היהודים אהבו לאכול שום בגלל סגולותיו, שעליהם מספרת הגמרא בבבא קמא דף פב עמוד א:
"ת"ר, חמשה דברים נאמרו בשום: משביע, ומשחין, ומצהיל פנים, ומרבה הזרע, והורג כנים שבבני מעיים, וי"א: מכניס אהבה ומוציא את הקנאה".
וגם מפני שהיה בחינם.
הכל בכל מכל כל.
בין התקנות שתיקן עזרא כאשר עלו מן הגולה, היתה התקנה שיש לאכול שום בערב שבת:
"עשרה תקנות תיקן עזרא: ... ואוכלין שום בערב שבת...". (בבא קמא דף פב עמוד א).
תקנת אכילת השום בלילי שבת למה היתה?
לדברי התלמוד הירושלמי, (מגילה פרק ד הלכה א ):
"התקין שיהו אוכלין שום בלילי שבתות, שהוא מכניס אהבה ומוציא תאוה".
לדברי הרא"ש, (בבא קמא פרק ז סימן יט):
"ושיהו אוכלין שום בערב שבת, דזמן עונה היא בשבת, שנאמר ושמרו *בני *ישראל *את *השבת, ראשי תיבות ביאה, *והבנות בכלל* והשום מרבה הזרע".
גם "*הבנות בכלל* אכילת שום".
ואין אלא לשאול: מה השום עושה *להן*?
עזרא "התקין שיהו אוכלין שום בלילי שבתות".
למה היו צריכים לתקנה?
וכמה זמן "לפני", הם היו צריכים לאכול את השום?
מדברי הגמ' משמע, שהם אכלוהו בערב, ממש "לפני".
"ר' יוסי בנו אומר: קונם שום שאני טועם עד שתהא שבת - אינו אסור אלא עד *לילי* שבת, שלא נתכוון זה, אלא עד שעה ש*דרך בני אדם לאכול בשום*". (נדרים דף סג עמוד ב).
ולכן שואל המהרש"ל, (ים של שלמה בבא קמא פרק ז סימן מג): וכי מה תועיל אכילתו ב"סמוך", וכי יתרבה הזרע בזמן כ"כ מועט? והוא כותב:
"ולכאורה היה נראה שמצוה זו לאכול אותם בערב שבת ממש, ביום הששי, דאז בלילה יתרבה זרע, אבל לא בלילה. וגם לישנא דערב שבת יהיה ממש כפשוטו, כמו כל ערב שבת שנאמר בתלמוד ... ופירש הר"ן להדיא, לפי שדרך בני אדם לאכול שום בערב שבת, מתקנת עזרא. אלמא דערב שבת לילה הוא. והרמב"ם (פיה"מ נדרים פ"ח מ"ו) הוסיף בביאור, וז"ל: והיה מנהגם לאכול השום בליל שבת *בתחלה*. לפי שהיה מסייע להם על התשמיש, לפי מאכלם וארצם. וכבר ידעתם שעונת ת"ח מלילי שבת ללילי שבת. מוסף עם היות השבת בעצמו מחויב בו העונג, בכל צד מצידי ההנאה לבני אדם כולם, עכ"ל. ואין להקשות, א"כ מה מועיל אכילתו. וכי יתרבה הזרע בזמן מועט כ"כ. הא לא קשה. לפי שמצינו בנדרים סוף פרק אלו מותרים (כ' ע"ב). שעיקר מצות התשמיש הוא באמצע הלילה. אף שאין זה מן החיוב אלא לפרושים, או למי שלבו נקפו, שלא יהרהר באשה אחרת. אפ"ה נוכל לומר שטבע השום מתעכל ופועל בעניינו בזמן מועט".
לדבריו:
א) מאחר ועיקר מצוות עונה היא בחצות, הרי עד אז יהיה "הכל בסדר".
ב) גם מי שאינו רוצה לחכות עד חצות, ("זריזין מקדימין למצוות"?) חייב לאכול שום, מפני שהשום "עובד" מהר.
כמה מהר?
מהר מאוד!
*******
לדברי רבינו ירוחם, (תולדות אדם וחוה נתיב יט חלק א דף קסו טור ב):
"שיהו אוכלים שום בערב שבת מפני שאז היא *עונת ת"ח* כדאמרינן, לפי שאז היא *עונת ת"ח* (?) והשום מרבה את הזרע".
