ח' בטבת - יום תרגום התורה ליוונית

כתב הבה"ג (הלכות תענית וט' באב): "אלו הימים שמתענין בהם מן התורה, (אף על גב דמתקנת חכמים הם קרי להו מן התורה לומר שיש ליזהר בהם כמו בשל תורה, בית יוסף), ...*בח' בטבת היה מעשה דתלמי המלך ובא חושך לעולם שלושה ימים*".

דברי הבה"ג (שמקורם הוא במגילת תענית ?)' מובאים להלכה, בטור אורח חיים סימן תקפ.

במסכת סופרים (פרק א הלכה ד, וראה מגילה ט ע"א), מצאנו על שתי כתיבות התורה עבור תלמי המלך:

"מעשה בחמשה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יוונית, והיה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, שלא הייתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה. שוב מעשה בתלמי המלך, שכינס שבעים ושנים זקנים, והושיבם בשבעים ושנים בתים, ולא גלה להם על מה כינסם, נכנס אחר כל אחד ואחד מהם, אמר להם, כתבו לי תורת משה רבכם, נתן המקום עצה בלב כל אחד ואחד, והסכימה דעתן לדעת אחת, וכתבו לו תורה בפני עצמה, ושלשה עשר דבר שינו בה".

הסיפור מופיע במספרים שונים:

באבות דרבי נתן נוסחא ב פרק לז ד"ה חמשה זקנים: "חמשה זקנים כתבו את התורה לתלמי המלך יונית *ועשרה דברים שינו בה*.

לדברי מסכת סופרים פרק א הלכה ז, היו שני תרגומים, בראשון לא שינו (?) ובשני שינו שלשה עשר דבר.

במסכת ספר תורה פרק א הלכה ו: "שבעים זקנים כתבו כל התורה לתלמי המלך לשון יונית, והיה *אותו היום* קשה לישראל ... שלשה עשר דברים שינו בה.

בבבלי מגילה דף ט עמוד א: "דתניא: מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים", ושינו ב-15 מקומות.

אגרת אריסטיאס מספרת על 72 חכמים.

שאלה: למה קוראים לתרגום של 72, "תרגום השבעים"?

*******
"והיה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל". ביטוי זה מופיע רק פעם נוספת כקשור ל"גזרות יח דבר בתוספתא מסכת שבת (ליברמן) פרק א הלכה טז:

"אלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיהו בן גרון כשעלו לבקרו נמנו ורבו בית שמיי על בית הלל שמונה עשרה דבר גזרו בו ביום והיה אותו היום קשה להם לישראל כיום שנעשה בו העגל".

מה היה ביום שבו נגזרו י"ח דבר, שהיה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל?

"תנא רבי יהושע אונייא: תלמידי ב"ש עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי בית הלל תני ששה מהן עלו והשאר עמדו עליהן בחרבות וברמחים". (תלמוד ירושלמי שבת פרק א הלכה ד).

******
מספר שאלות:

בבה"ג נאמר שעם תרגום התורה, "החושך בא לעולם שלושה ימים", האם גם חושך זה מתייחס למעשה בחמשה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יוונית?

מדוע תרגומם של ה-72 זקנים, היה "כשר", ולא נאמר עליו ש"היה קשה לישראל"?

בסיפור התרגום שבמסכת סופרים שהובא לעיל מובא הטעם, למדוע היה קשה יום תרגום התורה כיום שנעשה בו העגל: "שלא הייתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה".

האם הדברים הם כפשוטם? והאם לארמית יכולה התורה להתרגם כל צרכה, ואעפ"כ תורגמה התורה לארמית?

לא כולם חשבו שתרגום התורה ליוונית היה דבר רע, היה "יותר חכם", שלא חשב כן:

"אלמלי היו אותם ה'זקנים', שתרגמו את התורה ליונית בשביל יהודי מצרים, מתרגמים עם זה גם את אפלטון לעברית בשביל יהודי ארץ ישראל, כדי לעשות את הכוח הרוחני של היונים לקנין עמנו בארצו ובלשונו, אז קרוב להאמין, כי גם בא"י היתה התבטלות עוברת לתחרות, ובאופן עוד יותר נעלה ויותר נכבד להתפתחות רוח-ישראל העצמית...". (אחד-העם במאמרו "חיקוי והתבוללות").

