| נשלח ב-12/12/2004 11:04 |
 |
| |
"ומי שאינו מלמד בנו אומנות מלמדו ליסטות"
המאמר דלהלן התפרסם באתר כלשהו, תחת הכותרת:
עשייה ותפילה - כערובה להצלחה
במשנה בסוף מסכת קידושין (דף פב.) נאמר: "רבי מאיר אומר לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו וכו', רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא וכו'"
ראשית, נתבונן בדברי קדשו של התנא רבי מאיר, שמעורר בדבריו למתן עתיד כלכלי לדורות הצעירים, בנקיות ובקלות, ויחד עם זאת – תוך כדי דיבור – מזכיר שההשתדלות כשלעצמה, למרות שהיא מחוייבת – מצד הכללים שטבע הבורא בעולמו, שכך עלה הרצון מלפניו, אך לא היא זו שמביאה את ההצלחה והתועלת אלא רק על ידי צירוף תפילה ובקשה מאת מי שהעושר והנכסים שלו, וברצותו יתן לאשר יחפץ.
על כן מוטלות על האדם שתי החובות – שנראות לכאורה מנוגדות זו לזו – ההשתדלות והבטחון, העשיה והתפילה, וכאשר נוקט האדם בשתי קצוות אלו יחדיו, הריהו מבטיח לעצמו את העזרה הנכונה מאת ההשגחה העליונה, להשגת צרכיו ולהגשמת יעדיו. כך הוא הדבר בכל עניני האדם בעולמו, בפרנסה, בשמירת הגוף והנפש וביתר צרכיו עלי אדמות, וכך הוא גם במה שנוגע לעתיד צאצאיו; 'ילמד את בנו אומנות' ו'יתפלל למי שהעושר והנכסים שלו'.
במבט ראשון על דברי משנה זו ניתן להתרשם שקיימת מחלוקת בין התנאים בעצם השאלה; האם מוטלת חובה על האדם ללמד את בניו אומנות = מקצוע, שיהווה את הבסיס הכלכלי העתידי שלהם, או שמא אין לאדם ללמד את בנו אלא תורה שהיא העתיד הטוב ביותר שניתן להבטיח לבן שעומד בראשית דרכו בחייו, שהרי מדברי רבי נהוראי נשמע לכאורה שהוא שולל את לימוד האומנות כבסיס לעתיד, ולדבריו יש ללמד את כל הבנים רק תורה בלבד...
נפנה עתה לדברי הגמרא באותה מסכת (קידושין) בדף כ"ט. "תנו רבנן האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות ויש אומרים אף להשיטו במים רבי יהודה אומר כל שאינו מלמד את בנו אומנות מלמדו ליסטות..."
בברייתא זו רואים אנו את הציווי ללמדו אומנות כדבר מוסכם ללא חולק, ורבי יהודה מחזק ומחדד את הדברים בחריפות יתר, עד שלדבריו מי שאינו מלמד את בנו אומנות, כאילו שמלמדו להיות לסטים, היינו שודד דרכים חלילה.
בכדי להבין היטב את חובתנו בענין זה, ראוי שנקרא את הדברים הבאים:
"ולימוד אומנות כדי להתפרנס היא מצוה, ומהטעם הזה פוסקין בשבת על התינוק ללמדו אומנות, דהוי בכלל חפצי שמים, דחייב אדם ללמד את בנו אומנות, אלא שזהו לכלל העולם, אבל אם רואה אדם בבנו שנפשו חשקה בתורה והוא מוכשר להיות גדול בתורה, בזה אמר רבי נהוראי מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה. ולא חלק רבי נהוראי אהא דחייב אדם ללמד את בנו אומנות, וא"א לומר בדעת רבי נהוראי ששום אדם לא יתעסק באומנות רק בתורה לבדה, כי הוא דבר שאי אפשר קודם ביאת המשיח, וקרא כתיב ואספת דגנך, הנהג בהן מדת דרך ארץ..."
דברים אלו נכתבו על ידי הגאון הקדוש רבי אלחנן וסרמן הי"ד זי"ע, בתוך דברי תשובה לשואל, ונדפסו בספר "קובץ מאמרים" (דף סב).