כתובות דף סב עמוד ב:
"עונה של תלמידי חכמים אימת? אמר רב יהודה אמר שמואל: מע"ש לע"ש. (תהלים א') אשר פריו יתן בעתו - אמר רב יהודה, ואיתימא רב הונא, ואיתימא רב נחמן: זה המשמש מטתו מע"ש לע"ש. אשר פריו יתן בעתו זה המשמש מטתו בע"ש).
האם מפני שעונת ת"ח היא בערב שבת, צריך כל העם להשתתף ב"שמחתו" ולאכול שום?
האם ייתכן, אף שאין לנו דיני ת"ח בזמן הזה, הרי לענין "עונה" בשבת, כולם "תלמידי חכמים" ראה לעיל דברי הרא"ש?
האם ייתכן שעונת ת"ח אינה בשבת דווקא?
ואכך הר"ן (על הרי"ף) כותב שם: "ותמה אני עונת ת"ח שהיא אחת בשבת, למה לא הוזכרה במשנתינו. ונראה לי שאין לתלמידי חכמים עונה קבועה...".
האם ה"חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהן אלא מרביעי בשבת, שלא יבואו נשותיהן לידי חלול שבת", (נדה דף לח עמוד ב) אכלו שום באמצע השבוע?
******
לדברי הרא"ש, זמן עונה היא בשבת, שנאמר ושמרו *בני *ישראל *את *השבת, ראשי תיבות ביאה.
האם אכן למדנו שזמן עונה הוא בשבת, ממה "שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת, ראשי תיבות ביאה".
או שהחיוב הוא כדי להוציא מלבן של ... שאסרו תשמיש בשבת, כפי שכתב בהערה ל"עליות אליהו" (ירושלים תשמ"ט, העתקת דפוס וילנא תרטז), בהערה יב, שבסוף עמוד נג הערה יב:
"ובמ"א כתבתי שהטעם שהקפידו חז"ל לעונת ת"ח בע"ש דווקא, אחד מן הטעמים הוא להוציא מלבן של הממאנים, (האוסרים תשמיש בשבת), וכן יש הרבה בדברי חז"ל דברים שתקנו כדי להוציא מלבן של....).
מי הם האוסרים תשמיש בשבת?
בספר היובלים פ"ז כתב: "איש אשר יחלל את היום הזה, אשר ישכב עם אשתו מות יומת".
לדברי האבן עזרא, אסרו הקראים תשמיש בשבת, מהיותו מוגדר כ"חרישה", (ראו בראשית שיטה אחרת – הקדמה: "וככה עשה ענן, ימחה שמו כענן, שפירש בחריש ובקציר (שם לד, כא) על דבר האשה". ושמות פרשה לד פסוק כא: "וטעם בחריש ובקציר שהם עיקר חיי האדם. אמר ענן ימחה שמו כענן, כי זה על משכב האשה").
בספר "כרמי שומרון", מובא מאגרת השומרונים: "ולא נשכב עם אשה ולא נבעור בו אש, ויהודאים ישכבו עם האשה בלילת השבת", (ראו בתפארת ישראל על המשניות, נדרים פרק ג משנה י אות מז): "אמנם מצאתי בספר "כרמי שומרון" שהכותיים חושבין לחטא לבעול נשותיהן בשבת וכוללין זה בהלאו לא תבערו אש בכל מושבותיהם ביום השבת).
במילואים לתורה שלמה חלק יד, עמודה 314, מביא הרב מ"מ כשר מדברי אלקרקסיאני, האוסר תשמיש משלשה טעמים:
א. מאיסור זריעה.
ב. זכור את יום השבת לקדשו, והביאה היא טומאה.
ג. התשמיש הוא יגיעה והתאמצות.
חז"ל קבעו שהתשמיש לא רק שהוא מותר אלא חייבים בו משום עונג שבת, ראו דברי הרמב"ם בפירוש המשניות שהובאו לעיל בדברי המהרש"ל.
*******
אך האם גם יתכן שתקנת אכילת השום בערב שבת, ע"י עזרא, לא היתה קשורה כלל למצוות עונה בשבת, אלא משום שאכילת שום היתה נחשבת אצל היהודים באותו הזמן "אכילת עונג", דליקטס.
אכילת עונג לכבוד שבת.