משום מה יש לי את ההרגשה שהסיבה ליחסם ה"שלילי" של חז"ל לתרגום הזקנים, לא היה עצם התרגום, לשפה "זרה", אלא בגלל תרגומה ליוונית, וחששם של חז"ל שדרך לימוד התורה בשפה היוונית, "יעברו" ללימוד שאר החכמות היווניות, וכפי שהו בהמלצתו של אחד העם, בעוד שעצם השפה לא היתה בעיה, ראו בבא קמא דף פג עמוד א:

"וחכמת יוונית מי אסירא? והתניא, אמר רבי: בארץ ישראל [דף פג עמוד א] לשון סורסי למה? או לשון הקדש או לשון יונית! וא"ר יוסי: בבל לשון ארמי למה? או לשון הקדש או לשון פרסי! אמרי: לשון יוני לחוד, חכמת יונית לחוד".

מה דעתכם?

דר. אברהם שפיר - יחסם של חכמים לשפה ולספרות היוונית

http://www.daat.ac.il/daat/history/yahasam-2.htm

 ואני למדתי כי כשמשנים שם משנים את האופי גם

אברם
תכתוב גם באותיות יווניות

אברם, רק נותר לי לתהות אם התגובות האלה שלו מגיעות כי הוא מבין שנתגלתה ערוותו, או דווקא בגלל שהוא לא מבין את זה.

כיוון שבעלי תריסין* מטילים זה בזה בליסטראות* בפרהסיה*, והסימפוזיון* יורד מגזוזטרה* העליונה לדיוטה* התחתונה, חוששני שייצא בעל האכסניה* מאחורי הפרגוד* עם חוקיו הדרקוניים*, ויגדע בחרב דמוקלס* את כל הדיאלוג* האנדרלמוסי* כאן, וחבל שתרד לטמיון* או לארכיון* כל העבודה הסיזיפית* של הדיוט* כמוני המתפלמס* עם גרפומן* כאורזולא, אותו אפיקורוס* אקדמאי* חסר נימוס*, השופך קיתונות* של פראפראזות* כמתוך תיבת פנדורה* - ואין כל תכסיס* אסטרטגי* או טקטי* המסוגלים לעוצרו!

אני מכיר אנשים עם קשיים בהבנת הנקרא, אבל אנשים עם קשיים בהבנת הנקרא של מה שהם כתבו זה באמת דבר מיוחד. אולי כשתסיים את הפוסט תוכל לבקש גמלה מבט"ל.
"ובלשון יון ג"כ מסתמא", לאמר "איני יודע לשון יון, ואף לא טרחתי ללכת לבדוק (כפי שכתבת כרגע שאפשר) אלא אני עושה היקש כי מסתמא יוונית דומה לאנגלית".
כל מה שאתה מוסיף וכותב אתה יוצא יותר טיפש. חבל!

גם אויל מחריש חכם יחשב.
אתה עשית היקש מאנגלית ויידיש ליוונית, וזה דבר מאוד מטומטם. לבוא אחר כך ולומר שאחרים חשבו שאפשר לעשות היקש משפה לשפה וצע"ג איך הם העלו את זה על דעתם, זה כבר סדר גודל אחר של טמטום (וגם יהירות).

חז'ל ידעו יונית כי היונית היתה השפה המדוברת בא'י לאחר הכיבוש היוני. בשביל להבין וללמוד את הירושלמי רצוי מאד לדעת קצת יונית. היונית השפיעה רבות גם על העברית במקום ''כנסת הגדולה'' החלפו חז'ל את זה ליונית סנהדרין וכ'

אברם
חז"ל לא היו מקשה אחת. ברור שלחכמי א"י הייתה ידיעה כלשהי ביוונית. לעומת זאת, סביר ביותר שידיעתם של חכמי ביוונית הייתה דומה לזו של רובזולא שלנו, ומסתבר גם שלא הכירו כלל את תרגום השבעים - ומדוע שעותק של התרגום יסתובב לו בבבל?!
אמנם מסתבר שהם לא בדו לעצמם שינויים, ובמיוחד שחלק מהשינויים שמנו אכן נמצאים בתרגום השבעים. מסתבר אם כן שהשינויים הגיעו אליהם בדרך זו או אחרת. אשר על כן בהחלט יש מקום לדבריך בקשר לדרך שבה הגיע אליהם השינוי. הם ידעו שהתרגום שינה משהו כדי למנוע מחשבה על ריבוי, והם ידעו שהשינוי הזה נמצא (כבר) בפסוק הראשון. השינוי המדויק נעלם מהם והם טעו לחשוב שזה קשור לסדר המילים.
לגבי נוסח התרגום, אינני חושב שמישהו צריך למצוא נוסח כדי לטעון שזה לא מה שעמד לפניהם. במיוחד שהתרגום נמסר בעיקר אצל נוצרים. אמנם, כפי שכבר כתבת במקרה הזה גם אם היה נוסח שונה אין זה משנה דבר.
אגב, בלטינית יש מצבים שבהם אכן אפשר לבלבל בין הנושא למושא, ועל זה מתבססת נבואתה של הפיתיה לפירוס לגבי הניצחון במלחמה עם הרומאים (הבעיה היא כמובן שהפיתיה הייתה אמורה לדבר ביוונית ולא בלטינית). אמנם גם במקרים כאלה סדר המילים אינו משנה כלום.

