סוד חיי האלמוות

בדיוק יצא ספר של 2000 עמודים על איוב.
יש בספר שפע עצום של מידע שנאסף בדקדקנות ובירידה לפרטי פרטים, על סוגיות שונות הכרוכות באיוב ובבני משפחתו: לאומיותו של איוב (הישראלי היה אם לאו?), מוצאו (היכן, אם בכלל יש לה קיום, היא ארץ עוץ?), או זמנו (בתקופת האבות או בתקופת שיבת ציון?), אשתו וזהותה, בניו ובנותיו, רעיו ותולדות חייו, דמותו הרוחנית ועוד.

מדוע אין מדרש על איוב?

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=517804&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0

חלילה נימה אישית, כללתי אותך בתוך כלל ישראל.
תודה רבה על מאמרך האקסיומטי והאיזוטרי המאלף ובעל האופי האוניברסלי על השפעות תמורות ואסכולות שזיקק את השגותיי השכליות התרבותיות והרעיוניות.

אלימאיר חביבי,

א. אתה שב ולוקה בחוסר הבנה בסיסי של תהליך התפתחותן של פרשנות המקרא ושל ההגות היהודית. פרשנות המקרא הלכה והתפתחה כל הזמן תוך שהיא מושפעת מתמורותיו. ראב"ע, למשל, משתייך לאסכולת פרשני ספרד, שקבעה רף חדש בכל הקשור להתכתבות עם המדע ועם הפילוסופיה של זמנה. לסיבה זו, האקסיומה 'לאחר שכל היהודים האמינו בה אלף שנה' היא שגויה במקרה הרע, ולא רלוונטית במקרה הטוב. אם תלמד את פירוש ראב"ע לאורכו ולרוחבו תראה יותר ממסקנה אחת הסותרת את 'מה שהיהודים האמינו בו אלף שנים' (למעשה, רק בפירושו לפרשת בראשית יש כמה כאלה). ולענייננו, בסביבתו הפרשנית והתרבותית של ראב"ע לא הספיק לצטט את חז"ל כדי להוכיח את הישארות הנפש, אלא היה צורך בביסוס פילוסופי-מדעי. ביסוס זה כשלעצמו זיקק את נושא ההישארות והגביל אותו (דהיינו, הישארות הנפש אינה מובנת מאליה אלא מותנית באופן מוחלט בהשגותיו השכליות של האדם בעולם הזה). בהתאמה, הופך העיסוק בהישארות הנפש לנושא אזוטרי שלא הכל בקיאים בו ולא הכל ראויים לדון בו ולהבינו לאשורו. זו הסיבה שראב"ע הותיר אותו בסביבה פרשנית אזוטרית ומסותרת. ביחס ל'סוד גן העדן', הקשור באופן ישיר לסוד 'שיחיה לעולם', תוכל לעיין ב'צפנת פענח' על אתר. אם תרצה, אסביר עליו מעט במסגרת האשכול.

ב. קביעתך 'כ"ד כתבי הקודש שמתחילתם ועד סופם אין ספר שלא היה ולא נברא' תמוהה מאחר וכבר דעות מסוימות בחז"ל עמדו על כך שיש ספרים ש"לא היו ולא נבראו אלא משל היו".
עוד אתה כותב "אין ספר שלא נושא מסר חיוני לחיי כלל ישראל". ובכן, ספרות החכמה המקראית נושאת מסר חיוני לא רק לעם ישראל אלא אף מסר חיוני אוניברסלי. אמנם יש להצטער על כך שלדבריך "בספרות הבבלית - שומרית אני אכן בור", ונראה כי בורות זו עצמה היא זו שהביאה אותך לקבוע בפזיזות רבה שספרות זו כוללת רק "סיפורי אלף לילה ומיתולוגיות".
בתוך "הקנון הקדוש המצומצם" קיימים לא מעט תכנים מסוגת 'ספרות החכמה' שללא ספק הושפעו מן הסוגות המקבילות לה, מאחר וכאמור התקיימה התכתבות תרבותית ורעיונית ביניהן. ככלל, יש לזכור כי ספרות החכמה הינה לרוב בעלת אופי אוניברסלי (סוגית 'צדיק ורע לו', למשל, בה עוסק ספר איוב לא הטרידה רק את היהודים, תאמין לי - את איוב הבלי כבר הזכרתי?). גם לפתגמיו האנושיים והחברתיים של משלי ישנן מקבילות רבות בספרויות החכמה הזרות (הגיוני, לא? אחרי הכל, בני אדם הם בני אדם).