וכפי שהוא בדברי הרמב"ם (פיה"מ נדרים פ"ח מ"ו): "והיה *מנהגם* לאכול השום בליל שבת בתחלה. ...מוסף עם היות השבת בעצמו מחויב בו העונג, בכל צד מצידי ההנאה *לבני אדם כולם*.
האם ייתכן שהמוסף הוא העיקרי, ולכן, הרמב"ם שהביא את תקנות עזרא ש"יהיו ומכבסים בחמישי בשבת, (הלכות שבת פרק ל הלכה ג: "ועזרא תיקן שיהו העם מכבסים בחמישי מפני כבוד השבת), ושתהא אשה משכמת ואופה, (הלכות אישות פרק כא הלכה ה: "עזרא תיקן שתהיה אשה משכמת ואופה כדי שתהיה הפת מצויה לעניים", לא הביא את הלכת אכילת השום בע"ש, ולא מפני שלדעתו היא רפואה "תלמודית", שאינה "עובדת", כפי שהוא ברפואות אחרות, אלא מפני שלדעתו אכילת השום בערב שבת ב"עיקרה", אינה "רפואה" אלא הוא מאכל עונג, שאינה מוגבל למאכל זה או אחר: "איזה הוא עונג זה שאמרו חכמים שצריך לתקן תבשיל שמן ביותר ומשקה מבושם לשבת הכל לפי ממונו של אדם, וכל המרבה בהוצאת שבת ובתיקון מאכלים רבים וטובים הרי זה משובח". (רמב"ם הלכות שבת פרק ל הלכה ז).
בימיו הפך השום לאוכל "אשכנזי".
באגרתו של הרמב"ם לבנו, (האגרת "מיוחסת" לרמב"ם, אך יש המפקפקים אם היא ממנו) הוא מתייחס לשום כמאכלם של האשכנזים: "ושמור נפשך מדברי רוב חיבורי אנשי אשכנז, אשר לא יראה להם שהם מכירים הבורא יתברך, אלא בעת אכלם בשר השור, שלוק מבושל בחומץ ו*בשומים*, והוא טבול הנקרא בלשונם סלס"א, ויעלה איד החומץ ועשן השומים; אל מוחם, ויחשבו אז להשיג בהם בהם השם יתברך...".
******
וייתכן שכך היא גם הבנת הגר"א, בחיוב אכילת השום של תקנת עזרא.
בספר "מעשה רב", הכולל את מנהגי הגר"א, מובאים בסימן קכ"ד, דברי הגר"א בענין אכילת שום בע"ש:
"מתקנת עזרא לאכול שום בליל שבת בין נשוי ובין שאינו נשוי, והשום יהיה מבושל".
דבריו שגם האינם נשואים חייבים באכילת, מעוררים את השאלה: אם הטעם לתקנת אכילת השום הוא מפני שהוא מרבה את הזרע, למה יהיה מי שאינו נשוי, חייב באכילת שום בערב שבת, והרי לא רק שאין בזה כל תועלת, אלא שאכילתו גם גורמת ל"בעיות":
"תנו עליות רבנן: חמשה דברים מביאים את האדם לידי טומאה, ואלו הן: השום...". (יומא דף יח סוף עמוד א).
כמובן, היו כאלה שטענו שהדברים לא יצאו מפי הגר"א, והשומעים שגו במה ששמעו, אך בספר עליות אליהו בהערה יב, שבראש עמוד נד, הוא מעיד שכך סיפר לו הרה"ג ר' ישראל המ"ץ דוילנא, שהגיד לו הרב המחבר חיי אדם ז"ל, אשר פ"א ישב לפני הגאון החסיד נ"ע, וגם תלמידיו הגדולים ישבו סביב לשולחנו בעש"ק, וישאל להם הגאון נ"ע: אם הכינו להם שום לשבת כתקנות עזרא, והשיבו התלמידים: הלא לא נכון לנו, כי אם אשה עצורה לנו. והשיב להם הגאון: א"כ...
למתבונן
מבחוץ זה נראה לא שגרתי, אך מה שתראו בתיעוד שלפניכם נעוץ במנהגי קבלה.
