באשכול סמוך, עלה הנושא של יחס השולחן ערוך לרמב"ם. אחד מבאי הפורום כתב כי הטור והשולחן ערוך פסקו כהרמב"ם מפני שאולצו לכך בידי היושר האינטלקטואלי שלהם, שהכיר כי הרמב"ם משקף את חז"ל.
אני חושש שקביעה זו אינה מדוייקת. ואני סבור שראוי להקדיש אשכול לשאלה זו. ההערות הבאות עשויות להוות הקדמה לנושא, ואני מציע להתמקד בעיקר ביחס בין ר' יוסף קארו לרמב"ם, כנושא שבחרתי לאשכול.
וזו דעתי:
א. הטור לא פסק כמו הרמב"ם. בדרך כלל, הוא פסק כמו אביו, בשעה שהיו מחלוקות ביניהם. וכן ניכר בכל מקום ומקום (יש יוצא דופן, אך הוא דווקא מעורר תמיהה מדוע שם זה אחרת).
ב. השולחן ערוך פסק כמו הרמב"ם, בהחלט. אבל תפיסת העולם שלו היתה שונה למדי, אולי לגמרי, מזו של הרמב"ם. תפיסת העולם, המוסר, ההלכה ותכלית האדם של ר' יוסף קארו בולטת מאד בספרו "מגיד מישרים", שבו, הרי, הוא מדבר אל עצמו. למשל, ניכרת סגפנותו, התפיסה שאפילו שתית מים מרובה היא עבירה (!). וכן, העיסוק המתמיד בגריסת משניות, שביטול ממנו כבר מחייב אובדן המלאך המדבר בו.
הרמב"ם עשוי היה להיות שותף במידה מסויימת לסגפנות, אם אם זה נכון, הרי זה רק בתור התרחקות מהבלי העולם הזה, ולא כמציאת חן בעיני האלקים (שזה יתכן רק באופן מטאפורי). ובוודאי שלא אחז מגירסה סתם של משניות. התיאור של חובת לימוד תורה שמופיע אצלו כולל שני שלבים, לימוד הגמרא למטרת הקפת הידע הקיים, ואחר כך חזרה על המידות שהתורה נדרשת בהן.
לפיכך, יש מרחק ושוני בין עולמו האינטלקטואלי של הרמב"ם לבין זה של השולחן ערוך, גם אם ר' יוסף קארו הכריז ואף יישם נאמנות לרמב"ם. ועלי להודות שנאמנות זו לפעמים גרמה לו, עד כמה שהבנתי, להציע פירושים לסוגיות ולראשונים אחרים כדי לפרשם בסגנון שהבין את הרמב"ם, כדי שיוכל להכריע הלכה כמוהו, לפי הרוב שנוצר.
אלו כמובן קביעות כלליות ביותר, שזקוקות לדוגמאות לשם הבהרה. אך זה נושא מעניין וחשוב, ולבטח חכמי ותלמידי החכמים של הפורום יוכלו לתרום לו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-26/12/2004 09:19
הלבן
אין להתפלא על כך שהרמב"ם הרשה לעצמו לחלוק על הגאונים, שהרי הוא לא ראה שום הבדל מהותי בינו לבינם, וכמו שלהם היה מותר לפרש את סוגיות התלמוד לפי הבנתם, כך גם היה מותר לו לעשות ולחלוק עליהם. וראה דבריו בהלכות ממרים ב, א. אמנם כידוע קיימת מחלוקת הראב"ד והרא"ש לגבי השאלה האם מותר לחלוק על הגאונים או לא, וגם דבר זה לא ברור כל כך משום שאנו כן רואים שהראב"ד חולק על הגאונים במספר פעמים, אולם על כל פנים אין זה רלוונטי לגבינו, שהרי אצל הרמב"ם אין זכר לגישה זו, וכפי שכבר ציינתי לעיל אינני אומר זאת מסברתי האישית, אלא מספיק לקרוא את דברי הרמב"ם באגרותיו ובתשובותיו כדי להווכח בכך.
כמובן שאף אחד לא טוען שהרמב"ם לא העריך את החכמים שקדמו לו ולא התחשב בדעתם, אלא שהוא היה תקיף בדעתו ולא נשא פנים לאף אחד, וממילא כאשר הוא החליט שהוא צודק והם טועים – הוא בהחלט הרשה לעצמו לחלוק עליהם. במקרים כאלה הוא לא היה זקוק לאף אילן אחר כדי להתלות עליו.