ג. לא הבנתי את דבריך כאן לאשורם. מכל מקום אחזור על מה שאמרתי: 'והכנעני אז בארץ' אמנם ניתן להיתרץ בדרך שונה מזו שמציע ראב"ע (למשל, כהצעתך שלך). מקומות אחרים ב'סוד השנים עשר' קשים להיתרץ הרבה יותר. עיין במה שאתה מכנה 'המפרשים המקובלים' ותיוכח שלא היה קל להם להתמודד עם הפסוקים הנידונים.

ד. אם הבנתי אותך נכון, הרי שדבריך 'אך המבוססים באפילה' הפכו לבעלי נימה אישית (דהיינו, אני הוא ה'מבוסס באפילה' ולכן אינני מבין דבר, לא במקרא ובמפרשיו ולא, להבדיל, בדבריך). אם אכן כך הוא, אשיב לך באותו מטבע, ואגלה את אזנך שאתה סובל מבורות רבה (אם אתה בוגר 'ישיבה קדושה' אזי זה לחלוטין לא מפתיע) בכל הקשור לסוגיות בסיסיות כדוגמת התפתחותה של פרשנות המקרא או הסוגות השונות במקרא עצמו ויחסיהן (אם ישנם כאלה) עם סוגות מקבילות במרחב. מאידך, אף פעם לא מאוחר ללמוד - ואידך זיל גמור.

תוקן על ידי - מה_נפשך - 23/12/2004 13:11:10

א. אתה מתכוון שזה 'סוד' וגליק רק לאבן עזרא עצמו שהגיע להכרה זאת לאחר שכל היהודים האמינו בה אלף שנה, אז מה זה סוד? הגעת להכרה זאת אז תפיץ ותפרסם אותה, חז"ל לא אמרו שזה סוד, תירוץ זה לא מחזיק מים. ומהו 'סוד הגן עדן', סודוץ פירושם דברים לא ידועים, ומה יכולים לדעת על גן עדן שבחז"ל לא אמרו?

ג. בורותי מבוססת על כ"ד כתבי הקודש שמתחילתם ועד סופם אין ספר שלא היה ולא נברא, ואין ספר שלא נושא מסר חיוני לחיי כלל ישראל, אלא אם תאמר כגורסים שגם ספר יונה לא היה ולא נברא שנכתב לאחר שנינוה בירת אשור כבר נחרבה עם גיבור בדוי שמחברו קרא לו יונה בן אמיתי כשם נביא החצר של ירבעם בן יהואש, בספרות הבבלית - שומרית אני אכן בור ושם בהחלט יתכן סיפורי אלף לילה ומיתולוגיות, אכן אחד הדברים התומכים שאיוב חיצוני זה הלוויתנים המובאים בו המוכרים מהמיתולוגיה הבבלית, ואבן עזרא סבר כמו החוקרים החיצוניים בעניין זה ואחרים, וזאת בדיוק היתה השאלה, איך חיצוהי גמור נכנס לתוך הקנון הקדוש (המצומצם ולא ה'רבגוני').

ד. ''והכנעני אז בארץ' הוא מן המקומות הקלים יותר להיתרץ'. אדרבה, כולי אוזן לשמוע ולו פירוש אחד המתקבל בדרך הפשט שהבאן עזרא וכל המפרשים יגעו בו ולא מצאו, ולך יש הסבר חוץ ממה שהם מצאו.
'לא הבנתי את כוונת דבריך 'אך המבוססים באפילה'. פשוטו כמשמעו ואי הבנה זו היא חלק מההתבוססות באפילה.

אלימאיר חביבי,

א. "אם ככה מה ה'גליק' הגדול": הגליק הגדול הוא שראב"ע מסיק את המסקנה הזו כרציונליסט מובהק שהתכתב תרבותית ורעיונית גם עם הוגי דעות ופילוסופיים לא יהודיים (ויהודיים?) שגרסו כי לא תיתכן הישארות הנפש לאחר המוות. ומהצד השני של המטבע, האם באמת עולה בדעתך שראב"ע (רציונליסט מובהק כבר אמרנו?) מתכוון בדבריו לחיי נצח בעולם הזה? לא מיניה ולא מקצתיה.

ב. "אני לא מדבר על הגננת יוכבד אלא על הרמב"ן וכל שאר המפרשים ה'מקובלים' וחז"ל עצמם": אמנם, פרשנות ימי הביניים התאפיינה בספקטרום אדיר של אמונות ודעות. זה שבעולם הישיבות נחשבים מספר פרשנים מסוים ל'מקובלים' אינו אומר שלא היו קיימים זרמים אחרים. אדרבא, יש לנו להצטער על כך, שאותה רבגוניות מחשבתית נפלאה של אז אינה קיימת היום בתוך גבולות העולם האורתודוכסי.