מדהים הטמטום של אדם לכתוב קושיות חמורות ולהכניס בהן היקש מאנגלית ויידיש לשאר לשונות אירופה. ואף אם פסו יודעי יוונית מהעולם שיהיה אפשר לשאול אותם, מאיפה באה ההנחה הטיפשית הזו. הן צורות הפועל והן סדר המילים במשפט שונים מאוד בין אנגלית וידיש לבין יוונית. במקרה יצא לו למקשה שגם ביוונית זה יהיה נכון, אבל אפשר ללמוד מכאן כמה יהירות וטיפשות אפשר להכניס באדם אחד, והרי הוא גוזלא החושב עצמו לאורזילא.

טוב, ברוב דברים לא יחדל פשע - שכן אחרי כל הפלפול בדעת ה'אור צבי' אליבא ד'תכלת מרדכי' עמש"כ התוס' לפי הרמב"ן, בסוף נשארנו עם עניין פשוט שלא עמדת עליו, ואחלקנו לסעיפים להקל את עול ההבנה:
א. חז"ל טענו שהבעיה היתה שמא יחשבו שבראשית ברא את אלהים. 
הקשה שנרב: והלא ביוונית אי אפשר לפרש 'בראשית' כשם עצם, אלא ב+ראשית!

ב. חז"ל תירצו שהשינוי שעשו הזקנים היה להפוך את הסדר ל: "אלהים ברא בראשית".
הקשית אתה: והלא ביוונית אין חשיבות לסדר!

ובא שנרב ותירץ את א + ב בחדא מחתא: חז"ל חששו למשהו אחר לגמרי: שמא יפרשו את הפועל "ברא" בלשון רבים: אלהים בראוּ בראשית (שהרי בכמה שפות אין הבדל בין פועל ביחיד לרבים). ותירצו חז"ל שהשבעים הקדימו את 'אלהים' ל'ברא' כדי שהקורא יבין שהפועל הוא ביחיד, או לפחות ב'ריבוי מלכותי' - ולא יחשוב לרגע שיש כאן כמה בוראים.

ג. או-אז באתי אני הקטן והזכרתי שביוונית יש הבדל בין פועל ביחיד לרבים, וממילא זו לא הבעיה וזה לא התירוץ. ואם תאמר שחז"ל לא ידעו יוונית - אז קושיה מעיקרא ליתא, ואין מקום לא ל-א ולא ל-ב!

ד. אשר על כן מלאני ליבי להציע הסבר גאוני בפשטותו ומבריק בחידושו (נדבקתי ממך, סליחה) לפיו חז"ל ידעו יוונית לפחות ברמה בסיסית* ושמו לב למה שנעלם גם מעיניך וגם מעיני שנרב - שתרגום השבעים חידש חידוש עצום בכל המקרא ותרגם אלהים בלשון יחיד: θεὸς = אלוה. כיוון שכך, קצרה הדרך להציע תיקון קטן בנוסח המדרש ולפיו הזקנים תרגמו לתלמי "אלוה ברא בראשית" וזה החידוש שלהם - אלא שבא תלמיד טועה והוסיף 'ים' ויצא העגל הזה... 

ויה"ר שתחת "עֵינִי מְעוֹלֶלֶת בִּיוָנִית נְכוּיָה" נזכה ל"עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן", ואם לא ה', אז לפחות משיחו... 

* לא אנקוט נימה (מיוונית: νήμα) פולמוסית (מיוונית: πολεμος), רק אתן מספר דוגמאות (מיוונית: δογμα):