הרבי מווערצקי מבני ברק, השוהה בימים אלו בקרב קהל חסידיו במונסי, חילק במוצאי שבת
שום לחסידיו, כנהוג על פי הקבלה. האדמו"ר ערך כוונות קודם חלוקת השום, הכריז
'פשטו ידיכם' והחסידים התנפלו על השום • צפו בתיעוד המיוחד
תוקן על ידי נישטאיך ב- 22/11/2016 08:22:47
נשלח ב-27/4/2010 12:25
את מקטני האמונה- מוכר השום נתן את השום בחינם לאדמו"ר כסגולה לפרנסה, וזה עזר למוכר השום- כפי שעזר למקבלי השום, כי השום לא עוזר שום דבר, רק באכילה, ואם אוכלים ממנו הרבה, הדבר עלול להבריח את הלקוחות ושוב השום לא שוה שום דבר.
נשלח ב-27/4/2010 12:16
<האדמו"ר לפחות חילק שום לפרנסה>
פרנסה למוכר השום.
נשלח ב-26/4/2010 10:32
ההבדל-----האדמו"ר לפחות חילק שום לפרנסה- לעומת אלו שלא עושים שום דבר לפרנסה
בספרו של לאנדאו מביא את טענת סוד הכמוסים של הגר"א בנוגע לשתיה מן המגולין על אף שבזמננו אין נחשים ועקרבים.
נשלח ב-21/12/2004 03:20
לרמ במזל
חזרת על דברים שכבר אמרתם במקום אחר.
טענת טעמים הכמוסים כדי להסביר את הוראת הגר"א אינה חדשה, וכבר כתבה הגרנ"ה הלוי, (מובא בספר "מעשה רב" ירושלים תשמ"ו, עמוד קנב).
וכשם שלא הבנתי את דבריו, כך גם לא הבנתי את דבריך.
אין לי "התנגדות" לקבל את הטענה, שטעם שניתן ע"י חכמים, כסיבה לגזירה או תקנה, אינו תמיד *ה*טעם ה"אמיתי" או היחידי, אך יש לי בעיה עם הטענה, שהטעם שניתן ע"י חז"ל, אינו הטעם שלפיו יש לבחון ולקבוע את ההלכה, וניתן לבחון את ההלכה לפי טעמים שאינם ידועים.
השאלה אם בטל הטעם בטלה הגזירה, אין לה בהכרח דבר עם "טעמים כמוסים", אלא עם צורת הגזירה, באם היא היתה גזירה "מותנית", או שהיתה גזרה שבמנין ללא תנאים, שהיא שאלה "טכנית" גרידא.
מאחר ובמקרה של תקנת אכילת השום בערב שבת, לא ניתן כל טעם, אין מקום לטענה, שבנוסף לטעם שהוא מרבה זרע, ישנו טעם נוסף, מאחר ואין לנו כל הוכחה שריבוי הזרע, הוא אפילו אחד מטעמי התקנה.
ולכן טענתי, שייתכן שאין לתקנת אכילת השום, בערב שבת דבר עם ריבוי הזרע או מצוות העונה, אלא עם ההרגשה הטובה שהשום גרם להם.
להם ולא לי.
מי שטוען לטעמים נוספים, עליו להוכיח שישנם כאלה ומהם. הטענה שישנם כאלה, אך אין אנו יודעים מהם, אינה טענה מתקבלת אצלי.
אם לא ידוע מהי, מניין יודעים שהיא ישנה.
נשלח ב-20/12/2004 23:31
א ויאגרה אינ תרופה ודינה כמו ויטמינים לבריאם.
ב חוששני כי תקנה זו לגבי שום הינה קשורה לתקנות של גור.
המוצר פועל התוצרת מגיע ונורא מסריח ולכן אין חשק בכלל לכלום. וד"ק
נשלח ב-20/12/2004 23:22
Ram
Can you explain, why is it, that:
the Dr. wrote:
ל'שום' יש תכונות רפואיות חיוביות חריגות בהיקפן.:
הרפואה המודרנית גילתה חלק מתכונות אלו רק בעשור האחרון.
The ''world'' writes:
Garlic has been used as a food and medicine for thousands of years to treat all manner of diseases, and was the accepted remedy for colds, flu, coughs, ringworm and such fungal infections as swimmer's ear and athlete's foot, intestinal worms, fever, digestive disorders, and any lung problem. When made into a cough syrup, garlic does speed the healing process of these infections, including the
common cold
.
An Egyptian medical papyrus dating from about 1500 BCE lists twenty-two garlic preions for such complaints as headaches and throat disorders.
