ראיתי לינקים ונזכרתי בסיפורים. [ניתן היה לצרף ללינק הראשון עוד שני לינקים לאשכולות של שנרב_נ.]
פעם שמעתי בביהכ"נ איך אב מסביר לבנו את הכתוב בהפטרה על חכמת שלמה שהציע לחתוך את התינוק לשניים. שאל הבן את האב: "מה החכמה הגדולה? גם אני הייתי יכול לחשוב על התכסיס הזה!"
מספרים [ואולי הובא כבר בפורום] על הרב אברמסקי שהיה רב בלונדון ונתן שיעור בבהירות רבה עד שדבריו בפירוש הרמב"ם היו בהירים למדי. לאחר השיעור ניגש אחד משומעיו ואמר: [ביידיש] "איני מבין מה חידש הרב הלא דבריו מפורשים ברמב"ם עצמו!" ענה הרי"א: "א דאנק פארין קומפלימענט" [תודה על המחמאה].
בלמדי בישיבה קטנה מסכת ביצה בסוגיא ד"הכנה דרבה" למדנו מדברי הרב אבמרסקי בחזון יחזקאל [על התוספתא] שביאר דברי תוספות שם בטוטו"ד וטענתי למג"ש שאיני מבין איך אפשר ללמוד אחרת, ענה לי "אשריך" וקרא לבחור משיעור אחר לשמוע ממנו איך הם למדו את התוס' והוכיח לי איך אפשר ללמוד אחרת.
וז"ל סמדיה באשכול על מו"ר: "... כל שיטותיו, ביאוריו והשקפותיו, הם תוצר סינון של שיטות הרבה הרווחות ביהדות. החל מהתלמוד וכלה בחסידות. כל האמרות שהוצגו... תוכל למצאם בכתבי הקודש, בגמרא, בספרי מחשבה, בספרי קבלה וחסידות. ... הייחודיות היא, עקביות."
היוצא מכל זה שגישה מיוחדת ללימוד אינה נמדדת לפי השוני ההלכתי המיידי באותה סוגיא הנלמדת [כמו שהתפעל דוזר מהחזו"א בלינק הראשון] אלא בכלל הגישה ללימוד [שהוזכרה בלינק השני] שמחדדת ומשפרת את כלל ההבנה בחיים, בתורה ובמטרותיה כך שההשלכות ניכרות כמעט בכל סוגיא. בפועל תלויה גישה זו בזיהוי ההקדמות ללימוד לפני הלימוד ללא שום "טאבו" ואזכיר בקצרה כמה נקודות קצרות ומלבד שהזמן קצר האריכות היא אך למותר ודי לחב"ר.
א. זיהוי השקפת הלומד על קבלתו את התורה בתור מה הוא מקבלה ובזה כל אחד לפי רמתו [ע"ש],
ב. זיהוי משמעות דברי התורה שבכתב עד כמה שאפשר לעמוד עליה מקריאה טבעית,
ג. זיהוי דרכי החיבור בין [א' וב'] הדרך ארץ הקודמת לתורה, לתורה [שזה עיקר תושבע"פ לענ"ד],
ד. זיהוי דרכי החיבור בין דברי התורה שבכתב לפרשנותה שבע"פ [ע"פ הדרך ארץ],
ה. לאחר כל זיהוי חדש הנוגע לסוגיא, להתחילה שוב מראשה לחוות איך משתלב ומתמזג הזיוהי הדש עם שאר חלקיה,
ו. לראות ולחוות בכל פרט את יסודותיו הראשוניים-עקרוניים האמורים עד שנהיית החוויה עקבית ותמידית באופן טבעי.
כל אלה וכנראה עוד שהשמטתי מעמיקים את הבסיס ומרחיבים את האופק בכל סוגיא וסוגיא [ואולי אחר ת"ב אספיק להביא דוגמא ספציפית מ"בתורתו"] עד שדבריה מובנים בכזו פשטות שטבעי שישאל הלומד הצעיר "מה החידוש?"
גם בעקבות אשכול הפרידה שאלו באשכול ובאישי כזאת: "מה חידש ר"ג?" עד שנוכחתי שהדרך הטובה להשיב על כך היא בבקשה מהשואל להציג איך שהוא ניגש לכל סוגיא שהיא ואח"כ להציג "זה לעומת זה" איך היה ר"ג ניגש, כאשר עשה המג"ש שלי בהקשר החזו"י לביצה. ניסיון כזה נעשה במקצת וניתן להוסיף עליו באשכול שפתח אריק123.
כבר נאמר באשכול אחר שני יסודות בתכלית החכמה "להזכיר את הידוע" כדברי הרמח"ל בהקדמתו למסילת ישרים ו"לסדר את הגן מבלבול" כדבריו בהקדמתו לדרך השם ואוסיף ציטוט משיר-תפילה ביידיש הנוגע לדברים:
שמור את מחשבתי חופשיה ממידע מיותר של אין קץ פרטים ותן לי כנפיים להגיע לעיקר.
תוספת ציטוט ממכתב מו"ר:
"ישנה דרגה שלומדים איך להיות ממוקדים בעקרונות יסוד באופן קבוע כך שהמחלוקות בין השיטות אינן נתפסות אלא כפרטים משניים במסגרת העקרונות האלה. כך למד ר"ג וזו היתה גדלותו המחשבתית. ברמה זו לא מרפים מלימוד כל נושא עד שחווים בעוצמה את העקרונות היסודיים שמשם יש גישה קלה מהירה וישירה לכל הפרטים גם אם הפרטים עדיין לא ברורים במלואם נתפסת חשיבותם לעקרונות. [לא נעסוק כאן בדרגה הבאה שהיא ההגעה ברמת בהירות כזו מתוך המיקוד בעקרונות שניתן אף לחדש חידושים מפליאים בהבנת כוונת התורה.]"
לפ"ז אין זה פלא שמי שאינו ממוקד בעקרונות שיעבור על ספר ולא ישים לב לגדלות הדברים שבו כי הרי אינו ממוקד בעקרונות המופיעים שם וחושבם ל"טעמים" ו"ציצים ופרחים". זה מצוי בכל סוגי הספרים שיש בהם מסר עמוק ומוצאים את ההבדל בקוראי סיפורי ר"נ מברסלב. יתר על כן, כאשר נמסרים דברים ממי שממוקד בעקרונות, אין לראות בכל קטע המבאר נידון אחד[כגון "קבוע"] כרעיון נפרד, אלא את כל הדברים כמקשה אחת הנובעת מאותם העקרנות הבסיסיים. כך גם מצטמצמות המחלוקות שהן אך בדרגות ולא במבט העקרוני על הדברים כפי שנתבאר באשכול על הקרבנות ועוד.
תוקן על ידי עצכח ב- 07/01/2009 15:23:12