נשלח ב-26/12/2004 01:19
מדברי שניכם נראה שאתם מפרשים דברי הרמב"ם שהוא חולק על הגאונים מחמת הבנתו שלו בתלמוד ותו לא.
ואני חשבתי לתומי שבזה רוצה להוכיח כדעת פוסקים אחרים, החולקים על הגאונים.
האם נכונים הדברים שבד"כ רגיל הרמב"ם לפרש הגמרא כפירוש הרי"ף?
האם נכון הדבר שבד"כ רגיל המ"מ לציין: וכ"ה בהלכות?
האם נכון הדבר שהלכות רבות ברמב"ם מקורן בר"י מיגאש ומהרי"ץ גיאת, ושאר הפוסקים שקדמוהו?
האומנם יש כאן נסיון לצייר את הרמב"ם כמי שלא התחשב בפוסקים שקדמוהו ופירש את ההלכות כפי שהבינו בעצמו?
נשלח ב-25/12/2004 22:59
והנה מקור נוסף שבו הר"מ מתבטא באופן חריף כנגד פסק רבותיו
אישות פ"ה ה"יז.
יז [טו] המקדש בהנאת מלווה, הרי זו מקודשת. כיצד: כגון שהלווה אותה עתה מאתיים זוז, ואמר לה הרי את מקודשת לי בהנאת זמן שארוויח ליך במלווה זו, שתהיה בידך כך וכך יום, ואיני תובעה ממך עד זמן פלוני--הרי זו מקודשת, שהרי יש לה הנאה מעתה להשתמש במלווה זו עד סוף זמן שקבע; ואסור לעשות כן, מפני שהיא כריבית. ופירשו רבותיי בהנאת מלווה, דברים שאין ראוי לשומען.
בהקדמה למשנה כמדומה לי, הר"מ כותב שניתן לעמוד על טיבו של כל גאון וגאון שקדם לו על פי קריאה בספרו .
ישנם כאלה ואפילו מפורסמים שניכר שאין הם עמוקים מספיק ואילו ישנם אחרים שבהחלט ראוי להתבסס עליהם . כמו הר"י מיגאש ששכלו מבעית בתלמוד.
עכ"ל הרמבם על פי הניסוח שלי מהזיכרון.
ובאמת יש הרבה לדבר על האופן שבו הרמבם פירש דברי התלמוד.
לעיתים קרובות מאוד באופן שונה מאוד מהאופן שפירשוהו ראשונים אחרים.
ולענ"ד רבים רבים ממפרשי הר"מ בעיקר הקדמונים יותר, לא חשפו את מקוריותו של הר"מ בפירוש דברי התלמוד משום שהם היו משועבדים יתר על המידה לפירושי ראשונים אחרים.
כך אנו מוצאים נסיונות שונים להעמיד את דברי הר"מ באוקימתות שונות כדעת בעלי התוס , ע"מ לתרץ קושיות שונות.
או לדחוק בלשון הר"מ כאילו היה רק מסכם והולך את דברי הגמרא, ולא פוסק.
ועדיין למרות כל הספרות המרובה שנכתבה על המשנה תורה במהלך הדורות, עדיין יש מקום לא קטן להתגדר בו בפירוש דברי הר"מ , בעיקר תוך הסתמכות על דיוק לשונו (כמובן ע"פ סברא ישרה) ואופן עריכת ההלכות השונות.
נשלח ב-25/12/2004 18:59
הלבן
אין זה נכון שאיננו יודעים את דרכי הכרעתו של הרמב"ם בנוגע לפוסקים שקדמוהו (כלשונך), שהרי יש בידינו את תשובותיו בהם אנו רואים בהחלט את דרכי הכרעתו, וכן את יחסו כלפי הגאונים. אין צל של ספק שהרמב"ם היה מאוד מאוד עצמאי ותקיף בדעתו, ולא נשא פניו לאף סמכות הלכתית שחיה לאחר התלמוד [1]. הוא בהחלט הרשה לעצמו לחלוק על גאוני בבל, ואף לבקר את פסיקותיהם כאשר לא הסכים להם. כמו כן יש לציין שהרמב"ם מזכיר כמה פעמים במשנה תורה את דעת הגאונים, ובחלק מהמקרים מרשה לעצמו לחלוק עליהם. ראה למשל דברי בהלכות אישות יא, יז:
יש גאונים שהורו שהבוגרת, אין לה טענת דמים, ויש לה טענת פתח פתוח. ואין דרך התלמוד מראה דבר זה, וטעות הייתה בנוסחאות שלהם; וכבר בדקתי על ספרים רבים וקדמונים, ומצאתי שהדבר כמו שאמרנו, שאין לבוגרת אלא טענת דמים, בלבד.