The Arabs, Chinese, and Indians have so many uses in their medical practices for garlic that it is impossible to list them all. The ancient Israelites were familiar with sixty-seven different kinds of garlic and onions
Hippocrates and Artistotle recommended garlic therapies
Pliny listed more than sixty uses for the herb, including driving away scorpions and curing asthma and epilepsy"
but You wrote:
השום, לעומת זאת, הוא מאכל שאולי גם מועיל לבריאות (אם הד"ר צודק. ועי' ב"ק פ"ב., בברייתא דחמישה דברים נאמרו בשום ["ת"ר, חמשה דברים נאמרו בשום: משביע, ומשחין, ומצהיל פנים, ומרבה הזרע, [אדוםוהורג כנים שבבני מעיים' י"א: מכניס אהבה ומוציא את הקנאה")
you are still not sure?
תוקן על ידי - נישטאיך - 20/12/2004 23:46:09
נשלח ב-20/12/2004 22:21
דגים,
1. אין דמיון בין שום לויאגרה. הויאגרה היא תרופה, וללא סיבה מיוחדת להתיר, אסורה בשבת משום גזירת חז"ל. (היכן המאמר בתחומין?)
השום, לעומת זאת, הוא מאכל שאולי גם מועיל לבריאות (אם הד"ר צודק. ועי' ב"ק פ"ב., בברייתא דחמישה דברים נאמרו בשום). וכבר אמר התנא במשנת שבת (ספי"ד) שבני מלכים סכין שמן ורד על מכותיהם [בשבת] שכן דרכם לסוך בחול.
2. הדרך הרגילה לאכול שום בימי חז"ל היתה אכילתו חי, כמבואר בברכות ל"ח:,
המנהג השתנה אח"כ כמבואר בנו"כ לאו"ח ריש סי' ר"ה.
מכאן, שאילולא תקנת עזרא יתכן ובזה"ז אסור היה לאוכלם לבדם לרפואה בשבת, למי שאינו נוהג לאוכלם כך היום.
3. לגבי הצ"א (ח"ח, ט"ו, ט"ו) כמדומני שהתנה את היתרו בשני תנאים. את הראשון הזכרת בקירוב (שאין עושין את התרופה ע"י שחיקת סממנים). והשני, אותו השמטת, שהדבר ממנו סובל האדם ובגללו נוטל את התרופה – אין מרפאין אותו בד"כ ע"י סממנים.
ולעניינו, צריך לדעת מהו "הדבר" כאן.
ר"מ
תוקן על ידי - רמ_במזל - 20/12/2004 22:26:48
נשלח ב-20/12/2004 20:31
האם מותר ליטול גלולות Viagra, בלילות שבת? דן בזה הרב י"ק במאמר בתחומין. וכמדומה שלא הסמיך את השאלה לעניין השום. ובכלל אולי אפשר להסתמך על הפוסק הגדול בעל שו"ת ציץ אליעזר, לגבי כדורים וגלולות בימינו, שאין נוהגים להכינם, והם באים מוכנים, ואין בהם החשש שמא יעבור על מלאכות שונות בשבת.
"השום הוא מן הרפואות המתיכות, הדוחות יותר מכל דבר שיתיכם, ואינו מצמיא, ומתיך הנפח יותר מכל המאכלים. ולכן אני קורא אותו "תריאק הכפריים"
"ואני כבר הדגשתי מענין השום, כי כשיגיע הגוף, והוא קר, יסתבך (יהיה צמוד בו ודבוק) בו, ויסתום נקביו, וכשיגיע הגוף והוא חם, יתיך מהם"
"ואמנם הסם החד, העב והעצם, נקרא פותח פיות העורקים מלמטה כמו השום..."
"וממה שהוא דומה לזה שזכרתי כל הדברים אשר יעלו לראש בחומם וחדותם, וימלאוהו אדים, כמו היין, והחרדל, והשום...
"רוב הבשר והשומן מזיק ומעצל את הגוף, מפריע ועוצר התנועות. ולכן בעלי בשר ושומן רב יעשו המהלכים בארצות הים. ורוב ההלוך לשמש, וביחוד שיפריש לרדת בים. כי אויר הים מתיך הלחויות. מאכלם יהיה במזונם מעטי המזון, כמו הירקות, ובמה שיש בו חום, כמו הבצל והשומים, ודגי הים."
