משהו חמוד על שנת העיבור

מיכי,

אמנון לוי. גדעון לוי, עוסק במיעוטים נרדפים אחרים .

הכרוז הזה אופייני ליצירותיו של פרופ' מסויים במחלקה למתימתיקה באוניברסיטת אילן, שמשתעשע מפעם לפעם בהפצת כרוזים ממין זה. וכבר היה מעשה ופרסם כרוז כזה נגד הכרוזים במאה שערים שמבקשים מנשים להתהלך בלבוש צנוע, ומזה משתמש רח"ל שבצניעות מותר להם ללכת ברחוב, וגיוואלד, הלא אין להרשות לנשים בכלל להסתובב ברחוב מפני חששות שונים, וכבודה בת מלך פנימה וכיוצא בזה.
וכבר נוכחתי שחכמים רציניים דנו בכרוז הזה והוכיחו ממנו מה שהוכיחו וכו' וכו' וכו'. ומסתמא הדיונים הללו משמחים מאוד את היוצר הנ"ל. מן הסתם יצר זאת לכבוד החנוכה, לשמח את הלבבות.

התלבטתי אם לשאול, אבל פשוט איני זוכר.

היה לי רושם שיש כאן בעיה עם ה"היכי דמי".

אם נופלות כמה אלמנות של כמה אחים יחד, האם אין בזה משום צרות על ידי זיקה?

כלומר, נניח שנותרו שמעון וראובן וממתינה אלמנתו של לוי לייבום. והרי היא ראויה להתייבם על ידי שמעון. ואז מת שמעון, ונופלת אלמנתו לפני ראובן. והרי ממתינות לייבום גם אלמנה ראשונה של לוי וגם אלמנתו החדשה של שמעון. אלא ששתי אלו היו צרות על ידי זיקה, שאם היה שמעון מספיק לייבם, אחת מהן היתה פטורה, אלא שלא הספיק. אז האם באופן הזה גם כן מייבמים את שתיהן?

אולי אין כאן בית מיחוש וטעיתי, אך אשמח אם יזכירוני את הביאור בסוגיות מורכבות אלו.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ויש להעיר מסוגיית המשכיר בית לגבי חודש העיבור.
האמת שתהיתי מה עושה מלאך המוות (או מלאך העוני) עצמו במקרה כזה? פתאום הוא נזכר שיש לו עוד כמה ימים למלא השנה... הרי העיבור תלוי בבי"ד של מטה, ולפעמים אף נעשה רטרואקטיבית. אולי אפשר לחבר אותו למאגר המידע של ועדות הצדקה, ואז תבוא לידי פתרון מלא גם הבעייה של כותב הכרוז הנ"ל.
האמת שתוהה אני אם מן הראוי לשחוק למישבתם של עניי ארץ, ומתמוטטיה. על כן יש להתייחס לשחוק אמתרי מהול ולשמחה מה זו עושה, כפונים אל מנסחי הכרוזים קורעי הלב וזועקי בדמעות. ראה בתחילת ספרו של גדעון לוי (?) על החרדים. המאפיין הראשוני שלהם אצלו הוא הבומבסטיות והדרמטיות היתירה והמוגחכת שמובילה אותנו לשחוק למצבים כה עגומים.
ולו מחמת הלקח הזה, לא מחקתי את דבריי.
וה' ירפא את שבר עמו ישראל, והעולם כולו, ויביא מזור ומזון לכל נזקק בב"א.


מיכי