וכן ראה דבריו בהלכות מלווה ולווה טו, ד-ה:
יש נוסחאות מן התלמוד שכתוב בהן, שהאומר לחברו אל תפרעני אלא בעדים, ואמר לו פרעתיך בפני פלוני ופלוני, והלכו להן למדינת הים--אינו נאמן. וטעות סופרים היא; ולפיכך טעו המורים, על פי אותן הספרים. וכבר חקרתי על הנוסחאות הישנות, ומצאתי בהן שהוא נאמן...
ומפני טעות זו שאירעה למקצת הספרים, הורו מקצת גאונים שאם אמר לו אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני, ופרעו בפני אחרים--שאינו נאמן, אף על פי שהביא עדים שפרעו בפניהם; וגם זו טעות גדולה. והדין האמת, שאם באו עדים שפרעו בפניהם--נפטר, ואין כאן מקום חשש. גם ההוראה הזאת על פי ספריהן שכתוב בהן באותו שאמר לחברו, פרעני בפני עדים ששנו הלכות, והלך ופרעו בפני עדים; וטעות סופרים היא.
כמו כן בנוגע ליחסו של הרמב"ם לרי"ף, אמנם אין ספק שהרמב"ם העריכו מאוד, אולם בניגוד לדבריו המפורשים שהוא כמעט שלא חולק על הרי"ף אלא רק במקרים מועטים (במקום אחד הוא כותב כשמונה פעמים, ובמקום אחר כשלושים), הרי שהמציאות מוכיחה שהרמב"ם חולק על הרי"ף בעשרות מקומות, והדברים ידועים.
__________
[1] אינני רוצה להכנס כאן לסוגיית יחסו של הרמב"ם לסתמא דגמרא, דבר שדורש דיון בפני עצמו.
נשלח ב-24/12/2004 18:38
מצטרף לדברי מסתברא, ואתחיל באיזה הערות כלליות:
א) לא ברורים לי דבריך שהרמב"ם פוסק בד"כ על יסוד דעתו, אדרבא, רוב הפסקים שלו הם עפ"י רבו דרבו הרי"ף ושאר רבותיו וחכמי הדור שקדמו לו, ולא ידועה לנו דרכי הכרעתו במחלוקות שבין הפוסקים שקדמוהו.
ב) לא ברורים לי דבריך שהב"י מסתמך על הרמב"ם יותר מעל שאר הפוסקים הראשונים. ואולי הייתי מעיז לומר שאינו פוסק כהרמב"ם יותר מאשר כהראב"ד החולק על הרמב"ם.
ג) דרכו של הב"י שאינו מרבה להוכיח בעצמו ההכרעה למעשה, ומסתפק בד"כ בהבאת הדעות ומכריע בינם. בזה שונה דרכו של הב"י מדרך שאר הפוסקים בני זמנו ושלפניו ושלאחריו. לא ברור לי שזה קשור לתקופה שבה חי הב"י.
ד) בכל אופן ברור שאף שהב"י חיבר פירוש על הרמב"ם ועל הטור ואח"כ חיבר את השלחן ערוך, מ"מ סדר הלכותיו הוא לפי סדר הלכות הטור (ולא לפי סדר הרמב"ם), ואילו סגנון ההלכות הוא העתק לשון הרמב"ם (ולא לשון הטור). וזהו בודאי בגלל סגנונו הבהיר של הרמב"ם.
נשלח ב-24/12/2004 17:11
האסופי
כתבת דברים יפים ועמוקים, כתובים בסגנון ברור שגם אני הקטן מבין, ויש לי הרבה מה לדון בהם אחרי שבת אי"ה.
נשלח ב-24/12/2004 00:11
לדעתי העובדה שהמחבר הלך בדרכו של הרמבם הן בניסוח ההלכה בשו"ע והן בעצם פסיקת ההלכה בשו"ע , נובעת בראש וראשונה מההערכה העצומה שלו לרמבם בכך שהוא למעשה הראשון שעשה קודיפיקיציה מושלמת לתורה שבעל פה .
