ראשונים כמלאכים - ירידת הדורות
... היה ברור שהנושא הזה חייב לעלות.
עד כמה שאני רואה, הדיון בנושא זה נחלק לשנים.
1. מה עדיפותם של ראשונים. מהי "מלאכיותם"?
2. מה ההשלכות של העיקרון לגבי האפשרות לחלוק ולומר דעות אחרות. הנושא השני יטופל באשכול נפרד. גם כך הדברים ארוכים.
(כדי שלא יטעו בכוונתי, אני מדגיש שאיני בא לזלזל, אלא ללמוד).
א. כמדומה לי שהדעה המוסכמת היא שהראשונים עדיפים ב כ ל. אבל אף פעם לא ראיתי שפרטו את הדברים לפרטים. וזה דווקא דבר חשוב.
למשל, האם הכוונה ליכולת אינטלקטואלית? אם הכוונה היא לכישורים של אינטליגנציה PER SE, כפי שנמדדים במבחני אינטליגנציה והקרוב לזה, אין ספק שיש בתולדות ישראל אישים שהיו להם כישורים מעל ומעבר למעל ומעבר של הממוצע.אם אתייחס למספר קטן של דוגמאות, ואקח אותן דווקא מן האחרונים שמוכרים לנו יותר, הרי הגר"א (השליטה בע"פ בחומר עצום, וכמובן אני מזכיר כאן רק מעלה אחת מרבות, כי היא בת מדידה בכלים שמוכרים לנו), רעק"א, שאגת אריה ועוד. אפילו בזמננו זה, קשה יהיה למצוא בעלי יכולת כמו הרב חיים קנייבסקי והרב עובדיה יוסף. (נקטתי דוגמאות של תלמידי חכמים המפורסמים בכישרונותיהם, במקרה זה בכוח זכרונם העצום, ולא באתי לדרג איש).
ובכן, האם הכוונה ב"ראשונים כמלאכים" רק ליכולת שנמדדת במבחני אינטליגנציה בלבד? זה לא מסתבר, גם בגלל שלפי עיקרון זה, האם הגר"א לא היה עדיף על ראשונים ואחרונים? במחילה מכבוד רבותינו, זכר כולם לברכה, ולמרות הסיפור המפורסם על ר' חיים מוולוז'ין שהעריך את הגר"א כשקול לרשב"א ולא יותר, הכישורים של הגר"א כפי שתועדו עולים על אלו שמיוחסים לאמוראים בגמרא...
ש"מ שיש כאן עוד.
ב. לאידך גיסא, היתרון הפשוט שיש לראשונים על אחרונים הוא הזמינות של מידע. התנאים ידעו בדרך כלל מה הסברות של החולקים בגרסאות המשניות שהיו לפניהם (וגם אז יכלו להיות מחלוקת אליבא דתנא פלוני). לאמוראים היה פחות מידע זמין, והם נאלצו ללמוד משיקול הדעת. כשר' יוחנן אומר שהראשונים סידרו שולחן וכו' ולנו אין פה לאכול, האם הוא מבקר את היכולת האינטלקטואלית של דורו, או את העובדה שאין לו ולבני דורו גישה אל הסברות המסתתרות מאחורי הדינים שבמסורת?
ג. כמובן, הידע המדעי שלנו משופר בהרבה משל דורות קודמים.(איני שותף לאלו שסבורים שחז"ל ידעו פיזיקה גרעינית ומתמטיקה גבוהה. הם אפילו לא הכירו שברים עשרוניים, והחשבון שלהם לא נעשה בספרות עם אפס כמו שלנו, מה שהפך את ההשגים החשבוניים שלהם לראויים יותר להתפעלות). ש"מ כי הגדלות שלהם בוודאי לא היתה במדע.
ד. מה נשאר לנו? אני יכול למצוא את היתרון של דורות הראשונים במספר תחומים בלבד:
הכרת צורות הלימוד של התורה שבכתב. כללי מדרש וכיו"ב.
הבנה של טעמי התורה. אם התורה היא כללים וכללי כללים (כמו שכתבתי באשכול אחר, ומה שנקרא בשפה טכנית "מטא-כללים"), עדיפותם של הראשונים היא שהם ידעו מה הם המטא-כללים הללו, למרות שגם בהגדרתם של אלו תיתכן מחלוקת.
הבנה זו באה 1. מתוך מסורת 2. מתוך לימוד עצמי.
לפי כל אלו, הגדלות בתורה נמדדת לפי המידה שבה אדם (ושיהיה ברור, לא כל אדם, ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול) מבין ומסוגל להבין וללמוד את טעמי התורה. זה ההבדל העיקרי בין ראשונים לאחרונים. ועד היום, גדלותו של תלמיד חכם היא בעומק הבנתו את טעמי התורה, וכיצד המטא-כללים קובעים את השימוש בכללים ובחריצת הדינים.
בין אם נצליח להגדיר את היכולת הזו בגדרים של המחקר הפסיכולוגי של האינטליגנציה ובין אם לאו, מתבקש לשאול מדוע להניח כי יכולת זו משתנה לרעה עם הדורות.
גם לאידך גיסא, האם כל מה שהכלל "ראשונים כמלאכים" קובע הוא כי הזמינות של המסורת של המטא-כללים הולכת ופוחתת עם הדורות? אזי זו לא שאלה של זמן, אלא של זמינות. אמנם, מרחק היסטורי עושה את שלו, במיוחד כאשר מדובר במסורת שבעל פה, אך האם אין זה נכון שבדורנו, שפתוחים לפניו כתבי יד, הגישה למקורות נוחה יותר משל, לדוגמא, רב בקהילה באשכנז הנתונה במצור, שיש לו רק כתב יד אחד גרוע של התלמוד?
הערת הסתייגות 1: שימו לב כי לא נכנסתי כלל לשאלה מה הם אותם מטא-כללים, ובאיזה מישור הם נמצאים. לדוגמא, האם הטעמים הם חינוכיים חברתיים, כדעת הרמב"ם, או שהם גם באים לתקן עולמות עליונים, כדעת המקובלים.
הערת הסתייגות 2: בניגוד לדברים שכתבתי בעבר, כאן אין לי מסקנות חתוכות וברורות, ואשמח מאד על דיון והרחבה בדברים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
תוקן על ידי עצכח ב- 03/05/2007 9:41:56
 |
|
|