אחת ולתמיד - מה יש לחרדים נגד ביאליק?

משום מחה, נוחה היא דעתי להכביר היום הודעות חדשות בפורום. תיחשב לה, אם כן, הראשונה כנגד נר ראשון, וזו הנוכחית כנגד נר שני.

ולענייננו, משיחות רבות שקיימתי עם בנים לציבור החרדי נוכחתי לראות בשנאה עזה על גבול הדמוניזציה לביאליק ויצירותיו.

כמי שאוהב את יצירת ביאליק אהבה עזה, קטונתי מלהבין מדוע. אמנם משירת ביאליק משתקפים יפה יפה לבטיו האינסופיים בין קבלת עול שמים לבין החיים החופשיים הקורצים בחוץ, אך לענ"ד ממספר לא קטן של שיריו עולה במפורש כי בסופו של דבר חזר מובס, מודה ועוזב אל סף בית המדרש אותו עזב. ואם לא עשדה כן בחייו ממש - לכל הפחות ביטא זאת בשירתו וברעיוניו. או אולי יצא הקצף על תפיסתו האנטי-גלותית? אפס, זו הוכחה למפרע כנכונה על ידי שר ההיסטוריה, ומה למלעיזים כי ילעיזו? אתמהה! ואתם, בטובכם, אזרו חלציכם והודיעוני!

היו הרבה נביאי אמת בבית ראשון. הנביאים שספריהם כלולים במקרא הם רק אלה שנבואותיהם נדרשו לדורות.
כמה חכמים מחכמי בית שני נזכרו במשנה וגמרא? 

תנו רבנן: שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן, שלשים מהם ראוים שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו, ושלשים מהן ראוים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון, עשרים בינונים. גדול שבכולן - יונתן בן עוזיאל, קטן שבכולן - רבן יוחנן בן זכאי.

מי היו שאר התלמידים מלבד הגדול שבכולן והקטן שבכולן?

ירוחם, שבוע טוב,

אם ישראל אין נביאים הן בני נביאים הן. כמעט כל סופרי ישראל כבדי הראש בדורות האחרונים חלק מדעותיהן התבררו כנבואיות בדורות הבאים, וזה נכון ליל"ג, מנדלי מוכר ספרים, ביאליק, אצ"ג, ואחרים, וכבר אמרו כמה מהם שרוח הלאום ורוח הקודש אחת הן. מכל מקום, נביאי האמת לא היו חלק משום ממסד והתרחקו מפוליטיקה ועל-כן היו מסוגלים להוכיח ולבקר את הכלל ללא פניות. באשר למשוררים, רוב הנקראים "משוררים" בדורות האחרונים, ובכללם ביאליק ואצ"ג הם יותר סופרים הכותבים שירה מאשר משוררים אמתיים, וגם לסופרים יש חשיבות בתיקון האומה והעולם ובתנאי שכתיבתם מבוססת על יסודות איתנים ופיהם ולבם שווים.

ירוחם,

יש הבדל בין נביאים ומשוררים. תפקיד הנביאים להוכיח ולבקר וללמד מוסר ולרדוף צדק. משוררים תכליתם להאציל את הרוח והלשון, לרומם את ההויה, להביא חזון, לפתוח שערים לתפילה ולשיחה ולתודה. הנביא מתעמת עם הדור ומוכיח אותו שוב ושוב, גם אם אף אדם לא מקשיב לתוכחותיו. המשורר פונה אל הפרט, מתוך אמונה שלכל אדם נפש שירית, ומלמד אותו להקשיב. לנביא, השירה איננה אלא אמצעי למסור את דבריו, ואין שירה אלא תורה, ואין תורה אלא דבר ה'. למשורר, לא נבראו הבריות אלא לומר שירה, ושירה היא היא תכלית הבריאה.

אגב, כל שירי התוכחה והקטרוג של אצ"ג את הנהגת התנועה הציונית הם כאין וכאפס לעומת שיר תוכחה שהמשורר אברהם בן-יצחק חיבר כ-12 שנה קודם לכן כנגד העסקנים הפוליטים ורדיפת השררה והמלל הנבואי והמשפטי השקרי, אלא שבחר לגנוז את השיר, ובמקום זה חיבר את שירו האחרון, שיר בשבח החלוצים אנשי המעשה הפשוטים. אזי גזר על עצמו שתיקה והפסיק לחבר שירים. לקטרג זו שירה קטנה. ללמד סנגוריה - שירה גדולה!