אם נרצה לפרש את דברי הגאון – זכר צדיק וקדוש לברכה – נוכל לומר כך, רבי נהוראי אינו יוצא בהוראה גורפת לכל אב שילמד כל בן רק תורה, אלא לאותם ילדים שניכרת בהם יכולת ורצון לגדול בתורה, אותם רצוי ללמד רק את התורה הקדושה, שבה נמצא העתיד שלהם, ויצליחו בה כל חייהם.
ונשים לב שאכן רבי נהוראי אינו אומר; "לא ילמד אדם את בנו אלא תורה", אלא בסגנון אישי, שמותאם במיוחד עבור בנו של רבי נהוראי, "איני מלמד את בני אלא תורה", ובוודאי שישנם עוד מספר נערים שהם באותה הגדרה מיוחדת, שאותם אכן אין ללמד כל דבר אחר, חוץ מתורת ישראל הקדושה, שהיא חייהם ועתידם של ילדים מיוחדים אלו, אבל בנוגע לכל הבנים, וודאי שרבי נהוראי מסכים ואינו חולק כי חייב האב ללמדם אומנות, וכפי שמצאנו בברייתא שהוזכרה לעיל, שאין בדבר הזה כל חולק.
יישום דברים אלו בימינו אנו, יש בו מעט מן הבעייתיות, מפאת סיבות שונות, ראשית; כל בן ישיבה – לפי תפיסת העולם הישיבתית הקדומה – אמור להיות כדוגמת בנו של רבי נהוראי, להבדיל מרוב הנערים האחרים שעל פי הרוב אכן לומדים אומנות ומקצועות, ולכן אין מלמדים אותו אלא תורה, אבל במבחן המציאות, בניו של רבי נהוראי בקרב בני הישיבות, אינם מהווים אלא פלח קטן, וטבעי שכך זה יהיה, שכן בעבר היו הולכים ללמוד בישיבות רק מצטיינים אשר חשקה נפשם בתורה, שהם היוו אחוז קטן מקרב בני המשפחות של יראי ה', לא כן בימינו, ש-100%! מילדי החרדים נכנסים ללמוד בישיבות, נשאלת השאלה; האם ניתנה הדעת לכל אותם בנים של דלת העם החרש והמסגר, לתת בידם כלים למען עתידם הכלכלי והאישי?!
אין הדברים נאמרים חלילה בהתרסה כלפי עולם הישיבות, אשר מי כמוהו להעמדת דורות ישרים ומבורכים, ולהצמחת עדרים של אנשי תורה ויראי השם, אולם בדרך לימוד הדברים עולה השאלה מאליה, והפתרון למעשה מצוי אך ורק בידי גדולי התורה והיראה, שלאורם אנו הולכים ומפיהם אנו חיים!!!
למרות שאני מניח שהדברים נדונו בפורום זה בעבר, הייתי מבקש התייחסות מכובדת למצב שנוצר כיום בעולם הישיבות, לאור השאלות שעולות מאליהן:
א) האם בכל זאת ישנה דעה הסוברת שיש ללמד את כלל הבנים 'רק תורה'?
ב) האם בימינו "השתנו הטבעים", וממילא לא כל אדם לומד מקצוע, לכן לא שייך "כאילו מלמדו ליסטות", ובמידה מסויימת ניתן לומר שהמציאות אכן מוכיחה כך?
ב) מדוע לדעתכם טרם נוצרה - עד היום - מסגרת רצינית לפתרון הולם לאותם רבים שזקוקים לקיום המאמר כפשוטו?
לחכמי המקום פתרונים (אם אפשר - ללא התלהמות וללא זריקת רפש במסגרות המקודשות...)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2004 09:17 |
|
| |
בזמן התלמוד מנגנון מדינת הרווחה, שבה כל סקטור יכול לסחוט לעצמו כספים דרך מו"מ קואליציוני, גירסה מעודנת של ליסטות, לא היה קיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2004 19:00 |
|
| |
ואני אתחיל במילתא דטרגדיה
ש'סופו שמלסטם על הבריות' - וזה שאדם לא מפרנס את עצמו, ועליו לחיות ממשהו, ב'הכרחי' שהוא יגנוב, יגזול, או יקבץ נדבות. ויתכן גם שילוב של השניים.
'אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות'- כולל בתוכו את החיוב של האב על בנו.< כמובן בתנאי שאדם מקבל על עצמו שחוקי היהדות נשענים על 'יסודות התבונה' >
אדם שלא מבין שחובתו ללמד את בנו אומנות - הוא ובנו ישלמו את הכבשה ארבעתיים.
< אגב, אין צורך לחפש הלכה מפורשת על החובה, מפני שהחובה היא פרט ממכלול פרטים שמצויים בכללים/בהלכות בדבר ערך 'אהבת המלאכה', ולכן חובתו של האב היא פועל יוצא של החיוב בכלל.
וצ'אוטונג, אני מסכימה איתך, למרות שקשה לקבל את העובדות כמו שהם.
מיימוני כרגיל שוכב על הגדר כדי לשמור על שמם הטוב של החרדים, במיוחד תושבי בני ברק וירושלים עיר הקודש.
תוקן על ידי - riv - 16/12/2004 19:30:12
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2004 18:19 |
|
| |
לכאורה, יש ראיה מפורשת שכל ישראל גנבים! שכן פסק רבנו הב"ח, יו"ד, קונטרס אחרון סימן ב, ד"ה מומר:
מומר וכו' ולפעד"נ דבכל שאר עבירות יש להחמיר מטעם שכתב הרא"ש לדעת הרמב"ם דכיון דחזינן שלתאוותו עובר על (אחד) [אחת] מן העבירות שבתורה חיישינן דפקר שלא לטרוח לקיים שום מצוה כהלכתה משא"כ בגונב דבר מאכל כמ"ש שלמה אל יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב דאפי' במוחזק בכך הרבה פעמים אין לו דין מומר. ותדע שהרי אמרו רוב גנבים ישראל, ואם כן לא היה סתם ישראל כשר לשחיטה, אלא בידוע שאינו גנב, וזה לא שמענו מעולם.
'לא שמענו מעולם' - אין פירושו שלא שמענו מעולם שסתם ישראל הוא גנב, אלא לא שמענו מעולם שסתם ישראל אינו כשר לשחיטה. אבל כמובן שזו טעות לוגית פשוטה מאוד, שכן מה שנאמר בגמ' 'רוב גנבי ישראל' (ואגב, זה נאמר רק על פומבדיתא בלבד), פירושו רוב של הגנבים הוא ישראלי, אך לא שרוב ישראל הם גנבים... ! אכן בש"ך, המעיר על הטעות, העיד שהב"ח ציווה למחוק קטע זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2004 19:25 |
|
| |
חיוב האב ללמד את בנו אומנות לא נפסק כנראה להלכה ברמב"ם (איננו מופיע אצלו בי"ד, אם כי התייחסויות עקיפות לכך ישנן). וראה מאמרו של פרופ' שוחטמן ב'דיני ישראל' כ-כא.
אשר על כן, ממה נפשך: או שאתה הולך לפי מבחן פורמליסטי (אחרי הכלל הנפסק בהלכה), או שאתה הולך אחרי מבחן תכליתני (הערך העומד ביסוד הכלל).
אם לפי מבחן פורמליסטי- אין חובה כזו, שהרי לא נפסקה בפוסקים. או לכל הפחות יש "אשלי רברבי" בדמותו של הרמב"ם להיתלות בו.
אם לפי מבחן תכליתני - הרי דברי המשנה אינם אמורים באומנות דווקא, אלא במקור פרנסה בכל, ובדור שבו אפשר להתפרנס יפה גם בלא אומנות - נראה כי הדברים אינם חלים.
ובכל זאת, נראה שההיתר הזה הוא מן ההיתרים הבלתי-רצויים, וברור שדעת חכמים נוחה יותר ממי עובד לפרנסתו, זולת אם הוא ת"ח מובהק וכו' וכו'. ובפרט כעת, שההתפרנסות מן התורה גוררת בעיות לא מעטות, והדברים ידועים. ומכל מקום, איסור ליתא, כנלענ"ד.