ג. דבריך "אך מה פתאום שנביא יכתוב דבר כזה, אין בזה אזהרות לישראל או נחמה, וזה לא נס כמו מגילת אסתר ומה עניינו לכלל ישראל מלבד משל אלגורי שמוסר השכל בצידו"
מעידים, במחילה, על בורות מסוימת. קיימת סוגה מקראית שלמה של מה שמכונה "ספרות החכמה" וספר איוב הוא רק חלק ממנה, כך שמסקנתך המצוטטת שגויה מעיקרה. בנוסף, אין כל ספק שספרות החכמה הישראלית התכתבה עם מקבילותיה במרחב (בייחוד השומרית/בבלית). ספרים המקבילים בתכנם (גם אם לא בעושרם ובשכלולם הספרותי) לספר איוב קיימים היו גם בספרות החכמה הבבלית למשל (ישנו אפילו חיבור ספציפי המכונה במחקר 'איוב הבבלי'). סביר להניח שעובדות אלו היו מונחות בפני אנשי מדע ורוח גם בתקופת ראב"ע, ובהתאמה יתכן בהחלט שהגיעה לאזניו מסורת מסוימת שבעקבותיה כתב את שכתב.

ד. אמנם 'והכנעני אז בארץ' הוא מן המקומות הקלים יותר להיתרץ בדרך שונה מדרך ה'סוד' של ראב"ע. יחד עם זאת, מקומות נוספים שהוא מזכיר ב'סוד השנים עשר' (דוגמת 'הנה ערשו ערש ברזל'; 'לפני מלוך מלך לבני ישראל') כבר קשים הרבה יותר להיתרץ, והתירוצים האפולוגטיים עליהם נראים דחוקים ממש.
אגב, לא הבנתי את כוונת דבריך 'אך המבוססים באפילה אלפי שנים כנראה לא ראויים להבנת התורה'.

ה. אני שב ואומר. צירוף מקרים אולי ישנו כאן, אך קשה מאד להניח שכוונתו לרש"י.

ו. אתה שב וטועה. ראב"ע לא חשב לרגע ש"שמישהו יאמין לו שמלאך שם לו את זה ביד". כפי שכבר כתבתי, אין מדובר אלא בעטיפה ספרותית דמיונית לדיון הרעיוני הקורקטי, בדיוק כסיפור מלך כוזר ב'ספר הכוזרי' (אגב, ראב"ע הכיר היטב את ריה"ל ואת חיבורו הנזכר). לא צריך לחפש מסקנות שערורתיות היכן שאין כאלה (אגב, ברור שראב"ע כתב את אגרת השבת, ולא רק בגלל החרוזים המופיעים בה, המאפיינים את כתיבתו השירית).

א. אם ככה מה ה'גליק' הגדול? כבר נאמר רבות בחז"ל צדיקים במותם קרויים חיים והנפש היא ניצחית וכו' ואין כל חידוש בטח לא סוד כזה שנמנע מלהגיד.

ב. אני לא מדבר על הגננת יוכבד אלא על הרמב"ן וכל שאר המפרשים ה'מקובלים' וחז"ל עצמם, הגננת רק מוסרת בהתאם לעמדה הרישמית, ואם הוא נגדה הוא אמור להיות מסווג ככויפר ואיך הוכנס ותופס מקום של כבוד, כמו להדפיס את שפינוזה במקראות גדולות. אם היום מישהו היה כותב חלק קטן ממה שהוא כתב, שנמרוד בעצם היה צדיק (נכון מאד, כיוון לדעתי) מה היו עושים לו בבני ברק? מכות רצח. איזה מודעות היו מוציאים נגדו ר' גרוס ור' ניסים

ג. משל היה או לא לא מעלה או מוריד מערך קדושתו כאחד מכתבי הקודש לו אכן נכתב ע"י משה רבנו או נביא (אך מה פתאום שנביא יכתוב דבר כזה, אין בזה אזהרות לישראל או נחמה, וזה לא נס כמו מגילת אסתר ומה עניינו לכלל ישראל מלבד משל אלגורי שמוסר השכל בצידו), אך הוא אומר שזה לא נכתב ע"י יהודי בכלל, האם דבר זה שווה אצלך לזה שזה נכתב ע"י יהודי אלא בתור משל בכדי להגיד ש'כבר חז"ל אמרו' וממילא זה לא שבירת כלים??

ד. את דברי האחרונים ש'בסודו לא תבוא נפשי' ושה'הסוד אין בו יסוד' ראיתי בפורום הישיבות בקישור לעיל ושאלתי אם למישהו יש את המקורות לכך.