ולמרות שהיו מסכמים אחרים שקדמו לו כמו ה"ג ,רבנו האי , בעל השאילתות , הרי"ף וכו.. עדיין ההבדל בין חיבוריהם של אלו למשנה תורה של הרמבם הוא רב ביותר.
ראשית בהיקף - המשנה תורה מקיף את כל תריג מצוות, ומסכם למעשה את התושב"ע מהבחינה ההלכתית.
שנית בסידור העניני של ההלכות - הרמבם סידר את הלכותיו שלא על פי סדר התלמוד ,כפי שעשו קודמיו , אלא על פי סדר עניני. והרמבם בעצמו בתשובה מעיד שדבר זה דורש יגיעה עצומה .
ובתור דוגמא טובה לכך יכולים לשמש הלכות מכירה בספר קנין.
הלכות אלו מלוקטות ממסכתות שונות ומעינינים שונים לחלוטין, המתפרסים על כל סדרי נשים נזיקין ומעט ממועד (בעיקר פסחים) וזרעים. וכן אנו מוצאים בהלכות שלוחין ושותפין שכל הש"ס מלא מהם.
שלישית בבהירות ובניסוח של ההלכות.
ורביעית מהעומק והדקדוק .
המחבר ראה במשימה זו של סיכום ההלכה והגעה לידי פסק ברור חשיבות עליונה , וזאת משום המחלוקות הרבות שניטשו כמעט בכל הלכה עד שכמעט לא ניתן היה לדעת את האסור והמותר הפטור והחיוב , אלא לאחד מעיר ושתיים ממשפחה שהיו לנים בעומקה של הלכה ויכלו להעלות פסק ברור מעיוניהם.
משום כך אימץ המחבר את הרמבם בתור מורה הדרך שלו במפעלו הגדול של סיכום ההלכה למעשה.
אמנם ההפרש בין עולמו של הרמבם ועולמו של המחבר הוא רב עד למאוד . הפערים ביניהם נוגעים לשאלות היסוד בעניני אמונה מטרת ומשמעות המצוות ,חשיבות לימוד התורה ,אופן פסיקת ההלכה ועוד..
הרמבם נוקט בגישה אמיצה בבואו לפסוק הלכה. הוא איננו מתחשב בשמות גדולים שהיו מקובלים בדורו , אלא פסק אך ורק על סמך עיונו העצמי ותןך הסתמכות על רבנים שאותם ראה כמעמיקים דיים.
המחבר לעומת זאת נוקט בגישה הפוכה לחלוטין . הוא איננו מתימר כלל לצדד באחת מן הדעות הנתונות במחלוקת אלא אך ורק לפסוק את ההלכה מההיבט הפורמלי - הלכתי. במעשה זה הוא בעצם אומר ובעקבות כך רבים רבים אחריו עד דורינו אנו, שאין לנו יכולת להכריע מתוך שיקול דעתנו ועל פי הבנתנו את ההלכה . אלא אך רק לנסות ו"לפסוק" אותה.
אני סבור שזוהי תפיסה שונה מהותית של המושג פסיקת הלכה מאשר הרמבם.
כננגזרת מהבדל זה נתפסת ההלכה בדורינו כדבר שקיים מחוצה לנו לחלוטין- כדבר כשהוא לעצמו , ובעקבות כך מתפתחות להם כל מיני חומרות הרחוקות מן השכל.
ויש להאריך בזה עוד.
נשלח ב-23/12/2004 17:34
מיימוני ,
בתגובתי זו אתייחס רק להודעתך הראשונה באשכול.
א) זו אני הייתי זו שאמרה את הדברים בגינם פתחת את האשכול, ואני מסכימה איתך , הם אינם מדויקים, הם נאמרו מבחינתי בעיקרון.
ב) אתה קובע שהשו"ע פסק כמו הרמב"ם ברוב המקרים, בניגוד לתפיסת עולמו של הב"י כפי שאתה מתאר אותה, אני אינני רואה בעיקרון שום תפיסת עולם מנוגדת, ואינני רואה שוני אינטלקטואלי(= כושר חשיבה) גם כן, אני רואה גם אצל הרמב"ם וגם אצל הב"י את אותו המתח בין הקולקטיב, לבין האינדיבידואל. 'סגפנותו' של הב"י לא היתה שונה מסגפנותו של הרמב"ם, בשני המקרים, אצל שניהם, היא נבעה מה'מעלה' אליה הגיעו בחוכמתם.