ואסיים במילתא דבדיחותא. כידוע, רוב ה"מוסדות" בעולם החרדי מגייסים כספים באמצעות שנוררים מקצועיים, הגובים אחוז מן ההכנסות. אחוז זה הולך וגדל עם השנים. ובכן, מספרים כי שנורר מקצועי שכזה נראה בוקר אחד לוקח את בנו איתו ל"עבודה". כששאלו אותו שכניו לפשר הדבר, השיב: "הלא זו גמרא מפורשת: לעולם ילמד אדם את בנו מלאכה קלה ונקייה, שלא יצטרך לבריות"...
אידך גיסא
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2004 23:24 |
|
| |
זכות השתיקה
"נוכל לומר כך, רבי נהוראי אינו יוצא בהוראה גורפת לכל אב שילמד כל בן רק תורה, אלא לאותם ילדים שניכרת בהם יכולת ורצון לגדול בתורה, אותם רצוי ללמד רק את התורה הקדושה, שבה נמצא העתיד שלהם, ויצליחו בה כל חייהם".
וקשה הרי גם גדולי התנאים והאמוראים שעונים לקריטריון הזה היו בעלי מלאכה ?!
(א"כ, אפשר לדחות שבכל אופן בגיל צעיר הם למדו רק תורה)
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2004 19:21 |
|
| |
יש קצת צדק במה שאמר מי שאמר
"רוב החרדים גונבים"
ויש לי הוכחה לכך מהמקורות.
אבל זה לא אשמתם כי זה מה שלמדו אותם.
"ומי שאינו מלמד בנו אומנות מלמדו ליסטות"
ואנו יודעים שרוב הציבור שלנו לא לומד אומנות...
ואיני חושד בסנדלר שהוא לא מתקן נעליים גם כשהוא הולך יחף
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2004 19:36 |
|
| |
זכות שתיקה
העלית נושא חשוב, ועוד יותר התפעלתי מבקשתך לדון בו בכובד ראש ובמתינות ובאיפוק.
לכן אני חייב להביע מחאה על דברי צ'וטנג. הוא מאשים את "רוב החרדים" בגניבה.
אני סבור שזו טענה שאי אפשר להוכיח עקרונית. אמנם, היו דיונים אצלנו על הנטיה הקיימת בחברה החרדית לזלזל בחובות כלפי המדינה ועוד, אך מכאן ועד ההחלטה ש"רוב" החרדים גנבים יש מרחק.
זה גם לא הנושא הראשי של האשכול, לפיכך אני מציע לחפש אחרי האשכול האחרון שעסק בכך ולהמשיך בו את הדיון. יש לי כמה הערות על זה.
בינתיים, אני חוזר על מחאתי. אין רוב החרדים גנבים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2004 11:36 |
|
| |
אצלנו אומרים שצריכים ללמוד (וללמד את הבנים) 'שנור'ן' היטב, כדי שלא להיות 'נצרך לבריות' חלילה. 
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2004 11:26 |
|
| |
אכן החרדים אינם עובדים, ואכן רובם גונבים. דהיינו שמשמקרים על ימין ועל שמאל בכדי לקבל פטור מארנונה וממס הכנסה והישיבות משקרים על מספר התלמידים וכוללים פיקטיבים ופנימיות שאינם קיימות כידוע לכולם.
תסמר שערות ראשינו על רבוי השקרים בציבור החרדי, הנובע אך ורק מאי עבודה.
ונא לא להזכיר לי החילונים שאין זה מענייננו כלל.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2004 11:15 |
|
| |
פקפוק - כן, זריקת רפש - לא.
כל פעולה שענינה תיקון וייעול, יכולה להיעשות גם תוך נתינת כבוד לקיים...
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2004 11:09 |
|
| |
"לחכמי המקום פתרונים (אם אפשר - ללא התלהמות וללא זריקת רפש במסגרות המקודשות...)"
אין כאן סתירה לוגית?
לא צריך לזרוק רפש ולא צריך להתלהם, אבל כל פתרון אמור לפקפק בקדושת המסגרות.
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
