ברוך שומר הבטחתו...
* הטלפונים בביתו לא חדלו מלטרטר *
* במקרה זה, שלא כבפעם קודמת, איש לא ירד למחתרת.
כאדם השלם עם צעדיו, השיב "המתפטר" אישית למטלפנים הרבים, ולבכירים שבהם אף טרח והסביר באריכות תימנית אופיינית, את הסיבות שהובילו להחלטתו *
* לא רב העדה, לא מנהיג התנועה, ואף לא צו מניעה יכלו לו לעקשן שבתימנים שגמר אומר להשיב את כבודם האבוד של חבריו *
הימים ימי המפץ הפוליטי הגדול של ערב הקמת "הרשימה המאוחדת".
בתוך בליל המלל ותככי הפוליטיקה המקומית, העלה המרא הספרדי דרישה תמימה ולגיטימית.
"לא יתכן" - טען הגר"מ מלכה, באמצעות מקורביו - "כי בעוד בשם האחדות הקדושה מודחים "הרבנים" קריספל ושם-טוב בבושת פנים, ימשיכו נציגי העדה התימנית להסתובב במסדרונות המועצה, כמימים ימימה".
"אם מחליפים" - טען הגר"מ - "אזי יש להחליף את כל חברי סיעת ש"ס ללא יוצא מן הכלל".
* דרוש מנהיג... *
"התימנים - אשוואל את שפירא", שמעו על דבר הדרישה ונזעקו.
רק שבועיים לפני, נבחרו השניים, לאחר מאבק "עדתי" רווי יצרים ואינטריגות.
בהוראתו של הרב איתן גמליאל, אז, רבה הטרי של העדה, נערכו בחירות בקרב גבאי בתי הכנסת התימניים בעיר (וכאלה, כבקהילה תימנית מן היישוב, יש למכביר...)
אשוואל ושפירא נבחרו (כשאשוואל בראש) ובשלב מסויים עוד העזו הנבחרים הטריים לפנטז על רשימה תימנית עצמאית שבקונסטלציה הפוליטית שנוצרה, עשויה היתה לגרוף כשלושה מנדטים.
הרב איתן, פאר גאוותה של העדה, טרף את הקלפים ומאחורי גבם, במה שנראה היה אז כויתור ללא כל תמורה, הבטיח רב העדה לצביקה כהן, כי תמיכת העדה בו וברשימתו (ש"ס), מובטחת.
בשלב זה, כשתמיכת העדה ברשימת ש"ס מונחת בכיסו של צביקה, עלתה דרישתו התמימה של המרא הספרדי.
"הנבחרים - אשוואל את שפירא", שטרם התאוששו מתרגיל החבירה לצביקה, שהוביל הרב איתן מאחורי גבם, גילו לפתע, כי גם מקומם "הבטוח", כנציגי העדה ברשימה המשותפת, עומד, בעטיה של טענה דמגוגית, על כרעי תרנגולת.
אשוואל, ובעיקר שפירא נעמדו על רגליהם האחוריות והטילו את כל כובד משקלם (ואז, עוד היה להם), כדי להעביר את רוע הגזירה.
* מהפכת הקטיפה *
מי שהציל בשעתו את המצב, היה "המושיע הטברייני".
"אל דאגה", הבטיח זה האחרון לשפירא המודאג, "גם אם לא תכהן כנציג מועצה מחמת עילות "בירוקרטיות" כאלו ואחרות, מקומך הבכיר בהיררכיה המוניציפאלית, לאחר הבחירות, כנציגה האותנטי של העדה, מובטח".
שפירא, למוד תיסכולים ואכזבות מימי הראש היוצא (שאז, עדיין כיהן), דרש לקבל את ההתחייבות בכתב, אך צביקה, במתק שפתיים אופייני, הסביר לו כי מבחינתו מדובר ב"משימה בלתי אפשרית".
"אם אבטיח לך את מה שלא הבטחתי לאיש, אמוטט במו ידי, את מגדל הקלפים שבניתי, ולפיו, אינני מבטיח דבר לאיש", הסביר צביקה לשפירא המסכן.
צביקה, כטברייני ממולח, קלט בחושיו המחודדים את "פונציאל המרד" הטמון ב'שפירא מתוסכל', וכך, בעיצומו של כנס בחירות שנערך באחד מבתי הכנסת של "המגזר", הפתיע צביקה את הנוכחים והכריז חגיגית כי "לידידנו הרב יניב (שפירא), עוד נכונו תפקידים ופעלים רבים בעבודתו המסורה למען העדה בעיר".
ליותר מזה לא יכול היה שפירא לצפות. ומהאירוע המדובר יצא שפירא כשעל פניו נסוך חיוך, מאוזן לאוזן.
וכי קלה היא בעיניכם? לקבל הבטחה ברה, ברורה ופומבית שכזו ועוד מפיו של אדם נקי כפיים, בר לבב ושלוחם של מרנן ורבנן?
