איש ומחשכים

איש אחד היה יושב במקום תנים חושך ואפילה,

גם לא תיגה שם נהרה,

ותכס עליו צלמוות.

ויבך ויתחנן ויקוו לקרן אור,

ויללת תנים תענהו,

ציה ואופל יתנו קול,

ותוהו ילל ישימון.


ובן קטן לו,וישב ויבך כנגדו,

וענן סועה וערפל סביבם,


ויעל הענן


ויכסם.




והיה כי ארכו הימים

ויכס הענן את הקול,


וידום,


כמתי עולם.



אז ישמע אלוקים תפילתו,

מבין עפאים תופע נהרה,



וילט פניו,



באדרתו.

עורבא,
את עיני דווקא משך העניין של הענן שמכסה את הקול. זה בדיוק הפוך מ'רואים את קולות' של מעמד הר סיני, כאן 'לא רואים את הקולות'.
אולם האם עדיין שומעים אותם, והתוגה היא על כך שרק שומעים ולא רואים, או שמא אלו קולות שניתן רק לראותם בלבד, ולכן הענן מכסה אותם.
ונראה דבזה תליא גם התשובה לשאלתך, ותן לחכם ויחכם עוד...

מנאי, היושב חופה בצל הנהרה, אפוף נשיאים וגשם אין.


מיכי

עורבא.

מהו פירוש ושורש המילה "תיגה" ?

והאם האיש שמסופר עליו הוא עצמו יודע או ידע פעם טעם מעשיו והבלבול הוא רק אצל המספר, או שיודעין אנו שגם הוא לא ידע ואז אין טעם לחקור בדבר?

מאד התלבטתי על הסיומת "באדרתו"

מחד היא מסיטה את העיקר,מהלטת הפנים של מבקש האור יושב

הצלמוות בבוא אליו קרן האור לה פילל וקיווה,[האם לא יכול

לקבלה,או שמא זו צורת קבלתו, או שמא?]

אך מאידך היא שמה דגשעל ההדר הנאדר במעשה זה,




זאת אשר התלבטתי על דף חלק זה. אוירא דמגילתא.



תגובתכם?