתו יום יום, ושוקד על דלתי חכם גדול או קטן, למען יוכל ללמוד ממנו חדשות ונצורות לא ידען מלפנים, גם אינו מתבייש ללמוד מזולתו, אחרי כי יאהב החכמה מכל הון ועושר, ואף כי יתן במחירה הכבוד המדומה, וא"כ בצדק אמר התנא "איזה חכם הלומד מכל אדם" ר"ל שיודע בעצמו כי עוד יחסרו לו הרבה ידיעות, ומרגיש בעבור זה בנפשו התשוקה התמידית ללמוד כל מה שיוכל ללמוד מכל אדם שימצא, יהיה מי שיהיה אפס המתגאה וחושב בדעתו, כי רבץ ואסף כבר כל החכמות וכל הידיעות כעמיר גורנה, הוא לא יאבה ללמוד כי חכם הוא בעיניו מכל זולתו ומי יורהו דעת? ואיש כזה באמת רק בשם כסיל וסכל, לא בשם חכם יקרא כמאה"כ "לא יחפוץ כסיל בתבונה", [וכעין זה יספרו לנו כותבי דה"י כי חכמי יון הקדמונים כנו עצמם בשם "חכמים", עד שבא (סאקראטעס) ואמר, כי לא נאוה לאנוש לקרוא עצמו בשם חכם, אחרי שהרבה חכמה ודעת עוד נעלמו ממנו, ומי זה בא עד קצה? הלוא רק כגן נעול היא לפניו אפס קצה ישיג וכולה לא ישיג, ע"כ רק אוהב חכמה ומשתוקק להשיגה ראוי להקרא (ועיין מזה גם תוס' שבת דף קט"ו ע"א ד"ה פילוסופיא]".

ולאחר הקדמה קצרה זו, אתייחס לשאלתך.

מאז שאלת הגמרא "מאי חנוכה"? ותשובתה, (שבת דף כב): "דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה", לא חדלו חכמי ישראל לשאול: מה היה הנס בנרות החנוכה? והאם הנס היה ל"פי ההלכה", התשובות לא עצרו שם, ה"למדנים" שבאו אחריהם, המשיכו לשאול: האם הנס התאים את ניסו, גם ל"דעת תוירע" של מרנן ורבנן, והם משיבים: הוא דלק לפי פירושם של שניהם! וכששואלים אותם: הייתכן? והרי דבריהם סותרים? הם משיבים: היו שני נסים, ומאחר ויד ה' לא תקצר, הוא יכול לעשות נס בתוך נס, שדעותיהם של שני גדוילים אלה ואחרים, תהיה זהה, אף שהם סותרים, למרעית העיין וההגיון, ומשם הם ממשיכים להמשך: אם שתי דעות סותרות "מתאימות", למה לא גם תשובות ה"נסים" השונים, לאלפים ולרבבות.

אך למתחכמי ישראל השאלה יותר פשוטה: האם היה נס?

לדעתי ה"לא יודעת", הנס "הכי גדול" בנרות החנוכה הוא, שמאז ימי החשמונאים לפני יותר מאלפיים שנה, ממשיכות הנרות לחולל נסים, ואף שהן כבו מזמן.

נס בתוך נסי נסים.

אני מקווה שאת עדיין אתי.

מאז, הפך "חנוכה" להיות "חג" דתי, שהגדרתו: חג שאינו חג.

מדליקים בו נרות, ואסור להספיד ולהתענות בו (וגם זה, לא איסור גמור), אבל הוא מותר במלאכה, וברשותך, אצטט ממגילת אנטיוכוס (פסוקים סט-עא):

"ע"כ קיימו בני חשמונאי קיום וחזקו אסר ובני ישראל עמהם כאחד, לעשות שמונה הימים האלה ימי משתה ושמחה כימי המועדים הכתובים בתורה ולהדליק בהם נרות ולהודיע אשר עשה להם אלוקי השמים ניצוחים, ובהם אין לספוד ואין לגזור צום ותענית, זולתי אשר מקובל עליו מלפני זה ויתפלל לפני אלוקיו, אך חשמונאי ובניו לא גזרו בהם לבטל עבודות מלאכה".

"לעשות שמונה הימים האלה ימי משתה ושמחה כימי המועדים הכתובים בתורה".

ימי משתה ושמחה כימי המועדים, אך לא ימי מועד.

"ולהודיע אשר עשה להם אלוקי השמים ניצוחים".

ולא "פטנטי" השמן.

"ובהם אין לספוד ואין לגזור צום ותענית, זולתי אשר מקובל עליו מלפני זה ויתפלל לפני אלוקיו...".

אין לספוד ואין לגזור צום ותענית, ולא איסור הליכה לבית הקברות, ולא שאר ירקות.

"אשר מקובל עליו מלפני זה".

ולא חדשות לבקרים ולפרות.

אני חושב שיש בדברי אלה, מספיק חומר למחשבה עד לחנוכה הבא עלינו לטובה.

מעודף תיחכום יוצא מישמש!!!