אילו היה עניין תפילין מתקשר במהותו ליד מסוימת, היה לנו להניח שאכן ההלכה להניח על יד כהה היא מעיקר משמעות המצווה והיה לנו למצוא טעם הגון לקביעת ההנחה על יד כהה, אך מלבד מה שמצד עצם הדברים אין אנו מוצאים טעם הגון שיהיה משמעות הנחת התפילין דווקא ביד מסוימת, גם אין ברור שהלכה זו היא לעיכובא ראה שע"ת או"ח ריש סי' כ"ז וראה עוד ביאור הלכה שם סעיף ו' ד"ה מניח בשמאלו. לכן קשה להניח שכך נמסרה צורת המצווה.
דבר אחד ברור לגבי כלל המצוות, שהקביעות מחזקת את גדרי ההלכה, שכן כאשר מנחילים הלכה שנשארים בה שאלות שאינם מוכרעות, נחלשת כוחה של ההלכה.
הדרך הטבעית לקשור היא ביד ימין וממילא ההעדפה הטבעית להניח בשמאל ולקשור על ידי יד ימין וכמבואר ממה שדרשו "וקשרתם וכתבתם" מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, ולשון הגמ' [מנחות ל"ז] "ר' נתן אומר אינו צריך הרי הוא אומר וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין וכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל", ומעתה כיוון שזו ההנחה הטבעית, יש טעם ועניין לקבוע כלל קבוע למצווה שמניחים בצד שנגד היד הקושרת כפי הצורה הרגילה. וטעם הקביעות כנ"ל. מנהג העולם שרוב האנשים הימניים מניחים את שעונם על יד שמאל, מבואר מכאן שזהו המקום הטבעי להנחת דברים.
מאותו העיקרון האמור, שיש יד פעילה ויד שאינה פעילה, עולה אפשרות נוספת העושה את היד השמאלית ליד טבעית להנחה. זאת משום שקשה לישא תפילין ללא זמן מוגבל ביד הפעילה הדרושה לכל פעולה ופעולה, ומכאן שהיד הטבעית להפריעה במשוי היא היד הפחות פעילה. עיקרון זה ניתן לייחס לדרשה האחרת על ההנחה בשמאל "רב אשי אמר מידכה כתיב בה"י כהה... כתנאי ידכה בה"י זו שמאל" (שם).
_________________________________________________
בראשית תרגום ובשלישית השמה ועוד בקרוב..
נשלח ב-22/12/2004 22:57
מבחן
אילו הייתי אני מקובעי ההלכה לדורות, לא הייתי נוקט בגישה כזאת, כי על הרוב זה יגרום רק את ההיפך, וכגון הסיבוך עם האיטרים, למה לא להשאיר מרחב מחיה למצוה, ולהגביל אותה? מה תועלת ב'להגדיר'?
זה כמו להגביל את שילוח הקן לסוג עץ מסוים, ובכך 'להגדירו'...
נ.ב. אודה לך אם תביא עוד דוגמאות להבהיר את כוונתך.
נשלח ב-22/12/2004 22:41
אני טוען לעיקרון כללי.
הרבה מההלכות נקבעו כדי ליצור דפוס ומבנה קבוע למצווה. דבר זה מתאפשר כאשר באופן טבעי כל שהוא יש נטיה או הנהגת הרוב, ולא משנה מאיזו סיבה, כל שהסיבה סבירה יש טעם לקבוע את ההלכה באופן חתוך, ומכאן שבהלכות שאנו לא היינו חושבים שקבעום מחמת הבחנות דקות, כמצוי הרבה בפרשנות המצדיקה ע"י הסברים שקשה להולמם עם רוח החשיבה הגמרתית והאנושית-טבעית, עלינו לחפש את המודל הטבעי לדבר ולבהכין איך חתכו זאת קובעי התורה להלכה - חכמנו ז"ל.
נשלח ב-22/12/2004 22:27
מבחן,
קטונתי (באמת) מלהבין את התזה שהצגת בראש האשכול.
האם תוכל בבקשה להסביר אותה שנית בשפה ברורה להדיוט כמוני?
