שיטות לימוד בכלל - אשכול שני

צדקת, ההוספה משו"ע הרב אינה משל הד"ר ברנד. ואוסיף דוגמה נוספת, לתגליות שאפשר לגלות ולחשוף מהחפירות בספרותינו, ויתר על כן אף מהמנהגים וההליכות בבית הכנסת. ישנה התלבטות אצל החוקרים לתאר כראוי את מהותו של ה'פנקס', של ימי קדם. בפשטות ה'פנקס', ה'קודכס' וה'מיצחאף', מכוונים לאותו דבר. להגדרה של סוג מסוים של ספר, שאין לו מונח מוגדר בעברית. כשהפוסקים נזקקים להתייחס לזה, הם כרגיל מתארים את האובייקט שאין לו הגדרה: 'ספר העשוי דפים דפים'. זאת בניגוד למגילות, הצורה הקדומה של הספר.

טירחות גדולות טרח מנחם הרן במאמר מקיף להגדיר את המונחים הללו ולתאר את התפתחותם. ולאחרונה נכתב מאמר נוסף שמערער קצת את קביעותיו (ושכחתי ברגע זה איה הוא).
בצדק מעיר מ' הרן, על הקושי הרב למצוא מימצאים ארכיאולוגים כדי לתאר את התפתחות הספר.

והנה המבקר בבית כנסת ושם לבו למנהג הקורא את המגילה, שהוא פושטה כאגרת (מנהג עתיק מימי הגאונים לכל הפחות, אם כי לא בכל ישיבות הגאונים), משום שמגילה נקראה ספר ונקראה אגרת. משום כך נוהג הקורא, לפתוח את המגילה הגלולה, ולקפלה בדמות קונצרטינה, או אקורדיון. מסתבר מכך שזו היתה צורת המעבר שבין המגילה לבין ה'קודכס' (מונח לטיני), וצורת מעבר זו היתה כנראה ה'פנקס' (מונח יווני). הקושי הגדול בצורה זו, שהספר לכאורה צריך להיות כרוך משני צידיו אחת הנה ואחת הנה (בדומה לנייר רציף של מחשב שהיה זמן קצר בשימוש, כשם שכנראה גם ה'פנקס' היה בשימוש זמן קצר).

מעניין ש'קודקס' אינו נזכר בספרות חז"ל, אך פנקס נזכר כמה וכמה פעמים. המונח 'מצחאף', נזכר לראשונה בספר הלכות גדולות , אלא שהמהדיר של המהדורה המעולה שיצאה לאור בווארשא, הגאון מקיידאן, 'תיקן' את המלה: מצה חיפה ... ! הנוסח הנכון אינו מוטל בספק.