ג) אם תתעמק במו"נ תבחין שהרמב"ם אומר שה'מעשה' שכולל בתוכו את 'גריסת המשניות'(= שתי מצוות עשה, שכליות, שאדם צווה בהם) שביטול מהם - כבר מחייב אובדן המלאך המדבר בו.ויותר מזה, מבחינתו טעות בחשיבה - היא בבחינת עבירה חמורה
ואני חוזרת לדברי – שהיושר האינטלקטואלי הוא שהכריע בפסיקת ההלכה – שהוא בלבו פנימה ידע שהרמב"ם משקף את חז"ל, ויתרה מכך, בדוגמאות בו אתה מביא את התלבטות הב"י בקביעת הלכה שמנוגדת לדעת הרמב"ם מפאת השתנות הזמן והרגלי לימוד והנהגות שהושרשו בעם ואי אפשר להתכחש אליהם לפי הרוב שנוצר, ועל אלה הוא כביכול 'מתנצל' ובכל זאת מזכיר את דברי הרמב"ם
תוקן על ידי - riv - 23/12/2004 17:45:15
נשלח ב-23/12/2004 12:01
אחרי בקשת המחילה, מי שאינו מכיר את ראשי התיבות האלו אין לו זכות לדבר בנושאי הלכה, וסליחה על החריפות.
הם מושגים ראשוניים בהלכה.
זאת ההודעה שנמחקה בשם אריק, מנהלים שימו ליבכם לכך, שיש פה תלמידים מן השורה שמערבים רגשות שנאה אישיות לתוך דינים רציניים
את ההודעה קיבלתי לתא האישי ואני רואה בזה חומרה רבה
ואריק החכם כל כך חסר טקט שאפילו אינו מבין שאני דברתי בשם אלה שמתביישים ומתביישות
ואריק,
נמאס, תפסיק להסתכל בצלחת של אחרים, תחוב את אפך עמוק לצלחת שלך.
נשלח ב-23/12/2004 11:59
יורשה נא לי לסכם את הנושא:
א) הרי"ק פוסק לפי הרוב שבין הרמב"ם הרי"ף והרא"ש, ובדרך ממילא פוסק יותר כהרמב"ם נגד הרא"ש, שהרי בד"כ פוסק הרמב"ם כהרי"ף, וכלשונו הרגיל של המגיד משנה על הרמב"ם: וכן הוא בהלכות (שהכוונה להלכות הרי"ף). הרמב"ם היה תלמיד תלמידו של הרי"ף, ושניהם חיו בפאס.
ב) לאידך, הטור פוסק יותר כהרא"ש לעומת הרמב"ם, שהרי הטור הוא תלמיד אביו הרא"ש, ובדרך כלל מקבל את מסקנתו, במקום שחולק הרא"ש על הרמב"ם והרי"ף.
ג) אמנם בנוסף לזה יש הפרש גם בסגנון, שלמרות שהשלחן ערוך בנוי על הטור, בסדר ההלכות והסימנים, מכל מקום לשון השלחן ערוך הוא העתק לשון הרמב"ם תמיד, עם הוספת פרטים שבאים ממקורות אחרים, והשמטת דברי הרמב"ם בשעה שהפוסקים חלוקים עליו, אבל במקום שאין מחלוקת בינם, מעתיק השו"ע את לשון הרמב"ם, אף שמסדרם לפי סדר ההלכות שבטור.
הסיבה לזה היא כמובן התרשמותו של הרי"ק מסגנון לשונו הזהב של הרמב"ם היוצא מהכלל בבהירותו.
נשלח ב-23/12/2004 11:44
תוקן על ידי - אריק123 - 23/12/2004 11:44:35
נשלח ב-23/12/2004 11:33
בארא.
אל מי אתה חושב שאתה מדבר? יש פה אנשים כמוני למשל, שעל אף היותם מבינים כקצה חוד המחט בתורה, רוצים באמת להבין מה שמות כל השמות שהושמו אצלך במרכות, כולנו ממהרים,,, ויש המון להספיק.. אך ריבונו של עולם טיפ טיפת כבוד לקוראים?
להזכיר שמו של החכם המושם במרכאות לפחות פעם אחת שנדע מיהו בשמו, ובכך גם תביא גאולה לעולם.