נשלח ב-22/12/2004 21:59
דברים כעי"ז ברב הירש, יד מסמל מעשה וראש מחשבה. אך עדיין לא מצאתי טעם שיניח דעת הבא ללא מוקדמות, לשינויי ההלכות ביניהם אא"כ נסכים לנ"ל בהודעתי הראשונה.
נשלח ב-22/12/2004 19:05
הנני להעתיק דברי הגרי"ד על המשמעות הרעיונית של ההבדל בין תפילין ש"ר ושל יד.
ולאומרים שאלו בכלל פרפראות בעלמא ובגד 'ווארט' שאין מאחוריו ולא כלום, יש לשאול: מתי יהיו מוכנים להסכים שהסבר רעיוני איננו פרפראה בעלמא. וכמדומה שאף פעם.
וכפי שאמרתי לראי"ה דברים דומים בנושא ב'חבש פאר' שם מסמלים התפי' גשמיות ורוחניות. ועי' שם הסברו למאמרי חז"ל כגון "עשו מצווה זו כדי שתכנסו לא"י" שלכאו' זו חובת הגוף ומה עניינה לא"י, אלא שרק בא"י יכולות לדור המגמות זו לצד זו ואדרבא לחזק זא"ז וכו'.
ושני נביאים אלה התנבאו שלא בסגנון אחד, כל אחד ונטיתו, אבל ביסודם הדברים עולים בקנה אחד. ואכן זו דוגמה טובה לדרגת החופש הקיימת כשעוסקים בפרשנות רעיונית, אבל שלילה גמורה זה כבר דבר אחר.
מתוך שיעורי הגרי"ד:
מסקנות ההלכה שחתמנו בהן (שפעולת המצוה של תפי' ש"י היא מעשה קשירה והנחה, לעומת תפש"ר שמצוותה היא הווית תפי' על ראש האדם והיותו מעוטר בהן) חשובות מאוד גם מבחינת השקפת עולמה של היהדות. אדם מישראל המניח תפי' מקיים 2 מצוות: א. מצוות תפש"י המתגשמת בפעולת הקשירה ב. מצוות תפש"ר המתבטאת בהוויתה במקומה. הצלחת האדם בחיים עלי אדמות כרוכה בהתלכדות מחשבה מופשטת ומעשה ממשי, באיחוד רצון עם פעולה.
ישנם הרבה אנשים אשר חוננו מאת ה' בכשרונות עיוניים נעלים, אך נטולים המה שאיפת מעשה ויוזמה שימושית. עשירים המה באידיאות נאות, במעוף רעיון ובעמקות הכרה, אך עניים המה ברצון איתן שיפגוש את ההרהורים ויתנם בדפוס תוכנית מסויימת.
הטיפוס האידיאלי של היהדות מתגלה באדם שזכה לשתי המתנות הטובות, המדרש והמעשה, העריגה ויכולת גישומה. מה טוב ומה נעים שבת הפעולה והרוח גם יחד. אוי לו לאדם הסח בין תפי' לתפי' והכניס ריווח בין הדבקים, בין מוחו לידו. הרבה יהודים חובבים הם את היהדות בלבותיהם ומוקירים את יופיה ואת חנה, ובכ"ז אינם שואפים להלביש את ערכיה הנשגבים בצורה ריאלית. אין האידיאה יוצאת מן הכח אל הפועל, ואין השאיפה מתגלית ביוזמה טעונת מרץ.
לפיכך צוותה התורה להניח תפי' על הראש ועל הזרוע, המסמלים את חרג הכח השוכן במוח, כשהוא אחוז וקשור בפעולה כבירה המרוכזת ביד, התערות המדרש במעשה והסתגלות המעשה אל המדרש. בעיקרון זה משתקפת כל היהדות כולה, ואידך פירושא הוא, זיל גמור! (ההדגשה שלי). מה יתרון לאדם עתיר נכסים תרבותיים, אם ילדי רוחו רוחפים כנשמות ערטילאיות של נפלים אשר לא ראו אור?
תורת ישראל תורת חיים היא ובה השגה שלובת פעולה היא, ורצון רפוד מעשה הוא.