לא שכחתי לכתוב על והכנעני אז בארץ, נתתי דעתי לכך ובכתיי יש קטע המסביר את זה לפי הפשט הפשוט בלי צורך בסודות, לכאורה 'אז' בלשון תחבירית הכוונה אז ולא עכשיו והדברים נכתבו לאחר כיבוש הארץ כשהכנעני כבר לא היה בארץ, דרך נוספת ליישב את הניסוח אם הכנעני רק אז הגיע לארץ והכוונה 'אז בארץ' לספר שאז כשאברהם הגיע הכנעני כבר היה אז בארץ אף שזמן קצר לפני כן לא היה שם, אך זה אינו, הכנעני היה שם תקופה ארוכה, והרבה לפני בא אברהם זו היתה 'ארץ כנען'. אני מסביר בלי צורך בזה ולא בזה למה צריך להיות כתוב אז והוא פשוט אך המבוססים באפילה אלפי שנים כנראה לא ראויים להבנת התורה.

ה. אינני רודף פיקנטיות אלא מחפש הסבר הגיוני באשר לצירוף המקרים עם אותו יצחקי כנ"ל.

ו. נוסח החרוזים באיגרת השבת מתאים לשירו האחרים ובוודאי כתבה הוא בעצמו, השאלה שדבר כזה לא מתאים לו, מאגיה וחלומות והמצאות שקריות, ולמה לא יכתוב פשוט את איגרת השבת כפשוטה, כלומר יכתוב שהוא כתב אותה כמו כל כתביו. כמו שענה תשובות על דעות אחרות בלי חלומות. האם חשב שמישהו יאמין לו שמלאך שם לו את זה ביד?

אלימאיר היקר

על ראשון ראשון וכו':

א. דברי ראב"ע 'גם יורה זה הסוד שיש יכולת באדם שיחיה לעולם והמשכיל יבין' צריכים להידון בהקשרם של הדברים שהוא אומר קודם לכן ('כי מאור השכל ייצא החפץ' וכו'. על אף שדברים אלו הנם סתומים מאד (ואכמ"ל בהם כאן) ברור כי הם אינם מדברים על חיי נצח בעולם הזה אלא על הישארות הנפש לאחר מות הגוף, כתוצאה מתהליך כזה או אחר של דבקותה בשכלים הנפרדים.

ב. זה שפירוש ראב"ע את המקראות אינו חופף לפירושה של הגננת ריבקי אינו חידוש. ציפית שיהיה אחרת, בינינו?

ג. דעתו על איוב לא היתה מוכרת לי, אך בהתחשב בכך שגם דעה מרכזית בחז"ל גרסה ש'איוב משל היה', נראה כי דברי ראב"ע הללו אינם שוברים לחלוטין את הכלים (למעט העובדה המטרידה העולה מהם, לפיה החיבור העברי-מקראי המרכזי העוסק בסוגיה המרכזית של 'צדיק ורע לו' מועתק מספרות חכמה זרה).

ד. דברי האחרונים שהזכרת לא מוכרים לי, אך לא הייתי מתפלא לשמעם בהתחשב באומרים מחד, ובמושא האמירה, מאידך.

יפה שציטטת את 'צפנת פענח'. בכלל, לדעתי ראוי יותר ללמוד ראב"ע בלווית מפרשיו בני המאה ה-14 (המכונה 'תור הזהב של הראב"ע') שודאי קרובים היו יותר לאקלימו המדעי, התרבותי והפרשני של מושא פירושיהם.

שכחת לציין כיצד ניתרץ לך 'והכנעני אז בארץ'. נשמח לשמוע.

ה. ביחס ליצחקי - כוונתך ברורה, אך קשה להאמין - על אף הפסד הפיקנטיות הכרוך בכך - שדבריו מכוונים כלפי רש"י.

ו. הסיפור באיגרת השבת משול לסיפור חלומו של מלך כוזר בספר הכוזרי לריה"ל, דהיינו - סיפור פיקטיבי שנועד לעטוף את הדיון הרעיוני במעטפת ספרותית (אל תשכח שראב"ע היה איש רוח ומשורר בנוסף לשלל מעלותיו האחרות).

ז. אמנם, הקורפוס המדעי של ראב"ע גדול מאד (ולדעתי גדול יותר אף מן הקורפוס הפרשני שלו) והוא כולל עשרות ספרים.

מצורף קובץ

כמה ספרים הוא חיבר, ראיתי באיזה מקום שחוץ מפירושו על התנ"ך חיבר עוד שבעים ספרים בנושאים שונים.
יש לו ספר אחד שמלמד איך לבנות מכשיר לצפייה בכוכבים, ואיך לדעת דרכו איזה שעה עכשיו ואיזה יום וחודש ועוד