כך, עברה לה בשקט יחסי, "מהפכת הקטיפה" שהביאה להדחתם של אשוואל ושפירא - נציגי ציבור נבחרים, ולמינויו, תמורתם, של גדעון יפת, גבאי בית-כנסת נטול שאיפות פוליטיות בעליל.
* אשליות *
הבחירות חלפו, תפקידי המפתח, רובם ככולם, חולקו, ושפירא ואשוואל, כמו שאר נציגי העדה, מצאו עצמם לפתע בלא כלום.
הבטחה מחייבת, טען צביקה בצדק(!), מעולם לא ניתנה לאיש, וגם "רינוניהם" של מקורבי שפירא סביב גובה משכורתו של אביגד אוחנה העומדת על 80% מתקציבו של מנכ"ל משרד ממשלתי, והצעותיהם (ההגיוניות), להפחתת משכורתו של זה האחרון וחלוקת העוגה שווה בשווה עם לפחות אחד מנציגי העדה, נפלו על אוזניים בלתי אוהדות, שלא לומר ערלות.
בדיוק בשלב זה, חש יפת כי נקעה נפשו מהתנהלותו של ראש המועצה. תחושתו זו, (לא מעט, בסיועם הרגיש והאדיב של "נערי המרא"...) הביאה להגשת מכתב ההתפטרות הראשון בסדרה.
בסופו של דבר, לאחר ירידה למחתרת של מספר ימים, ולאחר מסע לחצים אדיר (כאמור ב"דברי הימים" של הפורום...) משך יפת את התפטרותו, לא לפני שניתן לו להבין, כי שפירא, אשוואל, או מי מנציגי העדה, "ישודרג" כמובטח, על אתר.
"להשיב את הכתבים"...
למעלה מחודשיים חלפו, ויפת נוכח לדעת, כי לבד מחלופת רכביו של ראש המועצה, דבר לא השתנה...
"הפעם", החליט יפת, "אינני יורד למחתרת". ובריש-גלי הודיע על התפטרותו.
לא לחצי רב העדה, שמעמקי הכורסה שבלשכתו, "מתנת" ראש המועצה, הנוהג, כך סתם, "להשלים" את משכורתם של רבני העיר, (ללא כל תמורה, כמובן...) פנה אל יפת בדרישה חד-משמעית "השב את הכתבים"...
לא הבטחה חגיגית למשרת סגן בשכר, ואף לא שיחה אישית ובהולה מ"כמעט יו"ר האופוזיציה", הצליחו הפעם להניא את יפת מהחלטתו.
יפת, למען כבוד העדה, חבריה ונציגיה, החליט את שהחליט, וכתימני אותנטי, עמד הפעם בהחלטתו.
* "מאוחדת" - מהקופה לסיעה *
בתווך, מי שיצא מהפרשה כשידו על העליונה הוא "המרא-עוף החול-דאתרא" שמול כל הסיכויים ולמגינת ליבם של המספידים הרבים, הצליח לבסוף להכניס למועצה את מנהל הקופה ואיש אמונו מם-מם (משה מרדכי) כהן, לשמחתן הגלויה של מזכירות קופ"ח "מאוחדת" הזוכרות בערגה את ימי היותו של "הבוס" סמוך על שולחן המועצה ומסתובב במסדרונותיה. (מסדרונותיה, דיקא, יען כי חדר, לעת עתה, אין!)
במצב הדברים שנוצר, יש לו למרא "בלוק חוסם" בתוככי הסיעה, כנגד המם-מם, צביקה-מיירי ורבייסי-הרבסט, המתהדר יום יום, תחת כל מדיה אפשרית, בנוצות יו"ר סיעת "דגל-התיירה" בעיר
נכון להיום המרא, הוא-הוא השליט בתוככי הסיעה בעיר.
אומנם, למרות הרוב הסיעתי, עדיין לא נראית לעת-עתה התמורה הממשית במעמדו של המם-מם.
אך לדידם של הנערים, גם שינויים אלו, בוא יבואו, בסופו של דבר,
ובינתיים, שיראו הקנאים (וזעייליג), ויתפוצצו.
__________________________________________________
בשולי הדברים,
א. מיותר לציין כי למקורבי צביקה, כרגיל, אין שמץ של מושג במה דברים אמורים. לדידם, פרישתו של יפת נותרה עד עתה בגדר פרשה עלומה ובלתי מפוענחת.
ב. לא מיותר לציין, כי הסיבה שהביאה אותי להפר את שתיקתי בת מספר הימים ולהעלות את הדברים (אשר על חלקם כבר אבד הקלח) על הכתב, היא השתלחותם הפרועה של כמה מהכותבים כאן בגדעון יפת - איש נקי כפיים ובר לבב - פוליטקאי קטן אומנם, אך איש נהדר ומעל לכל (בניגוד מוחלט למה שניסו כמה מהכותבים כאן לצייר), חבר אמיתי.
---------------------------------------------------------
עד כאן להפעם, ונפגש בשמחות, באוהל שמחת בר המצווה של בן המם-מם בשבת זכור הבעל"ט.
תוקן על ידי - מרנן_ורבנן - 13/03/2005 19:43:44
 |
|
|