תודה.
נשלח ב-23/12/2004 05:41
הרמב"ם לרוב פעמים ס"ל כהרי"ף, זכורני שהפמ"ג אף מקשה במקום שלא ס"ל כהרי"ף, דהאיך יוכל לחלוק על הרי"ף שהיא רבי' דרבי'. (הר"י מיגא"ש).
נשלח ב-23/12/2004 00:15
כמה הערות בנוגע לשולחן ערוך:
א. אמנם כידוע ר' יוסף קארו פוסק לפי "שלושת עמודי ההכרעה", היינו הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש [1], אולם הואיל וברוב המכריע של המקרים הרי"ף והרמב"ם הם באותה דעה בניגוד לדעת הרא"ש, שבדרך כלל מבוססת על פירושם של בעלי התוספות – יוצא מכך שהשולחן ערוך קרוב מאוד לדעת הרמב"ם.
ב. יש כמה הבדלים מהותיים בין ההשקפה ההלכתית של רי"ק ובין זו של הרמב"ם. למשל הרמב"ם סבור באופן עקבי שבנוגע לאותן הלכות מהתלמוד אשר מבוססות על ידע מדעי מסוים של חז"ל, ואנו יודעים כיום שידע זה אינו נכון – הרי שההלכה בטלה [2]; ואילו אצל השולחן ערוך כמעט שלא נתקלים בגישה זו (מלבד כמה מקרים נדירים, כגון ביטול איסור מים גלויים, אבל השווה למשל לדבריו בנוגע למים אחרונים)
ג. מן המפורסמות שהרמב"ם כפר בקיומם של רוחות רעות, שדים ושאר מרעין בישין, ולכן בדומה לסעיף 2 לעיל, הוא ביטל הלכות תלמודיות שמבוססות על אמונות טפילות אלו [3], כגון חיוב נטילת ידים בבוקר מדין רוח רעה, האיסור לעמוד ליד שדה חבירו (והשווה לדבריו בתשובות, ואכמ"ל) וכדומה. אולם בשולחן ערוך רובן ככולן של הלכות אלו קיימות, וברור שהרי"ק עצמו האמין בדברים אלה.
ד. בנוגע ליחסו של רי"ק לרש"י, ראה דבריו בבית יוסף על הלכות ציצית (אם אני זוכר נכון, בסימן י'), שם הוא מציין שאמנם רש"י סבור כדעת הרא"ש, אך הואיל ורש"י אינו פוסק הרי שלא מדובר על דעת שני פוסקים אלא אחד, ולכן אין הלכה כמותם (ציטוט לא מדוייק מהזכרון). כידוע הרב עובדיה יוסף "עשה מטעמים" מדיבור יחיד זה, אך לדעתי פשוט שאין כוונת הרי"ק לכך שרש"י "אינו פוסק", שהרי במקומות רבים הוא בהחלט מביא את דבריו להלכה בבית יוסף, ופוסק על פיהם בשולחן ערוך, דוגמה מובהקת לכך היא התפילין שכולנו מניחים כדעת רש"י, ולא כדעת הרמב"ם או הרי"ף או שאר הפוסקים שסבורים כמוהו בנוגע לסידור הפרשיות. אלא פשטות דבריו היא שרש"י אינו נחשב לאחד מ"עמודי ההוראה" שהוא בחר לפסוק על פיהם, ולכן הוא לא מצרף את דעתו לדעת שאר הפוסקים כדי להכריע על פיהם [4].
על כל פנים, ברור שהבאת דברי רש"י בבית יוסף נובעת בעיקר מכך שהוא המפרש הפשוט של הסוגיה, וזאת בניגוד לרמב"ם שלא מפרש את פשט הגמרא, אלא רק מביא את פסק ההלכה לפי דעתו. לפיכך אין שום רבותא בציטוט דברי רש"י באופן עקבי, הואיל והדבר נובע מסיבות דידקטיות גרידא [5].
ה. כדאי לציין שרי"ק עצמו כתב שכוונתו המקורית הייתה לכתוב את חיבורו הגדול ה"בית יוסף" דווקא על הרמב"ם, אולם הואיל וספר הטור מביא כמה דעות הלכתיות, הוא בחר את ספרו על פני המשנה תורה. בכל אופן הוא כן כתב את ה"כסף משנה" על המשנה תורה, מה שמראה את יחסו המיוחד לרמב"ם.