נשלח ב-22/12/2004 08:26
מב'
אני בהחלט מוכן לקבל שיש גם אספקט של תכשיט. אדם לובש תכשיט בשביל לחזק את עצמו בסביבה החצונית. אין זה למען יהנו האנשים ברחוב, גרידא. ולכן יש בתפילין ענין זה -מה שר"ג כינה בציצית מלבוש יהודי- שהוא יהיה סמל ותכשיט ליהודי, הבא לחזק את המניח ביהדותו.
וכאן יש מקום לדון במקום ההנחה. כתר מלכות ברור שמהותי מקום הנחת הכתר. גם תפילין מקום קשירתן והנחתן מהותיות לרעיונם.
בין עיניך,יש כאן דגש לא רק על הראש, אלא על המיקום המדויק. ולא נכתב והיו לטטפות בין עיניך ועל ידך. אלא וקשרתם לאות על ידך. ענין הקשירה הוא חלק מהותי בתפילין.
נכון שהבחירה ביד שמאל אינה עצמתית כהנחה עצמה, אבל עדין היא מרכיב במכלול השלם.
----------------------------
ואם כבר אתינא להכי. תמוה בעיני מדוע שמים את פרשה זו עצמה בתוך הבתים[ועל המזוזות].
משל למה הדבר דומה,
לחולה שמקבל רצפט מרופא ,והוא רוקח את הנייר ושותה אותו.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
נשלח ב-22/12/2004 08:06
קע'
כי פשטות מילת טוטפות, תכשיט, וכלשון משנה בשבת, ותכשיט ללא ציבור רואה אינו חשוב. אך אכן הנך צודק למרות זאת, ולא התכוונתי דווקא לחלק ביניהם, אלא ששניהם באים לקבוע ולעטוף את האדם ועם ישראל ביסודות אמונה ודת שהם קשורים בהם לד'. בעיקר באתי לטעון שהטעם אינו מופלג ואינו מתקשר להנחה ביד כהה.
דומני שאמון אתה על למידת הדברים מתוך הטקסט והרעיון הפשוט.
ואם אני צודק. מנין לקחת את הרעיון שזה סמל חיצוני למען יראו ויראו הגוים.
הרעיון הוא לחזק את אהבת השם ויראתו ע"י קשירת התפילין.
הקשירה עצמה מהותית למצוה- לא רק בשביל שלא יפלו התפילין- אלא לסמל את ההידוק והקשר.וזאת כנגד המוח והלב.
אמשלום
דומני ששאלתך צריכה להיות מנוסחת שונה במקצת.
ובין שתי המשמעויות הללו היכן "נופלת" האשה?
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
נשלח ב-21/12/2004 08:34
קעלעמר,
ובין שתי המשמעויות שציינת אתה, היכן "נופל" הפטור/איסור לנשים?
נשלח ב-21/12/2004 08:23
ככה?
אין שום בעיה? אבל נניח לזה עתה.
לגוף הענין:
האם זה סמל חיצוני המופנה כלפי חוץ? או שזה כלפי פנים לחזק את המניחו?
ואם נניח שזה כלפי פנים שבא להדגיש למניח את מעמדו ותפקידו,ניתן להבין גם את המשמעות להניח כנגד הלב שזה יד שמאל.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
נשלח ב-21/12/2004 08:03
קעלעמר,
עוד דרך להסתכל על משמעות התפילין, לפחות ע"פ ש"י עגנון (והזדמנות להקפיץ את האשכול הזה, העוסק בקטע מתוך "אורח נטה ללון"):
"לאות" על ידך. סמל המצהיר את שייכותנו לד' לעצמנו, "לך לאות ולא לאחרים".
"לטוטפות בין עינך" סמל תכשיטני ומוכיח [תפילין מל' הוכחה ע"פ תוס' כעין פלילים] וכנאמר ע"ז "וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך".
איני חושב שיש בעיה בהבנת הטעם.
נשלח ב-21/12/2004 06:47
מבחן.
אולי אם נמצא טעם ומשמעות להנחת התפילין נמצא גם את המשמעות ביד כהה או קשירה בימין.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
נשלח ב-19/12/2004 06:52
שלמה תודה.
יש בזה למעלה מד' טעמים ידועים, אך אין בהם חוזק לקביעתם להלכה, וכוחם כפרפראות, ולכן אני סבור שמניע חיצוני גורם לסברות הקטנות להיקבע, והוא הטעם האמור בדברים שהבאתי למעלה.