ו. חשוב לזכור שבקרב עדות הספרדים הרמב"ם כפוסק היה מאוד מקובל, ובעיקר במצרים ובמרוקו, וזאת בניגוד לשאר הפוסקים ובעיקר האשכנזים, לכן אין להתפלא על יחסו האוהד של רי"ק כלפיו דווקא (מה עוד שגם הוא עצמו היה במקור ממוצא ספרדי).
_____________________________________________
[1] אמנם ישנם מקרים לא מעטים בהם הרי"ק סוטה מגישה זו, ומכריע על פי פוסקים אחרים ואכמ"ל.
[2] ומעניין לציין שגישה זו קיימת אצל בעלי התוספות בנוגע לאיסורים שנובעים מטעם "סכנה" (ראה דבריהם במסכת ביצה, וראה עוד באנצ' תלמודית, ערך "אין בית דין יכולים לבטל...")
[3] ולחילופין ישנם מקרים בהם הוא מקיים את ההלכה התלמודית, אך מעניק לה טעם רציונאלי שתואם לידע המדעי של זמנו. וכבר נכתב על נושא זה, אך אני לא זכיתי למצוא עקביות מסוימת בגישה זו, כלומר מתי הרמב"ם משמיט את הדין, ומתי הוא מחליט לקיימו.
[4] אמנם נכתב לא מעט על כוונתו של רש"י בכתיבת פירושו לתלמוד,הן בספרות הרבנית הקלאסית והן בספרות המחקר המודרני, בעיקר סביב השאלה האם הוא עצמו נתכוון לפסיקת הלכה או לא, דעתי האישית שרש"י כן כיוון לפסיקת הלכה, ובכל האופן הנוגע לעניינו הוא דעתו של רי"ק בנושא, וכאן כמדומני שאין מי שיחלוק על כך שרי"ק כן סבר שרש"י כתב את דבריו להלכה למעשה.
[5] ומן הראוי לציין כי קיימים מקרים נדירים בהם הבית יוסף מצטט את לשון הגמרא אך מעתיק דווקא את פירושו של הר"ן על הרי"ף ומשמיט את דברי רש"י לחלוטין, ולא ידוע לי על סיבה לסטיות אלה (אם כי במקרה מסויים אכן אני סבור שפירושו של רש"י הוא דחוק מאוד, ואולי זאת הסיבה).
תוקן על ידי - רב_צעיר - 23/12/2004 0:16:18
נשלח ב-22/12/2004 22:59
דוד
אכן מיקדת את הנושא. מה טעם העניק ר' יוסף קארו את הבכורה לרמב"ם?
כתבת שאיבחן הילה מיוחדת שקשר עם ישראל לרמב"ם.
אמנם, זה מצריך לבאר מהי אותה הילה. ולאיזה חלק מעם ישראל הכוונה? החכמים, ההדיוטות? הילה של סיפורי סבתא או הילה של תלמיד חכם גדול? ושמא יד הפילוסופיה שלו באמצע?
ואם כבר, אפשר להעלות שאלה נוספת. ר' יוסף קארו הוא אחד מאלו שהפכו את לימוד רש"י לחלק אינטגרלי של לימוד סוגיה. כך זה נראה לפחות, כיון שבפירושו לטור, ה"בית יוסף", כל אימת שהוא מעתיק גמרא, הוא מביא גם את פירושו של רש"י. (האם לא שם לב שפירושו של רש"י שונה לעתים משל הרמב"ם?).
נכון הוא שרש"י בא לפרש ולעתים רחוקות הוא מביא פסק. נכון גם שיש מחקרים על כוונתו של רש"י בפירושו (ממדבש? מסתברא? מישהו?). אך כיצד ראה זו ר' יוסף קארו?
מבחינת יחסו לשנים, הוא מזדקק לרש"י לא פחות מאשר לרמב"ם, ואולי יותר. אך רש"י אינו נחשב בין הפוסקים, אם גם פירושיו מהווים חלק אינטגרלי ואפילו ראשוני בחיבור המרכזי של ר' יוסף קארו, הבית יוסף.
מה אם כן שורש ההבדל בזיקה אל שניהם? מה טיבה של זיקה זו? האם ר' יוסף קארו היה מודע לה? איך הגדיר אותה לעצמו, ואיך הצדיק אותה בעיני עצמו?
